"בתאריך 7.4.17 הוצא צו מעצר נגד התובע, קטין בן 14. התובע נחשד בכך שתכנן להקריב קורבן (גדי) בהר הבית בפסח, פעולה שהייתה עלולה להפר את הסדר. בתאריך 9.4.17 בשעה 05:30 כטענת התובעים, או 06:05 כטענת הנתבעת (המשטרה. א"ס) הגיעו שוטרי משטרת (שם היישוב נותר חסוי בצו בית המשפט) לבית משפחתו של התובע כדי לעכבו ולהשגיח שלא יצא לכיוון ירושלים להקרבת הקורבן. התובע הוער משנתו ונדרש להתלבש בנוכחות השוטרים. השוטר אלירן אסבג שברשותו נמצא צו המעצר, הגיע לדירה ועצר את התובע תוך שאזק את ידיו. התובע הובל אזוק לניידת המשטרה שחנתה עשרות מטרים משם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מדוע נעזרת ישראל במימון זר לפירוק מוקשים?
– למרות הסכמי השלום, מדינות המפרץ תמכו בגינוי ישראל
– פגישה לאין קץ: הדמויות מאחורי "שעת נעילה" משחזרות
"לאחר שהניידת הגיעה לתחנת לב הבירה, התובע הובל אליה כשהוא עדיין אזוק. התובע נותר אזוק גם במהלך הנסיעה לירושלים ובעת שהותו בתחנת לב הבירה. לטענת התובע, הוא נאלץ להתפלל כשהוא אזוק. טרם חקירתו של התובע הוא נדרש להתפשט לשם עריכת חיפוש על גופו. כך, התובע נותר בתחתוניו בנוכחות השוטר אסבג ושוטר מג"ב נוסף. בחיפוש לא נמצא דבר. לאחר שנחקר התובע שוחרר לביתו בתנאים. בין השאר, לא להגיע לטווח של קילומטר מהעיר העתיקה למשך מספר ימים וכן ערבות עצמית בסך 5,000 שקלים.
"הפשטה של אדם מבגדיו הינה צעד חריג אשר אינו יכול להוות אמצעי ראשון לצורך חיפוש בשלב בו מובא אדם לבית מעצר. בגדים הם סממן מובהק לשמירה על צלם אנוש. הפגיעה בפרטיות ובכבודו של אדם הינה חמורה. זאת לנוכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הקובע כי אין פוגעים בגופו ובכבודו של אדם. כבוד האדם פירושו שלא לבייש ולבזות את צלם הא־לוהים שבאדם. ביזוי וביוש אלה מותרים רק כאשר הם נועדו לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
"על אף האמור, השוטר אסבג העיד בתיק זה והבהיר כי כל אדם שנכנס לבית המעצר מופשט: 'כל עציר עובר חיפוש לפני חקירה'. לכשנשאל השוטר אסבג האם היה במקרה הנדון יסוד סביר להניח שהתובע החזיק במכנסיו סכין, חזר בו מדבריו והודה כי לא צריך יסוד סביר לחיפוש: 'אנחנו עושים חיפוש בהפשטה על כל עצור לפני שהוא נלקח לבית המעצר'. דרך התנהלות זו, כעולה מעדויות אלו, נמשכת תקופה ארוכה, וזאת הגם כי בעבר נפסק והובהר לנתבעת שעליה לפעול בדרך אחרת ולהימנע מביצוע חיפוש בהפשטה באופן אוטומטי, לבטח כאשר מדובר בקטינים.
"במקרה נדון מדובר היה על נסיון לבצע מהומות בהר הבית באמצעות העלאת גדי כעולה בחג הפסח (יש לציין שקורבן הפסח איננו קורבן עולה, אלא דווקא שלמים. א"ס) בהר הבית. אין עסקינן בעבירה פלילית אשר יש בה להעלות חשד בדבר הכנסת חפצים אסורים לבית המעצר.
"הנתבעת (המשטרה) פעלה בניגוד להוראות הדין עת בחרה להפשיט דרך קבע כל אדם הנכנס לבית המעצר. חמור מכך. הנתבעת פעלה כך אף כאשר מדובר בקטין וזאת ללא הפעלת כל שיקול דעת וללא בחינת דרכי פעולה חליפיות לפגיעה בכבודו ובצניעותו של קטין זה שהינו נער רך בן 14 שנים בלבד. הפשטה של נער בן 14 אינה דבר של מה בכך ולא ניתן להתייחס אליה בשוויון נפש, שכן היא טומנת בחובה פגיעה בנפשו של נער צעיר וביושו. הנתבעת (המשטרה) התרשלה בחוסר סבירות קיצוני בביצוע החיפוש. המשטרה חבה חובת זהירות כלפי האזרח על מנת להימנע מגרימת נזק פיזי או נפשי כתוצאה מפעולותיה. התנהלות השוטרים לוותה בהפרת נהלים והוראות הדין. במקרה הנדון הופרו זכויות יסוד. לא הייתה כל סיבה להותיר את התובע כבול באזיקים".
עו"ד מנשה יאדו מארגון חוננו, שייצג את בני משפחת הקטין בתיק התביעה, מסר: "לאחר שלוש שנים של מאבק משפטי בגין הפשטה פוגענית ובלתי מוצדקת של קטין, ולאחר שההפשטה קיבלה גיבוי מלא של קצין תלונות הציבור של משטרת ישראל, של ראש מפל"ג התשאול של ימ"ר ירושלים ושל ראש תחום תורה והנחיה סיור במשטרת ישראל – קבע בית המשפט כי ההפשטה של הקטין הייתה בלתי סבירה בצורה קיצונית.
לדבריו, "מדובר בפרקטיקה בלתי חוקית ופוגענית שהושרשה בתחנת לב הבירה בירושלים ונהגה שם שנים ארוכות בניגוד לכל אמות המידה הרלוונטיות. בית המשפט פסק פיצוי הולם אשר מבטא הן את הפגיעה בקטין, הן, להבנתנו, את מורת הרוח מניהול הליך עקר ומסורבל במטרה לגונן על אותה הפשטה".
