גדלתי בצרפת כיהודי שאיננו מודע ליהדותו. למדתי שם בבית ספר כללי לצד לא יהודים ובנפרד מכך למדתי גם עברית. בפברואר 1983 הובאנו ארצה לטיול במסגרת לימודי העברית, וכשהגענו לכותל מצאתי את עצמי בוכה בלי להבין מדוע. לא ידעתי אז לומר דבר על ירושלים אבל חשתי בעוצמות שבמקום. אחר כך למדתי אט־אט על ירושלים ובכלל על ארץ ישראל והחלטתי ביני לבין עצמי שיום אחד אגור בעיר הקודש. סיימתי את לימודיי ואת מבחני הבגרות, הוסמכתי כאופטיקאי ופתחתי חנות ראשונה, והתחייבתי לעצמי שכל מה שאני עושה הוא כדי להכין את עלייתי הקרובה לארץ המובטחת. זה היה החלום, אבל רק בשנת 2005 הגשמתי אותו, עליתי עם משפחתי והתיישבנו בשכונת ממילא ליד חומות העיר העתיקה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גנץ מעכב את הסדרת ההתיישבות הצעירה
– דעה: מקצה לקצה: ההתבטלות מול הגלביות הלבנות מזיקה לישראל
– מנדלבליט: יש לפעול להבאת המינויים הבכירים לדיון בממשלה
בשבוע בואי ארצה מצאתי לי רב, הרב אליהו עיון – עולה ותיק מצרפת שלמד בארץ בישיבת סלבודקה. מאז אנחנו לומדים בכל שבוע יחד, בחבורה. במשך יותר מ־15 שנים הקפנו נושאים נרחבים בתורה. דנו בשבע מצוות בני נוח ומאז אני מקפיד ללמד את שבע מצוות בני נוח במהלך המפגשים עם עובדיי הלא יהודים ברחבי העולם. עם עובדיי היהודים אני לומד תורה. חשוב לי לומר שאלו ואלו מתחברים מאוד לעיסוק בכך, כי בעולם קיים רעב לרוחניות. יש חסך מהותי עולמי בעיסוק בנשמה, וכל תשומת הלב מוקדשת לגוף או מנגד לחשיבה השכלית. מי שרוצה לחוות רוחניות מבקש אותה בדרך כלל בהודו או במזרח, אבל אין כל סיבה שלא ישאבו אותה מירושלים, כי פה שורש הכול.
במהלך הלימוד העמקנו בפרט בענייני המקדש. כל לימוד של נושא החל בשורשיו במקורות והגיע עד הרמה הכי פרטנית של עולם המעשה. למדנו "דעת תבונות" של הרמח"ל, למדנו על הרכב החושן ומשמעותו מדברי רבנו בחיי, ואחר כך עברנו ללמוד את חזון אחרית הימים המתואר ביחזקאל ובזכריה: גוג ומגוג, נבואות הבית השלישי וחלוקת הארץ המחודשת לשבטים. למדנו מסכת מידות. העמקנו בשירת הלויים, והלימוד תורגם לעולם המעשה באמצעות בניית מוזיאון המוזיקה בנחלת שבעה. כבן למשפחת לויים הנושא הזה עניין אותי במיוחד. המוזיאון מציג את מסקנותיו של מחקר מעמיק על המוזיקה בשלל התפוצות היהודיות ובסופו מובא המבקר היישר לסיור בבית המקדש באמצעות חוויית תלת־ממד.
למדנו לעומק גם על פתיל התכלת. שנה תמימה הוקדשה ללימוד עניין הפרה האדומה, כולל ירידה לפרטים הקטנים ביותר באשר למה שנעשה כיום בנושא. ברמת הגולן מגדלים עדר של פרות אדומות אבל לעת עתה שתי פרות פוטנציאליות התבררו כלא כשרות לשמש כפרה אדומה. פרה אדומה תמימה התגלתה לאחרונה בקולומביה ובכל אופן אנחנו עומדים הכן כדי שברגע שהדבר יתאפשר נרכוש אותה, נביא אותה ארצה ונדאג לביצוע כל התהליך ההלכתי הנשכח הדרוש לשם חידוש ימינו כקדם. ניסוי שקיימנו בשנתיים האחרונות בהובלת פרופ' זהר עמר בשחיטת פרה (לא אדומה, לעת עתה) ובשרפתה הבהיר לנו כמה טון עצים דרושים לשרפת הפרה, ומה סוג העצים הדרושים לשם כך. הוא הבהיר גם כי פרה יחידה כזו תספיק לטהרתם של מיליארדי טמאים ולעשרות או מאות שנות טהרה. קיים רצון להקים גם אתר מסודר לגידול עדרי פרות אדומות שיכלול מרכז מבקרים שינגיש את התחום, יקרב אותו ללבבות ויעניק לו את הכבוד הראוי.
חידוש היסטורי דוגמת הפרה האדומה – לצד העיסוק בבניין הבית השלישי, כמובן – לא יכול להיעשות בידי יחידים ודורש הסכמה כללית בעולם היהודי ובעולם ההלכה. פרה אדומה צריכה לזכות לברכת כל הזרמים, מהדתי־לאומי ועד אדמו"רי העדה החרדית. ברגע שהפרה הזו תעלה על פסים מעשיים נטרח לקבל הסכמה מקיר לקיר בעניין.
עם הזמן, מה שהחל כחלום ולאורך שנים נותר בתת ההכרה הלך ועלה על נתיב ברור. המסלול התבהר. מה שהובהר לנו, החבורה הלומדת, הוא שכיום אפשר לומר בלא ספק שעוד בעידן הנוכחי אפשר בהחלט לבנות את הבית השלישי במקומו ובתבניתו. מה מונע מהצעד הזה להתקיים בידי העם היהודי כבר עתה? להבנתי לא בעיות טכניות או בינלאומיות מונעות זאת, אלא העובדה שאין בעם היהודי מוכנות להתגבש סביב מיזם משותף אחד.
בעבר הלא רחוק היה מיזם כזה. במשך כמאה שנים המיזם המשותף האחד של העם היהודי היה לעלות ארצה ולהקים פה מדינה ראויה לשמה. יש לנו מדינה, צבא לתפארת, כלכלה מודרנית, משטרה וכל מה שנדרש. כעת הגיעה העת לעבור לשלב הבא. בימינו המיזם המשותף המתבקש הוא הקמת הבית השלישי, אבל לצער הלב נראה ששאלת המקדש כלל לא ניצבת על הפרק. רבים מתחבאים מאחורי המנטרה שהמקדש ירד מוכן משמיים או לחלופין תלוי במשיח. "כשהוא יתגלה נדון בעניין". אבל אין עוד טעם להמתין.
הדרך אל הבית השלישי עוברת דרך גיוס תמיכה רחבה ומקיפה להקמתו. זו צריכה לנבוע מרצון העם ולא ביוזמה של בית מדרש יחיד או רב אחד. אם קיימת כיום התנגדות לעיסוק בקורבן פסח, למשל, היא נובעת מבורות בעניין קורבן פסח ומהותו. כדי לפתור זאת יש להעניק לכולנו הזדמנות להכיר את מקור השפע הזה שאבד לנו ולאנושות לפני אלפיים שנות, וכך לעורר את הרצון להחיות את כל זה מחדש. יש לחתור לכך שיהיה אתר ממשי – רצוי בירושלים – שבו יוכלו לחוות את חוויית הבית השלישי קודם להקמתו ולהבין לעומק את מהותו ואת ההזדמנות המופלאה הכמוסה בו.
עם כל ההשחרה שעבר העיסוק הזה, יש להפנים ולהכריז בקול – ולא בלחש – שכינון המקדש מחדש הוא יוזמה הומנית שתיטיב לאנושות כולה, שתוכל סוף־סוף לשוב אל מקור הרוח שלה. אנחנו נשוב אל הר הבית ונבנה שם את בית תפארתנו לא על חשבון מישהו אחר, דת אחרת או לאום אחר כי אם בברכת כולם. לא מתוך מלחמה אלא מתוך שלום. זהו לא חזון עתידי מתרפק ומנותק מהמציאות ומהיקום, אלא תכנון עכשווי המבוסס על הוויית עולם המעשה והחומר.
רבות דיברו לאחרונה על כך שלפי המקורות המוסלמיים עצמם, מסגד אל־אקצה אינו ניצב בירושלים ובהר הבית אלא בסעודיה. בעת הנוכחית הולך וגובר הקשב לטענה הזו בקרב הערבים עצמם. רבים מהם ישמחו – ודאי לא יזעמו או יילחמו בנו – אם נשיב את מקום המקדש לעם ישראל. ואם נעשה זאת, זה כמובן לא יהיה מטעמים אנוכיים, אפילו לא לאומיים־אנוכיים, אלא כדי להשיב לעולם את מקור השפע הרוחני והגשמי שאבד לו. הסעודים ודאי ישמחו לחזור להיות מלכי האסלאם, כשהמוקד האסלאמי ישוב להיות מכה ומדינה ולא ירושלים, אבל לא רק הסעודים ישמחו. רבים מהם מצפים מאיתנו – אפילו במוצהר – לנקוט את הצעד הזה, שייטיב עם היהדות אבל גם עם האסלאם.
לא נמנע כמובן מאיש לבוא ולעבוד את בורא עולם בהר, "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז). המוסלמים הרי אוהבים ומכבדים מאוד את יחזקאל, שקברו ניצב בעיראק, מאה קילומטרים מבגדד. זהו אותו יחזקאל המצווה (מג, י־יב): "אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעוונותיהם ומדדו את תוכנית. ואם נכלמו מכל אשר עשו, צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורתו ואת כל חוקותיו וכל צורתו וכל תורתו הודע אותם וכתוב לעיניהם; וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו ועשו אותם. זאת תורת הבית: על ראש ההר כל גבולו סביב־סביב קודש קודשים". זהו החזון שלו, וכעת לעבודה.
לא חזרנו לפה רק כדי להקים מלונות או דירות פאר לתיירים מזדמנים. מי שעלה ארצה מטעמי ציונות וחי פה מטעמי ציונות צריך לחתור להגיע לפסגת שאיפותיה – הר ציון, הר הבית. דרוש בית בראש ההר.
לורנט לוי עוסק בנדל"ן בירושלים ובעלי רשת אופטיקל סנטר המפעילה כ־650 סניפים ברחבי העולם
