"נמוכים עד בינוניים", כך השיב שר האנרגיה יובל שטייניץ לשאלתי השבוע כיצד איך הוא מעריך את סיכויי ההצלחה של המו"מ לתיחום הגבול הימי עם לבנון. יום קודם לכן יצא השר, מלווה במנכ"לו אודי אדיבי, לסיור לימודי בצפון הארץ. היעד: האי הזעיר תכלת לחופי אכזיב. היה יום יפה. תכלת מלמטה ותכלת מעל, כמאמר השיר, אבל אם לשפוט על פי הערכתו הפסימית של השר, ענני סערה מתקדרים כבר עתה מעל שמי המשא ומתן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם רפי פרץ מעביר את השרביט?
– הרשויות הערביות: אין אצלנו אכיפה משטרתית של הבידוד
– דגלו של ניצול שואה יתנוסס בגאווה בשגרירות ישראל בקנדה
ביום־יום, האי תכלת הוא מושבת דגירה לעופות מקננים. בימי הקיץ נוהגים ישראלים לשחות אל האי ולהתענג על יופיו, על בריכות המים הצלולים וצבעי הטורקיז שלו. סוג של גן עדן קטן. אבל באחרונה שב שמו ועולה באוהל המו"מ כחלק מהדיונים על קבוצת איים קטנטנה לחופי אכזיב. על סדר היום נטושה המחלוקת אם יש להתחשב במיקומם של תכלת וקבוצת האיים הסמוכה בשרטוט קו הגבול הימי.
"הלבנונים", אומר שטייניץ, "אינם מערערים על כך שהאיים שייכים לישראל, אבל טוענים שאין להתחשב בהם בסימון קו החוף הבינלאומי. אם מתעלמים מהם יש להזיז את קו הגבול דרומה, שכן הם משך של קו החוף ומשפיעים עליו לאורך 150 קילומטר. העמדה שלנו גורסת ההפך: האיים הסמוכים לחוף כן רלוונטיים לסימון קו החוף. יתרה מכך, הפתענו אותם כשהראינו להם שהעמדה שלהם אינה קונסיסטנטית. בגבולה הצפוני של לבנון עם סוריה יש איים דומים מאוד לתכלת, אבל שם הם טענו מול הסורים טענה הפוכה".
בחוק הימי הבינלאומי יש הגדרות מדויקות ל"מהו אי", על סמך גודלו וריחוקו מן החוף, כמו גם על סמך היותו (או לא) מכוסה במים ומיושב. לנוכח הפרמטרים הברורים, הוויכוח שהתגלע מפתיע לכאורה, אבל הסימנים היו שם מלכתחילה. ערב פתיחת המו"מ פרסם "אל־אחבאר", עיתון הבית של חיזבאללה, כתבה שלפיה שטח המריבה במים הכלכליים שבין ישראל ללבנון אינו משולש של 860 קמ"ר אלא כפול מכך. הבסיס לטענה היה האיים שְׂגַביון ותכלת. כלומר, האיים סומנו מראש במטרה להכניס עז לשיחות.
חיזבאללה אינו נוכח אמנם בשיחות, אבל עושה כל מאמץ לחבל בהן מבחוץ. ואם בתחילה היה נראה כי תנועת הטרור וטיעוניה נשארו מחוץ לאוהל, כעת נראה שהיא הצליחה לסבך את הדיאלוג ולהפוך את האיים לסלע מחלוקת במובן המילולי ביותר.
בכל מקרה, העמדה הישראלית אינה תלויה בסיור כזה או אחר. התוצר העיקרי של הסיור היה תצלום על האי עם המגדלור הקטן שלו ברקע; אולי סוג של רמז לצד השני. שטייניץ אומר שמבחינתו "הדיון אינו יכול לחרוג מהפרמטרים שנקבעו מראש, המוגבלים לדיון במשולש המריבה במים הכלכליים", ששטחו כאמור 860 קילומטר מרובעים.
הצד הישראלי העריך אמנם שהלבנונים יבואו עם כל מיני הפתעות בניסיון להרחיק את הקו דרומה לתוך שטחה של ישראל, "אבל", אומר שר האנרגיה, "הראינו להם שאנחנו יכולים לשחק אותו משחק. לדוגמה, הראינו להם שאפשר, על בסיס מסמכים היסטוריים, לדרוש להסיג את קו הגבול לשטחם לנמל נאקורה, 4 קילומטר לתוך שטח לבנון. אם כי אין לנו כוונה כזו. השאלה אם יהיה הסכם קשורה יותר ליכולת להציג גישה בוגרת לפתרון הסכסוך מאשר לתרגילי כיפוף ידיים. אני מודה שהגישה הלבנונית, שמגדילה את הסכסוך במקום לצמצמו, הפתיעה אותנו וגם את המתווכים האמריקנים".
מה כל כך מפתיע בזה? עושה רושם שאנו בעיצומו של בזאר ים־תיכוני, אני שואלת. "אני לא יודע מה זה בזאר ים־תיכוני. אני מתרשם שחשוב להם להראות גבורה וקשיחות מול האויב הציוני. אבל האמת שזה פוגע בהם יותר מאשר בנו. אנחנו כבר קודחים בים ומוציאים גז מהאדמה, ובזמן שאנו הגענו להבנות והסכמות עם המצרים בים התיכון, עם ירדן בים האדום וגם עם קפריסין הגענו לעמק השווה – הלבנונים דוחים פעם אחר פעם את פיתוח שדות הגז שנמצאים בצד שלהם, וגם כשהם מגיעים לסיכומים הם חוזרים בהם. אין להם הסכם עם אף אחד. לכן, אף שהם הוציאו כבר רישיונות וחילקו זיכיונות, אף חברה זרה לא תתחיל לקדוח באזור".
פנייה ישירה בטוויטר
הבזאר הים־תיכוני עבר לאחרונה לטוויטר. בשבוע שעבר, בתום שלושה סבבי שיחות בין המשלחות הישראלית והלבנונית, התפרסמה ידיעה בחשבון הטוויטר של נשיא לבנון מישל עאון, שלפיה כבוד הנשיא הנחה את המשלחת הטכנית, הממונה על ניהול המו"מ העקיף, שהמו"מ יחל על בסיס הקו היוצא יבשתית מנקודת ראש הנקרה, כפי שהופיע בהסכם ניוקומב־פולה משנת 1923, והנמשך לים.
שר האנרגיה שטייניץ כתב בתגובה כי "לבנון שינתה שבע פעמים את עמדתה בנושא גבולה הימי עם ישראל. עמדתה הנוכחית סותרת לא רק את עמדותיה הקודמות, אלא אף את עמדת לבנון בנושא הגבול הימי עם סוריה". השר אף טען כי המשך הקו הנוכחי של לבנון עלול להביא לכישלון השיחות. "מי שמבקש לפתח את משאבי הטבע בבטחה, חייב לדבוק בעיקרון היציבות וליישב את המחלוקת על פי הקווים שהופקדו על ידי ישראל ולבנון באו"ם", כתב בחשבון הטוויטר שלו. לא חלפו 24 שעות, ובחשבון הטוויטר של הנשיא עאון הופיעה התגובה כי הטענה על זגזוג חסרת שחר. "עמדתה של לבנון איתנה", נכתב.
בשלב זה הפתיע שטייניץ כאשר החליט "לעשות טראמפ", ופנה ישירות בטוויטר לנשיא לבנון. "נשיא לבנון הנכבד מישל עאון, קראתי בעיון רב את תגובתך לדבריי בטוויטר, והתרשמתי שאינך מודע לכל העובדות שאפרט להלן: מאז ינואר 2007, עם חתימת הסכם הגבולות הימיים בין מדינתך לקפריסין, הציגה לבנון שבעה קווי גבול ימיים שונים. חלקם הופקדו באו"ם, חלקם הוצגו בפני יוניפי"ל וצה"ל, ולאחרונה (נוספו) קווים נוספים במסגרת השיחות בנאקורה. בשונה מממשלת לבנון, הנחיתי את המשלחת הישראלית לנהוג באחריות ולדבוק בקו שהופקד על ידי ישראל באו"ם לפני כעשר שנים, ולהגיע לשיחות בגישה פרגמטית בניסיון לפתור את המחלוקת, לרווחתם של אזרחי לבנון וישראל".
לא בטוח שהפנייה הישירה, המנומסת אמנם אך תוהה אם הגנרל הזקן מודע לכל העובדות הקשורות במו"מ, התקבלה בארמון בעבדא בעין יפה. בכל אופן, ביום שני ניצל שטייניץ את יום העצמאות של לבנון כדי להוסיף ולכתוב בטוויטר: "מכובדי נשיא לבנון, ברצוני לאחל לעמך לא רק חג עצמאות שמח אלא גם התאוששות מהירה מהמשבר שפוקד אתכם. אני משוכנע שאילו יכולנו להיפגש פנים אל פנים באחת ממדינות אירופה למו"מ גלוי או חשאי, היה לנו סיכוי טוב לפתור את המחלוקת".
כפי שזה נראה כרגע, שני הצדדים נקלעו לדו־קרב של הצגת עמדות אגרסיביות מדי. השאלה היא אם המתווך האמריקני יוכל להכניס את המו"מ לתלם הנכון. כפי שזה נראה כרגע, מה שעובד בלבנון הוא בעיקר הלחץ האדיר שמפעילים האמריקנים על מקורבים ובני משפחה של המעורבים במו"מ, וזאת באמצעות סנקציות כלכליות. למשל הסנקציות על ג'ובראן בסיל, חתנו של הנשיא עאון, שהאמריקנים הטילו סנקציות מלוות בווטו על שיתופו בממשלה בגלל קרבתו לחיזבאללה.
