קבלו אותו: אדמירל ג'יהאט יאיג'י, עד לפני חודשים ספורים משנה למפקד הצי הטורקי ואבי דוקטרינת "המולדת הכחולה", שמצליחה בחודשים האחרונים להלהיט פעם אחר פעם את הרוחות במזרח הים התיכון. הוא גם איש הצבא הטורקי הבכיר ביותר אי פעם המתראיין לכלי תקשורת ישראלי, ובמפלס האיבה הנוכחי בין טורקיה לישראל, דרוש לא מעט אומץ לעשות זאת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: חא לתעדוף: המדינה צריכה לחסן כל מבקש
– צה"ל נערך להתפרצות הקורונה בעזה ובכפרי יו"ש
– היין של ייקבי השומרון בדרך לאיחוד האמירויות
דוקטרינת "המולדת הכחולה" מבית מדרשו של יאיג'י היא תפיסה צבאית אסטרטגית החותרת לספק לטורקיה מנופים לצמיחה כלכלית ואנרגטית, כדי לבסס את עליונותה כמעצמה ימית אזורית. בנובמבר 2019 הפעיל נשיא טורקיה ארדואן את עקרונות הדוקטרינה בצורה מזהירה. הוא ניצל את המשבר במלחמת האזרחים בלוב כדי לחתום על הסכם שיתוף פעולה צבאי ולקבוע גבולות ימיים בין טורקיה ל"ממשלת ההסכמה הלובית", המוכרת באו"ם, שמושבה בטריפולי.
לראש הממשלה של לוב, פאיז סראג', לא היו הרבה ברירות. ממשלתו עמדה על סף התמוטטות. בתמורה לרכבת צבאית אווירית הוא חתם על הסכם המסתמך לכאורה על החוק הימי הבינלאומי, המאפשר למדינות שהמרחק הימי ביניהן אינו עולה על 400 מייל לאחד את שטחיהן הימיים. זאת, אף שהתוצאה השערורייתית של ההסכם היא ניכוס שטחים בהיקף של כמעט מחצית משטחו של מזרח הים התיכון. כאילו יוון וקפריסין אינן קיימות, אינן מדינות חברות באו"ם ואין להן זכויות ימיות. בתגובה פנו היוונים והקפריסאים הזועמים לאו"ם ולאיחוד האירופי, ודרשו להטיל על טורקיה סנקציות בינלאומיות קשות.
בחודשים שחלפו מאז הפך מזרח הים התיכון לזירה רועשת. לא עובר שבוע בלי תרגיל ימי בינלאומי שבו מעבירים הצדדים זה לזה מסרי אזהרה. בתהליך הזה טורקיה מוצאת את עצמה מבודדת יותר ויותר בזירה המדינית. ההשלכות הפוטנציאליות של איום הסנקציות על הכלכלה הטורקית צפויות להיות קשות. לא במקרה בחר יאיג'י לפרסם דווקא השבוע מאמר בביטאון האקדמי "טורקיסקופ", היוצא לאור על ידי מרכז משה דיין באוניברסיטת תל־אביב בעריכת ד"ר חי־איתן כהן־ינרוג'ק. המאמר כולל הצעה מפתיעה לישראל לחתום על הסכם גבולות ימי במתכונת הטורקית־לובית, המאיין שטחים נרחבים משטחה הימי של קפריסין ומעביר את מאגר הגז "אפרודיטה" לשטח ישראל.
פניתי לאדמירל יאיג'י בבקשה לפגישת זום, והוא נענה. משרדו באוניברסיטת באהצ'שהיר צופה אל קו החוף היפה של איסטנבול, והוא עמוס פריטים עמוסי סמליות. דגל טורקיה לצד דגל האוניברסיטה, גלובוס מעוגן בזווית מדויקת, הרומז לפוטנציאל של טורקיה להיות מעצמה ימית שלה שלוחות מהים השחור ועד לים האדום. פסל של פרש קירגיזי הרומז לחיבורים במרכז אסיה ואידיאולוגיה פאן־טורקית. ומעל כל אלה תלויה תמונת ענק של אבי האומה, קמאל אטא־טורק, המאחדת את כל הסמלים בגב מכתבתו של האדמירל למסר אחד כולל של טורקיה כמעצמה.
בטורקיה נחשב יאיג'י לכוכב תקשורת מבוקש. כששימש משנה למפקד הצי הטורקי התקרב לארדואן בזכות הדוקטרינה שלו, ונחשב כמי שלוחש על אוזנו. הרמטכ"ל דאז ושר ההגנה העכשווי הולוסי אקר לא אהב את נסיקתו בתקשורת. כהן־ינרוג'ק אומר כי "בטורקיה מקובל שרק הרמטכ"ל ומפקדי החילות מתראיינים לתקשורת בשם הצבא. הרמטכ"ל ושר ההגנה ביקשו מהנשיא להדיח את יאיג'י, והוא נענה לדרישה – לא מפני שהיה לו משהו נגד יאיג'י אלא משום שהיה חשוב לו יותר לשמור על היחסים עם השניים".
אך יאיג'י לא נותר מובטל. עד מהרה מונה לראש המכון הימי באוניברסיטת באהצ'שהיר, הנחשבת מעוז הלאומנים הטורקים, ולדרגות האדמירל שלו נוסף גם התואר פרופסור.
השאלה המתבקשת הייתה אם דיבר עם ארדואן על יוזמתו להציע לישראל הסכם ימי, דמוי ההסכם הטורקי־לובי. "לא", השיב האדמירל־הפרופסור, "אבל הנשיא מכיר היטב את מאמריי, והדוקטרינה שלי ידועה היטב לציבור".
"בהסכם הגבולות הימי בינינו ישראל תקבל 16 אלף קילומטר נוספים של שטח ימי, לעומת ההסכם עם קפריסין, ומאגר 'אפרודיטה' של קפריסין יהיה בשטח ישראל"
מקורות יודעי דבר מבינים מהדברים שארדואן מודע ליוזמה, ויש הסכמה שקטה מצידו לפרסום המאמר המפתיע.
אני מבקשת מהאדמירל, לטובת הציבור בישראל שלא מכיר היטב אותו ואת משנתו, להסביר מה יש בהצעתו, במה היא שונה מהמצב הקיים ולמה היא צריכה לעניין אותנו.
"מדובר ברעיון ותיק שלי", הוא משיב "בשנת 2010 כתבתי מאמר המסביר את העקרונות לחתימת הסכם גבולות ימי בין טורקיה ללוב. בינינו לבין לוב יש חופים מקבילים שאפשר למתוח ביניהם קווים סימטריים. שנה אחר כך כתבתי מאמר נוסף והסברתי כי אותו היגיון נכון גם לישראל, וכעת פרסמתי מאמר שלישי יחד עם עוזרתי זיינפ ג'ייהאן בטורקיסקופ. במאמר אני רוצה להעביר מסר ולומר לעם בישראל, שכאשר ממשלת קפריסין היוונית חתמה על הסכמי גבולות ימיים עם מדינות האזור היא רימתה אותן".
למה הכוונה?
"כאשר באים לחתום על הסכם גבולות ימי בין מדינות, יש להתחשב בכמה עקרונות הנובעים מהחוק הבינלאומי. למשל העליונות של שטחי יבשה על שטחי ים. ישראל היא שטח יבשתי ואילו קפריסין היא אי. אולם העיקרון הזה כלל לא בא לידי ביטוי בהסכם ביניכם. עיקרון נוסף הוא הפרופורציונליות שבה באים לידי ביטוי אורך קו החוף וגודל האוכלוסייה. ישראל חתמה על הסכם עם קפריסין בלי להתייחס לעיקרון הזה, אף על פי שיש לה קו חוף הרבה יותר ארוך מלקפריסין. בהסכם ישראל הפסידה 4,600 קילומטרים מרובעים של שטח ימי. אתם מנהלים כעת שיחות על גבול ימי עם לבנון על שטח מריבה קטנטן של 860 קילומטרים, ומתעלמים משטח אחר וגדול הרבה יותר".
ביקשתי מהאדמירל יאיג'י למקד את טיעוניו ולהסביר מה יש בהסכם שהציע לעומת ההסכם הנוכחי עם קפריסין.
"בהסכם הגבולות הימי בינינו ישראל מקבלת 16 אלף קילומטר נוספים של שטח ימי, לעומת ההסכם עם קפריסין. לא זו בלבד. במסגרת הסכם כזה מאגר אפרודיטה נמצא בשטח ישראל. ואת צינור 'איסט מד' האמור להעביר גז מישראל לאיטליה, שהיתכנותו ועלויותיו בלתי סבירות, אפשר להעביר בקלות דרך טורקיה. ישראל תוכל להרגיש בנוח עם קווי ההסכם הימי הנמתחים בין ישראל לטורקיה, מכיוון שאינם נוגעים בקו החוף הקפריסאי או המצרי וגם אינם חוצים את האזור הכלכלי האקסקלוסיבי של מצרים".
לשיטתו, טורקיה יכולה לעשות הסכם גבולות ימי נפרד עם ישראל ועם כל אחת ממדינות האזור – מצרים, לבנון וסוריה, תוך התעלמות מוחלטת מקפריסין ומיוון. בדיוק כמו בהסכם בין טורקיה ללוב, כאילו אי ענק כמו כרתים, רודוס והאי הקטן קסטלוריזו השייכים ליוון לא קיימים.
"וגם אם ישראל לא מעוניינת", מוסיף יאיג'י פרט חשוב, "אין שום מניעה חוקית שטורקיה תכריז על אזור כלכלי אקסקלוסיבי משלה גם בלי הסכם עם ישראל".
נשארו בחוץ
אז מה בעצם קורה כאן? האם טורקיה מנסה לזרוע זרעי מריבה בין ישראל לקפריסין – ובאותה הזדמנות גם בין קפריסין למצרים ובין קפריסין ללבנון, מין "הפרד ומשול"? אכן, בין ישראל לקפריסין יש סכסוך בשאלת מאגר ישי הנמצא בשטח ימי ישראלי, שהוא קצה של מאגר אפרודיטה הקפריסאי. ישראל ביקשה מקפריסין שלא לפתח באופן חד־צדדי את מאגר אפרודיטה כדי לא לפגוע בזכויות של מאגר ישי. האם טורקיה מבקשת לחטט בפצע הזה ולהעמיק אותו?
אבל הסכסוך על מאגר ישי הוא פסיק המתגמד אל מול התמונה הכללית באזור. לפי שעה, ישראל היא חלק ממערך בריתות אסטרטגי עם יוון וקפריסין, המכונה "הברית האגאית". בשנה שעברה הוקם פורום המדינות מפיקות הגז בים התיכון, וישראל חברה בו לצד מצרים, קפריסין, לבנון, ירדן, איטליה, יוון והרשות הפלסטינית. טורקיה נותרה בחוץ. מבודדת. פעילותה בלוב גרמה לזירוז חתימת הסכמים בין יוון וקפריסין לבין מדינות האזור כדי להבטיח את שטח המים הכלכליים שלהן. במקביל נוצרו קואליציות אזוריות נגדה, הכוללות בין השאר את צרפת ואיחוד האמירויות. בשבוע שעבר התקיים תרגיל ימי במזרח הים התיכון בהשתתפות יוון ומצרים, צרפת ואיחוד האמירויות.
איחרתם את המועד, אני אומרת לאדמירל יאיג'י. בנתונים הקיימים אין שום סיכוי שישראל תפר את הברית שחתמה עם יוון וקפריסין לטובת הסכם ימי מפוקפק עם טורקיה. בשנים האחרונות טורקיה מתנהלת כמדינה שאך פסע בינה ובין מדינת אויב. אירוח ראשי חמאס בטורקיה והחתירה תחת ריבונותה של ישראל בירושלים למשל. בשאלה אם טורקיה היא ידידה או אויבת, הכף נוטה בשנים האחרונות לאפשרות השנייה.
"למדינות אין ידידים או אויבים", עונה יאיג'י. "יש רק אינטרסים. הדרך עוברת סביב אינטרסים משותפים, ואם נמצא אינטרסים משותפים רחבים היחסים בינינו יהיו הרבה יותר טובים. אני מסתכל מהזווית הימית, ומה שאני אומר הוא שאל לניגוד פוליטי, אידאולוגי או תיאולוגי לפגוע באינטרס שלכם. האינטרס תמיד חשוב יותר. במיוחד לטווח הארוך. טורקיה מכבדת את האינטרסים שלה ולעולם אינה מתעלמת מהם".
האם זה כולל את האירוח של חמאס וההתנהלות של טורקיה בירושלים?
"אינני רוצה להיכנס לנושאים האלה. הייתי יכול לדבר על מה עושה ישראל לפלסטינים", אומר יאיג'י.
גם על מה שקרה לו רק לפני שבעה חודשים, הנפילה הכואבת מראשות הצי הטורקי לאזרחות, לא קל לו לדבר. ניכר שהפצעים עדיין פתוחים, ואפילו בזום אפשר היה לראות בבירור את העננה שחולפת על פניו. "כאן עובר הגבול", אמר. "זה ענין אישי ואינני רוצה לדבר על כך".
אפשר להבין אותו. אני משנה זווית ושואלת אם הוא ביקר אי פעם בישראל.
"כן, ב־2004 וב־2005 הגעתי עם אונייה לאילת בים האדום".
לא מפחדים מחרם
יום לפני הריאיון עם יאיג'י ערך מרכז חיפה למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית סמינר־רשת (וובינר) עם חוקרים מאוניברסיטת באהצ'שהיר בעניין השיחות לקביעת גבול ימי עם לבנון. היוזמה לוובינר הייתה של הטורקים, והוזמנו אליו חוקרים ישראלים ולבנונים. מן הצד הישראלי השתתפו ראש המכון פרופ' שאול חורב והחוקר ד"ר בני שפנייר. הלבנונים ביטלו את השתתפותם ברגע האחרון. מה שאומר שהלחצים בארצם גדולים, גם על אנשי אקדמיה. אבל המסקנה העולה מהיוזמה של אדמירל יאיג'י ומהוובינר, היא שיש כעת ניסיון טורקי למצוא מסילות לישראל.
פרופ' חורב אומר שמה שבעצם מתרחש היא ניסיון להעברת מסרים בערוץ שאינו מדיני. בעניין היוזמה של האדמירל הוא אומר כי "דוקטרינת המולדת הכחולה היא נושא שיש עליו הסכמה רחבה בטורקיה. להערכתי הוא קיבל ברכה מלמעלה לדבר על העניין. כמו שהטורקים מנסים להעביר את רעיונותיהם, כך גם היוונים, שחושבים שיש לנו מהלכים בוושינגטון, ומעבירים מסרים לא פחות קיצוניים. ישראל לא מתפתה לשום צד. רק בשבוע שעבר היה במזרח הים התיכון תרגיל צבאי שבו השתתפו לצד יוון מצרים, צרפת והאמירויות. על פניו, מה יותר מתאים לישראל מאשר להשתתף בתרגיל כזה? אבל נמנענו מזה".
בשורה התחתונה, הלחצים על טורקיה הולכים ומתנקזים לקראת ינואר. השבוע התכנסו מדינות האיחוד האירופי לדון בהטלת סנקציות על טורקיה, בעקבות התנהלותה מול יוון וקפריסין, החברות באיחוד. וזה אולי מסביר את שורת המסרים המפייסים שטורקיה מעבירה כעת למערב. היוזמה של יאיג'י היא חלק מהתמונה.
אתם מבודדים. האירופים הולכים להטיל עליכם סנקציות, וג'ו ביידן לא ממש מחבב את ארדואן.
"זה לא משנה", משיב יאיג'י. "טורקיה נחושה. יש לנו קו ברור. גם אם יהיו סנקציות אירופיות על טורקיה בגלל הדרישות של היוונים, זה שטויות. נתמודד. שום אמברגו אירופי לא יחזיק מעמד". בזה הוא כנראה צודק.
