מקובל לומר שתמונה אחת שווה אלף מילים. במקרה של הזמר המצרי מוחמד רמדאן הביטוי הזה היה בשבוע שעבר נכון במיוחד. רמדאן, מהכוכבים הבולטים כיום בקולנוע ובמוזיקה המצרית, שהה בדובאי והתרועע עם אמנים נוספים ובהם הזמר הישראלי המצליח עומר אדם. אזרח מקומי שהצטלם עם השניים בסוף השבוע החולף העלה את התמונה המשותפת לרשת והוסיף לה את המילים: "האמן הגדול במצרים עם האמן הגדול בישראל. דובאי מחברת אותנו". בהמשך עלתה התמונה גם לעמוד הטוויטר של משרד החוץ בערבית ושל דובר צה"ל אביחי אדרעי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– החיסון לקורונה מוכיח שכשאמריקה באמת רוצה משהו, היא משיגה אותו
– כרבע מפשעי השנאה באירופה, ארה"ב וקנדה – אנטישמיים
– חיסול המדען האיראני לא יעצור את פרויקט הגרעין
אלא שהמצרים פחות התחברו לאופייה הקוסמופוליטי של איחוד האמירויות, והאשימו את רמדאן בפגיעה ברגשות העם המצרי. ברשתות החברתיות במצרים נעשה ביוש (שיימינג) נרחב לזמר הפופולרי. בין היתר הופצו התמונה המדוברת ועליה הכיתוב "מצרי ציוני"; תמונתו של רמדאן עם דגל ישראל והביטוי "בוגד"; וקריקטורות שמציגות אותו ככלב ואפילו כחייל צה"ל. כל ערוצי התקשורת המצרית הממסדית תקפו את הזמר הסורר, שארבעים שנה לאחר חתימת הסכמי השלום בין המדינות העז להצטלם בחברת זמר ישראלי ולבטא מסר של פיוס.
שדרן הטלוויזיה הפופולרי עמרו אדיב, שנחשב למעצב דעת קהל במצרים, הגיב למקרה וקבע כי "מוחמד הוא כוכב מספר אחת במדינה ולפניו עתיד מזהיר, וכמו כל אדם הוא רשאי לקבל החלטות בחייו, אך עליו לדעת שיש מחיר להחלטותיו. הוא רשאי לומר שהוא רוצה לנרמל יחסים עם ישראל, אבל אם הוא בחר בכך, עליו לשלם את המחיר". בנוגע לכך שבין המדינות שוררים יחסי שלום אמר אדיב: "אנחנו חתמנו על הסכם שלום עם ישראל מסיבות מדיניות והיסטוריות, יש מדינות נוספות שהחליטו לחתום על הסכם שלום עם ישראל, ואני לא נכנס להחלטות של כל מדינה. אבל צריך לזכור שבכל מדינה יש אזרחים שמתנגדים להסכמים".
אחמד מוסא, עיתונאי מצרי בולט שפורסמה בשמו התבטאות חיובית כלפי הצעד של רמדאן, מיהר להבהיר שמדובר בחשבון מזויף. "העמדה שלי ברורה, אני לא מכיר בכם כמדינה ואני מכנה אתכם מאז ומעולם 'הישות הציונית' ו'אויב'", אמר בתוכנית הטלוויזיה שלו, בנוגע לישראל.
מבקר הקולנוע טאריק אל־שנאווי הציע להמתין מעט עם הביקורת על רמדאן עד שיהיה ברור אם הזמר אכן היה מודע לכך שמדובר בכוכב ישראלי. "היה כבר מקרה שאמן תוניסאי ביקר ברמאללה והצטלם עם קצין ישראלי בטעות", ציין. "יש ישראלים שמדברים בערבית. לכן חשוב שנמתין לחזרתו של רמדאן למצרים ונברר את העניין".
ניסיונו של רמדאן להיחלץ מהמבוכה ולטעון כי לא ידע שמדובר באמן ישראלי לא זכה לאמון ולא סייע לצינון הלהבות. עורך דין מקומי תבע את הכוכב בבית המשפט לעניינים דחופים בגין ביזוי העם המצרי. הדיון נקבע לתחילת החודש הבא, כאשר רמדאן ישוב למצרים. בינתיים באיגוד האמנים האשימו את רמדאן כי עבר על חוקי האיגוד, האוסרים נורמליזציה עם ישראל. ביום שני שעבר קיימו שם דיון בעניינו והוחלט להקפיא את חברותו באיגוד ולמנוע ממנו לעבוד כאמן עד לאחר המשפט. ואילו איגוד העיתונאים המצרי הודיע על החלטתו לאסור כל אזכור של שמו או תמונתו של רמדאן בכלי התקשורת, "במסגרת ההקפדה על חוקי איגוד העיתונאים האוסרים נורמליזציה מקצועית עם הכיבוש".
שומרי החומות
המקרה הנוכחי מבליט את הניגוד התהומי שבין יחסי מצרים וישראל, המעוגנים בהסכם שלום זה עשרות שנים אך עדיין מאופיינים בעוינות ואיבה מצד העם המצרי, לעומת היחס שישראל זוכה לו במדינות המפרץ. הפומביות שקיבלה טיסתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לערב הסעודית ופגישתו עם יורש העצר מוחמד בן־סלמן, חצתה קו נוסף לכיוון נרמול היחסים בין המדינות. היא הצטרפה ליחסים המתחממים עם איחוד האמירויות ובחריין, ולמשלחת הישראלית שנחתה בשבוע שעבר בסודן, במטרה ליישם את ההכרזה על סיום הסכסוך עם ישראל ולחתור לנורמליזציה ולשיתוף פעולה.
"העולם סביבנו משתנה, ואנחנו תקועים במציאות המפגרת של שנאת והחרמת ישראל, המושרשת באיגודים המקצועיים", אומר גורם בעולם הספרות המצרי המבקש שלא לציין את שמו. הוא מזכיר מקרים של עיתונאים שהפרו את האיסור שהטיל האיגוד המקצועי שלהם על שיחות עם ישראלים וביקורים בישראל, וכמו רמדאן ספגו בשל כך השפלה ומתקפה ציבורית.
עלי סאלם, סופר ומחזאי מצרי, היה מאנשי הרוח היחידים בארצו שתמכו בהסכם השלום עם ישראל. ב־1994 אף ביקר בישראל באופן עצמאי, הסתובב בה ושוחח עם יהודים וערבים. את רשמיו העלה בספרו "מסע לישראל", שתורגם לעברית ולאנגלית. בין היתר תיאר את האווירה הקשה ששררה בישראל בעקבות פיגועים שהתרחשו בעת מסעו, וכתב בהערכה על הנכונות שמצא בישראל להיחשף לתרבות המצרית, לעומת החשש מהתרבות הישראלית שמצא במצרים. הביקור חולל סערה במצרים, וגל של מאמרים נכתבו נגד סאלם. בעקבות חרם שהוטל עליו, לא הצליח סאלם למצוא מפיקים למחזותיו הבאים. ב־2005 ניסה לבקר שוב בישראל, כדי לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן־גוריון, אך השלטונות המצריים מנעו ממנו לחצות את הגבול.
חוסיין פארג', שהיה עיתונאי בשבועון המצרי "אוקטובר", טס לישראל חמש פעמים, ואף תרגם את ספרו של אלי עמיר, "יסמין". הוא הואשם בעבירה על חוקי איגוד העיתונאים, והושעה לשלושה חודשים בעקבות פעילותו.
"אנחנו 100 מיליון איש במצרים. יש כאלו שבעד ישראל, ויש כאלה שנגד", אומר הגורם המצרי. "אני חושב שלא חייבים לאהוב את ישראל, אבל בכל זאת צריכים להתעורר ולשנות את החוקים הישנים של האיגודים, שבשליטת האחים המוסלמים. האיגודים האלו הם ישות בפני עצמה. מקיימים בחירות פנימיות ומקדמים מועמדים מטעמם. יש איגוד האמנים, העיתונאים, הסופרים והמוציאים לאור – כולם נגד הנורמליזציה עם ישראל".
אך למרות תקרית מוחמד רמדאן, בן שיחי, שמלווה את יחסי מצרים וישראל בעשרות השנים האחרונות, טוען כי ישנה התקדמות חיובית. "בהשוואה לתקופת מובארק, יש שינוי ניכר במדיניות. אם פעם היו מראים כל הזמן תמונות מעזה ומדברים בגנותה של ישראל, היום לא מדברים בכלל על ישראל. יש שינויים גם במשרד החינוך ובספרי הלימוד. בספרים החדשים של משטר א־סיסי מדברים בפעם הראשונה על הסכמי השלום ומקדמים את השלום. הבעיה היא במורים עצמם, שהם בני הדורות הקודמים. בתקופת מובארק לימדו אותם על ישראל כאויב וכישות ציונית, והם ממשיכים להעביר את הגישה הזאת, גם אם בספרי הלימוד כתוב אחרת. חבל להאשים את המדינה במה שקורה. האיגודים המקצועיים בשליטת האחים המוסלמים שמקדמים שטיפת מוח. האירוע עם רמדאן הוא אחת הדוגמאות לכך".
לא על המפה
אחד המגיבים לציוץ של דובר צה"ל בערבית היה לא אחר מעלא מובארק, בנו של נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק. "שכח מהתמונה הזאת עכשיו", הגיב בפנייה לדובר צה"ל. "בוא ניזכר בניצחונות היפים של אוקטובר ובחיילינו".
אזכור "מלחמת אוקטובר", מלחמת יום כיפור, מתחבר למורשת שיצר אביו סביבה בשלושים שנות שלטונו. זו מתבטאת בין היתר במוזיאון מיוחד שהוקם בקהיר, שבו ישראל מוצגת כמפסידה הגדולה. בכל שנה המצרים מציינים את יום פרוץ המלחמה בחגיגות על "השפלתה של ישראל". למרות הסכם השלום, בספרי הלימוד שיצאו לאור בתקופת מובארק, ישראל איננה מוזכרת כמדינה ריבונית לגיטימית. המיקוד באזכוריה הוא שלילי לחלוטין, כמי שגזלה את אדמותיהם של הפלסטינים והורגת בהם, והדגש ניתן במלחמות העבר ולא בשלום הנוכחי.
במחקר שערך "המרכז למעקב אחר השפעות השלום" (IMPACT־se) שבו נבחנו ספרי לימוד במזרח התיכון, הוצגו מפות בספרי לימוד מצריים משנת 2002 שבהן ישראל כלל אינה קיימת או מוצגת כמדינת פלסטין. זאת אף שרשמית מצרים מכירה בישראל ומנהלת עמה יחסים דיפלומטיים. בספר היסטוריה לתלמידי תיכון מופיעה מפה שבה מכונה ישראל "המדינה היהודית". בספרי גיאוגרפיה נדרשו התלמידים לציין את גבולותיה של מצרים וישראל מוצגת כ"פלסטין", וגם תושבי ישראל נספרים כ"פלסטינים".
הישגיה של מצרים במלחמות נגד ישראל מוצגים כניצחונות הרואיים. "צליחת התעלה וריסוק קו בר־לב" מקבלים ביטוי נרחב בספרי הלימוד. התלמידים מתבקשים להביע את דעתם על תמונתו של חייל מצרי המניף את דגל מצרים לאחר צליחת התעלה. החיילים המצרים מכונים "האריות שניפצו את קו בר־לב", והחיילים הישראלים כמי שנסו מפני הטנקים המצריים.
"במדינות המזרח התיכון, לספרי הלימוד יש חשיבות רבה. שלא כמו בישראל, בדרך כלל יש שם ספר לימוד אחד לכל מקצוע, ומה שנכתב בו מעצב את תפיסת עולמו של הדור הצעיר", אומר מרכוס שף, מנכ"ל מכון המחקר והמדיניות impact־se, העוסק בניטור ספרי לימוד ומסרי השלום שבהם. "במרבית מדינות ערב, מי שערך את ספרי הלימוד הם ארגונים איסלאמיים ובעיקר האחים המוסלמים. הם הכניסו לספרים את התכנים האנטי־ישראליים והאנטי־יהודיים, והם האחראים למציאות שבה ישראל נתפסת בעיני המצרים כאויב עד היום".
לדברי שף, "בשנים האחרונות החלו מנהיגי ערב לתת את הדעת לנקודה הזאת, ואנחנו רואים שינוי של ספרי הלימוד במדינות רבות. עבדאללה מלך ירדן ערך שינויים בתוכני הלימוד, מלך מרוקו מדבר על הכנסת ההיסטוריה של יהודי מרוקו לספרי הלימוד באופן חיובי, ומוחמד בן־זאיד, שליט אמירות אבו־דאבי, שינה לחלוטין את ספרי הלימוד והכניס בהם תכנים של סובלנות וקבלת האחר, כולל ישראל. גם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי מוביל שינוי בחינוך הדור הצעיר. בשנת 2016 הוא הכריז על הקמת ועדה חינוכית שתבחן את התכנים בספרי הלימוד, ואכן יש שינוי".
כדוגמה לשינוי הזה מזכיר שף ספר לימוד בתחום מדעי החברה, שהארגון וד"ר אופיר וינטר מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בחנו אותו. "בספר הזה, שיצא לאור בשנת 2016, אנחנו רואים שינוי מהותי של היחס לישראל מימיו של מובארק. נכתב בו למשל שיחסי שלום חמים בין ישראל למצרים טובים לעם המצרי, התבטאות שמעולם לא שמענו כמותה. יש בספר תמונה מחתימת הסכם השלום בבית הלבן עם בגין וסאדאת. מעולם לא הייתה בספרי הלימוד המצריים תמונה של מנהיג ישראלי בהקשר חיובי.
"גם היקף העיסוק בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני הצטמצם. בגרסה הקודמת של הספר היו 32 עמודים שעסקו בנושא, ואילו בגרסה הנוכחית יש רק 12. זה אומר שמישהו החליט לעשות עריכה אינטנסיבית ולהוציא הרבה מהחומר שמציג את ישראל לרעה. אחרי שדורות שלמים של מצרים התחנכו לשנוא את ישראל ואת היהודים, א־סיסי מבין את ההשפעה של ספרי הלימוד ומנסה לשנות את העניין. לוקח הרבה זמן לשנות נרטיב היסטורי, אבל אנחנו בוחנים את החזון של א־סיסי ואיך הוא רוצה לראות את החברה המצרית בעתיד".
המכנה המשותף הנמוך
מאז כניסתו של א־סיסי לארמון הנשיאות, ישראל ומצרים מנהלות יחסים ביטחוניים ומודיעיניים פוריים. ישראל נרתמה למלחמה בשלוחת ארגון דאעש בסיני ונעזרת במצרים מול ארגון חמאס ברצועת עזה. גורמי ביטחון ישראלים נפגשים דרך קבע עם מקביליהם המצרים, מטוסי חיל האוויר תוקפים מעת לעת יעדים בסיני בתיאום עם המצרים, ומידע מודיעיני ישראלי עובר לקהיר בעת הצורך. מדובר כמובן באינטרסים משותפים – ישראל מעוניינת בחיזוק הקשר עם מצרים, מדינה אסטרטגית ובעלת השפעה אזורית, ואילו מצרים נהנית מהסיוע בלוחמה בטרור וייצוב המשטר המצרי. אך לצד שיתוף הפעולה בצמרת, בשכבות הרחבות של העם העוינות לישראל רוחשת כבעבר.
"הסיפור של מוחמד רמדאן הוא סיפור שלילי מאוד שמציף שוב את בעיית הנורמליזציה מול מצרים, שהיא בעיה ארוכת שנים", אומר אלוף בדימוס עמוס גלעד, שכיהן בין השאר כראש חטיבת המחקר באמ"ן וכראש האגף הביטחוני־מדיני במשרד הביטחון. "לא יכול להיות שאדם שמתחבק ומצטלם עם זמר ישראלי יעמוד למשפט בנוהל דחוף. אני חושב שזה מעבר להחלטה של איגודים, ולשלטון יש דרכים לרסן אותם".
לדעת גלעד, לישראל אינטרס מובהק בחימום השלום עם מצרים ועליה לפעול לשם כך. "בישראל צריכים לעשות הכול כדי להפוך את היחסים בין ישראל למצרים לעץ רב שורשים", הוא קובע. "בעבר ראינו שכאשר לעץ יש שורש בודד הוא נתון לתהפוכות, כמו שאירע באיראן ובטורקיה. חשוב מאוד שהשלום עם ישראל יהיה מקובל על שדרות רחבות ככל האפשר של השלטון המצרי והעם המצרי. מצרים היא המדינה החשובה ביותר באזור, לצד סעודיה. היא משפיעה על האזור ונותנת את הטון לעולם הערבי. אני לא חושב שהיה אפשר לקיים יחסי שלום עם העולם הסוני ללא תמיכתה של מצרים. אם תתחיל למשל הסתה של השייח' של אל־אזהר, תהיה לזה השפעה חמורה מאוד. לכן ישראל צריכה להתגבר על הבעיות המבניות שמקשות על שינוי היחס המצרי, ולעבוד על נורמליזציה. זה אתגר לא פשוט".
למרות סאגת מוחמד רמדאן, גלעד מציין אף הוא שמשטר א־סיסי פועל להפחתת המתיחות בין ישראל למצרים ואף מביא לתוצאות. "אני חושב שבתקופה הנוכחית אווירת העוינות כלפי ישראל פחתה, אבל לצערי אין עדיין שינוי דרמטי. מתוך אינטרס פנימי שלהם לייצוב המשטר, המצרים שומרים על כך שלא תהיה הרחבה של הנורמליזציה. גם במישור הצבאי לא מתקיימים ביקורים של מפקדים בכירים בגלוי. זאת אחת הבעיות שהיה צריך לשנות כבר מזמן. המוטיב של האחדות המצרית, שבנויה על המכנה המשותף הנמוך שבמסגרתו מופצת מורשת של התנגדות לקיום יחסים נורמליים עם ישראל, הוא לא טוב ואף מסוכן".
עם זה, גלעד מבקש להדגיש כי אין להשתמש בנושא הביטחוני כמנוף לחץ להרחבת הנורמליזציה מול מצרים. "מה שצריך לעמוד לנגד עינינו הוא כמה חיי ישראלים נחסכים וכמה הביטחון שלנו מרוויח מהיחסים עם מצרים", הוא אומר. "הביטחון הוא לא סחיר לשום דבר ואסור לקשור בינו ובין המאמצים להשיג נורמליזציה עם מצרים, כי יש חשש שבמקום להוביל לשינוי נהרוס את היחסים הקיימים. צריך לנתק את הביטחון מכל דבר אחר. במערכת הביטחון מודעים לכך, וזה מה שעושים היום. אני כמובן נגד ההתנהלות שננקטת במצרים כלפי מוחמד רמדאן, אבל בעד שימור הביטחון יותר מכל דבר אחר, כי זה בסיס קיומנו".
