תחרויות הספורט ברחבי העולם מושבתות מאז פרוץ הקורונה, ובכל זאת מרוץ אחד נפתח באופן רשמי. המתמודדים מגיעים אליו בשיא הכושר ויצר התחרות, אחרי כמעט שנה שבה נותר המועדון הנחשב ללא אדם שיאייש את אחת מעמדות המפתח המשפיעות בישראל: פרקליט המדינה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "המדינה הפכה את הקורונה לנגיף חרדי"
– אינטרס פלסטיני, לא ישראלי: התיאום הביטחוני חוזר
– בין המלתעות: האם עיראק תצליח להיחלץ מאחיזה איראנית?
בדצמבר תחלוף שנה מסיום כהונתו של פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן. מאז הפך התפקיד הבכיר לזירת קרב, שאף חוללה עימות חזיתי סוער בין שר המשפטים הקודם אמיר אוחנה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בתקופת ממשלת המעבר לא התאפשר למנות פרקליט מדינה קבוע, ואוחנה גרס כי עומדת לו הזכות למנות ממלא מקום מטעמו. מנגד, היועמ"ש דרש להעדיף את מועמדו שלו – המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד שלמה (מומי) למברגר. לאחר סאגה שכללה מינוי של עו"ד אורלי בן־ארי וחזרתה בה מהסכמתה לכהן בתפקיד, וכהונה קצרה של עו"ד דן אלדד, הודיע מנדלבליט כי הוא עצמו ישמש כממלא מקום פרקליט המדינה.
המציאות החריגה הזו, שהייתה אמורה להיות זמנית, התארכה בעקבות השיתוק הקואליציוני. ההסכם בין הליכוד לכחול לבן קובע כי תוקם ועדה משותפת שתחליט על האופן שבו יבוצעו מינויי בכירים, אך ועדה כזו טרם הוקמה. ובכל זאת, לפני כחודשיים הודיע שר המשפטים אבי ניסנקורן על הקמת ועדת איתור לפרקליט המדינה הבא, שהתכנסה לישיבתה הראשונה לפני כמה ימים. נראה כי גם בליכוד לא עלו על בריקדות בעניין הזה, מתוך רצון לשים סוף לסאגה וכן לסיים את אחיזתו של מנדלבליט בתפקיד הכפול.
רשימת המועמדים הסופית כוללת שלושה־עשר שמות, בהם השופטים מיכל אגמון־גונן וירון לוי, שניהם מבית המשפט המחוזי בתל־אביב; עו"ד עופר ברטל, שייצג בעבר את שולה זקן; עו"ד אייל בסרגליק, שייצג את אלאור אזריה; ושתיים המזוהות עם מחנה הימין ועם קו שונה מזה של היועמ"ש – עו"ד יעל תותחני ועו"ד טלי גוטליב. סגן ראש מח"ש, משה סעדה, הגיש גם הוא את מועמדותו.
אך מי שמסתמנים כבעלי הסיכוי הרב ביותר להיבחר, מגיעים מתוך הפרקליטות: המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים שלמה למברגר, ופרקליט מחוז חיפה (פלילי) עמית אייסמן. מביניהם, למברגר הוא המועמד המועדף על מנדלבליט, מי שעומד מתוקף תפקידו בראש ועדת האיתור שתגיש את המלצותיה לממשלה. קורות חייו של למברגר ושלושים שנותיו בפרקליטות המדינה מבהירות מדוע הוא נחשב למועמד מוביל לזכות בתפקיד הבכיר.
מהשיחות הרבות שקיימנו, עולה כי ההערכה ללמברגר היא מעין קונצנזוס בפרקליטות ואף מחוצה לה. האנשים ששוחחנו עימם חזרו ותיארו אותו כ"משפטן מהשורה הראשונה" מבחינת יכולותיו, וכאדם ישר, הגון ומקצועי בעבודתו. התרשמנו שלאיש אין אויבים – עניין חריג במיוחד כשמדובר במי ששימש כל חייו כתובע, וטיפס בכישרון רב לראש הפירמידה בפרקליטות.
למברגר מתואר על ידי משפטנים בכירים כבקי מאוד בתחומו, וכקורא בלתי נלאה של ספרות משפטית. "מומי הוא בעל מחויבות מטורפת לעבודה", מעידים בכירי פרקליטות בעבר ובהווה. "הוא כל הזמן זמין ומחויב למערכת, גם במהלך חופשות בחו"ל. אתה יכול לקבל ממנו מייל באחת בלילה, ולמחרת מייל נוסף בשבע בבוקר. הוא וורקוהוליק שמושקע בפרקליטות, ברדיפת צדק ובחקר האמת".
"במומי אי־אפשר לגעת, הוא אדם זהיר ונקי לגמרי", אומר פרקליט בכיר שעבד עם למברגר באופן הדוק. "יש לו יחסי אנוש מצוינים, הוא תמיד פתוח להקשיב ומבחינתו מחלוקת היא דבר מבורך כשהיא לשם שמיים. הוא נותן כבוד לכל מי שנמצא בדיון, וישאל את אחרון הסטודנטים מה הוא חושב". בכיר אחר בפרקליטות מוסיף: "הרטוריקה שלו ערכית, וזה לא מובן מאליו בפרקליטות. לא כולם מתעסקים בערכים ובאתיקה שלנו כארגון, אבל זה מראה על מנהיגות. מומי הוא לא רק מנהל, יש לו גם סגנון מנהיגותי מעצים".
שיקום במקום ענישה
את דרכו המקצועית בפרקליטות החל למברגר בשנת 1991 כמתמחה ואז כפרקליט במחוז ירושלים. הוא שימש שם כסגנו של משה לדור, לימים פרקליט המדינה, כאשר זה כיהן כפרקליט המחוז. כפרקליט במחוז ירושלים זכה למברגר להערכתו של לדור, שסמך עליו גם בנושאים סבוכים. במסגרת תפקידו אז ייצג למברגר את המדינה בסוגיית אדמות הכנסייה היוונית בשכונת רחביה ובפרשת האי היווני. עוד עברה תחת ידו פרשת עמדי, שבה נטען כי בני הזוג נתניהו ניסו להעביר תשלומים ממשרד ראש הממשלה לקבלן אבנר עמדי, בגין עבודות פרטיות שביצע עבורם במהלך כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה בשנות התשעים. המשטרה המליצה להעמיד לדין את נתניהו, אולם היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, החליט שלא להגיש כתב אישום בנימוק של חוסר ראיות מספיקות. לדברי בכיר בפרקליטות, חוות הדעת של לדור ולמברגר היא שהטתה את הכף.
בשנת 2003 התמנה למברגר לתפקיד סגן מנהל המחלקה לחקירת שוטרים. ב־2009 נבחר לתפקיד פרקליט מחוז דרום (פלילי), ובשנת 2014 היה לפרקליט מחוז תל־אביב (פלילי). הפריסה הארצית הזו זיכתה אותו בתואר פרקליט שלושת המחוזות. בשנת 2017 מונה למשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, ונכנס לנעליו של אחיו הגדול עו"ד הושע (שוקי) למברגר, שכיהן באותו תפקיד בדיוק כעשור לפניו.
במסגרת תפקידיו הוביל למברגר שורה של תיקי שוחד ושחיתות ציבורית, והביא להגשת כתבי אישום נגד ארגוני פשיעה שונים, ובהם ארגוניהם של שלום דומרני, יניב זגורי, ארמונד מיארה ואילן שטרית. בתקופתו בפרקליטות מחוז תל־אביב הוביל את העיסוק בפרשה 512, שבמוקדה ארגונו של העבריין יצחק אברג'יל. לצד אלה היה למברגר שותף מרכזי בכל ההכרעות הגדולות של הפרקליטות ב־15 השנים האחרונות, ובהן פרשות ראש הממשלה המנוח אריאל שרון ותיקי ראש הממשלה הנוכחי.
"מומי הוא בעל מחויבות מטורפת לעבודה", מעידים בכירי פרקליטות בעבר ובהווה. "הוא כל הזמן זמין ומחויב למערכת, גם במהלך חופשות בחו"ל. אתה יכול לקבל ממנו מייל באחת בלילה, ולמחרת מייל נוסף בשבע בבוקר. הוא וורקוהוליק שמושקע בפרקליטות, ברדיפת צדק ובחקר האמת"
במהלך הדיונים בתיקי נתניהו הפגין למברגר עצמאות מחשבתית, שאף השפיעה על התוצאה. כך, כשנידון בפרקליטות תיק המתנות (תיק 1000), בעוד שי ניצן ועו"ד ליאת בן־ארי צידדו בהגדרתן כשוחד, למברגר לא חשש לעמוד על דעתו מול ניצן שאליו היה כפוף, ולגרוס כי מדובר בהפרת אמונים – עמדה שהתקבלה לבסוף על ידי היועץ המשפטי לממשלה. ניצן העריך את חשיבתו של למברגר, וזימן אותו גם לדיונים שהוא לא היה קשור בהם, כמו תיקי אולמרט.
פרקליט המדינה מוזכר לרוב כמי שמתוקף תפקידו נדרש להכריע בתיקים מורכבים ורגישים. אך לצד זאת, בכובעו השני והחשוב לא פחות עליו לנהל ארגון שמונה 2,200 איש. במישור זה נדרשת ממנו לא רק הבנה משפטית אלא גם בקיאות בענייני תקציבים ומינויים ויכולת להניע תהליכים. ללמברגר, אומרים לנו, יתרון גם בזירה הזו כמי שניהל שני מחוזות בפרקליטות, בהם מחוז תל־אביב שהוא המחוז הגדול והמורכב ביותר. בתפקידו הנוכחי כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים הוא עומד בראש החטיבה הפלילית בפרקליטות, שמורכבת מכ־1,400 איש.
בבואו לפרקליטות מחוז דרום, מתארים באוזנינו גורמים בקיאים, מצא למברגר מחוז שהייתה חסרה בו שדרה ניהולית. הוא קיבל לעבודה פרקליטים טובים וחולל מהפכת ייעול בסדרי העבודה במחוז. כמה שנים לאחר מכן, במחוז תל־אביב, פגש למברגר שוב פרקליטות שנזקקה לניעור. בעקבות מותה של פרקליטת המחוז הקודמת, נוהל המחוז במשך כשלוש שנים על ידי ממלאת מקום. בשנותיו כפרקליט המחוז בנה שם למברגר מחדש את ההיררכיה. הוא החליף את תרבות הוותק שנהגה וקידם את המוכשרים והראויים, והטמיע נורמות של סדר ומחויבות ללוחות זמנים. בכלל, אומרים לנו, למברגר הוא איש של זמנים מהמעלה הראשונה. גם כאשר יש לו 12 פגישות ביום, הוא לא יאחר אף לא לפגישה אחת.
כפרקליט מחוז, סנגורים רבים העריכו את הגינותו ויכולתו לאזן בין ערכים. "הוא ממש לא תובע עם סכין בין השיניים", מעיד בכיר לשעבר בפרקליטות. לדברי סנגור מוביל, שלו היכרות רבת שנים עם למברגר, "הוא לא שוכח שמאחורי כל נאשם עומד בן אדם. החלטה להעמיד אדם לדין היא דיני נפשות. צריך להכיר לא רק את המשפט אלא גם את עולם המעשה ולעשות את החיבור בין העולמות".
שופט בדימוס שלמברגר הופיע בפניו כתובע, מעיד כי הוא עשה עליו רושם יוצא דופן: "התרשמתי ממנו כמשפטן מעולה וישר מאוד, שעושה עבודה יסודית מאוד. ראיתי שמדובר בפרקליט צעיר ומבטיח, אמין וחרוץ. אף פעם לא התלהם בטיעוניו, ושידר עדינות בהתנהגותו". בכיר לשעבר בפרקליטות, שבימיו כעורך דין פרטי עמד כסנגור מול למברגר, אומר כי כבר אז התרשם מהגינותו. לדבריו, למרות היותו תובע כל ימיו, למברגר מחזיק בראייה סנגוריאלית.
למברגר חתום על כמה רפורמות בפרקליטות, המרכזית שבהן היא רפורמת השיקום בנוגע לטיפול בעבריינים. בשנת 2017 עמד למברגר בראש צוות שבחן את דו"ח ועדת דורנר בעניין מדיניות הטיפול בעבריינים. מסקנתו העיקרית של הצוות הייתה כי במקום שבו שיקולי המסוכנות אינם מחייבים מאסר או מעצר, וכאשר ניתן לשלב את הנאשם בהליך שיקומי ממשי מחוץ לכותלי הכלא – יש לבחור באפשרות הזו. הוועדה הזו, אומרים בכירים בפרקליטות, חוללה הטיה משמעותית של הספינה לכיוון העדפת אופציית השיקום.
גישה זו התבטאה גם במגמה נוספת שהוביל למברגר בפרקליטות, של שינוי היחס כלפי נוער עבריין. הסיפור הבא משקף את תפיסת עולמו: בהיותו פרקליט מחוז דרום הגיע לשולחנו של למברגר מקרה של נער שביצע עבירות ועמד בפני כתב אישום. אותו נער למד במכינת "אשר רוח בו", המיועדת לנערים בסיכון, ומבקשת לשקמם ולהפוך אותם מפסולי גיוס למפקדים בצה"ל. למברגר פגש אז את ראש המכינה מושיק וולף, שרתם אותו לטובת הנער. התיק של הנער נסגר, והוא התגייס בהצלחה לגולני. מאז נוצר קשר הדוק בין וולף ללמברגר, והפרקליט הבכיר אף הזמין את וולף להעביר השתלמויות לפרקליטים, שתרמו אף הן לשינוי גישה בשאלת הענישה לעומת טיפול משקם. למברגר מצידו מגיע למכינה מדי שנה להרצות לפני התלמידים.
בתוקף תפקידו מוביל למברגר תהליכי עבודה רבים מול בכירי המשטרה וגופי אכיפת החוק. היחסים המקצועיים בהקשר הזה מתוארים כטובים מאוד. "מעריכים מאוד את הענייניות שלו", נאמר לנו. "הוא מגיע מוכן לכל פגישת עבודה, וזה אינו דבר של מה בכך כשמדובר על מי שאחראי על התחום הפלילי, שתופס 75 אחוזים מעבודת הפרקליטות".
נקי מול הראי
שלמה (מומי) למברגר נולד ב־1964 בירושלים, ליעקב, איש כספים של הכנסת, ולאהובה, מנהלת לשכתם של שרי תקשורת לדורותיהם. מומי הוא הצעיר מבין שלושה; אחיו הושע (שוקי), שכאמור הגיע אף הוא לעמדה בכירה בפרקליטות, מבוגר ממנו בארבע שנים. למברגר התחנך בישיבה התיכונית נתיב מאיר, את שירותו הסדיר בצה"ל עשה בגדוד 890 של הצנחנים, השתחרר בתפקיד סגן מפקד פלוגה ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית.
כחייל מילואים לחם במבצע חומת מגן ובמלחמת לבנון השנייה. הוא שומר על קשר הדוק עם חבריו למילואים, והם מדברים עליו כמפקד שחייליו יכלו לסמוך עליו, קשוב לאחרים, יודע לקבל ביקורת ועם זאת לעמוד על הצורך המקצועי. אחד מהם משבח במיוחד את תפקודו במלחמת לבנון. לדבריו, למברגר פיקד ביעילות ובקור רוח על כוח מוסק של הצנחנים, שהונחת בלבנון בהתראה קצרה.
למברגר נשוי לד"ר דורית, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בר־אילן. הם מתגוררים בשכונת קטמון, ולהם ארבעה ילדים ושבעה נכדים. בנם נשוי לבתו של שופט בית המשפט העליון נועם סולברג.
למברגר משתייך לקהילת "אהל אהרון" ברחוב חרל"פ בירושלים. במשך שנים השתתף בקביעות בשיעור עיון בגמרא שמסר שם הרב דוד לאו, כיום הרב הראשי לישראל. אגב, משפטן נוסף שפקד את השיעור הוא שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן ז״ל. כמי שניחן גם בכישורי חזנות, משמש למברגר גם כחזן בקהילה בימים הנוראים.
לאחר עשורים של עבודה מאחורי הקלעים, התנהלות מסוימת של למברגר בתיקי נתניהו הוצבה לאחרונה באור הזרקורים. על פי חשיפה של עמית סגל בחדשות 12, רב־פקד אבי רוטנברג, מחוקרי פרשת מעונות ראש הממשלה, ניהל באותו זמן זוגיות סודית עם ג'ודי ניר־מוזס־שלום ומשכך היה מצוי בניגוד עניינים. רוטנברג הכחיש תחילה את קיומה של מערכת היחסים, וסביבתו בצמרת המשטרה חיפתה עליו. הדברים הועברו למח"ש רק לאחר שרעייתו איימה להוציא את הסיפור לתקשורת. במח"ש רצו לחקור את התנהלות המשטרה בעניין, אך פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן ומשנהו, מומי למברגר, בלמו לכאורה את החקירה. סגל חשף מייל שכתב למברגר לראש מח"ש דאז אורי כרמל: "אני לא רואה מצב בו בעת הזאת מח"ש נכנסים לבדיקת חומרים בתיק 2000, מסיבות מובנות".
בריאיון לגלי צה"ל טען למברגר כי הכתבה "מציירת תמונה מעוותת". לדבריו, "יש לנו ויכוח האם כל ניגוד עניינים עולה כדי עבירה פלילית, והתשובה שאנחנו נתנו לשאלה הז היא שלילית". את הפרשנות שלפיה סירב לאשר פתיחה בחקירה כדי שלא להעניק לנתניהו נקודות זכות במאבקו המשפטי כינה "השמצה גסה", והצהיר: "בשלושים שנות עבודה שלי בפרקליטות, אני מסתכל בראי בבוקר עם מצפון נקי לחלוטין".
אף שאינו מהסס להוביל שינויי מדיניות כשהוא מזהה צורך בתיקון, למברגר הוא אדם מערכתי מאוד. בעת הקמת גוף הביקורת על הפרקליטות בשנת 2013 היה אחד ממובילי המאבק העיקש בו, ונטל חלק משמעותי בדיונים הפנימיים בפרקליטות ובניסוח מסמכים נגדו. לדידו, אומרים בכירים בפרקליטות, מדובר בגוף מיותר שאף אינו פועל בהגינות כלפי הפרקליטות. עם זאת, הם מסייגים ומעידים כי למברגר "יודע להסתדר עם הנציבות". אם כן, למרות תיאורו של למברגר כמי שפתוח לשמוע מגוון דעות ושאינו מהסס להציג עמדה עצמאית, למבקרי הפרקליטות בימין מומלץ שלא לפתח ציפיות ממנו בנוגע לריסון כוחו של הארגון, יעד שהוצב גם בדו"ח החריף של השופטת בדימוס הילה גרסטל, שעמדה בראש נציבות הביקורת.
נוכח העיסוק הציבורי הרב בזהות פרקליט המדינה הבא, יש גם מי שמזהה היסחפות והפרזה בחשיבות התפקיד. בכיר לשעבר במשרד המשפטים אומר כי מדובר באדם שמכהן כמעין זרוע ארוכה של היועמ"ש בעניינים פליליים, וכי מי שנותן את הטון הוא היועמ"ש. על שולחנו של פרקליט המדינה הנכנס תונח משימת ההובלה של תיקי ראש הממשלה, ומתן גיבוי לצוות התביעה. לדברי אותו בכיר לשעבר, זוהי גולת הכותרת של עשיית הפרקליטות היום, לצד מאבק על תדמיתה ואמון הציבור בה שמצויים בשפל.
המבחן החשוב ביותר של פרקליט המדינה הבא, סבור סנגור ידוע, תהיה יכולתו לטלטל את המערכת. "יהיה עליו לכנס את כל הפרקליטים ולומר: רבותיי, אנחנו צריכים להיות קשובים לביקורת שמושמעת כלפינו, חלקה צודק וחלקה לא צודק. אבל בחלקה הצודק אנחנו צריכים לשנס מותניים ולהפנים ששינוי צריך להיעשות. הדבר הראשון שהייתי עושה לו הייתי נבחר למשרת פרקליט המדינה, הוא הרחבת סמכויות המבקר על הפרקליטות. לא ייתכן שיותר מדי מקרים של ביקורת ותקלות נמצאו צודקים. אותו פרקליט שייבחר צריך לומר: אם אנחנו לא נשתף פעולה וניקח אחריות, אנחנו ממשיכים להעמיק את אי־אמון הציבור במערכת".
