הסכם השלום עם איחוד האמירויות האיץ את פעילותו של "איחוד רבני האסלאם", ארגון שעצם הקמתו אשתקד היא ביטוי למזרח התיכון החדש בעידן טראמפ־נתניהו. האיחוד, בראשות הרב מנדי חטריק, רבה האשכנזי של טורקיה, עומד בקשר עם רבני מדינות ערב ומסייע להם בעבודתם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– במאה ה-21 מותר האדם מהבהמה: החירות
– מיקי זוהר נחקר במשטרה על "סחיטה באיומים" של היועמ"ש
– הצעירים הימנים שהצליחו לשבור את תקרת הזכוכית במוסדות הלאומיים
"הארגון שלנו נותן מענה לרבנים שפועלים במדינות מוסלמיות. אנחנו מקיימים קשרים עם רבנים של קהילות שיש להן יחסים עם ישראל וגם כאלו שלא, כמו איראן. יש מקומות שאין להם רב מקומי, אבל אנחנו בקשר עם היהודים שם", מסביר לנו חטריק.
ההתכתבות בין הרבנים במדינות האסלאם נערכת בין השאר באמצעות הוואטסאפ. הצצה להתכתבות חושפת שיח עם רבנים ממדינות שהרב חטריק מעדיף שלא לנקוב בשמן. הוא מספר לי על הזמנה שקיבל ממדינה בעלת משטר עוין לישראל. אחרי התלבטות ארוכה, שכללה גם התייעצות עם גורמים ביטחוניים, השיב בשלילה.
"יש מדינות ערביות שמעוניינות להשתמש בנו כדי להציג את עצמן כסובלניות. אני אישית קיבלתי הזמנה ממדינה שלא אזכיר את שמה להגיע לביקור בקהילה היהודית בה. הכלל שלי הוא שכל עוד זה משרת את היהודים, אני שם. אם זה משרת אינטרס אחר – פחות משנה לי. אנחנו מבהירים שאנחנו לא ארגון ישראלי אלא ארגון יהודי־דתי שמאחד רבנים מכל העדות והזרמים".
לדברי הרב חטריק, איחוד רבני האסלאם מקבל תמיכה וחיזוק מהממשלות במדינות מוסלמיות רבות. הוא מספר שהרב לוי דוכמן, רב איחוד האמירויות, ביקש מהיהודים שם להתהלך ברחוב ולראשיהם כיפות, בין השאר כדי להרגיל את המקומיים לנוכחות היהודית. "אנחנו סבורים שבימים של אנטישמיות ואסלאמופוביה, חיזוק הקהילות היהודיות במדינות האסלאם וההתמקדות בהן יורידו את מפלס האנטישמיות. אנחנו צריכים ללמד את האנשים במדינות שבהן אנחנו יושבים שהקהילות היהודיות הן חלק אורגני והיסטורי מהמרחב הזה. אנחנו מתרחקים מפוליטיקה בין ממשלות לרבנים", הוא מבהיר.
לצד קהילות חדשות, כמו אלו של איחוד האמירויות ובחריין, יש קהילות שוקעות שהיהודים עזבו אותן, ונותרו בהן יהודים ספורים בלבד. "הקהילה היהודית באיחוד האמירויות היא חדשה. מצד שני, יש קהילות עתיקות שהמוסד היהודי מתפקד בהן, כמו אלו של מרוקו וטורקיה, והן בנות יותר מ־2,000 שנה".
הקורונה, יודע חיטריק לספר, פגעה ביכולת של קהילות ותיקות להתקיים. "במדינות מוסלמיות שהיהודים בהן מעטים, הקשר בין האנשים ניתק בגלל המגפה. אנשים אינם מגיעים לבית הכנסת ואינם בקשר עם הקהילה, והיא מתפוררת. אנחנו מנסים לחשוב חשיבה יצירתית איך לשמור בכל זאת על החיבור – למשל באמצעות כינוסי זום. בגלל הגבלות התנועה בזמן הקורונה התעוררו שאלות ובעיות במדינות מוסלמיות שאין להן יחסים עם ישראל: איך להעביר שופר לימים הנוראים, איך להביא ארבעת המינים לסוכות, איך להעביר ספרי תורה".
מנגד, לדבריו, הקורונה עוזרת לשמור על כשרות, "כי שומרים הרבה יותר על סטריליות. באיחוד האמירויות היא גם סייעה לנו בהאטת קצב ההתרחשויות המטורף. תאר לעצמך שהטיסות היו פתוחות, ובתוך שבוע היו פה 10,000 ישראלים שרוצים לאכול במסעדה הכשרה, שיש לה קיבולת של עשרים שולחנות. בזכות הנגיף אנחנו יכולים לעשות את הדברים מסודר יותר".
