דקות ארוכות אחרי ההבדלה בצאת השבת שעברה, ישב רפי דעדוש עם נכדיו הקטנים בביתו שבקריית־שמונה, ולא הבחין שהמכשיר הסלולרי שלו רוטט בידי אחד הנכדים. שיחה נוספת למכשיר של אשתו הקפיאה את דמו, ובתוך שניות הוא כבר היה בנסיעה מהירה אל מתחם החברה שלו, "מ.א.ד יזמות אקולוגית בע"מ", הסמוך לצומת אגמון החולה שבגליל העליון. השוטרים שהתקשרו אליו במהלך הנסיעה, עדכנו אותו שהשריפה כבר כילתה שלוש משאיות וכן ציוד רב ויקר שהחזיק לתפעול החברה שלו לשירותי ביוב וטיהור מערכות מים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דף חדש? הפלסטינים מפשירים יחסים עם ישראל והמפרץ
– הבירוקרטיה הישראלית מרחיקה את העולים החדשים מהארץ
– הציונות הדתית חייבת לברר מהם העקרונות שלה
דעדוש הוא בן 58, אב לחמישה וסב לארבעה נכדים, ואת העסק הקים בשתי ידיו בשנת 1999. שש משפחות הוא מפרנס, נוסף על משפחתו האישית והוא נפגע נוסף של מכת הטרור החקלאי ודמי החסות שמשליטים גורמים עברייניים על תושבי הגליל בשנים האחרונות.
"המשטרה העריכה ששרפו לי את העסק כנקמה על מעצר של כמה עבריינים שגבו דמי חסות מאחרים, וכתשובה לדברי השר לביטחון הפנים שביקר באזור בשבוע שעבר והצהיר כי ייאבק בגובי החסות", משתף אותנו דעדוש. עיניו נוצצות מדמעות, והוא מתעקש למחות כל זכר להן בכפות ידיו המלוכלכות מאפר השריפה. רגע לפני כן עוד בדק אם יוכל להציל משהו מהציוד שהיה באחת המשאיות שהוצתו. "לא יכולתי לעשות דבר. כשהגעתי לכאן השריפה כבר כובתה. נשארתי עם המשפחה עד חצות בניסיון להבין מה קורה ואיך הפושעים הגיעו גם אליי".
דעדוש מספר לנו כי בניגוד לשכניו הוא לא התבקש לשלם פרוטקשן, וחברות השמירה האזוריות שמשליטות אימתן על הגליל, לא פנו אליו מכיוון שיש לו עסק קטן, והאגרה שהן גובות בעבור מתן החסות שלהן לא הייתה גבוהה בעיניהן. "יש שכנים באזור שלי שמשלמים פרוטקשן ונהנים מהאפשרות להשאיר את הכלים היקרים שלהם ללא השגחה. לי היו מצלמות אבטחה, וגם שילמתי פרמיות לביטוח העסק וחשבתי שאני לא אפגע". ביום שני בבוקר הוא שוחח עם נציגי חברת הביטוח שלה שילם כ־40 אלף ש"ח בכל שנה, אבל אלו הסבירו לו כי הפוליסה שלו לא מכסה את נזקי השריפה וכי הוא לא יפוצה. עלות הנזקים הישירה שספג נאמדת בכ־700 אלף ש"ח. אין לו ספק מהיכן מגיעים הפורעים ששרפו את מפעל חייו – הכפר הבדואי טובא־זנגרייה, שכמה מתושביו האלימים מטילים אימתם על כל הגליל ומפעילים עסקי שמירה כשרים לחלוטין, עם קבלות וחשבוניות מס, ומבטיחים שמירה מכל רע למי שישלם להם את העמלה החודשית וידביק מדבקה הנושאת את שם החברה על הכניסה לעסק. המדבקה מבטיחה שמירה "כמו מזוזה".
"יש לי חברים מטובא שעובדים במפעל עוף הגליל", הוא מספר, "אלו אנשים טובים שמספרים שבערב כשהם חוזרים מהעבודה, הם נכנסים הביתה במהירות וסוגרים את החלונות. לא יוצאים לשום מקום ולא מתקרבים לחלונות כי לך תדע מאיזה חלון יחדור קליע תועה".
שלושה ימים קודם להצתת המשאיות של דעדוש הוצתו גלילי צינורות טפטוף של "גידולי שדה הסוללים", בשטח חקלאי מול מחלף הושעיה. צוותי כיבוי השתלטו על האש, והצילו חלק מהציוד. המשטרה עדיין בודקת אם ההצתה הייתה חלק מסכסוך מתמשך על שטחי מרעה, או שהיא חלק ממסע האימה שמטילות כנופיות האזור, שמבקשות לאתגר את השוטרים כתגמול למעצר חשודים.
ביום שני שעבר נרשמה עליית מדרגה בטרור דמי החסות בחצור־הגלילית. רעולי פנים ירו לעבר באגר שעבד בפרויקט הקמת השכונה של "מחיר למשתכן", ולאור יום הם הוציאו את המפעיל מהכלי והעלו אותו באש. המשטרה עצרה בעקבות האירוע שלושה חשודים, תושבי הכפר טובא־זנגרייה בחשד למעורבות במעשה. נבדק קשר בין מעצרם ובין שריפת העסק של דעדוש, וההנחה היא כי עבריינים המשתייכים לאותה החוליה ביצעו את המעשה.
ענישה מצחיקה
רצף מעשי האלימות הכלכלית האחרונים סביב גביית דמי החסות מחקלאים, קבלנים ובעלי עסקים בגליל, נמשך כבר שבועות, ורק חלק מהאירועים הפליליים הללו ידועים לנו. לא תמיד אלו אירועי פשיעה כלכליים על רקע ניסיון לגבות פרוטקשן. הטרור החקלאי הכולל שריפת שטחים, גנבת תוצרת וכן ונדליזם מכוון ופגיעה בכלים חקלאיים, מגיע על רקע לאומני. במשטרה לא ממהרים לפרסם את המקרים, המעידים על כישלון האכיפה ושמירת הסדר. בתחילת החודש נשרפו מאות ערמות חציר במה שנראה כמו אירוע הצתה נוסף של תוצרת חקלאית, אחד מרבים, ונגרם נזק ענקי למתבן שבמושב כפר־יחזקאל. שבוע קודם לכן הציתו עבריינים טרקטור בסככה השייכת לקיבוץ גינוסר. בצילומי מצלמת האבטחה שפורסמו בחדשות 12 נראים שני בני אדם לבושים שחור ורעולי פנים, שאחד מהם שופך דלק ומצית את הטרקטור. באותו שבוע הציתו עבריינים בגליל העליון טרקטור של קבלן, שפגש את נחת זרועם שלא בפעם הראשונה. הנזק שנגרם לו נאמד בחצי מיליון שקלים.
עוד בכרוניקת האירועים: הצתת מכון השאיבה הסמוך לקיבוץ מעיין־ברוך, בדומה לאירועי עבר שבהם הוצתו מתקנים של תאגיד "קולחי הגליל". אנשי התאגיד מסרבים כנראה באופן עקבי לשתף פעולה עם העבריינים ולשלם פרוטקשן. חקלאים בגליל העליון מספרים לנו על שיטת "ענישה" שכיחה: אחת לתקופה נחשפים לפתע במעמקי מאגרי מים או אגני חמצון באזור כלים חקלאיים שנעלמו להם, לאחר שהוטבעו ויצאו מכלל שימוש.
ב־2017 פיצחו שוטרי המחוז הצפוני של המשטרה את אחת מפרשות הפרוטקשן הגדולות שנחקרו בשנים האחרונות. בעקבותיה הוגשו כתבי אישום נגד 25 בני אדם בעבירות שלוּ היו זוכות לענישה מרתיעה בבתי המשפט, היו יכולים לעלות בגזרי דין של עד 15 שנות מאסר. בסופו של דבר הסתיים ההליך בבית המשפט המחוזי בנצרת בענישה קלה יחסית בעקבות הסדר טיעון, ושני הנאשמים המרכזיים, גולן הייב ופרג' הייב, בעלי חברת שמירה מהכפר טובא־זנגרייה, לא הורשעו בניהול ארגון פשיעה והוטלו עליהם עונשי מאסר קצרים של 40 ו־33 חודשים. שניהם כבר שוחררו מהכלא. "כשהם שוחררו וחזרו לטובא־זנגרייה, קיבלו אותם שם בחאפלה ובחגיגות שלא נראו כמותן. מאה טלאים שחטו שם לכבוד המאורע", מתאר לנו בעל עסק חקלאי מהאזור. לא מן הנמנע כי כמה מהטלאים שעלו על שולחנם של יוצאי בית האסורים, היו מצאן שנגנב לחקלאים באזור.
דעדוש מסתובב בין המשאיות השרופות שלו ואומר בכעס: "הקורונה עצרה לי את העסק, ועכשיו האירוע הזה. שבע משפחות תלויות בעסק שלי, וגם לא מעט לקוחות שזקוקים לנו. במשטרה אמרו לי לצפות לשיחת טלפון שאולי בה יבקשו ממני לשלם כעת דמי שמירה, אבל הבנתי מחברים מנוסים באזור שאני זה שאמור להתקשר אל חברת השמירה מהכפר הסמוך ולומר להם שאני רוצה שירותי שמירה. זה לא באמת שמירה, כי הם שמים מדבקה עם השלט שלהם על השער של העסק וזהו. זה האישור שאף אחד לא ייגע בך. נותן לך אחריות לכל נזק עד הגרוש האחרון. אנשים באזור שמשלמים להם כבר לא עושים ביטוחים אחרים, אבל אני? למה שאני אשלם להם? אני אעמיד את הבן שלי עם M16 בכניסה לעסק ולא אתן לאף אחד לפגוע בנו יותר". קולו של דעדוש נשבר, והוא מצביע אל אחד משלושת כלי הרכב השרופים: "אני לא יודע איך פותרים את המצב הזה. תראה, כל המשאבות והמנועים, הכול הלך". אוראל, בנו של דעדוש, פתח בעבורו קמפיין גיוס המונים לסיוע לאביו תחת הכותרת "מצילים את מפעל חייו של רפי דעדוש".
"קשר של שתיקה"
דעדוש מציע לנו לדבר עם שכנו מהעיר קריית־שמונה, אברהם שושני, בעל עסק לעבודות עפר שהבאגר שלו הוא שהוצת בחצור הגלילית בשבוע שעבר. שושני, שהקים את העסק שלו בשנת 1972, חושש להתראיין. "אנחנו בהלם ולא ישנים בלילות, כל הזמן במתח. אני מאוד מפחד", הוא אומר לנו בשיחת טלפון. "בחצי השנה האחרונה עשו לי נזקים במיליוני שקלים. שרפו לי כבר 4־5 פעמים וגנבו לי מפה ועד הודעה חדשה. תשאל את הממשלה ואת המשטרה מה קורה כאן, זו מדינת חוק, אז למה לא מטפלים בהם?"
לפני חודש הגיעו שני רעולי פנים לחצר ביתו ושפכו בנזין על כלי העבודה הכבדים שבבעלותו. בנו שהתעורר מנביחות כלבת השמירה המשפחתית, הספיק להיאבק בשני הפורעים, אך הם הצליחו להצית את אחד הכלים לפני שברחו מהמקום. על הכלים שהשאיר בשטח, בפרויקט הבנייה בחצור הגלילית הסמוכה לטובא־זנגרייה, הקפיד שושני להציב שמירה בשעות הלילה, לאחר שעות העבודה. אך כאמור, באמצע היום הופרעה עבודתו של נהג הבאגר בידי שני רעולי פנים שדרשו ממנו לרדת, ירו לעברו והציתו את הכלי. "משנת 1972 לא הייתה תקופה כמו חצי השנה האחרונה, התמודדנו עם קשיים אבל לא כמו עכשיו. עצרו את החשודים שככל הנראה שרפו לנו את הכלי בחצור הגלילית, אבל אל תדאג להם, הם ישוחררו מהר מאוד אם לא שוחררו כבר ממעצרם", אומר לנו שושני בנימה צינית אך מפוכחת.
אברהם שושני, קריית־שמונה: "משנת 1972 לא הייתה תקופה כמו חצי השנה האחרונה. עצרו את החשודים שככל הנראה שרפו לנו את הבאגר בחצור הגלילית, אבל אל תדאג להם"
רבים מהחקלאים שאליהם פנינו סירבו להתראיין לכתבה. כך גם מנהל של אחד מתאגידי החקלאים באזור, שהתנצל והסביר כי "יש חקלאים רבים שמאוימים במרחב שלנו. אני מאוים ולא רוצה לדבר. אני מפחד". כל מילה שהוא אומר נמדדת בזהירות רבה ובחשדנות: "יום אחד פרסמתי לציבור שלנו שהתחדשנו בקולטים לאנרגיה סולרית, ולמחרת קיבלתי בקשה לפרוטקשן. בסופו של דבר, את עלויות הפרוטקשן משלמים האזרחים ולא החקלאים, הקבלנים או בעלי העסקים המאוימים. אם שירות מסוים עולה לך איקס שקלים – הוא מתייקר בהתאם לעלויות דמי החסות. בעיית הפרוטקשן היא לא רק בעיה שלנו. כולם משלמים את המחיר הזה. קבלנים ובעלי עסקים כאן יודעים שאם לא ישלמו בלילה, בבוקר לא בטוח שיהיה להם עסק להתעורר אליו".
למרות פעילות משטרתית אינטנסיבית ומבצעים רבים, עד כה לא הצליחה המשטרה למגר את התופעה והשוטרים מוצאים עצמם לא אחת חסרי אונים. בבתי המשפט מתנהלים כמו בעולם מקביל, ומסרבים להרשיע ולהחמיר ב"תיקי דגל" של דמי חסות. רק לפני כמה חודשים נתפס צעיר שנשא ג'ריקן נפט בטרקטורון שעליו רכב ליד בית האריזה "רפקור" בראש־פינה, עסק שנפל כבר כמה פעמים קורבן להתנכלויות והצתות על רקע ניסיון לגביית דמי חסות. הצעיר, תושב טובא־זנגרייה, נעצר ושוחרר מיד כי לא הייתה דרך להוכיח שאכן התכוון להצית את בית האריזה.
ככל שהמשטרה גילתה יעילות רבה יותר, כך גבר התחכום של ארגוני הפשיעה. הם מיסדו את עסקי השמירה כשירותים חוקיים לכאורה ולגיטימיים. לדברי גורם במשטרה, "פעם היו באים ואומרים לבעל עסק 'בוא תשלם' ומאיימים עליו. היום, בשלב הראשון זורקים אבנים ומנפצים את חלונות העסק, ואם הוא לא מבין את הרמז שעליו לחפש שירותי שמירה, ישרפו לו ציוד. החקלאים והקבלנים שמקבלים לרוב קבלות מס על שירותי השמירה המפוקפקים, לא מדברים ולא חושפים את הפשע שמבוצע כלפיהם, והמציתים שנתפסים לא משתפים פעולה בחקירה. מתנהל כאן קשר שתיקה, ולך תוכיח ששירותי השמירה הם כלי לסחיטה באיומים".
בביקור של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה ושר החקלאות אלון שוסטר בשבוע שעבר בגליל העליון, הציג מפקד מחוז הצפון במשטרה ניצב שמעון לביא את הקושי לבצע אכיפה בשל "חוק השומרים", חוק ארכאי משנת 1972 הקובע כי מי שעובר על סעיפיו, דינו מאסר של שנה אחת או קנס של עשרת אלפים לירות. לביא ציין כי במקרים רבים נעצרים אנשים, "אבל הם חוזרים לטייל כעבור זמן קצר". לדבריו, המשטרה לא מצליחה להגיע להרשעות ולגזרי דין חמורים.
"הפער המרכזי שלנו זו החקיקה" הסביר לביא לשרים. "כשעבריין פונה לבעל עסק ואומר לו 'אם לא תשלם לי, אשרוף לך את העסק', זה סעיף סחיטת דמי חסות וקל להעמיד לדין על כך, אבל הסיטואציה שלנו היא הפוכה. בעל עסק שמבין למי הוא צריך לשלם, פונה אל העבריין ומבקש שמירה. ברגע שאין איומים, אין עבירה פלילית. חייבים להכפיף את הפשע הזה לחוק 'הלבנת הון' ששם העונש הוא לא רק 10 שנות מאסר אלא אפשר גם לחלט את הבית, האוטו, וחשבון הבנק.
מי שחושב שלתופעה של עשרות שנים יש מתכון של זבנג וגמרנו, טועה", מדגיש לביא. "התחלנו אותו לפני כשלושה חודשים ונחטוף מדי פעם מכות בכנף אבל נגיע לפתרון מוחלט. בתקופה האחרונה אנחנו עושים שם פעילות שאיני יכול לפרט כדי להגיע למשהו גדול".
דרוש טיפול מקיף
"התרגלנו לחיי הפקרות", אומר לנו ח"כ אופיר סופר, תושב המושב טפחות שבמרום הגליל. במסגרת תפקידו מגיעים אליו סיפורים רבים של חברים ומכרים שנאלצו להיענות לדרישות תשלום דמי החסות. "ישנים פה בעמידה. נראה לך הגיוני ששורפים פה משאיות, מתבן, מכוורת בקיבוץ דן ובמנות, וכלי עבודה? המדינה חיה בפחד ובפועל לא קורה כלום. מזמן לא מדובר בפשיעה חקלאית נטו אלא בהשתוללות טוטלית. נדרשת עבודה שלמה בסוגיה הזאת, מהאלימות שמגיעה דווקא מהחברה הערבית – וזה נושא שעלה לא אחת גם בכנסת, וגם מצד חברי הכנסת מהחברה הערבית – ודרך טיפול שלם והוליסטי בתופעה שהשורה התחתונה צריכה להיות בבית המשפט. אבל זה עוד לא שם". סופר סבור כי "המשטרה צריכה להראות נוכחות יותר בשטח ולהראות אכיפה. אני מסופק עד כמה המאמץ שלהם רציני לאור התוצאות".
דרישות תשלום הפרוטקשן לא מופנות רק לבעלי עסקים יהודים. חסן שופני, קבלן בניין מרמת הגולן, משתף אותנו בעדות אישית על התנהלות מערכת המשפט והאכיפה לנוכח פרשיות הסחיטה. "לפני כשמונה חודשים העדתי בבית משפט, לבקשת המשטרה, נגד כמה פושעים שהתקשרו אליי ודרשו פרוטקשן. צילמתי את כלי הרכב שלהם והקלטתי את השיחות שבהן דרשו שאשלם להם לשמירה. אבל להם היה עורך דין חזק שצעק בדיון בבית המשפט, והצליח להוציא אותם בזול. מה אני אעשה? אין צדק. המשטרה עבדה קשה ותפסה את הגנבים, והפרקליטות עשתה את עבודתה, והשופטים בסוף מוציאים אותם או זכאים או בעונש קטן. הם לא לוקחים פרוטקשן רק מיהודים. התחילו דווקא אצל הערבים ואז עברו ליהודים כי אין מספיק חקלאים וקבלנים ערבים באזור.
"אם כולם היו מסרבים לשלם ומעידים נגדם, אולי משהו היה משתנה, אבל אי־אפשר להתמודד עם התופעה הזאת כשאנשים כאן מפחדים. אין מצב ששרפו לאדם את העסק והציוד בלי שהוא קיבל טלפון אזהרה. ככה זה עובד. לא שורפים בלי להגיד ולהכין את השטח לעונש הזה. גונבים לי מדי פעם ציוד, ואני לא מוכן לשלם כי זה לא משתלם לי. אני מציע לכל האנשים לבוא ולהגיד למשטרה את האמת, אבל יודע שרבים מפחדים ומשלמים".
