רבנים וראשי ישיבות יוצאים היום (ב') בגילוי דעת נחרץ "שלא לתת הכרה לרפורמים כלל ועיקר". על גילוי הדעת חתומים הרב צבי ישראל טאו, הרב דב ליאור, הרב יהודה עמיחי, הרב יצחק שילת, הרב הרב נחום נריה, הרב יהושע שפירא, הרב אליקים לבנון, הרב שמואל אליהו, הרב דוד דודקביץ, הרב מיכה הלוי, הרב דוד חי הכהן רבנים נוספים.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
תיקון לחוק האזרחות בפורטוגל: יהודים ייאלצו להוכיח קשר מהותי למדינה
את טראמפ צריך לבחון כמנהיג, לא כחתן
המורה, איך התכוננת הבוקר לזום?
יצויין שהרבנים לא התייחסו בצורה מפורשת בגילוי הדעת לראש ישיבת הר ברכה הרב אליעזר מלמד, אשר לפני קרוב לחצי שנה שוחח עם רבה רפורמית במהלך ועידת "עם עולם" של מקור ראשון – אך ללא ספק רמזו לכך והדבר אף נכתב במפורש בהודעה לעיתונות שנלוותה למכתב.
בשיחות עם מקורביהם של חלק מהרבנים החתומים על המכתב, מעידים רבים מהם שהם הבהירו שהמכתב המדובר אינו מתייחס ישירות לרב מלמד. חלק מהרבנים החתומים אף דרשו שייכתב כי אין להם ביקורת ישירה על הרב מלמד עצמו. אם כי הארגון שהפיץ את הידיעה, שלא מוכן להזדהות – דרך איש יחסי הציבור ערן שוורץ – ציינו כי הדברים מתכתבים עם הביקורת של הרב יוסף על הרב מלמד. יצויין שחלק מהרבנים חתמו על המסמך אף לפני מספר שבועות וחודשים, כך שאין כל קשר לכאורה בין מכתבו של הראשון לציון למכתב הנוכחי.
הרב עמיחי אליהו, בנו של הרב שמואל אליהו החתום על המכתב, כתב בדף הפייסבוק שלו כי " להבנתי גם הרב אליעזר מלמד היה חותם על המסרים שעולים מהמכתב הזה".
"בתקופה האחרונה אנו רואים לדאבוננו כי נפרצו גדרים שגדרו גדולי עולם וישנם כאלו המקיימים מפגשים ודיונים תורניים עם נציגים מהתנועה הרפורמית, כביכול יש לנו עמהם "שיח רבני משותף" פתחו הרבנים את מכתבם. בהמשך מביאים הרבנים את דברי הרבנים הראשיים הרב אברהם שפירא זצ"ל והראשל"צ הרב עובדיה יוסף זצ"ל בעניין "כבר הנהיגו כל גדולי ישראל בדורות הקודמים ובדור זה ביחס לשיתוף פעולה חלילה עם התנועה הרפורמית כי – 'אין להרבות דברים על הסכנה הנוראה שיש בהצטרפות עם אנשים שלא מאמינים בתורה מסיני – בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה'"(הרב הראשי אברהם שפירא זצ"ל).
הרב יצחק יוסף תקף אף הוא לאחרונה את הרב מלמד על פגישתו עם רבה רפורמית – מכתב שהתפרסם בעיתון "שביעי". הרב יוסף התבטא בחריפות וקבע כי הרפורמים זייפו את התורה ו"החריבו כל חלקה טובה בעם ישראל", וכן כי "יש צורך להרחיקם שלא יהיה אפילו אחד שייתלה בדבר המפגשים וילך בדרכם".
מאידך, אתר סרוגים פרסם כי אביו של הראשון לציון הנוכחי – הרב עובדיה יוסף זצ"ל דווקא נפגש עם רפורמים, כפי שפורסם בעיתון "דבר" משנת 1977, שם נכתב כי "הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, קיבל אתמול בלשכתו בירושלים את נציגי הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים המבקרים עתה בישראל". הרב חיים אמסלם כתב מאמר דעה באותו אתר וציין כי "ברור שהרב עובדיה כממשיך דרכם של הרבנים הספרדים מאז ומעולם, לא עסק בפסילת אף יהודי מישראל, יהיה מי שיהיה, ומצא לנכון אדרבה לכבדם להיפגש ולהידבר עמם, גם הרב קוק זצ"ל היה ידוע בקירוב הרחוקים מכל זיק יהדות ואפילו כופרים גמורים".
על המכתב ישנם רבנים בכירים שאינם חתומים, ולא כל "זקני הציונות הדתית" כפי שנטען. בין הרבנים שאינם חתומים ניתן למצוא את הרבנים חיים דרוקמן ויעקב אריאל – שנחשבים ל'זקני רבני הציונות הדתית', וכן את ראשי ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות שאינם מזוהים עם תת הזרם החרד"לי כגון הרבנים צפניה דרורי ויהושע ויצמן.
הרבנים הוסיפו במכתבם את האבחנה בין חילונים או יהודים שאינם אורתודוכסיים לבין הרפורמים כתנועה השואפת להיות זרם ביהדות וכתבו כי: "אהבת כל יחיד ויחיד מישראל ודאי בכל תוקפה היא עומדת בכל עת, אך אין בזה שום מתן היתר חלילה לשיתוף פעולה עם נציגי התנועה הרפורמית שעקרה תורה מישראל, ולוחמת גם כיום לעקור כל דבר שבקדושה בארצנו בגיור, בכותל, בנישואין בקדושת המשפחה ועוד".
בארגון רבני צהר ביקשו בתגובה למכתב הרבנים "לחזק את ידיו של הרב אליעזר מלמד מגדולי פוסקי ההלכה ומרביצי תורה בזמנינו על מאמציו האמיצים לחבר את שבטי ישראל זה לזה ברוח "יחד שבטי ישראל" וכהמשך ישיר להתנגדותו של הראי"ה קוק זצ"ל להפריד קהילות. ומוחה בתקיפות על הקריאות לנדותו. אין לאמירה כזו שום מקום בשיח של תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה".
מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל הרב גלעד קריב הגיב למכתב הרבנים ואמר כי "בעיצומו של משבר בריאותי, חברתי וכלכלי חמור בוחרים רבנים בעלי שם להרבות שנאה ומחלוקת בחברה הישראלית ובעם היהודי, במקום לעודד הידברות, מתינות וסובלנות. העובדה כי אחדים מהם נושאים במשרות ציבוריות וממלכתיות רק מחמירה את ההשלכות של התנהגותם הלא ראויה. הנחמה היחידה שניתן למצוא במודעה זו היא העובדה שהרבנים החתומים עליה ידועים בעמדותיהם הקיצוניות ובחוסר הסבלנות שלהם כלפי מגוון חוגים וקהלים בישראל ובתפוצות. התנגדותם הקולנית, רק מעידה על כך שבקרב חוגים הולכים וגדלים בציונות הדתית ואפילו במגזר החרדי יש נכונות לשיג ולשיח המחפש את המכנה המשותף מבלי לטשטש את המחלוקות המהותיות".
