"אנחנו מתגלגלים לבחירות כי נתניהו רוצה"

מלשכתו השוכנת בגן הטכנולוגי בירושלים, שמר בימים האחרונים שר התרבות חילי טרופר על עיניים פקוחות לעבר המתרחש במסדרונות הכנסת ובזירה הפוליטית המבעבעת. הוא נמנה כבר שנים עם המעגל הקרוב של יו"ר כחול לבן בני גנץ, והיה ממייסדי מפלגת חוסן לישראל בראשותו. בוויכוח הניטש בצמרת מפלגתו כיצד יש להתנהל מול הליכוד הוא מבטא עד כה את הקו המאופק יותר, המבקש למצוא למרות הכול דרך לשיתוף פעולה. לאחר שגנץ אימץ טון חדש, תקיף ונחרץ יותר, לקראת מועד ההכרעה בשאלת התקציב או פיזור הכנסת, ביקשנו לשמוע מטרופר מה השתנה ולאן מועדות פניהם.

"בני לא השתנה, הוא נשאר אותו בן אדם ממלכתי וענייני", קובע טרופר. "אבל המציאות הפוליטית, בעיקר מהצד של נתניהו, היא הדבר הכי רחוק משותפות. אנשים מסתכלים על המילה 'פאודה', אבל גם עכשיו, אחרי חודשים שנתניהו מפר באופן עקבי כל סיכום, בני עדיין אומר – אני לא סגרתי את הדלת. אם אפשר עוד שותפות, ידי מושטת".

אז מה המשמעות של המילה "פאודה", שגנץ השתמש בה בהקשר הזה?
"שאם לא, אם אתה רוצה לקחת את המדינה לבחירות – אנחנו ניאבק. יש לנו התפיסות שלנו, הדרך שלנו, ואם זה מה שצריך לעשות… זה לא שאנחנו ששים אלי קרב, לא נעשה את זה בחדווה. אני לא חושב שיש מישהו מימין או משמאל שחושד שכחול לבן לא רצו פה באמת אחדות או שותפות. לכן ברמה האישית שלי הכאב הוא כל כך עמוק. אני באמת חושב שזה מה שמדינת ישראל צריכה, אבל אתה מתקרב לדצמבר אחרי שכבר דחית פעם אחת את המועד שנקבע על פי ההסכם, וגם עכשיו נתניהו לא עושה שום צעד. הוא כנראה לא רוצה שותפות, הוא רוצה מאבק".

יש ויכוח מי התחיל. בליכוד אומרים שאתם הקמתם תחילה ועדת איתור לפרקליט מדינה בניגוד לסיכומים.
"אני מתנגד מכול וכול לניסיון לייצר סימטריה, שיש מאבק פוליטי בין כחול לבן לליכוד וכל אחד עם הצרות שלו. ממש לא, זה ממש לא סימטרי. אנחנו מהיום הראשון בחרנו שותפות, ובצד השני בחרו כל הזמן להתרחק משותפות. מינוי פרקליט המדינה התחיל כל־כך מאוחר, אחרי שנקבע שתוך מאה ימים מיום חתימת ההסכם יובא תקציב דו־שנתי לממשלה, ואנחנו כבר חצי שנה אחרי כן ולא נעשה צעד בכיוון הזה. ואני לא מדבר איתך על ההסתרות שלו. תחשבי שראש ממשלה מביא הסכמי שלום ונורמליזציה, ובאופן עקבי, לא פה ושם, מסתיר משר החוץ ומשר הביטחון שלו. זו שותפות? ככה להתנהל?"

הגישה המאופקת והלא מתלהמת שטרופר הוא נציג מובהק שלה בכחול לבן, סופגת גם ביקורת מצד מי שרואים בה חוסר עמוד שדרה והם תוקפים את ההתקפלות, לדבריהם, מול הליכוד. מכנים אתכם "למלמים", לא מועלים ולא מזיקים, אני אומרת לו, וטוענים שבזירה הפוליטית זו התנהלות בלתי נסלחת.

טרופר רואה זאת אחרת: "השיחה הזאת מתקיימת כשעדיין יש ממשלה, אנחנו פריטטיים, ואנחנו מחזיקים הרבה תיקים חשובים. אני מסתכל על הביקורת שבאה מהאגפים של נתניהו, על מה הוא ויתר לכחול לבן, כמה הוא נתן לנו, אז כנראה שאנחנו לא כאלו פראיירים. אני מודה, אם האשמה הכי חמורה נגדנו היא שאנחנו ממלכתיים, ענייניים, מתונים – אז אני מוכן לספוג את זה. אז כן, אני לא עושה מאבקים אישיים. יש לנו עמדות, אני מוכן להיאבק, תמיד לגופו של עניין ולא לגופו של אדם; אז אם אני לא צועק ולא מאיים זה הופך אותי ללמלם, לחסר עמוד שדרה? להפך, אנשים שצועקים נורא חזק מכסים בסוף על חוסר ביטחון. מי שמרגיש צורך לצעוק כל היום 'כוח, כסף, כבוד' – זה נראה מה שנורא חסר לו. אנחנו מקפידים על שפה עניינית, לא באים לדרוס אף אחד. אני לא באתי לפוליטיקה לרמוס מישהו, באתי לקדם דברים שחשובים לי.

"שומעים על המון קריסות בכל מיני תחומים, אבל לא שמעת על מוסד תרבות אחד שקרס בתקופה הזאת כי אנחנו עובדים קשה בשבילם ומחזיקים אותם כלכלית"

"אנחנו לא עדינים ולא רכים, אנחנו תקיפים וקשוחים, אבל לא צעקנים ופוגעניים. אני בוחר לא להשתתף במשחק המזויף של העמקת הפילוג, ואז ללכת ולומר כמה נורא הפילוג במדינה. אין התאמה בין גובה הדציבלים לעוצמת ההישגים. זה לא מביא תוצאות טובות יותר אם אתה צועק, אולי רק כותרת גדולה, וזה בעיקר משחית את הארץ שלנו. בסוף, גם בתוך המשבר הפוליטי הגדול ועם כל הביקורת על כחול לבן, אנחנו מקבלים בכל הסקרים בין 10 ל־12 מנדטים, משהו כמו 350־400 אלף ישראלים שגם עכשיו בוחרים באפשרות הממלכתית, המתונה והעניינית שכחול לבן מציעה. אם ניאלץ לצאת לבחירות, אני מעריך שבתוך הקמפיין נצמח יותר".

יד לא פוגשת יד

לאחר כמה זגזוגים בנושא, הכריז בשבוע שעבר שר הביטחון גנץ על הקמת ועדה לבדיקת פרשת הצוללות. העיתוי של אווירת הבחירות גרם לצעד הזה שלא להיתפס כמכוון לעצם העניין, אלא לגריפת הון פוליטי. אני שואלת את טרופר מה קרה, מדוע דווקא עכשיו.

"לפני שנתיים הייתה לי שיחה עם בני כחבר. שאלתי אותו: מה הסיפור הזה עם פרשת הצוללות? הוא אומר לי: תשמע חילי, זו הפרשה הכי מטרידה ומסוכנת מבחינת שחיתות שאני מכיר, וזה משהו שחייבים לחקור. עמדתנו לא השתנתה, אנחנו חשבנו שזו סוגיה שצריכה להיחקר. אבל כשהלכנו לממשלת אחדות אמרנו בכנות שכל צד צריך להיפרד מחלק מהדברים שחשובים לו. אני גם אמרתי שלא ראוי שיהיה ראש ממשלה שתלויים מולו שלושה כתבי אישום, ואני עדיין חושב כך, לא שיניתי את עמדתי. אבל בתוך משבר קורונה עם מיליון מובטלים, אלפי מתים ושלוש מערכות בחירות ללא הכרעה, עשיתי את השיקולים הערכיים והגעתי למסקנה שאני צריך לוותר על כמה דברים שחשובים לי, כי הדבר הנכון עכשיו לישראל הוא ממשלת אחדות שתתעסק כולה במשבר הקורונה, ולאחד את העם. לכן שמתי בצד את ההתנגדות לראש ממשלה עם כתבי אישום, ולכן גם שמנו בצד את ועדת החקירה לפרשת הצוללות".

ומה השתנה עכשיו?
"כשאנחנו מבינים שיד מושטת לא פוגשת יד אחות, ובצד השני יש מישהו שכשאנחנו חשבנו שצריך לשים דברים בצד הוא ממשיך כל הדרך בטריקים ושטיקים ובהסתרות, כולל עכשיו, וגם כשבעוד חודש צריך להיות תקציב 2021 – אז אנחנו מבינים שאין פה רצון לשותפות. ולכן כל דבר שחשוב לנו אנחנו ניאבק עליו. ידענו לשים בצד מה שצריך לטובת הרעיון הגדול, אבל אם הרעיון הגדול מתמוסס והוא לא סימטרי – אז אין שותפות וכבר אין צידוק מוסרי להמתין עם הבדיקה הזאת. הצידוק המוסרי היחיד שהיה הוא ממשלת אחדות, אבל אם אין רצון לאחדות ונתניהו מגלגל אותנו לבחירות, אנחנו לא יכולים להתעלם מהדבר הזה. למה הם פוחדים כל כך? אם הם בטוחים שהכול בסדר, ממה הם דואגים? תבררו את זה. טוענים שנים שאין כלום, בבקשה, תהיה בדיקה עניינית. שלושה אנשים הגונים נבחרו לבדוק את הדבר הזה, ואם אתם כל כך רגועים תנו לבדיקה להיעשות, מה הלחץ?"

את ההצעה שנשמעה לאחרונה ולפיה כדי לשמור על יציבות הממשלה גנץ ימשיך בתפקידו כשר הביטחון ויוותר על הרוטציה, טרופר שולל בנחרצות: "זה לא על הפרק. אין סיכוי שזה יקרה, זה לא הדיון בכלל. זה מסוג ההצעות שהליכוד שולח לתקשורת. אלינו לא הגיעה שום הצעה כזאת. מה שסוכם הוא מה שצריך לקרות. מוזרה לי הסלחנות המפתיעה של השיח הציבורי כלפי הפרת הסכם כל כך בוטה, כל כך שקרית, בתוך זמן כל כך קצר. מי שרוצה שתהיה פה הגינות, רוצה לדעת שמה שסוכם זה מה שקורה".

התאכזבת מדרעי כשהוא אמר שגנץ "חצה קו אדום" בהקמת ועדת הצוללות?
"אני מכבד את הרב אריה דרעי ויחסיי האישיים איתו טובים, אבל אני מתאכזב מכך שהוא מחריש חודשים ארוכים מול מי שמפרק את ממשלת האחדות, וכשבני עושה צעד אחד – פתאום הוא נורא מודאג לשלום ממשלת האחדות. הייתי מצפה ממנו שיהיה עקבי".

למה הוד בצר צריך לקבל משרד ממשלתי? האם מדינת ישראל מוכת הקורונה באמת זקוקה לשורת המינויים האלה?
"מדינת ישראל צריכה הרבה מינויים, ולצערי הליכוד תוקע אותם כבר תקופה ארוכה. המשמעות של ממלאי המקום האלה בסוף פוגעת באזרח. הוד בצר הוא איש סופר־ראוי עם יכולות ניהול טובות. כל נושא בישיבת ממשלה, כל חקיקה, צריכים לעבור דרכנו, כל פעולה בשדה של ממשלה־כנסת צריכה להיות מתואמת איתנו. הדמות שכבר חצי שנה מנהלת את זה בפועל, כולל דיוני תקציב ארוכים מאוד שהעברנו, בסוף מי שדאג שכספים יעברו לתנועות הנוער, לארגונים, לקשישים – זה הוד. המינוי הזה היה צריך להיות מזמן, הפכו אותו לרשמי.

"לא בגלל המינוי הזה או בגלל ועדת הצוללות אנחנו מתגלגלים לבחירות. צריך לפזר את מסך העשן. מתגלגלים לבחירות כי נתניהו רוצה בחירות. אם מישהו ייקח אותנו לבחירות זה רק נתניהו, והוא לקח את מדינת ישראל כבר שלוש פעמים לבחירות. אנחנו בידיים נקיות ניסינו, במחירים גדולים, למנוע את הפעם הרביעית. לצערי, לפחות ברגע זה אנחנו מתגלגלים לשם על ידי נתניהו. אני עוד מקווה שיקרה נס, תקווה פנימית שנתניהו יתעלה לגודל השעה ויבין שעם הרצון שלו לייצר לעצמו תחנות יציאה, לא עושים את זה על הגב של אזרחי ישראל. אני משוכנע שהדבר הנכון הוא ממשלת אחדות. אני גדלתי בבית שחינך לכך שאם המדינה שלך במצוקה מתגייסים לעזור לה, לא מציעים מהיציע, לא מצייצים ציוצים, מתגייסים פנימה, גם אם תחטוף מתקפות. אני אוכל להגיד באמת שעשיתי כל מה שיכולתי כדי לחסוך למדינה הזאת בזבוז של מיליארדים ועוד שיסוי ופילוג".

בקורונה אין ימין ושמאל

לפני כשנתיים עזב טרופר את עולם החינוך שבו פעל שנים ארוכות, בעיקר בניהול תיכון ברנקו וייס ברמלה לנוער בסיכון, קפץ למים הפוליטיים והצטרף למיזם הפוליטי בראשות חברו בני גנץ. עוד לפני כן, לקראת בחירות 2013, התמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה אך שובץ במקום ה־23 ונותר מחוץ לכנסת. הוא בן 42, נשוי לצופית, אחות בהדסה. הם הורים לשלוש בנות ובן, ומתגוררים ביישוב המעורב נס־הרים.

בוא נדבר על היחסים בצמרת כחול לבן. מצד אחד עומר ינקלביץ', מיכאל ביטון והוד בצר, ומצד שני אבי ניסנקורן, גבי אשכנזי ואסף זמיר. איפה אתה נמצא על הספקטרום ביחס להישארות בממשלה?
"קודם כול הפערים הרבה יותר קטנים ממה שזה נתפס. אין שני מחנות, כחול לבן לא בסכנת פילוג, אין עוררין על ההנהגה של בני. בעיניי, מפלגה שמסוגלת לנהל שיחה על מה הדבר הכי ענייני, זה כוח. אז נכון, יש הצד היותר מתון שאליו אני שייך. אני באמת רוצה לדעת, לא בשביל עצמי, שמדינת ישראל הלכה לבחירות אחרי שמיצינו את כל האפשרויות למנוע אותן, שבאמת ויתרנו על ממשלת האחדות – שזה הדבר הנכון ערכית למדינה בתקופה הזאת – רק אחרי שכלו כל הקיצין. אבל בסוף, אם אין ממשלה מתפקדת, אין תקציב ומינויים, אז אין טעם להחזיק משהו לא מתפקד. אני רק רוצה לדעת שעשיתי הכול כדי להזריק בזה חיים. אם אין לזה חיים וצריך ללכת לבחירות – אז נלך לבחירות".

אתה לא רואה תרחיש שאחרי פיצול אחד שכבר קרה, יבוא עוד אחד או שניים שיפרקו את כחול לבן?
"אין סיכוי, אין פיצול, לא רואה שום תרחיש כזה. יש נאמנות גבוהה מאוד לבני, הוא ממשיך ואנחנו איתו. אני שומע את ההספדים האלה כבר הרבה זמן".

אז פיצול בינתיים לא, אבל כחול לבן סובלת ממכה של הדלפות, כאשר ציטוטים פנימיים יוצאים שוב ושוב.
"בכנות, מתסכל שדברים שלא אמורים לצאת החוצה יוצאים החוצה. אבל זה בשולי הסיפור, זה לא הסיפור העיקרי. היה עדיף שהם לא יצאו, אבל מתקדמים. זו תקופה קשה מדי. אם נתעכב על הדלפות, לא נוכל להתעסק בדברים החשובים".

הדרישה לפוליגרף לגיטימית בעיניך?
"היא לגיטימית בעיניי, אבל כל הכרעה של בני, ובמקרה הזה הוא החליט שלא, מקובלת עליי".

לדברי טרופר, הוא מקבל חיזוק מהמגזר שאליו הוא משתייך. "יותר ויותר דמויות בציונות הדתית מבינים שנתניהו צריך ללכת, גם כאלה שבעבר היו תומכים שלו. אני חושב שגם הם מבינים שהמחיר הערכי גבוה מדי, וממילא הדיונים הגדולים היום בציבוריות הישראלית הם לא ימין־שמאל קלאסי. זו חלוקה לא רלוונטית כשהדגלים הגדולים הם כלכליים, בריאותיים ואחדות, ואתה צריך מישהו שידע לטפל בדברים האלו. גם אנשי נתניהו מבינים שהוא לא הכתובת.

"לא גדלתי על שנאת נתניהו, אני לא מונע משנאת נתניהו, אין לי אובססיית נתניהו. הוא ראש הממשלה שלי, ואני קורא לו ראש הממשלה ולא ביבי, מכבד אותו. אני איש ממלכתי, ובאופן כללי יש לי אלרגיה לשנאה, בטח שנאה אישית – אני לא שם בכלל. אני לא תופס את עצמי כאויב שלו, אני כן יריב פוליטי. אני בעיקר מרגיש כלפיו אכזבה גדולה. הוא ישב באולפן, היישיר מבט לעיניים של מילוני אזרחים ואמר 'בלי טריקים ובלי שטיקים', ואז אחרי חצי שנה הכול זה רק טריקים ורק שטיקים".

יש תרחיש שתסכימו לדחות את מועד העברת התקציב במסגרת פשרה מול הליכוד?
"אני לא נכנס למשא ומתן, אבל הדיון הזה היה יכול להיות רלוונטי אם באמת היינו רואים שעובדים על התקציב במרץ ונתניהו עומד בסיכום. למיליון מובטלים אין אופק. אני כשר בממשלה לא יודע מה יהיה לי בתקציב 2021, פונים אליי גופים שרוצים לקבל תשובות ואני נבוך. זה הרגע שלכולנו בכחול לבן, גם המתונים ביותר כמוני, נפל האסימון שבשביל לשמור לעצמו נקודת יציאה האיש הזה יגרום למיליוני אזרחים לשלם מחיר. זו לא בעיה של זמן, הוא עמד במשימות הרבה יותר קשות בטווחי זמן הרבה יותר צפופים. גם עכשיו אפשר להשאיר את האורות במשרד האוצר דלוקים כל הלילה ולהביא תקציב מהיר, אבל כנראה השיקול הפוליטי מנצח את השיקול הענייני".

צעקה של כאב

שמונה חודשים עברו מאז נסגרו אולמות הקולנוע והתיאטרון והופסקו המופעים בשל משבר הקורונה. עולם התרבות הוגדר כ"ראשון להיסגר ואחרון להיפתח", והאמצעים שעומדים לרשות השר כדי לסייע מוגבלים למדי. האומנים, ככלל, מחבקים את טרופר, יש שיאמרו משום שהוא משתייך ל"מחנה הנכון", אך מול ביתו התקיימו גם הפגנות ומחאות, ונשמעו גם אמירות כמו זו של השחקן ליאור אשכנזי שטען כי "מירי רגב הייתה מזמן הופכת שולחנות".

"אני מכבד את מירי רגב, בסך הכול יחסינו מצוינים, אבל אני חושב שתצטרכי למצוא בפינצטה אנשים שמתגעגעים למירי רגב", אומר טרופר. "בתקופה הזאת את כמעט לא שומעת קולות מהעולם הזה. זה לא סתם, אבל גם לביקורות האלה אני מקשיב, זו צעקה של כאב. כל אחד שתקף אותי, הרמתי אליו אחר כך טלפון. עם דודו אהרון שתקף אותי ישבתי לקפה והוא התנצל בשידור. לא עשיתי את זה כי אני צריך את ההתנצלות, גם לא ידעתי את זה, אני בא מעולם של 'הנעלבים ואינם עולבים'.

"גם מאמנים שאיימו עליי, קיללו, ישבו עם מגפון מחוץ לבית שלי וקראו לילדים שלי קריאות גנאי, גם מול אלה עשינו הכול ופתחנו בשבוע שעבר את הליגות הנמוכות. יש פה מגפה אמיתית וצריך להתנהל בצורה אחראית. אני לא אהיה שר פופוליסט שיגיד 'תפתחו את הכול, לא משנה מה', כדי שעולם התרבות והספורט ימחא לי כפיים. זו לא המוטיבציה שלי בחיים.

"אני כשר בממשלה לא יודע מה יהיה בתקציב 2021. זה הרגע שגם למתונים ביותר כמוני בכחול לבן, נפל האסימון. גם עכשיו אפשר להשאיר את האורות במשרד האוצר דלוקים כל הלילה ולהביא תקציב, אבל השיקול הפוליטי מנצח"

"שומעים על המון קריסות בכל מיני תחומים, אבל לא שמעת על מוסד תרבות אחד שקרס בתקופה הזאת כי אנחנו עובדים קשה בשבילם ומחזיקים אותם כלכלית. הליגות הגדולות בישראל מחזיקות מעמד כי הבאנו להן 110 מיליון שקלים. אני לא רוצה לייפות את המצב, האומנים עדיין בתוך משבר כלכלי אדיר, אבל יש לנו מתווה מסודר לפתיחה שיהיה אחראי, זהיר, מדורג. פתחנו כבר את כל אתרי המורשת, את רשות העתיקות, חלק מהמוזיאונים והפקות קולנוע. כשייפתחו בתי הקפה והמסעדות נדאג שייפתחו גם מופעים קטנים, בוודאי שכמה עשרות אנשים יכולים לשבת במופע במרחק זה מזה ועם מסכות על הפנים. המאבק הלא פחות חשוב הוא איך החברה נשארת יחד גם במלחמה".

איך אתה רואה נושאים כמו חיזוק התיאטרון בפריפריה, אפליה מתקנת לפעילויות ביו"ש, וקידום המוזיקה היהודית?
"היה מי שציפה ממני שאני אעצור את הקרנות האזוריות, ולא, זה מבורך. יש מגוון קולות בחברה הישראלית, וכמו שלכל אדם מגיע לקבל חינוך, יש לו גם הזכות לצרוך תרבות בלי מחסום גאוגרפי או כלכלי. לא להסתפק באומן שמגיע למופע חד־פעמי, אלא יש אומנים שרק הם יכולים להשמיע את הקול הייחודי של המקום. לגבי המוזיקה היהודית, נפגשתי עם נתן גושן, ישי ריבו וחנן בן־ארי. אלו אנשים שההגדרה שלהם הרבה יותר פלואידית, והרווח הוא של כולנו, כל דבר כזה אנחנו רוצים לדחוף ולתמרץ. כך גם הכנסה של אנשים עם מוגבלויות, אני מתעקש על זה במינויים ושילוב במוסדות".

תרצה להישאר במשרד הזה?
"יש לי עוד הרבה מה לעשות, אני מאוד אוהב את המשרד הזה. זו תקופה קשה, אבל פה הרגעים שאני מרגיש משמעותי".

עין בעין עם בנט

כחול לבן, בגלגולה המשותף עם יש עתיד, גרפה בבחירות האחרונות 33 מנדטים, אך עתידה הפוליטי לוט בערפל. גם קהל היעד שלכם לא ברור, אני אומרת לטרופר. יצרתם שותפות עם מפלגת העבודה שאולי תחבור אליכם בבחירות הבאות, ומצד שני המפלגה כוללת את יועז הנדל וצבי האוזר.
"לא יודע להגיד לך אם ואיזה חבירות יהיו. בכל מקרה כחול לבן תישאר במרכז המפה הפוליטית".

לא יהיה נכון להגיד שהטון הדומיננטי בכחול לבן הוא הרבה יותר שמאלה מימינה? יש יותר ח"כים שמחזיקים באג'נדת שמאל מאשר ימין.
"ההאשמה כלפי כחול לבן היא דווקא שיש בה הרבה יותר אנשי ימין מאנשי שמאל. אני לא מרגיש איש שמאל; זו לא בושה להיות איש שמאל, אבל אנשי כחול לבן הם לא אנשי שמאל. הפילוג הפנימי והשבר הכלכלי־בריאותי הרבה יותר מטרידים את הישראלים ממחלוקת מדינית מדומיינת. הצפת המחלוקות בין ימין ושמאל נועדה יותר לצורך קמפיין פוליטי מאשר לשיקוף מציאות".

אתה רואה אפשרות שכחול לבן מצליחה להישאר כמו שהיא, או שיהיו חבירות ללפיד, יעלון או אחרים?
"עם יש עתיד אני לא מאמין שיהיה חיבור של ריצה משותפת. חבירות אחרות על הפרק, אבל מוקדם לדעת. נכון לעסוק בזה רק אם יוצאים לבחירות".

מה עם שיתוף פעולה עם נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ'?
"יש לי קשר עם נפתלי, איילת שקד ובצלאל, ואני מעריך אותם באופן אישי. בהקשר של משבר המנהיגות של נתניהו והצורך לעשות כאן תיקון ערכי וניהולי, אנחנו רואים את הדברים עין בעין".

לפני כמעט שנה בחר טרופר לתרום כליה באופן אלטרואיסטי לאדם שאינו מכיר. חודש לאחר מכן פרצה הקורונה. "בהתחלה לא כל כך ידעו עד כמה אני צריך להיזהר, עם הזמן הבינו שזה פוגע יותר בריאות ופחות בכליות", הוא מספר. "אני מאוד נזהר, זה הדבר הנכון לעשות. אני לא תופס את עצמי כאוכלוסיית סיכון, אבל צריך להישמר כי צריך להישמר".

איפה נראה את חילי טרופר וכחול לבן בעוד שנה?
"אני מקווה שבעמדות השפעה. לבני גנץ אין אובססיה להיות ראש ממשלה ולי אין אובססיה להיות שר. בחרנו לשרת את המדינה, וכל עוד נוכל לעשות את זה נעשה את זה. אני רוצה לשאול את האנשים שקוראים את הריאיון: אלה המנהיגים שאנחנו רוצים? אני לא ויתרתי על החלום שהמנהיגות פה תהיה כזו שאתה לא נבוך ממנה. אני לא מוכן שישפילו רמטכ"ל ששירת את המדינה ארבעים שנה".