העולם הערבי והאסלאמי נרעש בעקבות מאמרו החתרני של הפרשן הסעודי אוסמה אל־ימאני בעיתון עוכאז הסעודי. במאמר שכותרתו הייתה "היכן נמצא מסגד אל־אקצה?", הוא קבע כי "המסגד המקודש למוסלמים נמצא בכלל בדרך למכה ולא בירושלים, וזאת בניגוד לדעתם של מיליוני מוסלמים". הוא ציין עוד שבזמן הנביא מוחמד, ירושלים כלל לא נקראה ירושלים אלא איליה, ולא על שם הרומאים שכינו אותה איליה קפטולינה, אלא על שמו של איליא בן שם בן נוח (הכוונה כנראה לעילם, בנו של שם על פי ספר בראשית. א"ג).
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צה"ל חוקר מדוע כיפת ברזל לא יירטה את הרקטה מעזה
– קובץ סיפורים איסלנדיים: האור האינסופי של ימות הקיץ
– יו"ר הנהלת מר"צ: "אני מוקסם מכל דבר שנוגע במקדש"
המאמר שכאמור הסעיר את העולם המוסלמי נתפס חתרני, אולם יש מי שסבור שהוא אמת לאמיתה. אחד מהם הוא עבד א־רזק אל־קוסי, סופר סעודי המתמחה בשפות ובהיסטוריה של העמים השמיים. שוחחנו איתו השבוע.
"דעתו של אל־ימאני איננה דעה רווחת בלשון המעטה", הוא מודה. "הביקורת שהופנתה כלפיו אחרי פרסום המאמר הייתה מובנת מאליה. אבל חשוב שידעו שבין המציאות ובין מה שהפלסטינים וגורמים אסלאמיים קיצוניים אחרים מבקשים ליצור, קיים פער ניכר".
בשיחה מערב הסעודית הוא שטח את משנתו בנוגע למסגד אל־אקצה והזיקה של ירושלים ושל הר הבית ליהדות ולאסלאם. "ידוע שמסגד אל־אקצה של ימינו נבנה על חורבות בית המקדש שבנה שלמה המלך. הח'ליפה עמר בן אל־ח'טאב, מייסד האימפריה המוסלמית הוא שלחם נגד הביזנטים וכבש את ארץ ישראל וירושלים, והוא שהורה לבנות את מסגד אל־אקצה על חורבות מקדש שלמה. את העובדה הזאת כתבו סופרים מוסלמים דגולים כמו עומאר אבן כת'יר ובספרו של מוחמד אבן ג'ריר א־טברי, ההיסטוריה של הנביאים והמלכים".
על פי האמונה המוסלמית הרווחת, בחודש השביעי של שנת 621, ערך מוחמד את המסע הלילי שבמהלכו הגיע ממכה למסגד אל־אקצה – המסגד הקיצון, שעל פי הגרסה המקובלת עד כה באסלאם (אולם לא מצוינת במפורש בקוראן) שוכן בירושלים, על בהמה פלאית בשם אל־בוראק, שם עלה לרקיע השביעי ושם קיבל את מצוות התפילה וכיוון התפילה למכה.
אל־ימאני ציין כאמור במאמרו בעיתון עוכאז כי ירושלים כלל לא נקראה "ירושלים" בזמן הזה. עבד אלרזק אל־קוסי, מחזק את דעתו: "בזמנו של עמר בן אל־ח'טאב ירושלים לא נקראה כך, ושמה היה איליה. לאחר מכן היא נקראה בית אל־מקדס, כנראה על שם בית המקדש היהודי ואחר כך הוסב שמה לא־קודס".
בכל אופן, הוא משוכנע ש"אין כל אפשרות שהנביא מוחמד התפלל במסגד אל־אקצה שבירושלים במסע הלילי שלו, כי המסגד לא היה קיים אז. המסגד כאמור נבנה בהוראת עמר בן אל־ח'טאב, שכבש את ירושלים רק אחרי פטירתו של הנביא מוחמד, בשנת 638. קיים פה שיבוש היסטורי שמיליונים מאמינים בו".
אל־קמוסי, ציין שבשם השיבוש ההיסטורי, הפלסטינים מנהלים קמפיין של מלחמה ושנאה ומונעים גם ממתפללים מוסלמים לעלות לתפילה במקום. "חייב להיות פתרון לניהול מסגד אל־אקצה כדי למנוע מהפלסטינים לתקוף מתפללים שעולים להתפלל שם. זה נכון למתפללים יהודים ונכון גם לאורחים שהגיעו מאיחוד האמירויות ומערב הסעודית להתפלל במסגד". הסופר הסעודי הוסיף גם שהיחס כלפי היהודים וכלפי ישראל בכלל בהר הבית חייב להשתנות. "במיוחד בימים שבהם רואים התקרבות בין מדינות המפרץ למדינת ישראל, צריך להכיר בכך שהיהודים במדינות ערב מילאו תפקידים חיוביים וחשובים מבחינה היסטורית. לצערי אנחנו לא מדברים על כך מספיק ויש הרבה גורמים שמעוניינים גם להסתיר, לשבש ולהשכיח את העובדות האלו. עובדה נוספת שמקפידים לשכוח היא שכבר בשנת 1830 היה רוב יהודי בירושלים, לא ערבי".
"עד לשנת 1991, כאשר החלו המגעים בין ישראל לפלסטינים, התקשורת הערבית נהגה לכנות אוטומטית את ישראל 'האויב הציוני'. כעת היחס לישראל השתנה ואפשר בהחלט לראות שינוי מבורך, במיוחד במדינות המפרץ. רוב תומכי השלום עם ישראל ברשתות החברתיות הם אזרחי המפרץ, והעובדה שיהודים רבים באו לישראל ממדינות ערב רק מחזקת את הרעיון שאנחנו קרובים וקשורים אלה לאלה. יש לדבר על התפקיד החיובי שהיה ליהודים במדינות ערב, כדי לחזק את הקשר הדומה והמחבר בינינו וכדי להוביל לשלום. העולם הערבי מבין אט־אט את הצורך בקשרים עם ישראל".
לשאלה אם יחסי הנורמליזציה בין מדינות המפרץ לישראל תלויים במי שיושב בבית הלבן, ועתיד להשתנות עם סיום כהונתו של דונלד טראמפ ענה אל־קמוסי: "אני לא חושב שחילופי הנשיאים בארצות הברית יוכלו לעצור או לעכב את מאמצי השלום בין מדינות ערב לישראל".
