כאשר חנה סנש ביקשה ללמוד בבית הספר החקלאי לצעירות בנהלל היא שלחה למנהלת המוסד מכתב בעברית, אף שהיא עצמה גרה בהונגריה. "שמי אננה סנש. אמי קטלינה ממשפחת זלצברגר הינה אלמנת הסופר המנוח בלה סנש", סיפרה במכתב, שמתפרסם כאן לראשונה. "עוד טרם הפך גורל עמנו בארץ מולדתי לרעתנו, חשקה נפשי בחיי ארץ ישראל והחלטתי ללמוד מקצוע אשר יאפשר לי לקחת חבל פעיל בעבודת בניין הארץ. על סמך החלטתי זו למדתי עברית, וכעת אני מוסיפה עוד להשתלם בתקווה ששאלת השפה לא תגרום לי כל קושי".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איראן וחיזבאללה במפגן תעמולה נגד ישראל
– דעה: שיטת הבחירות הישראלית שבורה, הגיע הזמן לכללים חדשים
– מהשב"כ ועד ראשי רשויות ערביות: למה איסמן הומלץ לפרקליט המדינה
המכתב הזה ופריטים נדירים נוספים מעיזבונה של חנה סנש הועברו שבוע שעבר לספרייה הלאומית, לאחר שנרכשו על ידי איש העסקים אורי אייזן ואשתו מירית, ישראלים המתגוררים באריזונה ארה"ב, מידי משפחת סנש בישראל. האוסף כולל את כתבי היד של שיריה; יומנים אישיים; עיתון שערכה בגיל שש; התכתבות ענפה עם משפחתה ועם אחרים; תצלומים; תעודות אישיות מילדותה בהונגריה; מחברות לימוד מבית הספר החקלאי לנערות של חנה מייזל בנהלל; פרוטוקול של המשפט שלה; התכתבות ומסמכים בנוגע לפרשת קסטנר; וכן חפצים כמו המזוודה שאיתה עלתה לארץ ישראל, מכונת הכתיבה והמצלמה שלה ועוד.
עוד באוסף מסמכים ותעודות של משפחתה הגרעינית של חנה סנש מסוף המאה ה־19 ועד ימינו. פריטים מיוחדים ומרגשים מאוד הם צמד פתקים שנמצאו בכיס שמלתה לאחר הוצאתה להורג: שיר אחרון שכתבה בהונגרית, ופתק שכתבה לאמה.
בשיחה איתנו סיפר אייזן, שהיגר לארה"ב לפני 29 שנה, על החלום לסייע לספרייה הלאומית ולרכוש את האוסף "כדי שהסיפור של סנש יוצג לציבור הרחב ויישמר לדורות הבאים". אייזן יצא לארה"ב מרמת־גן בשנת 1991 עם אלף דולר בכיס. "לאחר שמכרתי כמה חברות כבר לא הייתי צריך לעבוד יותר, והחלטתי לעשות את מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדול". הוא חלם לרכוש אוספים ציוניים או יהודיים בעלי משמעות גדולה. בין השאר הוא רכש אוסף מכתבים של מקס נורדאו, ממייסדי התנועה הציונית.
לפני כשמונה חודשים פנתה הספרייה הלאומית לאייזן, וביקשה ממנו לסייע לה ברכישת האוסף של חנה סנש מידי המשפחה. הספרייה אינה רוכשת אוספים, אלא מקבלת אותם בתרומות בלבד. במקרה של סנש מדובר בהשאלה מאייזן, שנותר בעלי האוסף. גופים רבים התחרו על האוסף, אך אייזן הצליח לשכנע את המשפחה שהאוסף יעבור אליו, והבטיח שהוא יוצג ויישמר בספרייה הלאומית. "הגעתי למסקנה שהאוסף חייב להישאר בישראל. חשוב להבין שלא מדובר רק בסיוע כלכלי. אשתי אמרה לי השבוע – אתה קולט כמה סופי שבוע הקדשת לניסיונות לרכוש את האוסף הזה?"
חנה סנש נולדה בבודפשט בשנת 1921. גילויי האנטישמיות שם הביאו אותה אל הציונות, ובשנת 1939 היא עלתה לארץ ישראל. בתום שנתיים של לימודים בבית הספר החקלאי בנהלל היא הצטרפה לקיבוץ שדות־ים, עבדה שם בחקלאות, ובד בבד כתבה שירה וכן מחזה על אודות החיים בקיבוץ. בשנת 1943 התגייסה סנש לצבא הבריטי, והתנדבה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתה הייתה לצנוח על אדמת אירופה. המבצע נועד לסייע לבעלות הברית למלט טייסים שנפלו בשטח הגרמנים ובעלי בריתם לשטחי בעלות הברית, ולנסות לחבור אל הפרטיזנים כדי להציל קהילות יהודיות שהיו נצורות תחת השלטון הנאצי.
במרץ 1944 צנחה חנה עם ארבעה מחבריה לקבוצה בסלובניה, וב־7 ביוני 1944 היא נתפסה בידי המשטרה ההונגרית ונשלחה לכלא בבודפשט. אף שבמשך חודשים עברה חקירות ועינויים קשים, ואף שידעה כי אמה בסכנה בגלל מעצרה, סירבה חנה לשתף פעולה עם חוקריה. היא הועמדה לדין באשמת ריגול, ומכיוון שהייתה אזרחית הונגריה הואשמה גם בבגידה במולדת. חנה נידונה למוות והוצאה להורג החודש לפני 76 שנה, ב־7 בנובמבר 1944, בהיותה בת 23. בשנת 1950 הובאו עצמותיה לארץ ונטמנו בחלקה הצבאית בהר הרצל.
בשנת 1945, שנה לאחר הוצאתה להורג של חנה סנש בהונגריה, חזר לארץ חייל הבריגדה היהודית משה ברסלבסקי ומצא מתחת למיטתה של סנש בקיבוץ שדות־ים מזוודה ובה מכתבים, יומנים, וגם מחברות שירים שאיש לא ראה. כך התגלתה לציבור בארץ ובעולם כולו הצנחנית, המשוררת ומי שהייתה סמל והשראה חינוכית וציונית.
אמה של חנה סנש, קתרינה, שהגיעה לארץ לאחר כמה חודשים, הביאה איתה את העיזבון של הבת שנשמר אצלה כל השנים בבית בבודפשט, והיא זו שקיבלה לידיה את המזוודה שנמצאה. כך למעשה נוצר האוסף, שנשמר אצל קתרינה סנש בדירתה בחיפה. לאחר מותה בשנת 1992 ומות בנה גיורא סנש, אחיה היחיד של חנה, בשנת 1995, המשיכו שני בניו – איתן ודוד – לעסוק בקידום זכרה ומורשתה. נוסף על כך, לקח איתן סנש את האחריות על ניהול העיזבון, קטלוגו, תרגומו ושימורו, פעילות שהוא עוסק בה עד היום.
מעבר להשקעה הכלכלית, לאייזן היה קלף סודי שהוא שמר לקראת שיא המשא ומתן עם משפחת סנש: הוא שימש מפיק שותף לסרט "מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו" יחד עם כמה מפיקים, אחת מהן היא ננסי שפילברג, אחותו של מפיק־העל סטיבן שפילברג – סרט שעוסק בחיים היהודיים בגטו ורשה. אלא ששפילברג הפיקה סרט נוסף עם רוברטה גרוסמן – על חייה של חנה סנש, שיצא לאקרנים בשנת 2008.
"גרוסמן הייתה בקשר עם משפחת סנש סביב הפקת הסרט, ולאחר שיחה איתה הבנתי ברמות מאוד מדויקות מי האנשים, מה מניע אותם ואיך הם חושבים. זה עזר לי לפגוש אותם בעמק השווה. חוץ מהאלמנט הכלכלי היה אלמנט אנושי, כי זה גם לתת משהו ששייך למשפחה, והם רצו שהסיפור של חנה סנש יסופר ויתואר באופן הנכון".
איך שכנעת אותם בכל זאת למכור את האוסף?
"אחד הדברים שהיה חשוב להם הוא שהאוסף לא יעזוב את ישראל. והרי יש מוסדות רבים מאוד ברחבי העולם, כמו מוזיאוני שואה או גופים נוספים שהיו רוצים מאוד את האוסף הזה. היו כל מיני תנאים. אחד מהם הוא שלא ידברו על חנה סנש באופן בלתי נאות". אייזן מתכוון לכך שמדובר ברווקה שנהרגה כשהייתה בת 23 וכתבה גם על חייה האישיים.
אייזן מוסיף ומספר כי כאשר תשיק הספרייה הלאומית את המבנה החדש שלה בגבעת־רם "התצוגה של סנש תקבל מקבל מכובד והציבור יוכל לראות אותה". אייזן הבין שגופים רבים שהתעניינו באוסף רצו להשאירו במרתף או בארכיון – דבר שהמשפחה לא הסכימה לו.
אייזן, בדומה לתורמים נוספים של הספרייה הלאומית, רוכשים אוספים למענה ולא למען עצמם. השיטה: הם הולכים למכירה פומבית ומציעים מחיר על האוספים, בלי להסגיר שהם מיועדים למוסד כזה או אחר. לו היו עושים זאת, המחיר היה עולה עלייה ניכרת. כך שאותם תורמים הם מעין "יד נעלמת" של הספרייה.
ד"ר חזי עמיאור מהספרייה הלאומית מציין כי המצלמה הנמצאת באוסף לא הייתה עם סנש כשהיא צנחה בהונגריה, אלא מדובר במצלמה שהיא עלתה איתה לישראל. "אנחנו יודעים זאת מכיוון שהיא צילמה את עצמה, מעין 'סלפי'. מרגל הרי לא צונח עם מצלמה".
מנהל הספרייה הלאומית אורן וינברג מספר כי "במהלך השנה הבאה, 2021, תצוין שנת המאה להולדתה של חנה סנש (17.7.1921), והספרייה תפעל במהלך שנה זו להנגיש באופן דיגיטלי את הארכיון לטובת הציבור בארץ ובעולם, כפי שהיא פועלת בעשור האחרון לסרוק ולהנגיש בפלטפורמות הדיגיטליות של הספרייה מיליוני פריטים מאוספיה ומאוספי מוסדות אחרים".
ממשפחת סנש נמסר כי "המשפחה נפרדת מאוסף בעל ערך משפחתי ואישי רב, והיא מאמינה שבצעד זה היא מבטיחה את המשך שימורו, ואת קידום המורשת האוניברסלית, הערכית והאומנותית שהותירה חנה אחריה. כמו כן, העברת האוסף לידי הספרייה הלאומית תאפשר לחשוף אותו לציבור הרחב, ותספק אפשרויות מחקר וחינוך רבות".
עוד מסרה המשפחה כי "לאחר שנים ארוכות של חיפוש, נמצא סוף־סוף בית חדש לעיזבון השלם של המשפחה לדורותיה. אנו חשים כי האוסף הגיע לחוף מבטחים, לצד פתיחתו של בית חנה סנש המחודש בשדות־ים. אנו מודים לספרייה הלאומית ולמשפחת אייזן על המאמץ והעזרה, וכן שמחים ונרגשים לבשר כי השלהבת של חנה סנש המשוררת ושל אביה הסופר והעיתונאי בלה סנש תישמר מעתה במקום הראוי ביותר – בספרייה הלאומית בירושלים – ומשם תאיר את העולם".
