רב, אינטלקטואל ומנהיג: העולם סופד לרב זקס

אם תשאלו אדם אקראי בישראל מיהו הרב לורד יונתן זקס, סביר להניח שהוא לא ידע את התשובה. זאת לעומת הפופולריות העצומה שצבר הרב זקס המנוח בכל רחבי העולם, ובמיוחד בקרב היהדות האנגלוסקסית, שם היה מוכר כרבה הראשי של יהודי התפוצות – ואולי אף כרבם הראשי של יהודי העולם. אתמול בבוקר (שבת) נפטר הרב זקס בגיל 71, שבועות ספורים אחרי שעדכן כי הוא חולה בסרטן.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פוליטיקה אמריקנית נראית מלאכותית לחלוטין – וזה מכוון
– העולם לא הבין את חומרת ליל הבדולח
– ללא סגר ובסמיכות לסין: כך הצליחה טייוואן להתגבר על הקורונה

זקס, שכיהן כרבה הראשי של בריטניה בין השנים 1991-2013 היה הרבה יותר מאשר רב. הוא נחשב לאחד האינטלקטואלים המובילים בעולם – היהודי והכללי. במשך עשרות שנים הוא שימש, במידה מסוימת, כשר החוץ הבכיר והטוב ביותר שהיה לעם היהודי – כאינטלקטואל, כהומניסט, כרב וכאדם.

הרב פרופסור לורד יונתן זקס (יעקב צבי הוא שמו העברי) קיבל קביעות בבית הלורדים הבריטי, דבר ששמור ליחידי סגולה, וזכה בתואר "הברון זקס מאולדגייט". ב-2005 הוענק לו תואר אבירות על ידי המלכה אליזבת', ועוד שלל תארי כבוד ופרסים. רק לאחרונה הוגשה מועמדותו לזכייה בפרס "בראשית" של קרן ג'נסיס המכונה על ידי התקשורת העולמית כ"פרס נובל היהודי". זקס נכנס לרשימת המועמדים, שלראשונה הוצע לדירוג על ידי הקהל, מכיוון שרבים מהזוכים עד כה לא היו מעורבים יתר על המידה בזהותם היהודית הובא תיקון בדמותו של זקס. אם הוא יזכה, הוא כבר לא יראה זאת במו עיניו.

בשיח שפורסם על ידי מרכז ארגוב של אוניברסיטת בר אילן, התייחס הסופר עמוס עוז לזקס ואמר עליו: "אחד היהודים הבולטים ביותר בדור שלנו, לא רק בגלל ספריו הנפלאים, לא רק בגלל עבודתו הקשה כמנהיגם של רבים באנגליה ובהם גם לא יהודים, אלא בראש ובראשונה כי הוא אחד האנשים היחידים שמציעים לנו דיאלוג קשה".

באותה תקופה שוחח איתו הרב אילעאי עופרן בעת מפגש ביניהם במסגרת משלחת של מכון גשר למנהיגות. עופרן כתב בעמוד הפייסבוק שלו אמש שהרב נשאל אם יש לו מסר לחברה הישראלית וגם בלי לצטט במדויק, הוא מעביר את המסר: "שאלנו אותו בסוף השיחה, איזה מסר יש לו לומר לחברה הישראלית והוא ענה מיד בלי להתבלבל: "אתם חייבים להגדיר מחדש מהי ציונות" והוסיף שלדעתו במציאות הנוכחית לא ניתן לבסס את המושג "ציונות" על שלילת הגולה או על המחשבה שכל היהודים צריכים לעלות לארץ. "אני יהודי, ציוני, ובריטי" אמר על עצמו. והעובדה שאינו עולה ארצה לא הופכת אותו לציוני פחות".

ראש המועצה הדתית בגוש עציון, הרב רפי אוסטרוף, התייחס אף הוא ליחסי הרב זקס, ישראל והעולם היהודי וכתב: "כאשר אני חושב על האדם שהיה ראוי להיות הרב הראשי של מדינת ישראל, בעצם הרב הראשי של העם היהודי, אני חושב על הרב זקס. בגלל מגבלת השפה, הוא היה פחות מוכר בארץ, אבל בשנים האחרונות ספריו ודברי התורה שלו חדרו כמעט לכל הציבור התורני גם בארץ. יהודי תורני רחב מעוף והיקף, מכובד על כל נציגי הדתות השונות והבנה עמוקה בנפש האדם".

וזה נכון. בשנים האחרונות החל זקס לתפוס כאן בישראל אחרי מאמצים של גורמים רבים, כגון הוצאת "מגיד" שפרסמה את ספריו, והוא אף העלה הילוך בכל הנוגע לדיגיטציה. הוא פרסם סרטונים, לעיתים אף סרטוני אנימציה שדיבב, שיעוריו הופצו בקבוצות ווטסאפ בעולם והוא החל לחדור אל בתיהם של משפחות רבות בישראל.

הספדים על הרב זקס מהארץ ומכל קצוות תבל נשפכו ברשתות החברתיות השונות. ההספדים שהגיעו גם מראשי דתות וממנהיגים פוליטיים מוכיחים כי מדובר כאן באדם שהיה יחיד בדורו. טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, ספד לו אף הוא: "חבר נפלא, מנטור ופילוסוף עם תובנה יוצאת דופן. מנהיג דתי שמוערך הרבה מעבר לקהילה היהודית והרחק מאוד מחופיה של בריטניה".

הרב זקס היה פעיל בין דתי ועל כך זכה במגוון פרסים והוקרות. הוא חיבר עשרות ספרים שזכו לביקורות חיוביות ולהצלחה עולמית מסחררת. הוא נחשב לאחד הנואמים הפופולריים והמבוקשים בעולם, בקהילה היהודית ומחוצה לה. מאז פרש מתפקיד הרב הראשי הוא שימש כפרופסור בקינגס קולג' לונדון, באוניברסיטת ניו יורק ובישיבה יוניברסיטי. למרות שלא שימש כרב ראשי זה שנים רבות הוא שבר שתיקה והתייחס בשנים האחרונות לאנטישמיות במפלגת הלייבור הבריטית, דבר שלא היה עושה ככל הנראה בעבר. דבריו של זקס נתפסו בבריטניה לא רק כשל רב ראשי לשעבר, אלא כשל מוביל דעה פופולרי ומוערך – בקרב התקשורת, השלטון ואף בקרב העם.

בשיעור האחרון שלו שפורסם לשבת האחרונה, ציטט הרב זקס את ג'ון דאן, משורר בריטי שחי לפני מאות שנים. "שום אדם אינו אי, אי שהוא כולו של עצמו… מותו של כל אדם מצמצם אותי, כיוון שאני מעורב באנושות כולה".

את פרשת השבוע הזאת, פרשת וירא, כמו אלו שקדמו לה, הקליט הרב זקס והיא עברה בקבוצות הווטסאפ השונות תחת הכותרת Celebrating Life – חוגגים את החיים. המשפט האחרון בשיעורו השבועי ייחרט בזיכרוננו: "היהדות היא קריאתו של אלוהים לאחריות".