פרק נוסף נכתב אתמול (א') בסיפור הבלתי נגמר של חאן אל־אחמר, המאחז הפלסטיני הבלתי חוקי שיושב סמוך לכביש המוביל מים המלח לירושלים. אולי עוד פרק במאבק הישראלי הבלתי קיים על שטחי C.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התארגנו, מתארגנים, נתארגן: להיות חלק מהמערכת
– צה"ל נערך לתוקפנות איראנית בגבול סוריה
– מגפה היא תקופה רעה, אבל יש רעות ממנה
תנועת רגבים עתרה לבג"ץ בשאלה מדוע לא מפונה המקום, למרות החלטת בית המשפט. באת כוחה של המדינה טענה אתמול כי מדובר בשיקול דעת של הדרג המדיני. השופט סולברג שאל את המדינה, במה שונה טענה זו מהצהרות המדינה בעתירות הקודמות, בהן קבעה כי יש לפנות את חאן אל־אחמר בשל היותו מתחם מסוכן, בעל משמעות אסטרטגית, וכי נעשו מאמצים רבים להשלים את הפינוי בהסכמה.
המדינה בתגובה ביקשה לעדכן את בג"ץ במעמד צד אחד בנושא השיקולים המדיניים. אז עבר הדיון להתקיים בדלתיים סגורות, כאשר רק נציגי משרד ראש הממשלה ומערכת הביטחון נוכחים בפנים. פרוטוקול הדיון לא פורסם. בתום העדכון ניתנה ארכה למדינה עד אחרי המבול בערך – יולי 2021.
יו"ר האיחוד הלאומי ח"כ בצלאל סמוטריץ' אמר אתמול בתגובה כי למרות שהוא שהגיש את העתירה הראשונה לפינוי חאן אל־אחמר, ההחלטה של בית המשפט נכונה. "לא להאמין", כתב סמוטריץ', "אבל התיק הזה נמשך מאז שנת 2009 כשעוד ניהלתי את הפעילות בתנועת רגבים", אין לו אלא להודות שהחלטת בג"ץ שלא להתערב שוב בהחלטת הדרג המדיני בעניין חאן אל־אחמר נכונה מאוד משפטית.
הוא הוסיף כי החלטת הדרג המדיני שלא לפנות את המאחז הבלתי חוקי היא שגויה ומקוממת בעיניו "היום, אחרי שהייתי חבר בקבינט המדיני ביטחוני, אני מכיר את השיקולים לעומק וקובע שהם שגויים, תבוסתניים, ואפילו מזיקים. אבל סמכות היא היכולת לקבל גם החלטות שגויות, והסמכות בעניין הזה נתונה לדרג המדיני ולא לבג"ץ", אומר סמוטריץ'.
למעלה משנתיים עברו מאז אמירתו המפורסמת של ראש הממשלה נתניהו באוקטובר 2018 כי חאן אל־אחמר יפונה "בתוך זמן קצר". מעל שנתיים עברו מהודעתה של התובעת בבית הדין הפלילי הבינלאומי פאטו בנסודה, באותו חודש, שהיא "עוקבת בדאגה" אחרי חאן אל־אחמר, וכי באופן כללי "הרס של רכוש ללא צורך צבאי והעברת אוכלוסין בשטח כבוש מהווים פשעי מלחמה". שנתיים עברו מאז נובמבר 2018, אז התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן, ובנאום ההתפטרות סיפר בין היתר איך הפינוי של חאן אל־אחמר כבר כמעט יצא לדרך, ואז נעצר בשל הוראה של ראש הממשלה.
אז מה הם אותם שיקולים מדיניים חסויים בגללם מעדיף הדרג המדיני שלא לפנות? ובכן, אמירתה של בנסודה נשמעה יפה בירושלים. בימים אלו ממתינים בישראל להחלטה שאמורה להתקבל בבית הדין הבינלאומי בהאג האם לפתוח בחקירה כנגד ישראל. המקרה בחאן אל אחמר הוא אמנם של הריסת בנייה בלתי חוקית, ולא של "העברת אוכלוסין בשטח כבוש", וחוות הדעת המקדמית של בנסודה כי יש לפתוח בחקירה כבר ניתנה, אבל ההקשר והחשש המדיני בעינו עומד. גורם במערכת הצבאית מתאר כי החשש מפני פתיחת חקירה, שתגרור צווי מעצר כנגד קציני צה"ל, בהחלט נוכח בעת סיורים ודיונים על צעדים מעשיים בשטח.
הכפר הבלתי חוקי הזה הפך במשך השנים ובאמצעות מאמץ פלסטיני מאסיבי, למקרה דגל. מצעד של דיפלומטים אירופים פקדו ופוקדים את המקום, בניסיון למצב אותו כמקרה בוחן של פשע מלחמה ישראלי. פעילים אזרחיים דוגמת יואל מרשק שניסו בעבר להביא לפשרה, לשכנע את התושבים לעבור למגורים המשופרים שהחלה ישראל להקים עבורם בהשקעה כספית גדולה, גילו כי התושבים שם חוששים יותר מפני הרשויות הפלסטיניות.
לכן, השיקול שמוביל את ראש הממשלה נתניהו, הוא להימנע ככל האפשר מפינוי בכוח דווקא שם. לעומת הרש"פ שמונעת ככל הנראה יותר משיקולי תעמולה אנטי־ישראליים, ולאו דווקא מרחמנות על התושבים במקום, ולא הייתה מתנגדת שמראות כאלו דווקא כן יגיעו. זה מאבק אסטרטגי שלה, והאנשים שגרים שם הם כלי משחק.
בתקופה בה ריבונות הייתה לכאורה על הפרק, נרמז מכיוון ראש הממשלה כי אם תהיה ריבונות העניין ייפתר. אבל סיפוח אין, ובכל הנוגע למאחז המתוקשר בשטחי C, הרש"פ לא מתכוונת להתקפל. בינתיים, מעדיפים בסביבת ראש הממשלה לאשר הרחבה של אזור התעשייה במישור אדומים, ולהתקדם לקראת בנייה ב-E1. כל עוד ההחלטה בהאג לא נפלה, נתניהו לא מתכוון לספק לה דלק, שלכאורה יינתן באמצעות פינוי חאן אל־אחמר. ריאל פוליטיק או תבוסתנות במאבק מהותי שהיא בכייה לדורות? למצביע הישראלי הפתרונים.
