הקשרים שהובילו לחיבור בין סער לחברי "דרך ארץ"

החיבור בין ח"כ גדעון סער לח"כ צביקה האוזר והשר יועז הנדל התבשל על אש נמוכה במשך תקופה ארוכה. מעט מאד אנשים היו בסוד העניינים, וכשהיה ברור כי המערכת נקלעת למבוי סתום, הצדדים החליטו לקפוץ למים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: המורכבות של שלי יחימוביץ' נעצרת כשזה מגיע לפמיניזם
– צה"ל נערך להתפרצות הקורונה בעזה ובכפרי יו"ש
– אלפים יגיעו בחנוכה לארמונות החשמונאים ביריחו

תזמון של המהלך הפוליטי המשותף נראה מוזר: הבחירות עוד לא הוכרזו רשמית, וסער כבר הודיע על הקמת תנועה חדשה. במידה ותמצא פשרה בין הליכוד וכחול לבן על תקציב המדינה ופיזור הכנסת יימנע, התנועה החדשה תאלץ לערוך מסע בחירות ארוך במיוחד. הסקרים הראשונים מחמיאים, אבל לאור מקרים דומים בעבר – מדובר במספרים מהם אפשר בעיקר לרדת.

יתכן שהשלישייה רצתה לנצל את המצב הפוליטי המעורער ממילא. סער ראה את עלייתו הדרמטית של בנט בסקרים וביקש להתקדם גם הוא ולהיות הראשון שאומר, "אני מתמודד לראשות הממשלה", וכך גם לייצר סחף ציבורי לכיוונו.

האוזר והנדל על דעותיהם הימניות אמנם רצו עם כחול לבן, אולם לא ממש התברגו במפלגת המרכז ולכן המשיכו את דרכם במפלגה העצמאית שהקימו, "דרך ארץ". השניים מצאו את עצמם שוב ושוב כלשון מאזניים בהכרעות פוליטיות משמעותיות, כאשר בשני מקרים הם עמדו כחומה בצורה. בפעם הראשונה מול השמאל כשהיו שתי אצבעות מהקמת ממשלה בתמיכת הרשימה הערבית המשותפת, תחת אינסוף לחצים, קללות והפגנות תחת ביתם אמרו "לא". בפעם השנייה עמדו מול הימין שביקש להקים ממשלת ימין צרה בראשות נתניהו, צעד שהיה מוביל להמשך כהונתו ללא תאריך תפוגה.

ליועז וצביקה היו הרבה הצעות, בליכוד כאמור הציעו לשניים הרים וגבעות אולם מסיבות עקרוניות השניים סרבו. בהמשך קיבלו הצעות לחבור לימינה אולם הם היו לא רלוונטית עבורם, אמנם קיימים קשרי ידידות אבל מספר דברים גרמו להם לוותר על החיבור. ראשית, ההבנה שבצמרת ימינה צפוף ולא בקלות יימצאו להם מקומות ריאליים. בנוסף, הרושם שלהם שבנט לא בשל לתפקיד ראש הממשלה ולבסוף, האמירה המזלזלת של ח"כ סמוטריץ', "הם בחורים טובים, אבל אין לי מושג מי רוצה אותם אצלנו, הם לא מוסיפים לנו מצביע אחד". אף על פי כן, לא נפסלת אפשרות לריצה משותפת יחד עם מפלגתו של סער כאיחוד טכני.

אולם הנדל והאוזר הבינו שהכוח הפוליטי שלהם קטן מדי כשחקנים בודדים, לכן הם החליטו לחבור לסער ולרוץ יחד עם שותף פוליטי ואידיאולוגי שהקשר איתו מבוסס על חברות ארוכת שנים.

הרומן בין סער להאוזר התחיל לפני 37 שנים, אז סער סיים את כהונתו כיו"ר נוער התחייה והאוזר החליף אותו בתפקיד. בהמשך השניים למדו יחד באוניברסיטה לימודי משפטים כיסא ליד כיסא ובמשך השנים נפגשו בצמתים שונים. האוזר השפיע על סער לצאת להרפתקה הפוליטית ועשה הרבה מאחורי הקלעים כדי שהמהלך יצא לפועל.

בכנסת ראו לא פעם את הנדל והאוזר יוצאים ונכנסים מהחדר של סער ולחילופין אותו נכנס ויוצא מהחדר הפנימי בוועדת חוץ וביטחון שהאוזר עומד בראשותה. הם נפגשו מספר פעמים לאחרונה עם טל זילברשטיין, יועץ פוליטי ואסטרטגי, שמייעץ לסער.

סער עוד שוקל אם ברמה הטכנית  עדיף לו להקים מפלגה חדשה שתאפשר לו מרחב תמרון גדול יותר בזירה הפוליטית או להשתמש בפלטפורמה המפלגתית של דרך ארץ שמגיעה עם צ'ק שמן בדמות מימון מפלגות שמוערך בכ-5 מיליון שקלים.

זאת פעם ראשונה שמתייצבת מפלגה מימין לנתניהו שהיא לא ציונית-דתית ולא מתיימרת לשריין בה גם בעלי כיפות סרוגות. היא שואפת להביא את הימין החילוני ואת הליכודניקים הוותיקים. כמובן, יש מחנה של ימין רך ושמרני, לא מבית הגידול המפד"לנקי שיכול למצוא בה את מקומו הטבעי. בתנועה החדשה מעריכים כי יש בין 10 ל- 12 מנדטים על הרצפה, של ימין שלא רוצה להצביע יותר לנתניהו ולא יצביע למפלגה שסמוטריץ' חבר בה – ימין מרכז שהוא לא ביביסט. הם שואבים עידוד מסקרי עומק שערך היועץ האסטרטגי ישראל בכר בכחול לבן שבדקואת הפילוח של מצביעי כול לבן. על פי הסקר, יש חלוקה כמעט שווה לשלישים, 34 אחוז ימין, 31 אחוז מרכז וכל השאר שמאל. כעת כשכחול לבן בשלבי גסיסה, הם מבקשים לשתות את המצביעים האבודים.