יואב גלנט: "ישראל צריכה להימתח מזרחה"

"ביטחון לא בונים לשנים בודדות, גם לא לעשרות שנים, אלא מאה שנים קדימה", אומר השר יואב גלנט, ממרומי תצפית סרטבה שבבקעה. "מכאן רואים את כל הסיפור כולו: בקעת הירדן, יהודה ושומרון הן מרחב האבטחה של מדינת ישראל מול הסכנה האיראנית שהולכת ומשתלטת על המזרח התיכון. אחריהן מגיעה השפלה, שהיא השטח החיוני למדינת ישראל. ישראל חייבת לשלוט על כל השטח הזה ולהחזיק בו אחיזה מלאה, כדי לתת מענה לאתגרים הביטחוניים שאנחנו בכלל לא יודעים איך ייראו בעתיד".

גבול ירדן נחשב לגבול הבטוח והשקט ביותר שלנו. האם באמת יש חשש דווקא בחזית הזו?
"אנחנו רואים את הסופה השיעית משתוללת במזרח התיכון. התוכנית האיראנית היא ליצור מעטפת שיעית מאילת ועד סוריה. הם כבר השתלטו למעשה על עיראק, ויש להם אחיזה משמעותית בסוריה ובעזה. בלבנון האיראנים שולטים מרחוק באמצעות החיזבאללה. עכשיו הם מתאמצים להשתלט על סוריה בניסיון לייצר גשר יבשתי מטהרן ועד ביירות, מהמפרץ הפרסי ועד למזרח התיכון.

"בשטח שממערב למרחב הזה יש שתי מדינות – ישראל וירדן. אני מאמין שהאיראנים יעשו מאמץ לגרום לקריסתה של ירדן. זה יכול לקחת הרבה שנים, אבל זה בהחלט עלול לקרות. כבר עכשיו יש שם שני מיליון פליטים סורים ותסיסה רבה. כממלכה שמייצגת גם את העולם הסוני, וכמי שנתפסת בעיני השיעים כשותפה של ישראל ושל העולם המערבי – ירדן היא יעד מועדף עבור השיעים החפצים בקריסתה. המטרה העיקרית שלהם היא לייצר חזית גבול אחת, מים התיכון ועד לאילת. זה הולך ונבנה בסוריה, בלבנון ובירדן. בכל המקומות האלה יפעלו מיליציות שיעיות שינסו להביא לקצה של מדינת ישראל. מטהרן יוצאים חצים ארוכים שנמשכים על פני למעלה מ־1,300 קילומטר לכל הכיוונים, ובסוף מתמקדים כאן. לכן אתה צריך לשמר כל מה שיש לך".

מחיקת ישראל היא צ'ופר על הדרך להשתלטות הזו, לא מטרה בפני עצמה?
"לאיראן יש שני מניעים בפעולותיה במזרח התיכון. להשליט את השיעה בעולם הערבי כולו, וניסיון לחולל מלחמות בין ישראל לסונים, כך שיופעל פחות כוח נגדם. לכן הם נותנים כסף ומשאבים לחמאס, לחיזבאללה, לג'יהאד האסלאמי ולעוד גורמים בסוריה. המטרה הכפולה היא לחרחר מלחמה שלא תגיע אליהם, ולהשתלט תוך כדי כך על המזרח התיכון. הדבר המאחד היחיד בין השיעים לסונים זו השנאה לישראל ולמערב. כשהמדינות הסוניות עסוקות בעימותים צבאיים מול ישראל, יורד הסיכוי למלחמות בין השיעים לסונים".

נוסף על כך, מסביר גלנט, האיראנים מעוניינים בכוח חמוש בלבנון ובסוריה שייתן מענה למי שיתקוף אותם. "אם האמריקנים יחזירו את הסנקציות נגד איראן וזה יביא לחיכוך מלחמתי איתם, הסיכוי שאיראן תפעיל את חיזבאללה נגד ישראל גדל. בדיוק כמו במלחמת המפרץ – המלחמה הייתה בין אמריקה לעיראק, אבל העיראקים ירו טילים לכאן, שכן הם רואים בנו חלק מהישות המערבית האמריקנית".

כשראש הממשלה נתניהו מדגיש שוב ושוב את האיום האיראני, יש המאשימים אותו בהפחדה עבור הון פוליטי.
"האיום האיראני עומד בראש פירמידת האיומים עלינו, ואין מקום לזלזל בזה. אני חושב שנתניהו הוא נכס למדינת ישראל בימים אלה. מעבר לתפקודו כראש ממשלה, היכולת האישית שלו בענייני מדיניות ואסטרטגיה יוצרת יתרון למדינת ישראל ביחסיה הבינלאומיים. כשנתניהו מדבר עם פוטין, טראמפ, מרקל, שי, תרזה מיי או כל גורם מדיני אחר – הוא מדבר אליהם כמנהיג שווה בין שווים. זה הישג שלא היה למדינת ישראל אף פעם. מעבר לזה, הקשר עם האמריקנים – שחלק ממנו נובע מהקשר האישי של נתניהו עם טראמפ – הוא יתרון שאין כדוגמתו. כשהרוסים מדברים איתנו הם רואים מאחורי הכתף שלנו את האמריקנים והם זהירים יותר. זה היה תמיד, אבל היום זה קיים הרבה יותר. כל מי שפוגע יודע שארה"ב מאחורינו יותר מתמיד. נתניהו מקנה למדינת ישראל יתרונות גדולים מאוד בתחום המדיני והאסטרטגי".

רק המעשים קובעים

אנחנו נפגשים בבקעת הירדן. לרגלינו פרוסים בירוק ובחום שטחי חקלאות משגשגת, לצד אדמה בראשיתית. הפסטורליה ממכרת. "אי אפשר להחזיק את ביטחון המדינה בלי הבקעה", קובע גלנט. "ציר אשדוד־תל־אביב־חדרה מיושב על ידי ארבעה מיליון איש, ומה שמגן עליהם זה רצף ההתיישבות מזרחה משם – בשומרון ובבקעה. לאורך השנים היו לאנשים יותר מדי רעיונות איך להעביר את הבקעה מידינו, אבל זה לא ייתכן. לאהוד ברק ולאחרים היו כל מיני רעיונות אלטרנטיביים איך לשמור על הביטחון כאן באמצעות טכנולוגיה כזו ואחרת, אבל אלטרנטיבות כאלה טובות רק כשאין ברירה אחרת. מאחזים של כוחות אויב ושל תאי טרור בריכוז פלסטיני יכולים לעשות לנו צרות גדולות. אנחנו חייבים להסתכל בראייה היסטורית ולא במבט צר. אנחנו רואים איך משטרים שהיו מבוססים ויציבים הפכו תוך עשור לכאלה ששואבים את כוחם מאסלאם רדיקלי. כל השטח השתנה, ואנחנו עוד לא יודעים אם הגענו לתצורה האחרונה. דבר אחד ברור: אי אפשר לסחור בעניין הזה. מילים והצהרות ואפילו חוזים לא קובעים באזור שלנו, רק עובדות בשטח".

את השטח הזה גלנט מכיר היטב, משני צדי הגבול שלו. במהלך שלושים שנות שירותו הצבאי – אותן החל בשייטת 13 וסיים ככמעט רמטכ"ל – הוא חצה כמה גבולות אויב, בהם את זה הירדני. "אני עוד זוכר את הבקעה מוחזקת בדלילות על ידי צה"ל וזוכר את ניסיונות החדירה מגבול ירדן, ואני מבין לאן זה יכול להוביל". הוא אומר. הוריו, אגב, קראו לו על שם 'מבצע יואב' שהתרחש במלחמת העצמאות, עשור לפני שנולד.

המענה לאיומים החיצוניים הוא בחיזוק ההתיישבות, משוכנע שר הבינוי והשיכון ("ואני מוסיף – וההתיישבות"). על פי חזונו של גלנט, שלושה צירים עתידיים יובילו משפלת החוף לירדן: ציר אחד מכביש מספר 1 מתל־אביב וירושלים לרבת־עמון; ציר שני הוא כביש חוצה שומרון מהשפלה דרך אזור היישוב תפוח לירדן, וציר שלישי מחיפה לבית־שאן. "כל אחד מהצירים הללו נפגש עם שני כבישי רוחב – כביש 90 שעובר כאן תחתינו, וכביש 80 מדרך אלון. בכל אחד מהמוקדים הללו צריכה לשגשג עיר גדולה. האחת צריכה להיות מעלה־אפרים, האחרת צריכה להיבנות באזור בית־הערבה, מדרום ליריחו, והשלישית כבר קיימת בצפון ים המלח – בית־שאן. כמו שיש לנו את הכבישים 2, 4 ו־6, צריך להיות כביש 8 שמחבר בין מטולה לאילת, עם ערים לאורכו ועם רכבת יעילה. אלה צריכים להיות צירי מפתח, ערים שולטות ומשגשגות. לחזק את היישובים הקיימים בדרך לאילת כמו עין־יהב וספיר, ובצפון קריית־שמונה וצפת, וביניהם שדרה משמעותית של רכבת שנוסעת כמו שצריך. זה לא בשמיים, זה חזון שדורש הירתמות.

"מדינת ישראל היא מדינה צרה וארוכה שמשתרעת על פני 500 קילומטר אורך, ועשרות קילומטרים בלבד ברוחב. בשנת המאה למדינה יהיו פה 15 מיליון איש, ועשרים שנה אחר כך יהיו 20 מיליון. הם לא יכולים להתרכז כולם סביב כביש 6. עד שהחזון יהפוך למעשה, אני מתאמץ לבנות פה באופן חסר תקדים".

דוד אלחייני, ראש מועצת הבקעה וידיד קרוב של השר, שהצטרף אלינו לראשיתו של הסיור – מעיד שהשינוי ניכר בשטח. "גלנט הוביל להחלטת ממשלה להכפיל את האוכלוסייה באזור, ודאג ל'חליפה שלמה' – סבסוד של מגרשים, מרכיבי ביטחון, חינוך, פרסום ופיתוח מבני ציבור. בכל נושא חושבים שני צעדים קדימה. בעוד שנתיים מושב משואה יהיה ללא שטח לבנייה, ומשרד השיכון כבר הביא לנו אישורים להרחבת התב"ע. בעזרת השר אנחנו אכן פורצים גדר. במרוץ הבקעה שהתקיים לאחרונה אמר לי אחד הוותיקים פה, שלא העלה בדעתו שיראה כל כך הרבה צעירים תושבי המקום צועדים בינינו. הבקעה פורחת. היישובים תומר ופצאל בתפוסה מלאה. דור שלישי כבר מתגורר שם. ביישוב רותם יש לנו רשימת המתנה של ארבעים משפחות. אחרי חמישים שנה בשטח הקמנו לאחרונה בית ספר דתי ראשון בבקעה, והוא צומח".

"תקציב התכנון והפיתוח ביישובי איו"ש והבקעה הכפיל את עצמו", אומר גלנט. "אם בשנים 2012־2014 הוא עמד על כ־106 מיליון וחצי, בשנים 2015־2017 הוא עומד על למעלה מ־205 מיליון וחצי. כל עוד אפשר, אנחנו בונים. לכי תדעי מה יקרה בהמשך".

מה שכמעט קרה השבוע זה הפלת הממשלה ובחירות מוקדמות.
"אני שמח מאוד שהמשבר נפתר, ומקווה שהממשלה תשלים את ימיה. יש יתרון גדול ליציבות. אני מודה שאני לא מומחה לפוליטיקה אלא לביטחון, לבנייה ולהתיישבות, אבל בחירות מוקדמות הן עדיפות לא טובה למדינת ישראל. ישראל זקוקה ליציבות כדי לשגשג כלכלית ולהבטיח לעצמה ביטחון, לכן תמיד צריך לנסות ולהגיע לבחירות במועדן".

באיזו מפלגה נראה אותך בבחירות הבאות?
"ככל שזה תלוי בי, אני חבר במפלגת כולנו".

ועד כמה זה תלוי בך?
"את זה צריך לשאול אנשים אחרים. אני לא רוצה להיכנס לספקולציות. כל חיי הבוגרים – מאז גיל 18 ועד היום, כשאני מתקרב לגיל שישים – הוקדשו לביטחון המדינה, אם כלוחם וכמפקד ואם כחבר בקבינט הביטחוני. בזה אני מביא יתרון יחסי על אחרים. כמי שהתנדב פעמיים – לצה"ל ולחיים הפוליטיים – בחרתי לעשות יותר, ואני רוצה להיות במקומות שמשפיעים על ביטחון המדינה. גם בעתיד אהיה בכל מקום שבו הציבור יחליט שזה המקום המתאים לי".

הפער האיכותי

מפלגת כולנו קשרה את גורלה בנושא הדיור, אבל מחיר למשתכן וסוגיית ההגרלות סופגים ביקורת קשה. הרבה זוגות צעירים שנרשמו ויתרו על הזכייה.
"השר משה כחלון ואני עובדים יחד על תוכנית 'מחיר למשתכן', כשהוא מחזיק את ההגה ואני את המנוע. הייצור נעשה אצלנו, והכיוונים נמצאים בידיים של שר האוצר. זו התוכנית המשמעותית ביותר שנעשתה פה. היא מייצרת דירות בפועל, לא בתיאוריה. היום אנשים כבר גרים בדירות שהתחלנו לתכנן. במהלך 2018 ייכנסו אלפי צעירים לדירות, ואם הממשלה תחזיק עד סוף 2019, ייכנסו 15 אלף. אני מעריך שבסך הכול יש לנו סדר גודל של בין 100 ל־150 אלף זוגות פוטנציאלים שהם בתקן של חסרי דירה, חיילים משוחררים ברובם המכריע, ומכל המגזרים. אנחנו מוזילים את ערך הדיור בסדרי גודל של שלושים אחוז. היום דירה בקריות עולה מיליון ומאה במקום מיליון וחצי; דירה בראשון־לציון עולה מיליון ורבע במקום מיליון שמונה מאות. זה מאוד משמעותי".

בריאיון ל'מקור ראשון' אמר כחלון שכל מי שיכול להפריע לתוכנית, מפריע.
"מי שהתרגל להרוויח הרבה מתנגד לתוכנית, באופן טבעי. מי שמחזיק בשליטה בחברות הבנייה זה הבנקים. אם הערך של הנכס יישחק, גם ההון של הבנקים יישחק והם לא רוצים את זה. הם גם מחזיקים בחלק מאמצעי התקשורת, שמשכנעים את הציבור שמדובר בכישלון. אם תסתכלי על המערך עצמו תראי שזו חלוקה צודקת. ניצול אדמות מדינה, שמוותרת על חלק מההכנסות. הקבלנים גם נאלצים לוותר על חלק מההכנסות כי הם לא היזמים בתוכנית הזו, אנחנו היזם. הקבלן הוא בחזקת קבלן מבצע. אני יודע שזה עובד כי הוצאנו מכרזים של 700 אלף לדירה בעפולה. הקבלנים בנו, מכרו וקיבלו את הכסף, והם רוצים להיכנס לעוד מכרז. אז כנראה שהם בכל זאת הרוויחו. היום הם מרוויחים בין 10 ל־15 אחוזים. יש כאלה שהתרגלו להרוויח ארבעים אחוז, אז זה מפריע להם. צריך לתת את הקרדיט לשר כחלון. אנחנו עסוקים בייצור. תראי כמה מנופים יש בכל הארץ, כולם בבנייה. חלק ניכר מזה נובע מפעולות שלנו, ממכרזים שלנו.

"זה מחזיר אותי גם לפיתוח בבקעת הירדן. אני מסתכל על המספרים וכמה השקענו במנהל הכפרי, ואני רואה את העלייה. ב־2012 הושקעו 24 מיליון שקלים בלבד בבקעה ובהר חברון, בשומרון, בגוש עציון, באזור מגילות ובמטה בנימין. לקראת 2015 זה אפילו ירד מהמספר הזה. והנה ב־2016 הגדלנו ל־62 מיליון שקלים, וב־2017 כבר הגענו ל־72 מיליון. זה הולך וגדל באופן משמעותי מרגע שנכנסתי לתפקיד, כי אנחנו פשוט עובדים. בשלוש השנים האחרונות השקענו 24 מיליון שקלים בבקעת־הירדן לבדה, בפיתוח ותכנון, לעומת 10 וחצי מיליון שהושקעו שם בין 12' ל־14'. יש לנו עוד 126 יחידות בבקעה, גוש עציון יושב על אדמות מדינה וקק"ל, ויש לנו עוד אלפי יחידות דיור במרחב של בת־עין וגבעות, אלון־שבות, כפר־עציון וצומת הגוש. גם במזרח הגוש, במעלה־עמוס והסביבה יש לנו בנייה. כל הנתונים האלה זה מעל ומעבר למה שעשו פה שנים ארוכות. אני עושה את זה בשקט, ומוכיח שאפשר לקדם עשייה משמעותית גם בלי הרבה דיבורים וצעקות".

נוכח חקירות נתניהו והמלצות המשטרה, כולנו הייתה צריכה לפרוש מהממשלה?
"במדינה דמוקרטית תקשורת ומשטרה לא מפילות ממשלה. ממשלה מוחלפת בבחירות, או אם יש הכרעה משפטית חד־משמעית. את החוק לא המציאו בשביל הממשלה הזו, והוא קובע הבדל משמעותי בין התנהלות של שר לראש ממשלה. אני מציע לשמור על שני עקרונות – עצמאות מוחלטת לגופי החקירה, וחזקת חפות מלאה לכל מי שנחקר. במקומותינו חלק ניכר מהאנשים שנעצרים ונחקרים בכלל לא מגיעים לכתב אישום או למשפט. אז בואו נתאזר בסבלנות".

כאיש צבא, איך אתה רואה את סוגיית חוק הגיוס שאיימה השבוע על הממשלה?
״תפיסת עולמי היא שכל אדם במדינת ישראל חייב לשרת שירות צבאי או לאומי. כך נהג אבי, כך נהגו ונוהגים ילדיי, וכך נהגתי אני. כל שינוי מזה הוא תוצאה של אילוצים קואליציוניים נקודתיים, המתחייבים מסדר העדיפויות הלאומי, ובראשו שימור היציבות לשם ביסוס הביטחון של מדינת ישראל בעת הזו אל מול הסופה האיראנית״.

התבטאת בעבר נגד גיוס נשים ליחידות חי"ר. איפה אתה רואה נשים במערך הגיוס?
"נשים צריכות לשרת בצה"ל במגוון תפקידים רחב. עם זאת, יש מקומות שבהן החוסר בכוח אדם לא גבוה, והנוכחות של נשים לא תועיל ולפעמים גם תזיק. הדוגמאות הבולטות הן בכוחות המתמרנים בצה"ל – חי"ר ושריון. התועלת היא קטנה, והבעייתיות יכולה להיות גבוהה. יש הבדל בין גדוד שמבצע הגנה בקווים שקטים יחסית, ובין כניסה של יחידות חי"ר לעומק שטח האויב; יש הבדל בין חזרה לבסיס כמקום מגורי הקבע, לשהייה בשטח במשך שבועיים־שלושה. ועם כל הכבוד שיש לי למי שמוביל קווים כאלה ואחרים, בהיסטוריה האנושית זה היה דבר חריג מאוד. יש הרבה מאוד מקומות שנשים יכולות לשרת ולעשות את זה מצוין, כולל כוחות לוחמים בתפקידים מסוימים בחיל האוויר ובחיל הים, ואפילו תפקידים מסוימים בשייטת 13. וכמובן בכל המפקדות – סייבר, מודיעין, ארטילריה וכדומה. אבל אין סיבה להגיע עם זה לסיטואציות קצה. כולנו מודעים לזה שיש הבדלים פיזיולוגיים בין גברים ונשים. עם זה, נשים צריכות לשרת שירות מלא בצה"ל. זה נכון מ־48', וימשיך להיות נכון בעיניי גם בעתיד".

איך אתה רואה את צה"ל 2018 בהשוואה לצה"ל שעזבת?
"צה"ל הוא צבא שהולך ומתעצם, הולך ומתחזק, וטוב שכך. אבל תמיד צריך להסתכל על האתגרים הביטחוניים החדשים, ולדעת שהם יהיו שונים מאלה שהיו. תמיד נדרשת מנהיגות צבאית וביטחונית שיודעת לחזות קדימה. כשיצאתי למבצע עופרת יצוקה, שתכננתי וביצעתי באישור הממשלה, זה היה דבר חדש. פעלנו בדרכים שלא נראו כמותם עד אז בעזה. תקיפות בו־זמנית של מוקדים שונים, ופעולות נוספות שאומצו במידה מסוימת גם בסבבים הבאים. הסיבה שהצלחנו בעבר יותר מהאויבים שלנו זה כי ידענו לשמור על הפער האיכותי. אם אתה משתפר אבל האויב משתפר יותר, אתה בבעיה. אנחנו כל הזמן באתגר להשתפר ולהיות טובים לא פי שתיים מהאויב אלא פי מאה".

לא שניים אוחזין

אתה מגדיר את עצמך כאיש ימין?
"כן. אני מאמין שממערב לירדן לא יכולה להיות אחיזה של יותר מגורם מסדיר ושולט אחד. שום דבר אחר אינו ישים. לכן מדינת ישראל צריכה לשלוט על כל המרחב הזה. כמו שאמרתי, בקעת הירדן היא מרחב האבטחה וכך גם אזור גב ההר, שיחד עם השפלה הם השטחים החיוניים למדינת ישראל. ישראל חייבת לשלוט על כל השטח הזה, ולהחזיק בו באחיזה מלאה.

"מצד שני, צריך למצוא פתרון לאוכלוסייה הפלסטינית ולאפשר לה לחיות באופן אוטונומי ככל שניתן. אין לנו עניין לשלוט בהם, לנהל אותם או להתחכך בהם. אבל אם הפלסטינים רואים בעיני רוחם צבא פלסטיני או שליטה על המעברים, זה לא יקרה. גורם פלסטיני לא יוכל להחליט מי ייכנס ליו"ש ומי לא, כמו שאי אפשר שתהיה שיבה פלסטינית ליו"ש, שתיצור לחץ בלתי נסבל על כל הסביבה. רק גורם אחד יכול להסדיר את זה – מדינת ישראל. אחרי שאמרנו את זה, אכן יש לתת להם מעמד מאוד דומה למה שאמר מנחם בגין – אוטונומיה. לא נורא אם זה ילווה בסמלים. אבל לא יכולה להיות מציאות של שניים אוחזין".

מה אתה יודע לספר על התוכנית האמריקנית המתגבשת?
"אני לא חושב שיש כבר דברים מגובשים. אני יודע דבר אחד שבו גם עסקתי – מצד המרכיבים הביטחוניים של התוכנית הזו, הם טובים ממה שהיו אי־פעם. אבל בואו נראה שיש תוכנית. לצערי הרב הבעיה היא עם הפרטנר שלנו ולא איתנו. הסיפור האמיתי הוא החינוך, שם הבעיה. המנהיגות הפלסטינית כל הזמן מחפשת איך להיות קיצונית יותר, ומחנכת לטרור ולהסתה במקום לחנך לזכות קיומנו כאן".

מה עמדתך בעניין עקירת יישובים?
"אני לא חושב שזה על הפרק ואני לא חושב שזה דבר שצריך להתיר או לאפשר בשום אופן, נקודה. מה היה פה לפני 67'? למה הירדנים פתחו אז במלחמה? הבעיה היא ההכרה הערבית בכך שיש פה ישות יהודית, ציונית ודמוקרטית משגשגת. זה מפריע להם. בהתנתקות הייתי חייל, מזכיר צבאי של ראש הממשלה. שמעתי על ההחלטה כהחלטה פוליטית. מה שאני יכול להגיד לך היום זה שהדבר הזה פגע בהרתעה של ישראל מבחינה צבאית. זה הסיפור העיקרי, כמו שקורה בכל נסיגה".

האם אתה תומך גם ביישובים המבודדים?
"יש קיום לכל יישוב, מבודד או לא מבודד. כשהפלסטינים יחליטו שהם רוצים לדבר אז נדבר. אני לא מתכוון להיכנס לשום מהלך של פשרה עם מי שלא רוצה להתפשר. כשצריך אנחנו יודעים למצוא פתרונות. נכון להיום, לא היישובים הבודדים ולא הגושים יוצרים בעיה. הבעיה היא חוסר הרצון של הרשות לדבר והאינטנסיביות של ההסתה הרציפה והממוסדת".

כלומר פתרון שתי המדינות אינו רלוונטי.
"הדיון יהיה על הפרשנות למונח 'מדינה פלסטינית'. הוא לא יכול לייצג יותר מאוטונומיה. לא יכול להיות פה צבא שלהם, שליטה שלהם בכניסות וביציאות, הם לא יכולים לנהל שדה תעופה ולעשות דברים שהחיכוך בינם לישראל ייצר בעיה. במונחים שלי זה כמו מדינה באמריקה. יש יכולות עצמאיות בדברים מסוימים, אבל בסוף היא חלק ממשהו אחר. הדיון יכול להתנהל אחרי ההגדרה שאנחנו מחזיקים בשטח ושולטים עליו גם אזרחית. הפלסטינים צריכים לחיות בריכוזים הגדולים שלהם, תוך שניתן להם מרחב ככל האפשר. אם מישהו שואל את עצמו מה היה קורה פה אם לא ישראל, שיסתכל מה קורה בעיראק, בסוריה ובלבנון. מי שמקנה להם חיים ואיכות חיים זה אנחנו. מי שיציב באזור זה ירדן ומצרים, שיש להן הסכמים איתנו.

"גם הנושא הדמוגרפי הולך ומתאזן, ובתוך הקו הירוק אנחנו באחד ההישגים הגדולים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. היו פה 600 אלף יהודים ב־48', יהיו כ־12 מיליון יהודים בשנת 2048, ועוד שלושה מיליון פלסטינים בתוך תחומי הקו הירוק. הריבוי הטבעי של היהודים והערבים בתוך הקו הירוק התאזן בשנתיים האחרונות. הסיפור הוא איך להסדיר את החיים. יש לנו זכות על האדמה הזו וגם צורכי ביטחון, וזה אומר להחזיק את כל השטח ממערב לירדן ללא יוצא מהכלל. זה לא אומר שבכל מקום אתה מממש כל מה שאתה יכול, כי אתה מבין שאתה צריך לתת להם לחיות. רווחה כלכלית פלסטינית היא אינטרס ישראלי".

חזונו העתידי של גלנט מתייחס גם להרחבת גבולותיה של ירושלים: "אני רואה עיר אחת שמחוברת מעטרות ועד מרכז גוש עציון, דרך ביתר־עלית, אפרת וסביבתה, גבעות הדגן והתמר והיתר. גוש עציון הוא אחד המקומות הוותיקים ביותר במרחב ירושלים, מאז 43'. במקביל תהיה כניסה נוספת לירושלים מכיוון אשדוד־אשקלון על בסיס ציר 3 פחות או יותר, מנתיב המנהרות. אני רואה חיבור של כל המרחב הזה כדי לנתק סופית את הבעייתיות של האזור שנקרא פרוזדור ירושלים ההיסטורי. מצפון ירושלים יש לנו את 443, את כביש 1 ואת הרכבת, שמתחברים מגוש דן ואשדוד לצלע השלישית במשולש – ירושלים. זה המרכז והחוסן של הכלכלה הישראלית".

למעשה אתה מדבר על החלת ריבונות ביו"ש ובבקעה.
"אני בדעה שצריך לעשות את הדבר הזה בשלבים ובעיתוי המתאים. קודם כול לספח בעוטף ירושלים – מעלה־אדומים, גוש־עציון, גבעת־זאב, ולאחר מכן את בקעת־הירדן. אפשר גם בסדר אחר.

"הפלסטינים והערבים לא הסכימו לשום הצעה שהונחה על השולחן, וכל הזמן פתחו במלחמות. אין לנו ברירה אלא להבין שאנחנו זקוקים לעוצמה צבאית ולשליטה בשטח. אנחנו לא רוצים לחזור למה שקרה באירופה. הבקעה זו דוגמה בולטת למקום שבו אני מצפה למאות אלפי תושבים ולא לעשרות אלפים. זה שהבקעה הייתה בקונצנזוס דווקא פגע בה. אנשים חשבו ששום דבר לא בוער ולא חייבים לרוץ וליישב פה. יובל שנים יש פה סדרי גודל של 5000־6000 איש, זו מציאות מאוד לא רצויה. לכן באתי עם החזון שלי, יש לנו תוכנית וכסף משוריין. אבל זה כסף קטן. אני רוצה את החזון המלא ממטולה ועד אילת, דרך בקעת הירדן, ומתיחה של כל המדינה מזרחה. רק כך נוכל להגן באמת על עתידה של מדינת ישראל".