בימין נוטים לחשוב בטעות שהארת הפנים הנוכחית של ח"כ מנסור עבאס ושל הפלג שלו ברשימה המשותפת לימין ולליכוד עשויה להעיד על שינוי כיוון והתפכחות בפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, הגוף שרע"ם מייצגת – אלא שהאמת רחוקה מכך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איראן וחיזבאללה במפגן תעמולה נגד ישראל
– אוצר היסטורי: פריטים מעזבונה של חנה סנש הועברו לספרייה הלאומית
– בפקע"ר תוקפים את מומחי הקורונה: "שיבואו במקום להעביר ביקורת"
מלבד היותו חבר כנסת ויו"ר רע"ם, עבאס משמש גם סגן יו"ר הפלג הדרומי. לכאורה מדובר בגוף מתון יותר ממקבילו הצפוני, זה שהוצא בשנים האחרונות אל מחוץ לחוק. הפלג הדרומי משתתף בבחירות לכנסת וכעת נראה שיודע גם לשתף פעולה עם ראש ממשלה מהימין, אלא שיש מקום רב לחשוד שמדובר באחיזת עיניים.
מאיר אטינגר, שעמל בשנה האחרונה עם ד"ר מיכאל בן־ארי על פרסום ספר מקיף שעוסק בערביי ישראל ובמסגרת זו הקדיש זמן רב לחקר פועלו של הפלג הדרומי, משוכנע שכל מי שהר הבית יקר לליבו צריך להיות מודאג מההתקרבות בין נתניהו לסיעת רע"ם ולמנסור עבאס. "ברע"ם לא יתפשרו בשום פנים ואופן בעניין הר הבית, שלמעשה הוא תמצית התנועה", הוא מסביר. "מהסיבה הזאת אני חושש מאוד שנתניהו כבר הבטיח לעבאס הענקת מחוות ישראליות בהר. לחלופין, אם הוא מעוניין לבנות על עזרתה של רע"ם בעתיד – התשלום לה ולאנשיה יהיה בעיקר בהר. מאז הוצאת הפלג הצפוני מחוץ לחוק, הפלג הדרומי תופס מקום מרכזי יותר במאבק, וזה בלט במיוחד בפרשת גלאי המתכות".
אכן, מעט אחרי ההתקפלות הישראלית בעניין הגלאים, ערך הפלג הדרומי מסיבת ניצחון מושקעת ומתוקצבת היטב בשם "פסטיבל הנאמנות". תיעוד ארוך שלה הועלה לרשת וגלוי כיום לכל משתמש יוטיוב. בנוכחות אלפים חולקו שם תעודות הוקרה למובילי המאבק ובהם מנסור עבאס, שניצב על הבמה לצד זוכה אחר בתעודת הוקרה – עכרמה צברי.
צברי, בעבר המופתי של ירושלים, הוא מהקיצוניים שבקיצוניים. באינתיפאדה השנייה הוא הביע תמיכה בפיגועי התאבדות נגד יהודים. ב־2001 נפגש בביירות עם חסן נסראללה. במסגרת תפקידו כסמכות דתית עליונה ברשות הפלסטינית אישר צברי את הוצאתם להורג של פלסטינים שהורשעו בעבירות שונות. ב־2002 פרסם ספרון בשם "פלסטין – האדם והאדמה", ספר בעל ניחוח אנטישמי שנכתב בהשראת "הפרוטוקולים של זקני ציון". אם בכך לא די, צברי גם נמנה עם חברי מועצת הנאמנים של "קואליציית הצדקה", ארגון גג המרכז העברת תרומות מרחבי העולם לחמאס.
אם מישהו עשוי לחשוב שרק מקרה לא מוצלח זימן את עבאס לצד בן דמותו העכשווי של חאג' אמין אל־חוסייני, כדאי לו לעיין בפוסטים בדף הפייסבוק של עבאס ושל מקורביו. דוגמה אחת מרבות אפשר למצוא בפרסום של עבאס ב־6.10.2016 בפייסבוק, שם הגיב לריאיון שהעניק אחמד טיבי לאולפן שישי. מדובר בריאיון עצבני במיוחד של טיבי שבו התעמת בקולניות עם הפרשן הצבאי של חדשות 12 רוני דניאל, ובנוסף התחמק משאלתו של דני קושמרו אם אי פעם עמד מקדש יהודי בהר הבית.
"מסגד אל־אקצה – לא לגמגם או להסס", גרסה כותרת הפוסט, ומנסור עבאס הזדרז להרחיב:
"אחי היקר, ד"ר אחמד טיבי, הנה אני עונה במקומך על השאלה מה היה קיים במקום שבו ניצב מסגד אל־אקצה לפני הקמתו. ובכן, לפני הקמת אל־אקצה שימש המקום רק פח אשפה. לא היו בו כל שרידים למבנה עתיק. עומר אבן אל־ח'טאב (כובש ירושלים בשנת 638 מידי הביזנטים. א"ס) ניקה את הזבל שבמקום בידיו, אסף אותו בבגדיו והורה על בניין מקום 'הקיבלה הראשונה' (אחד מכינויי ירושלים באסלאם. 'קיבלה' הוא המקום שמכוונים אליו בתפילה. בראשית ימי האסלאם הורה מוחמד להתפלל לכיוון ירושלים ולאחר זמן מה שינה את דעתו והמיר את כיוון התפילה למכה. א"ס), שהמוסלמים עבדו על הרחבתו דור אחר דור.
"ספרי ההיסטוריה העתיקים וחוגי הארכיאולוגיה, כולל אלו הישראלים, לא סיפקו ראיות מדעיות לקיומו של מקדש שלמה במקום הזה. בשבועות הראשונים של הכיבוש הישראלי אנשיו חפרו לשם כך ברצפת המסגד, מתחת לשטיחים, ואם הם היו מוצאים עדות כלשהי לקיומו של ההיכל הזה הם היו מפיצים אותה. הם (היהודים) טוענים שההיכל שלהם נהרס בידי הרומאים בשנת שבעים לספירה, וש־600 שנים לאחר מכן הגיעו אליו המוסלמים ובנו בו את מסגד אל־אקצה שלהם.
"דמיינו 600 שנים שבהן אף יהודי לא התפלל שם, אף יהודי לא שיקם את הריסות ההיכל, אף יהודי לא ניקה את הלכלוך בו, ואילו היום הם תובעים את המקום וטוענים שמדובר במבנה שלהם. האם זהו צדק? האם מדובר בדרישה אנושית או דתית סבירה?"
"אחי היקר", מוסיף עבאס להוכיח את טיבי, "לא היה צריך לגמגם או להסס לענות על השאלה המרושעת ששאלו. הם מעזים לקום על מסגד אל־אקצה וחומדים לחלק אותו בינינו ובינם בשעות הכניסה ובמקום, ואני מאלה שקמו מולם באומץ ברחבות המסגד (עבאס מתכוון לעימותים עם כוחות המשטרה ברחבת הר הבית שבהם היה שותף כנראה. א"ס). אל תשכח את הבלימה האמיצה ההיא. ממש כפי שאנו מעריכים את העימות שלך עם רוני דניאל הפשיסט באותו ריאיון, יש לזכור שהעימות המשמעותי יותר נעשה במסגד אל־אקצה".
"מסגד אל־אקצה איננו מקום התפילה היחיד של המוסלמים, מפני שההגדרה הזאת חלה על כל מקום בארץ הטהורה. אפילו כשהמקום היה פח אשפה, אפילו כשהיה בשלטון הרומאים, המוסלמים בעודם נרדפים וניצודים הכריזו במפורש שפח האשפה הזה הוא המסגד שלהם, שבו הם יסגדו לא־לוהים שלהם. הם השאירו שיירות של שהידים בדרך אליו. הם לא הרסו כנסייה או מקדש כשהקימו אותו. הם קיימו את הברית והאמינו להבטחה.
"אל־אקצה הוא המסגד שנבנה 40 שנה אחרי בריאת העולם", מסיים עבאס. "אדם עליו השלום בנה אותו הרבה לפני הופעת היהודים. הוא השלישי בקדושתו, ושליח הא־ל (מוחמד) עליו השלום עלה ממנו לרקיע וחזר, ובו התפלל למען הנביאים והביא עמו את הקוראן. מסגד אל־אקצה הוא מולדת כבושה, הוא אתר איבוד הריבונות, העלבון ואובדן הכבוד. מסגד אל־אקצה פירושו זהות ושייכות. כשזה מגיע למסגד אל־אקצה אסור לגמגם או להסס. זה המקום לגילוי גבורת האבות".
