פניהם של עשרות ראשי ערים ויישובים מהמגזר הערבי במחוז הצפון שיקפו היטב את ההלם אל מול מה שנראה כמו כמות נשק ואמצעי לחימה שיכולה למלא את צרכיו של צבא מקומי. מאות רובים ואקדחים מאולתרים, טילים ומטענים, רימונים וכדורים חיים הונחו אחר כבוד על שולחנות מסודרים במרכזו של כנס ראשי יישובים ואנשי דת בכירים שקיימה המשטרה השבוע בבית מלון בנצרת. השלל נחשף במחוז הצפון בשנתיים האחרונות לבדן.
"התחושה קשה מאוד, לראות את כל הנשק הזה שהגיע מהיישובים כאן בסביבה", משתף אותנו השייח' סלאח ריאן, ראש המועצה המקומית כאבול שבגליל המערבי. גם עמאד דחלה, ראש המועצה המקומית טורעאן שבגליל התחתון, מופתע. "אנחנו מכירים את הדיווחים על כמויות הנשק וסוגיו שתופסים אצלנו בצפון, אבל לראות כאן בעיניים כמות כזו זה מפחיד מאוד, וממש מאיר על המצב שאליו הגענו במנורה אדומה וגדולה שקוראת לכולם להתעורר".
זו השנה השנייה שאנשי משטרת המחוז הצפוני בפיקודו של ניצב אלון אסור מכנסים את ראשי הרשויות לכנס החושף את פעילות המשטרה. ראשי היישובים נפגשים עם מפקדי התחנות וקציני המשטרה הבכירים, משתתפים בהרצאות, צופים בתערוכה של חלק מתוצרי התפיסות בשנה שחלפה, ונהנים מארוחת צהריים עשירה. כשנפרדו לשלום הגיעו עשרות אנשי דת מוסלמים, דרוזים ונוצרים למפגש דומה עם בכירי המשטרה המחוזית. "הכנס הוא חלק מהפעילות שלנו לחיזוק הקשר בין השוטרים לאוכלוסייה", מסביר נצ"מ שלום אביטן, קצין אג"מ במחוז צפון. "המטרה היא להביא לשינוי בחיי היום־יום, ולשלול את הלגיטימיות לאלימות, לעבריינות ולאחזקת נשק ושימוש בלתי חוקי בו".
הכנס יועד לכלל ראשי הערים בצפון, אך לכול היה ברור שהאתגר החשוב ביותר הוא ביישובי המגזר הערבי, שתושביהם סובלים מפשיעה חמורה. ההשתוללות בכבישים היא כאין וכאפס לעומת ההתמודדות עם הירי התכוף ברחובות. ביישובים אלו אדם לא יכול לחוש ביטחון אישי אם הוא לא מחזיק בביתו אקדח וכמה מחסניות.
לפי נתוני המשטרה, מתחילת שנת 2016 ועד סוף פברואר 2018 נתפסו במחוז הצפון 288 רובים, 289 אקדחים, 514 בקבוקי תבערה ו־369 רימונים. בשנתיים האחרונות הוגשו 290 כתבי אישום בגין אחזקת אמצעי לחימה או שימוש בהם, ו־289 חשודים נעצרו עד תום ההליכים. בין השנים 2016 ל־2017 נחשפו אמצעי לחימה בהיקף גדול יותר. גם אם פעילות המשטרה מצליחה, היא רחוקה מלמגר את התופעה.
נצ"מ יורם אזולאי, ראש אגף חקירות ומודיעין במחוז צפון, שאחראי לחלק גדול מחשיפות הנשק, משוחח בתערוכת האמל"ח עם נבחרי הציבור ומבקש ליצור עמם "ערוץ ישיר ופתוח", בהבנה כי בלי שיתוף פעולה בין ההנהגה הערבית למשטרה, לא יצלחו המאמצים להוצאת הנשק הלא חוקי מהיישובים. "אנחנו רואים עלייה ניכרת בתפיסות אמצעי הלחימה והחבלה, וזה מביא אותנו גם להורדת הירי כלפי אזרחים במחוז הצפון", טוען אזולאי. "אם בשנת 2016 דווחו 1,600 אירועי ירי, בסוף 2017 ירדנו ל־1,100 אירועים, כלומר 27 אחוזים פחות מהשנה הקודמת".
הנשק הרב מגיע לצפון באין מפריע, כך נראה, משטחי הרשות הפלסטינית בשומרון ומוואדי ערה. הכלים מיוצרים לרוב במחרטות. שאר כלי הנשק ואמצעי הלחימה מושגים בגנבות מנשקיות בבסיסי צה"ל ומחיילים. במשטרה מודים שאין בכמות הנשק הגדולה, שנחשפה בעבודה מודיעינית ומבצעית לא פשוטה, כדי להעיד על ירידה בכלי הנשק שמוחזקים שלא כדין בידי אזרחים, אלא להפך – הכמות מצביעה על היקף הנשק שלא נתפס, וממשיך לאיים על האזרחים.
"האינדיקציה לתוצאות הפעילות שלנו בשטח היא עליית מחירי הנשק בשוק העברייני", אומר בסיפוק נצ"מ אזולאי. "אם עד לפני שנה היה אפשר לקנות נשק מאולתר ב־10,000 שקלים, היום הוא כבר עולה 18 אלף שקלים. גם מחירי ה־M16 וכלל האקדחים עלו. אנשים חוששים יותר לסחור באמל"ח ולהחזיק בו, ולכן מחירו עולה". קצין המשטרה מסביר שבמשטרה מתאמצים לתפוס גם "קבלני ירי", שמשכירים שירותי ירי ואיומים לצורך סחיטה באיומים למעורבים בסכסוכים, ולהגיש כתבי אישום מחמירים נגדם.
כלי הנשק שנחשפו בשנתיים האחרונות הם כאמור פרי עבודה מודיעינית ומבצעית מאומצת. נדיר שנשק לא חוקי נמסר למשטרה באופן וולונטרי. "כל מערך החקירות והמודיעין מוכוון לתופעת האמל"ח בהנחיה ישירה של מפקד המחוז. אנחנו משקיעים המון כלים וטכנולוגיות ומודיעין איכותי כדי לתפוס את כלי הנשק", מספר אזולאי.
ראשי היישובים הערביים קוראים למשטרה למקד את המלחמה בסוחרי הנשק ולא בצרכניו, כפי שבמשטרה ממקדים את המאבק בסוחרי הקנאביס ופחות בצרכניו, אך אזולאי מסביר שהמשטרה חייבת לפעול בד בבד בכל החזיתות: "סיגריה מלאה בגראס לא הורגת, אבל אקדח ו־M16 הורגים. רימון רסס אחד יכול להרוג משפחה. אנחנו מטפלים בסוחרים ומגיעים למקורות הנשק, אבל לא יכולים להרשות לעצמנו להניח שאם יש אדם פרטי שמחזיק בקרל גוסטב זה כמו ג'וינט. כל נשק עלול לפגוע בחפים מפשע", מסביר אזולאי.
נשק בחברה הערבית הוא לא בהכרח אמצעי הגנה אלא סממן של כבוד וכוח. איך אפשר להילחם בתופעה חברתית־שורשית?
"אנחנו צריכים להביא למצב שבו יש דה־לגיטימציה ברורה ומוחלטת של אחזקת נשק לא חוקי. זה באחריותם של פרנסי הכפרים והערים להגיד – חברים, לא לגיטימי להחזיק נשק. תפקידנו להיאבק בתופעה ולהגיש כתבי אישום, אבל המלחמה חייבת לבוא מתוך החברה, ולכן אנחנו מנסים לרתום את ההנהגה. אנו מדברים עם אזרחים במגזר, והם אומרים שאחזקת נשק אינה לגיטימית בעיניהם. הקריאות הללו הולכות וגוברות, וזו תוצאה של חיבור הקהילה לפעילות המשטרה".
בעבר, בגלל חוסר האמון במשטרה, התושבים לא היו מתקשרים כלל לדווח כשנחשפו לאירועים פליליים. אתם חשים בשינוי?
"פעם, על כל 100 אירועי ירי הגיע אלינו אולי דיווח אחד. השאיפה שלנו היום היא שעל כל אירוע ירי אחד בשכונות ובכפרים יגיעו אלינו 100 דיווחים. אנחנו משטרה שוויונית, ולאזרח שגר בנצרת, בכאבול ובטמרה מגיעה אותה איכות חיים שמגיעה לאזרח שמתגורר בהרצליה, כפר־סבא ופתח־תקווה. מרבית הציבור הערבי רוצה לחיות בביטחון אישי ולשם אנחנו חותרים. הם מבינים שהנשק הזה פוגע להם בחיים".
מהלך נוסף שמובילים במשטרה הוא הפסקת הירי בחתונות ובשמחות, תופעה רווחת ביישובים הערביים והדרוזיים בישראל. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן ושרת המשפטים איילת שקד הפיצו בסוף החודש שעבר תזכיר לתיקון חוק העונשין, שנועד להחמיר דרמטית את הענישה על ירי באזור מגורים או ירי המסכן חיי אדם. כיום קובע חוק העונשין שירי באזור מגורים דינו שנת מאסר. באופן מגוחך, העבירה שמגדיר כיום החוק אינה מתייחסת כלל לירי מסוכן מחוץ לאזור מגורים, כמו באולמות חתונה או גני אירועים.
עוד קודם להצעת השרים להחמרת הענישה נקטה המשטרה מהלכים קיצוניים, כמו מעצר של חתן השמחה בעיצומו של האירוע עם קבלת הדיווח על ירי, ואילוצו לחתום על התחייבות שלא יהיו עוד יריות שמחה באירוע. אזולאי מספר כי "פעם היה לגיטימי לירות בחתונות, אבל עכשיו התופעה דועכת. הרבה מאוד אנשי דת ונכבדים שהגיעו לאירועים שכללו יריות שמחה קמו ועזבו את האירוע. החברה הערבית מתחילה להבין שהתופעה הזו מסוכנת להם. יש עוד הרבה עבודה, אבל אנחנו בכיוון הנכון".
על רקע התחושה של המגזר שכוחות האכיפה אינם מטפלים כראוי בבעיות הביטחון ביישובים הערביים, מינו במשטרה בסוף השנה שעברה את ג'מאל חכרוש, הניצב המוסלמי הראשון, להקים מנהלת שאחראית על מיגור הפשיעה הגואה במגזר הערבי. זאת לצד הקמת תחנות משטרה נוספות ביישובים הערביים.
במהלך הכנס בצפון הבהיר ניצב אסור שלראשי הרשויות ונכבדי הציבור יש חלק חשוב באכיפה ובענישה המחמירה. באין גיבוי מלא מההנהגה הערבית, לא תוכל המשטרה להילחם ביעילות בתופעת הנשק. אחד מקציני המשטרה הסביר שאחזקת כלי ירייה היא ביטוי לגבריות, ושהיה מקובל שלכל נער בגיל 12 רוכשים נשק משלו. וכך, בעוד סכסוך שכנים במגזר היהודי עשוי להיגמר בצעקות ובדחיפות, במגזר הערבי אין זה נדיר שנשק חם נשלף.
ראשי הרשויות הערביות לא חוסכים תשבחות על פעילות המשטרה, אף שלדבריהם היא מגיעה באיחור. מתחילת 2018 נרצחו שישה בני אדם במגזר והתרחשו 220 אירועי ירי. "טוב שהמשטרה פועלת בנושא, אבל היא לא עושה די. איך הגענו למצב שכל כך הרבה אמל"ח מגיע ליישובים שלנו בקלות כזו מהגדה ומוואדי ערה?", קובל ראש מועצת טורעאן דחלה. לדבריו, "צריך להשקיע משאבי ענק ולעקור את התופעה מהשורש, ולא לבחול בענישה מחמירה".
ראש מועצת כאבול השייח' ריאן מודה כי "זה עניין של תרבות וחינוך, ולכן אנחנו, כראשי הפירמידה, חייבים לעבוד גם עם המשטרה וגם עם נכבדי הכפר. העבודה היא גם בחינוך בתוך המשפחה".
ראשי הרשויות טוענים שהמשטרה טעתה בחודש ספטמבר כשיצאה במבצע להחזרת כלי נשק לא חוקיים תוך הבטחה לחיסיון מפני הפללה. המבצע נכשל, ובסיומו הוחזרו רק שלושה רובים ואקדחים. "היה ברור שזה לא יצליח", אומר השייח' ריאן. הוא מספר שבמשטרה ביקשו לגייס את המסגדים כנקודות איסוף כלי נשק ללא הלשנות, אך אף אחד לא נענה לקריאה והפקיד אמצעי לחימה במבני הדת. "הנשק עולה הרבה כסף, ולמי שיש נשק עדיף למכור אותו ולא להפסיד", מסביר השייח'.
אז איך נלחמים בתופעה העתיקה הזו?
דחלה: "אני לא רואה שום כבוד בשימוש בנשק לא חוקי, זה כלי שעלול להביא למלחמת אחים. צריך להכות ביד ברזל במציאות הזאת ולמגר אותה. אנחנו לא צריכים כלים שהורגים נפשות, אלא כלים של תרבות, חינוך וערכים".
