שרה גדעון הייתה מועמדת המפלגה הדמוקרטית במיין במרוץ על המושב בסנאט. מולה התייצבה הסנטורית המכהנת מטעם הרפובליקנים, סוזן קולינס. בהתחשב בנתוני הסקרים, גדעון כבר תפרה חליפות. אי אפשר להאשים אותה: 14 מתוך 14 סקרים שהתפרסמו בשבועות האחרונים למרוץ העניקו לה יתרון, ואף לא אחד נתן צ'אנס לקולינס לשמור על כיסאה. תוצאות האמת היו מהממות: קולינס הביסה את גדעון בפער של 8.8 אחוזים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יד אחים שלוחה: התלמידים שמסייעים לבודדים בקורונה
– בכיר בליכוד: "תקציב 2021 לא יעבור לפני פברואר"
– נסראללה למד לנצל את ההרתעה הישראלית לטובתו
גם קאל קנינגהאם, המועמד הדמוקרטי במרוץ לסנאט בצפון קרוליינה, היה משוכנע שדרכו לגבעת הקפיטול סלולה. ואיך יחשוב אחרת, אם מתוך 15 הסקרים האחרונים שפורסמו לפני הבחירות, 14 העניקו לו יתרון על פני המתמודד הרפובליקני תום טיליס? וכאשר הסקר היחיד שנתן יתרון ליריבו נעשה על ידי מכון הסקרים טרפלגר, המושמץ במדיה ובקרב שאר הסוקרים, לא כל שכן שקנינגהאם הרגיש רגוע למדי. טיליס ניצח בסופו של דבר את קנינגהאם, והמושב נותר רפובליקני.
אלה שתי דוגמאות בולטות אך לחלוטין לא יחידות למה שכבר אפשר להגדיר ככישלון מהדהד של המפלגה הדמוקרטית בבחירות 2020. ג'ו ביידן יהיה נשיא ארה"ב, וזוהי כמובן הצלחה לדמוקרטים שהדיחו את שנוא נפשם דונלד טראמפ מהבית הלבן אחרי קדנציה אחת בלבד, אבל זו בערך ההצלחה היחידה שלהם. גורלו של הסנאט יוכרע בשני מרוצים שיתקיימו בג'ורג'יה ב־5 בינואר. הדמוקרטים צריכים לנצח בשניהם ולהפוך את שני המושבים האדומים כרגע לכחולים כדי להגיע לשוויון 50:50, ובמקרה כזה הקול המכריע יהיה של סגנית הנשיא קמלה האריס, שתשמש גם נשיאת הסנאט. גם במקרה כזה יהיו חייהם של הדמוקרטים קשים עד בלתי אפשריים, מכיוון שלפחות סנאטור דמוקרטי מתון אחד ממדינה שמרנית – ג'ו מנצ'ין – הודיע כי לא יצביע בעד "הצעות מטורפות" כמו הגדלת בית המשפט העליון ונושאים אחרים שבוערים בעצמות האגף הפרוגרסיבי של המפלגה. מנצ'ין היה גם הסנטור הדמוקרטי היחיד שהצביע בעד מינוי השופט העליון ברט קאוונו, מינויו השני מתוך שלושה של דונלד טראמפ.
אך הערכות המומחים הפוליטיים כרגע הן כי הרפובליקנים לא יצטרכו להשליך את יהבם על מנצ'ין. הפעם האחרונה שבה ג'ורג'יה בחרה סנאטור דמוקרטי הייתה בשנת 2000, וקשה להאמין שהליברלים יצליחו להפוך בבת אחת שני מושבים אדומים לכחולים. מה גם שהמועמד הרפובליקני קיבל יותר קולות מיריבו בסיבוב הראשון, אך לא הצליח לחצות את רף 50 האחוזים ההכרחיים: חסרו לו שלוש עשיריות האחוז בלבד.
אם התחזיות יתממשו וביידן ייכנס לבית הלבן בלי רוב בסנאט, לו ולמפלגתו יהיה קשה מאוד לעבוד ולערוך שינויים דרמטיים שהם משתוקקים לבצע אחרי ארבע שנות טראמפ. יעידו על כך השנתיים האחרונות בכהונת ברק אובמה, שבהן איבד את הסנאט ולא הצליח לקדם שום יוזמת חקיקה, וגם לא למנות שופט לבית המשפט העליון – אף שהיו לו לשם כך כתשעה חודשים.
הציפיות של הדמוקרטים להשתלט על הסנאט היו בשמיים גם עקב העובדה שמספר כפול של רפובליקנים נאלצו להגן על כיסאותיהם בסבב הבחירה הזה, וגם כי ניתוחים שונים קבעו שאם ביידן זוכה בנשיאות, הסיכוי שלהם להפוך את הסנאט מזנק לכ־80 אחוזים ואף יותר. הניתוח הזה יצא מנקודת הנחה שאם הבוחר כבר יוצא להצביע בעד נשיא דמוקרטי, הוא יסמן בטופס גם את הסנאטור הדמוקרטי וחבר בית הנבחרים הדמוקרטי במחוז שלו.
זה לא קרה. תוצאות הבחירות מוכיחות שהבוחר האמריקני החליט לתת לביידן ארבע שנים בבית הלבן, אבל במקביל הוציא למפלגתו כרטיס צהוב עם אזהרה בולטת – אני לא אוהב את הכיוון הפרוגרסיבי הרדיקלי שאליו המפלגה הולכת, ולכן לקונגרס אבחר דווקא בנציגים רפובליקנים.
ממשל עם בלמים
בבית הנבחרים, הבית התחתון של הקונגרס, ההפסד הדמוקרטי בולט אפילו עוד יותר. אם ההערכות היו שהרוב הדמוקרטי בבית, שעמד על 35 מושבים, יגדל במספר דו־ספרתי של מושבים, הרי שהתוצאות – שטרם התקבלו במלואן – מציגות הצלחה רפובליקנית להשתלט על חמישה מושבים נטו לפחות, מספר שעשוי בהחלט להגיע בסיום גם לעשרה. הרוב בבית הזה יישאר דמוקרטי, אבל זהו רוב מצומק, פגיע ומסוכסך בינו לבין עצמו יותר מתמיד, אות אזהרה לקראת בחירות אמצע הקדנציה שיתקיימו בנובמבר 2022 ושבאופן מסורתי מביאות בכנפיהן מהלומה למפלגת הנשיא המכהן.
ואכן, דיווחים בתקשורת האמריקנית כבר ידעו לספר השבוע על מתח הולך וגובר בין שני אגפי המפלגה. בשיחת ועידה שהתקיימה בין חברי קונגרס דמוקרטים האשימו דמויות המזוהות עם הפלג המתון את הרדיקלים בתוצאות הגרועות של המפלגה. חבר הקונגרס מפנסילבניה קונור לאמב, שכמעט הפסיד את כיסאו לרפובליקני שין פארנל, אמר לחבריו ש"תוצאות הבחירות הן תמרור אזהרה לאגף הפרוגרסיבי במפלגה. בוחרים רבים הביעו חוסר שביעות רצון מהמסרים שלנו בנוגע למימון המשטרה, התעסוקה וענף האנרגיה". מצד שני, דמויות בולטות באגף הפרוגרסיבי כמו חברת הקונגרס מניו־יורק אלכסנדריה אוקסיו־קורטז והסנטורית אליזבת וורן, כבר הבהירו שהם מצפים מממשל ביידן לקדם בכוח נושאים חברתיים ולבצע שינויים עמוקים בכלכלה. בעבור ביידן וסגניתו האריס כבר מדובר בכאב ראש לא קטן, והוא רק ילך ויגבר.
חבר הקונגרס מפנסילבניה קונור לאמב אמר לחבריו ש"תוצאות הבחירות הן תמרור אזהרה לאגף הפרוגרסיבי במפלגה. בוחרים רבים הביעו חוסר שביעות רצון מהמסרים שלנו"
הצרות של הדמוקרטים לא מסתיימות כאן: למרות תחזיות מוקדמות ורודות, שום בית נבחרים מדינתי הנתון בשליטה של הרפובליקנים לא עבר לידי הדמוקרטים. יש לכך משמעות רבה בכל הנוגע לשליטה בשרטוט מחוזות הבחירה, שכרגע מיטיבים ברוב המדינות עם הרפובליקנים, ושלדמוקרטים הייתה שאיפה עזה לשנות. זה כאמור לא יקרה, עקב החלטת הבוחר האמריקני לשים לממשל ביידן בלמים מראש. גם בגזרת הבחירות למושלי מדינות השיגו הרפובליקנים מהפך אחד לטובתם, במונטנה, לעומת אפס מהפכים שהצליחו הדמוקרטים לבצע. ולא מיותר לשוב ולהזכיר זרוע נוספת וחשובה מאוד בוושינגטון, בית המשפט העליון, שבו הצליח טראמפ למצב ולמצק את הרוב השמרני, שעומד כרגע על שישה לעומת שלושה ליברלים בלבד, לשנים ארוכות.
אחרי כל מערכת בחירות נשמעות טענות על השיטה האמריקנית. אומרים שהיא ארכאית, מסובכת מדי, לא הוגנת ומעוותת את רצון הבוחר. אלא שהשיטה דווקא מוכיחה את עצמה פעם אחר פעם בכך שהיא מצליחה להעביר את השלטון מצד לצד בכל כמה שנים, ובמקביל מאזנת את השליטה האבסולוטית בוושינגטון על ידי הצבעה אחרת לשני בתי הקונגרס. היכולת של הבוחר להעניש מפלגה מסוימת או להניף לעברה כרטיס צהוב מיושמת שוב ושוב, ותורמת למערכת כולה להתאזן. אובמה חווה זאת על בשרו כשאיבד את הסנאט ב־2014, טראמפ חווה זאת היטב כשהודח אחרי קדנציה אחת בלבד, וגם ג'ו ביידן כבר יודע שדרכו הנשיאותית לא תהיה סוגה בשושנים. רחוק מזה.
