סמכויות הבוררות שהופקעו מידי דייני בתי הדין הרבניים לפני 11 שנים על ידי בג"ץ צפויות לחזור לידיהם בקרוב, אם חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני מיהדות התורה יצליחו לקדם את הצעת החוק שיזמו בנושא. לשניים התמודדות קשה בוועדת חוקה, המכינה את החוק לקריאה ראשונה. אלא שההתמודדות הקשה שלהם דווקא איננה מול חברי כנסת חילונים מסיעות האופוזיציה, אלא בעיקר מול חברי כנסת דתיים מימין ומשמאל, החוששים מהיום שבו יחזיקו הדיינים הממלכתיים בסמכויות נוספות, כמו גם מול גורמים מחוץ לכנסת בבתי הדין הפרטיים העוסקים בבוררות ובארגוני הנשים.
כיום, יש לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט בסכסוכים בתחום המעמד האישי בלבד. הצעת חוק "שיפוט בתי דין דתיים (בוררות)" מבקשת לעגן את סמכות בתי הדין הרבניים לדון כבוררים בעניינים אזרחיים בהסכמת הצדדים. יוזמי הצעת החוק כבר הודיעו שכדי למנוע מחלוקות ביחס להרחבת סמכות בתי הדין הרבניים ייקבע כי בתי הדין לא יוכלו לדון במסגרת בוררות בעניינים הכרוכים בגירושין או בעניין אחר של מעמד אישי, אפילו בהסכמת הצדדים.
למרות זאת, בארגוני הנשים שהגישו ניירות עמדה לוועדה מבקשים שלא להעניק לבתי הדין הרבניים סמכויות נוספות, בעיקר בשל העומס על המערכת והתמשכות הדיונים בתיקי גירושין ועגונות. "עמותת 'יד לאישה' מבקשת להתריע מפני חשש לקריסת מערכת בית הדין הרבני ולפגיעה חמורה בציבור המתדיינים, ככל שהצעת החוק שבנדון תעבור ללא הגדלה תקציבית והוספת תקנים הנדרשים בהתאם להגדלת היקף הפעילות בבתי הדין הרבניים מכוח הצעת החוק", נכתב בנייר העמדה של העמותה. הטענה העיקרית היא שהוספת העניינים האזרחיים אל תוך המערכת תגזול זמן שיפוטי ארוך מהתיקים הרגילים בבתי הדין הרבניים.
חוק לא אפקטיבי
בפסיקת בג"ץ לפני למעלה מעשור קבעו השופטים מישאל חשין, אילה פרוקצ'יה וסלים ג'ובראן פסק דין תקדימי המבטל הלכה למעשה את סמכות בתי הדין הרבניים לדון כבוררים בסכסוכים כספיים ובנושאים נוספים שהחוק לא הסמיך אותם לדון בהם. את הפסיקה נתנו השופטים בתשובה לעתירתה של סימה אמיר, אישה גרושה מירושלים שעתרה נגד בית הדין הרבני ונגד בעלה לשעבר בדרישה לבטל פסיקה בנושא הפרת הסכם הגירושים בין השניים.
«בתי הדין הרבניים הינם חלק בלתי נפרד ממערכת השפיטה בישראל והם שואבים את כוחם וסמכויותיהם מכוח חוק המדינה. אין להם אלא מה שהחוק הקנה להם", קבעו השופטים. מאז, מי שמעוניין בדין תורה בענייני בוררות פונה לבתי הדין הפרטיים החרדיים או לאלו המשתייכים לזרם הדתי־לאומי. בינתיים, ראשי בתי הדין הפרטיים חלוקים בדעותיהם בנוגע לנחיצותו של החוק החדש ולהחזרת הסמכויות לידיהם של הדיינים הממלכתיים.
מנהל בית הדין לענייני ממונות בירושלים, הרב יהושע לוין, מטיל ספק בנחיצותו של החוק. לדבריו, "אין להצעת החוק שום אפקטיביות, לא יכולה להיות לה שום תוצאה – טובה או רעה. זו הצעת חוק שנתפרה בשביל אגו של מישהו. הרי לבתי הדין הרבניים אין זמן בשביל זה והם לא מעוניינים לדון בתיקי בוררות. יש אצלי חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה מלפני המון שנים שלא נכון שהם (בתי הדין הרבניים) יתעסקו בדיני ממונות בבוררות, כי הסמכות החוקית שלהם זה לדון בדיני אישות. הרב אלישיב פסק גם הוא בזמנו כי אסור לבתי הדין לדון בדיני ממונות כי הם מקבלים משכורת מהמדינה עבור דיונים בנושאים אחרים".
הרב לוין תוהה עוד בנוגע ליכולת של בתי הדין הרבניים לזמן אדם לדיון שלא ברצונו כפי שהיה נהוג לפני 11 שנים. "בית דין של תורה, מבחינת ההלכה היהודית, יכול לזמן אדם גם בעל כורחו, ואם אתה לא עושה את זה אתה עובר על ההלכה. לכן, כשבתי הדין היו דנים בדיני ממונות לפני בג"ץ אמיר האנשים היו באים בפניהם לא רק בהסכמה. לעומת זאת, בבתי הדין הפרטיים אין לנו כלי אכיפה וכך יהיה מעתה, אם החוק יעבור, גם בבתי הדין הרבניים. הם יהפכו להיות מקום נוסף לפנות אליו, בדיוק כמו אלינו".
לדבריו, "אנשים לא ירצו לבוא בהסכמה לבתי הדין הרבניים. חרדים לא יבואו לבתי דין עם סמל של המדינה והציבור הדתי לאומי יפנה למוסדות שלו. אף אחד לא ידפוק שם בדלת בהסכמה עם הסחבת והעומס שם. אם היו להם סמכויות אכיפה אז היה מי שפונה אליהם. הצעת החוק הזו נולדה כתוצאה מהסכמים קואליציוניים של הסיעות החרדיות, המטרה שלהם היא להראות שהם יכולים. אין פה כלום למעט מראית עין. לכן אני מציע לכולם לתמוך".
רבנים אחרים העומדים בראשי בתי דין פרטיים הביעו בעילום שם את התנגדותם לחוק בטענה כי הדבר לא ייטיב עם מי שעניינם כבר נידון בבתי הדין הממלכתיים במשך חודשים ארוכים וכן בטענה כי אין צורך, למעט משיקולי אגו, להוסיף להם סמכויות בשעה שבתי הדין הפרטיים עושים זאת היטב כבר שנים ארוכות.
משפט עברי רלוונטי
דבריו של הרב לוין לא משכנעים את ח"כ רחל עזריה מכולנו, ממובילות ההתנגדות לחוק החדש. "יש בחוק הזה שלושה אתגרים מרכזיים – שאלת ההסכמה, שאזרחים לא יראו עצמם מחויבים להגיע לדיונים כאלה בשל סמל המדינה על הניירות אם הם לא מעוניינים; כיצד יתנהגו הדיינים כשיעמדו מולם יהודי להט"ב או אישה; והשאלה האחרונה היא למה מדינת ישראל צריכה בתי משפט אלטרנטיביים? למה שהווקף לא ירצה בית דין משלו רק לדיני ממונות? החוק הזה מפרק את מערכת המשפט הישראלית", טוענת עזריה.
"יוזמי החוק מפוררים את הממלכתיות הישראלית. זה מסוג הדברים שמתחילים בחקיקה אבל לא יודעים באילו סמכויות נוספות הם יסתיימו. אין לנו שום שליטה על בתי הדין לאחר החוק, ובפועל כל האיתותים מראים שאנחנו לא יודעים איך זה יסתיים. ובכלל, מצד אחד הם אומרים שאין להם מספיק תקנים ומצד שני הם רוצים עוד תפקידים. הם לא מצליחים לטפל בעגונות ולא בגירושים, אז מה הם עוד רוצים? לתפוס עוד סמכויות? זה לא עובד ככה".
מנגד, נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט", פרופ' אביעד הכהן, דווקא תומך בחוק ובהשבת המצב לקדמותו. לדבריו, "מאז הקמת המדינה ולפניה, במשך יובל שנים ויותר היו מוסמכים בתי הדין הרבניים לדון – בהסכמת הצדדים – בענייני ממונות. מגמה זו עולה בקנה אחד עם מסורת ישראל לדורותיה, כפי שהעיר המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט פרופ' מנחם אלון ז"ל, ויש בה לתרום לא רק לבתי הדין אלא גם לחידוש המשפט העברי והיותו רלוונטי לימינו ובימינו. מעבר לכך, יש בכך כדי לתת תוקף ממשי לחופש דת של אנשים המצווים, מכוח מצוות דתם, להתדיין בבית דין דתי גם כשמדובר ב'דיני ממונות'".
בהתייחסו לשאלת העומס על מערכת בתי הדין הרבניים ולחלופות הקיימות אמר פרופ' הכהן כי ממילא מדובר בחלק זעיר מעבודת הדיינים. "המציאות רבת השנים לימדה שגם כאשר עסקו בתי הדין הרבניים בדיני ממונות היה זה חלק זעיר ממש מכלל היקף עבודתם, במקרה הטוב 5% מכלל התיקים ובשנים מסוימות אף פחות מכך. אשר על כן, לדיבורים על עומס בלתי רגיל אין אחיזה במציאות, ולכל היותר אם אכן יקרה הבלתי ייאמן וייווצר עומס כזה, הפתרון צריך להיות בהוספת תקנים".
לדבריו, "אינו דומה בית דין פרטי, במיוחד כשאין פיקוח ממשי על דרכי התנהלותו וכשירות דייניו, למוסד ממלכתי הפועל לפי כללים ברורים ומפוקח על ידי המדינה. זאת בנוסף להיבט ההלכתי שלפיו רק לבית דין של המדינה יש מעמד של 'בית דין חשוב' שהכרעותיו מחייבות מבחינה הלכתית וגם ניתנות לאכיפה יעילה.
"גם כאשר הייתה הסמכות נתונה בידי בתי הדין הרבניים, פנו חלק מבני הציבור הדתי, בעיקר החרדי – ולא תמיד משיקולים ענייניים של חיפוש אחר האמת והצדק – לבתי דין פרטיים. בהיעדר אפשרות בעשור האחרון לדון דיני ממונות בבתי הדין הממלכתיים, אין פלא שאנשים פונים לבתי דין פרטיים, אולם קיומה של תחרות בין בתי הדין השונים הוא תמיד מבורך, ויש בו כדי להגשים עקרונות יסוד גם של חופש דת וחירות, גם של פלורליזם שיפוטי".
גם הרב משה פרקוביץ, דיין בבית הדין לממונות בעיר מודיעין־עילית, אומר כי הוא תומך בחוק משתי סיבות עיקריות – העברת תיקים מיד ליד וכינון משפט עברי ממלכתי. "המצב היום הוא שבית הדין הרבני לא יכול להשלים דיונים בכל מיני נושאים שלא קשורים ישירות לדיני משפחה אבל הם חלק מהסכסוך הכולל, מה שגורם לצדדים להיגרר בכמה וכמה ערכאות לא קשורות והדבר מוסיף סבל על סבלם. דבר נוסף, זכותם של יהודים במדינה יהודית המשלמים מיסים ככל אחד אחר, לקבל זכות שיפוט לפי אורחות חייהם. לכן, העובדה שאין אפשרות לדון במדינה בהסכמה לפי דין תורה, אלא רק בתשלום מלא, איננה מתקבלת על הדעת", הוא אומר. מצד שני, הוא אומר, "העובדה היא שיש אנשים רבים שאין להם אמון רק במערכת שהוסמכה על ידי המדינה, וחשוב שגם בשביל אנשים אלה תהיה אפשרות לדון בדין תורה".
לדעתו העומס על מערכת בתי הדין הרבניים אינו דומה לעומס במערכת בתי המשפט ועל כן הקלת העומס על ידי הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים תיטיב עם בתי המשפט. בנוסף אומר הרב פרקוביץ כי "חזקה על דייני בתי הדין שהם שומרי תורה ומצוות שיפעלו לפי הכללים הקבועים בהלכה בדיני קדימה איזה דיון להקדים ואיזה לאחר, ובזה הכלל הוא כפי שקובע הגאון מבוטשאטש בספר כסף הקדשים שדין תורה בנוגע לשלום בית קודם לדין תורה בנוגע לדיני ממונות, כך שכפי הנראה חשש זה לא אמור להפריע.
מחברים אל הממלכתיות
מי שעומד מאחורי הצעת החוק של חברי הכנסת גפני ומקלב הוא לא אחר ממנכ"ל בתי הדין הרבניים הרב שמעון יעקבי, שלאחר עשור של ניסיונות חקיקה דומים מקווה שהפעם יצליח להעביר את החוק בכנסת. בריאיון הוא פותח דווקא במילים חמות למערכת הפרטית שדנה היום בבוררות: "לאורך כל שדה ההקמה של בתי הדין הפרטיים תמכתי בהם וחשבתי שיש להם הצדקה בכל אמת מידה שהיא, אבל יש חשיבות ממלכתית למתן האפשרות להידיין בדיני ממונות בבתי הדין הממלכתיים. אני חושב שהציבור הדתי והחרדי במדינת ישראל זכאי לקבל דיני שיפוט על פי המשפט העברי כחלק מהשירות שהמדינה נותנת לאזרח, כמו שהמדינה נותנת שירותי חינוך ממלכתיים ודתיים".
הרב יעקבי מציין כי בבתי הדין הממלכתיים יש יתרונות שאין באלו הפרטיים: "יש אצלנו סדרי דין קבועים וחוסר אפשרות לפנות לדיין מחוץ לגדרי הדיון, שזה דבר שבחלק מבתי הדין הפרטיים טעון שיפור. בנוסף, יש מערכת בקרה על התנהלות נושאי המשרה השיפוטית. זו מעטפת חשובה".
למרות כל מה שאתה מציג כאן, אנשים הצביעו ברגליים ולא הביאו את התיקים שלהם אליכם גם כשהייתה יכולת כזו.
"אנחנו לא אומרים לאנשים בואו אלינו ואל תידיינו במקומות פרטיים. אנחנו לא מכריחים ולא מונעים. רק מאפשרים לאנשים שרוצים בזה. אני מניח שמשעה שנחדש את האפשרות הזו יפנו אלינו, וככל שנוכיח את עצמנו יבואו יותר ויותר. ב־11 השנים האלו שאין לנו דיני ממונות – מי שיבחן את פסקי הדין שלנו יוכל לראות את השינוי החיובי בדרך הנמקת פסקי הדין, בהעמקה וביכולת השילוב בין דין תורה לדין המדינה".
הרב יעקבי דוחה את הטענות לעומס על המערכת ואומר: "הטענה הזו מאוד לא נכונה. אני טוען בשנתיים האחרונות שצריך להוסיף דיינים ואנשי מנהל ואני מנהל מאבק מול אגף התקציבים במשרד האוצר. אבל כשאנחנו מדברים על דיני ממונות אנחנו מדברים על משהו שלקח קצת פחות מאחוז מהתיקים שלנו. העומס בדיני משפחה לא קשור לבוררות. מה גם שבשנתיים האחרונות קיבלנו תוספת של שמונה תקנים חדשים של דיינים ונכנסו חמישה דיינים עמיתים שיצאו לגמלאות וחזרו לעבודה לפי שעות. מעבר לכך יש לנו עוד שמונה דיינים בגמלאות שממתינים להחלטה בעניינם. אני אהיה מרוצה אם כל התקנים האלה ייכנסו בפועל".
יו"ר ועדת חוקה ח"כ ניסן סלומיאנסקי, המכין את החוק לדיון בקריאה ראשונה, מברך גם הוא על החוק ואומר "החלטנו לעבוד על החוק בצורה מאוד זהירה. הוצאנו מתוכו את כל מה שעשוי להיות קשור לדין האישי. אם יש סכסוך, למה לא ללכת לבית הדין הממלכתי שיפסוק בנושא בהסכמת שני הצדדים? אנחנו אנשי הממלכתיות, אנחנו לא חסידים של בתי הדין הפרטיים. חותני בזמנו היה מנכ"ל בתי הדין הרבניים. הם עברו מהפך אדיר עם השנים ואני מקווה שהם ישכילו למשוך אליהם את הציבור".
הרב יעקבי מסכם בפנייה למתנגדים לחוק ואומר כי "בעזרת החוק אנחנו לוקחים חלק מהציבור שרחוק מהמדינה ומסוגר בתוך שכונות הומוגניות ואומרים להם: אנחנו מחברים אתכם למערכת הממלכתית, זה דבר גדול. כל אותם ח"כים שמסתייגים מהחוק היו צריכים להתגייס ראשונים להעברתו כי אין פה אלמנט של כפייה. רק טוב יהיה למדינת ישראל להחזיר עטרה ליושנה. אין מתנה יפה יותר למדינת ישראל לקראת חגיגות ה־70 לקיומה של המדינה".
