מה עומד מאחורי הביקור החשאי של נתניהו בסעודיה

מסתמן: לפסגה הלילית בין נתניהו ליורש העצר הסעודי צפוי המשך כבר בשבועיים הקרובים. לאחר ביקור היסטורי מתוכנן של נתניהו בבחריין ואבו־דאבי, שם יפגוש את המלך והאמיר, יירשם מהלך נוסף בעקבות הסכמי אברהם. על פי מקורות ברמאללה, אבו־מאזן צפוי לנחות באבו־דאבי באמצע דצמבר למפגש עם האמיר. על הפרק: חידוש המו"מ עם הפלסטינים. לדברי המקורות, הראיס התיישר עם המציאות המזרח־תיכונית החדשה לאחר שהובטח לו כי מוחמד דחלאן, שנוא נפשו ויועצו הקרוב של האמיר, לא ינסה להפילו מכיסאו. ברקע המפגש גם מעורבות סעודית סמלית אך משמעותית בדמות סיוע כלכלי לנזקי הקורונה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בעבודה מודיעינית: נחשפה רשת להברחת כספי טרור
– דיווח בעולם הערבי: ישראל תכשיר את צבא סודן
– בכירים באירופה: יש לנתק את האסלאם ממדינות מוצאו

לנשיא ארה"ב הנבחר ביידן יישלח בכך מסר ולפיו במזרח התיכון מתגבשת ברית ישראלית־סונית חזקה, ואם הממשל מחפש דרך להחיות את המו"מ עם הפלסטינים – הדרך עוברת בריאד ובאבו־דאבי. החזרה להסכם הגרעין עם איראן היא טעות, וטורקיה היא משענת קנה רצוץ.

במבט לאחור, זה נראה כמו מלאכת מחשבת של סוד שכל מטרתו הייתה להיחשף. אז נכון, למפגש הפסגה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ובין יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמאן אין תיעוד. זה כנראה מעבר למה שהסעודים מוכנים או מסוגלים לחשוף על יחסיהם עם ישראל. אבל לאיש אין ספק: הפסגה בניאום הייתה גם הייתה. מאותו רגע שהאתר Flight Tracker זיהה את מטוסו הפרטי של איש העסקים אודי אנג'ל יוצא משדה התעופה בן־גוריון במסלול ישיר לסעודיה, היה ברור שמשהו גדול קורה. מה גם שלא נעשו שום ניסיונות לטוס במסלול עוקף או להחליף מטוסים. יתרה מכך, רה"מ כבר השתמש בעבר באותו מטוס בטיסותיו למוסקבה לפגישות בארבע עיניים עם הנשיא פוטין. לכן, אך טבעי היה להניח שהיעד הוא מפגש פסגה עם יורש העצר הסעודי.

כאשר התברר שהמטוס נחת בניאום, העיר המזוהה יותר מכול עם תוכנית 2030 העתידנית של הנסיך, כבר היה ברור שמדובר בפסגה עם נתניהו. אם יש תפאורה שאמורה לצייר כיצד ייראו בעתיד יחסי ישראל־סעודיה, ניאום היא התשובה המושלמת. בניאום אמורה לקום קהילה בינלאומית, שעבודתה וסגנון החיים שלה ישלבו מדע והייטק עם איכות חיים, יוקרה וקדמה. עיר שכלכלתה מבוססת על ההון האנושי ולא על כלכלת הנפט הסעודית המיושנת.

זה גם היה השלב שבו החלקים המשלימים את הפאזל שמאחורי הטיסה לניאום החלו ליפול בזה אחר זה. בניגוד למנהגה בפעמים קודמות, הצנזורה לא פסלה את הפרסום למרות רגישותו, ובמקביל פקידים סעודים התראיינו בעילום שם לוול־סטריט ג'ורנל ואישרו כי אכן היה מפגש בניאום אך לא הושגו בו הסכמות. בינתיים, בישראל הצליבו מידע והבינו שההודעה על דחייה של ישיבת קבינט הקורונה נבעה מהנסיעה. הטענה שלפיה הישיבה בוטלה כי השרים אלקין ושי לא הכינו את החומר לקבינט לא הייתה אלא סיפור כיסוי לקראת היעלמותו המתוכננת של נתניהו. ואם במקרה מישהו עדיין לא הבין את הרמז, יועצו של נתניהו טופז לוק צייץ כי "נתניהו עושה שלום" בזמן ש"גנץ עושה פוליטיקה".

אל מול מבול העובדות והרמזים היה זה שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן שעמד בודד במערכה והכחיש את קיומו של מפגש משולש בין נתניהו, יורש העצר ושר החוץ של ארה"ב מייק פומפאו. אבל איש לא התרגש. זה היה יותר מצפוי. בהתחשב בכך שסעודיה היא מנהיגת העולם הערבי והמופקדת על המקומות הקדושים לאסלאם, הקשרים עם ישראל הם עדיין סוג של טאבו. למרות כל הקשרים, הראיונות והמפגשים, יש גבול לפתיחות הסעודית הרשמית. וככל שמדובר ביחסים עם ישראל, הסעודים עדיין לא בשלים לצאת מן הארון. כל התקדמות בנורמליזציה עם ישראל מותנית בהתקדמות עם הפלסטינים.

מרוץ מכשולים לירושה

אבל המציאות מתדפקת בדלת, ומבחינת הסעודים היא מדאיגה מתמיד. עם חילופי הממשל בוושינגטון חוששים בריאד משיבה להסכם הגרעין עם איראן. ההחלטה על פגישה בין נתניהו ליורש העצר חודש לפני כניסתו של ביידן לבית הלבן, נועדה להעביר מסר לממשל החדש: שתי בעלות הברית החזקות ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, ואיתן המדינות הערביות הסוניות המתונות, מגבשות חזית אחידה גם נגד החזרה להסכם הגרעין עם איראן.

לא רק לישראל יש סיבות לדאגה. מבחינתם של הסעודים, מצבם היום, ערב כניסתו של ביידן לתפקיד, מסוכן אפילו יותר מאשר בעידן אובמה. בשנים שחלפו מצבם רק הידרדר. הם נוכחו לדעת שארה"ב נמנעה מלהגיב גם כאשר איראן הפילה מטוס ביון אמריקני. תעוזתה של איראן קיבלה משנה תוקף אל מול חולשתה של סעודיה בתקיפה האיראנית על מתקני הנפט של חברת ארמקו, שגם היא לא קיבלה מענה אמריקני. במקביל, המלחמה בתימן נמשכת, והחות'ים – כוחות הפרוקסי של איראן – לא נחים לרגע, תוקפים יום יום שדות תעופה ואתרים אזרחיים סעודיים. השבוע אף שוגר בפעם הראשונה טיל בליסטי לשטחה של סעודיה, באדיבות החות'ים כמובן.

לאור הנתונים הללו  יש היגיון רב במהלך הסעודי לעגן את הקשר עם ממשל ביידן באמצעות תהליך התקרבות לישראל. הסכם נורמליזציה עם ישראל הוא אולי המתנה האולטימטיבית שהסעודים קיוו להגיש דווקא לנשיא טראמפ, אולם כעת הוא הפך לחלק ממהלך ארוך־טווח שנועד למתן את המגעים בין ארה"ב לסעודיה בנושאי זכויות אדם ופרשת חשוקג'י. הפרשה ממשיכה להטיל צל כבד על יורש העצר ועל המגעים עימו. הוא עדיין בבחינת מצורע פוליטי. זאת בשעה שהיריבות עם איראן, כולל ההצקה החות'ית המתמשכת, גובה מהסעודים מחיר נכבד. פעם אחר פעם הם נגררים לתגובת־יתר בהפצצות על תימן, מה שמביא להאשמתם בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות כלפי האוכלוסייה בתימן.

עם חילופי הממשל בוושינגטון חוששים בריאד משיבה להסכם הגרעין עם איראן. לא רק לישראל יש סיבות לדאגה. מבחינתם של הסעודים, מצבם היום מסוכן אפילו יותר מאשר בעידן אובמה

האם בתנאים אלה אפשר לצפות מסעודיה ומיורש העצר לעשות את הצעד הנוסף לקראת נורמליזציה עם ישראל? התשובה לא פשוטה. מצד אחד, מסקר שנערך אחרי פרסום המפגש עולה כי הנסיך נהנה מתמיכה גורפת בקרב האוכלוסייה הצעירה בסעודיה. הצעירים, שהם קהל היעד של בן סלמאן, אלה שעובדים קשה לפרנסתם, מביטים אל העתיד ולא מוכנים לקשור את גורלם במשקולת הפלסטינית. מאידך גיסא, בפני הנסיך עומדים מכשולים לא פשוטים. אביו, המלך סלמאן בן ה־84, מתנגד לנורמליזציה עם ישראל. הנסיך לא יצא נגד משנתו של אביו, כל עוד הוא חי.

שנית, עניין הירושה. בשיטה השבטית המקובלת בסעודיה השלטון אינו עובר אוטומטית מאב לבנו. נבחר מי שמקובל כבשל, מוכשר ובעל ניסיון. בדרך כלל זה עובר בין האחים. במקרה של יורש העצר מוחמד, אף לא אחד מהאחים מוכשר לתפקיד. הם חולים מדי, מבוגרים מדי או בלתי כשירים בעליל. ומכיוון שיורש העצר קנה לו אויבים רבים כאשר כלא, עינה והשפיל רבים מבני משפחת המלוכה בארמון מפואר בריאד, צפויים לו מאבקים לא קלים עם מתנגדיו מבית בדרך הארוכה לכיסא המלוכה. לדברי מקורות דיפלומטיים ששירתו בסעודיה, שאלת הירושה לא מאפשרת לבן סלמאן ליזום כרגע שום מחווה רשמית כלפי ישראל. "רוצה מאוד אבל לא יכול", הייתה האבחנה.

סוגיה נוספת שמצרה את צעדיו של יורש העצר היא שאלת ירושלים. כל זמן שנושא ירושלים לא ייסגר עד אחרון הפרטים וייחתם בפלדה יצוקה, לא יוכל הנסיך לתמרן יותר מדי. הסעודים לא רק חוששים למעמדה של מכה אל מול ירושלים, אלא ללחצים אדירים על סעודיה לבטל את ההסכם עם ישראל בכל פעם שיתעוררו מהומות בהר הבית. האנליסט והמזרחן פנחס ענברי אומר כי מבחינתם של הסעודים ירדן נכשלה בהגנה על הבית. היהודים רוצים בית מקדש והטורקים רוצים ח'ליפות. המסר הסעודי לירדנים הוא: ירושלים גדולה עליכם. ואף שסעודיה הייתה רוצה לקבל עליה את האחריות לירושלים דרך הסכם עם ישראל, מה שמונע ממנה לעשות את הצעד הנוסף הוא העניין הראשון – שאלת הירושה.

בוא לאבו־דאבי

ועם כל הקושי, יש כל מיני יוזמות, עקיפות יותר ופחות. והמפתח בדרך ללגיטימציה של מהלכים שירבעו את המעגל, יוצא דווקא מרמאללה. בראשית השבוע הודיע השר הממונה על הקשר עם ישראל ברשות הפלסטינית, חוסיין א־שייח', כי לקראת המחצית השנייה של דצמבר יצא ראש הרשות אבו־מאזן לביקור באמירויות, בהזמנתו האישית של האמיר השייח' מוחמד בן זאיד. במפגש יתארחו לצד הראיס גם נציגים ממצרים ומישראל.

הנשיא עבאס, אמר א־שייח', נענה להזמנה לפגישה הרב־צדדית. בהצהרה לתקשורת הפלסטינית הדגיש השר כי ההזמנה התקבלה בברכה אצל אבו־מאזן, לאחר שתנאיו לפגישה התמלאו ובראשם "ביטול הפרויקט להחלפת ההנהגה הפלסטינית במוחמד דחלאן, במיוחד עקב השינויים הפוליטיים בעקבות ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות ארה"ב". לראיס יתלוו ראש הממשלה מוחמד אשתייה וראש שירות המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג'. כמו כן נמסר כי אחת ממטרות המפגש היא העברת כספים מסעודיה לרמאללה לסיוע במשבר הכלכלי הקשה שהביאה הקורונה. עד כאן לשון ההודעה מרמאללה.

השר הפלסטיני חוסיין א־שייח' הדגיש כי ההזמנה לאמירויות התקבלה בברכה אצל אבו־מאזן לאחר שהתמלאו תנאיו, ובראשם "ביטול הפרויקט להחלפת ההנהגה הפלסטינית הנוכחית במוחמד דחלאן"

והנה התרגום להודעה הזו: אם יש שם אחד שעצם אזכורו מסוגל להוציא את אבו־מאזן מדעתו, זהו מוחמד דחלאן, לשעבר ראש המודיעין המסכל בעזה, שגורש מהשטחים במצוות אבו־מאזן, לאחר שהראיס היה בטוח שהוא האיש שחשף את השחיתויות על יאסר וטארק עבאס, וזמם לרצוח את אבו־מאזן ולהשתלט על רכושו. אלא שדחלאן שגשג בנכר, הפך לאיש סודו של נשיא מצרים א־סיסי, ובהמשך ליועצו הקרוב של האמיר בן זאיד. נכון להיום הוא מיליארדר בעל השפעה ברחבי המזרח התיכון, מלוב ועד טורקיה ומעזה ועד הבלקן, שליחם של נשיאים ואמירים לענייני מודיעין ומבצעים שהשתיקה יפה להם, וגם שנוא נפשו של נשיא טורקיה ארדואן.

אין פלא אפוא שכאשר רבו השמועות כי עם ההתקרבות בין ישראל לאמירויות שואף דחלאן לשוב הביתה ולהתמודד על הנשיאות, ברמאללה לא נותרו אדישים. בשבועות האחרונים הלכו ותכפו התקריות האלימות בין הרשות לתומכי דחלאן. הכתובת לכל אלה נמצאת כאמור באבו־דאבי. לדברי מקורות ברמאללה, ההסכמה להוריד את הקאמבק של דחלאן מסדר היום לא נעשתה בכפייה: דחלאן נשאל לדעתו והשיב בחיוב.

ברמאללה אומרים על חוסיין א־שייח', המנצח על המפגש באבו־דאבי מצד הפלסטינים, ש"הוא הכי מקורב לישראל מכל התנזים". א־שייח' היה סגנו של מרואן ברגותי בתנזים, מסבירים המקורות, אולם דרכיהם נפרדו באינתיפאדה, כאשר ברגותי פנה לטרור וא־שייח' התנגד. בבחירות שהיו בפת"ח הדיח א־שייח' את ברגותי מתפקידו כמזכיר, אך ברגותי לא קיבל את התוצאה ונשאר בפועל מזכיר הארגון.

בין א־שייח' לאבו־מאזן, אומרים מקורות ברשות, יש יחסים קרובים. הם מדברים באופן שוטף. הבעיה של אבו־מאזן, אומרים המקורות, היא שהוא בורח מביידן. נשיא ארה"ב הנבחר זוכר שהוא האיש שהכשיל את שר החוץ ג'ון קרי במשא ומתן עם ישראל, ואמר עליו "אני לא רוצה לראות יותר את האיש הזה". לסיטואציה הזאת אבו־מאזן לא רוצה לחזור. ובזמן האחרון, במיוחד בהתייעצויות מאז ניצחונו של ביידן בבחירות והחזרתם של השגרירים הפלסטינים לאבו־דאבי ובחריין, התגבש הרעיון למפגש רב־צדדי באיחוד האמירויות. חוסיין א־שייח', יוזם המפגש, אמר לאבו־מאזן: אם תלך עם ביידן תפסיד את העולם הערבי. אל תרוץ לטורקיה או לאיראן, בוא לאבו־דאבי ואני אתן לך את העולם הערבי.

האם הבשורה תצא מאבו־דאבי, עם נוכחות סעודית סמלית אך חיונית? תשובות ראשוניות, כאמור, במחצית דצמבר.