הקריירה של מזוז: הגנה על בתי מחבלים ועקירת גוש קטיף

הודעתו הבלתי צפויה של שופט בית המשפט העליון מני מזוז על פרישתו המוקדמת התקבלה בתדהמה במערכת המשפט, ובייחוד בקרב חבריו לכס השיפוט. מזוז היה צפוי לפרוש רק בהגיעו לגיל 70 בעוד ארבע שנים, כפי שקובע החוק, אך החליט לפרוש כבר בסוף אפריל הבא.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עסקת חילופי שבויים היא בדיוק מה שחמאס צריך
– חידה ארכיאולוגית בכנרת: האם חז"ל שכחו את גבורת החשמונאים?
– לביבות לחנוכה, הגרסה האפויה

בהודעה הקצרה לא ממש נימק את החלטתו: "בתום שש שנות כהונה וחצי בבית המשפט העליון ובארבעים שנה שהקדשתי לשירות הציבורי, הגעתי מטעמים אישיים לכלל החלטה לסיים את כהונתי כשופט בבית המשפט העליון". מזוז הוא השלישי משופטי העליון שבחרו לאחרונה באפשרות של פרישה מוקדמת, אחרי השופטים בדימוס יורם דנציגר וצבי זילברטל.

"הפרישה המוקדמת של מזוז היא דרמטית, כי הוא הפך לנציג האותנטי ביותר של המחנה הפרוגרסיבי, שהצדיק את הכינוי של בג"ץ 'סניף של מרצ'", מסביר עו"ד יוסי פוקס, ממייסדי הפורום המשפטי למען א"י וכיום הפרשן המשפטי של ערוץ 20. "מזוז הצליח להטביע חותם בפסיקות ברוח זו. פרישתו היא מכה לשמאל, כפי שפרישה מוקדמת של השופט (נעם) סולברג הייתה לימין, אילו קרתה".

טביעות אצבעותיו של מזוז ניכרות בפסיקתו בהגנה על זכויות מיעוטים וזכויות הפרט, ובפסקי דין שהוא התנגד בהם בעקביות, בניגוד לרוב השופטים היום בבית המשפט העליון, להריסת בתי מחבלים כצעד הרתעתי. גישתו עלתה לכותרות בעת האחרונה עם פסק דין שביטל את החלטת צה"ל להרוס את בית המחבל שרצח את סמ"ר עמית בן־יגאל ז"ל.

לשיטת השופט מזוז, הריסת בתי המחבלים פוגעת בשאר בני המשפחה, שהם חפים מפשע, ולא רק במחבל עצמו. מנתוני תנועת "אם תרצו", המלווה משפחות שכולות, מאז יוני 2014 מסר בג"ץ 58 פסקי דין בנושא הריסות בתי מחבלים. השופט מזוז פסק בעשרה מהם, ובכולם התנגד להרס הבתים.

פוקס מצביע על פסק הדין האחרון בתור החלטה תקדימית ובולטת ביותר מכל פסקיו של מזוז: "נשיאת בית המשפט אסתר חיות דחתה את הבקשה לקיום דיון נוסף בנימוק שלא נפסקה הלכה חדשה בפסק הדין של השופט מזוז, והביאה כמה תקדימים שבהם נאטמו חדרים במקום הריסת הבית, אלא שהיא טועה ומטעה. בתקדימים שהזכירה לא נהרסו הבתים משום שגרו בהם אנשים מעבר לתא המשפחתי של הרוצח, או שהיה בלתי אפשרי להרוס את הבית בלי לפגוע בבית שמחובר אליו.

"במקרה של רוצח סמ"ר בן־יגאל היה בבית תא משפחתי אחד, המחבל, רעייתו וילדיו המתגוררים באותו בית, והמשמעות של פסיקתו היא צמצום דרמטי של הריסת בתי מחבלים – שאושרה בעליון בפסיקה נרחבת במשך שנות דור – רק למקרה שהרוצח מתגורר בגפו בבית נפרד, וכל זאת על יסוד עמדת מזוז כי אשת הרוצח וילדיו 'חפים מפשע'".

השנה החולפת הייתה סוערת מבחינת יחסי הימין והשופט מזוז, ובשיאה פרשת מינויו של ממלא מקום פרקליט המדינה, שעוררה התנגשות חזיתית בין השופט לשר המשפטים דאז אמיר אוחנה, היום השר לביטחון הפנים. מזוז הוציא צווי ביניים נגד מינויה של עו"ד אורלי בן־ארי, תחילה כממלאת מקום פרקליט המדינה, ובהמשך נגד המשך כהונתו של עו"ד דן אלדד, ומבקרי מזוז טוענים כי הוא נקט עמדה במאבק האיתנים בין היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ובין אוחנה.

"בסוף אני נצר"

מנחם מזוז נולד בג'רבה שבתוניסיה ב־1955, ועלה עם משפחתו לישראל שנה לאחר מכן. המשפחה – תשעה אחים ואחיות – התיישבה תחילה בשכונת פחונים בעיר נתיבות. אביו, הרב שלמה מאזוז, היה דיין בג'רבה, ומזוז הוא בן דודו של הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת "כיסא רחמים".

בנעוריו למד מזוז במסלול לתלמידים מחוננים בישיבה התיכונית "מרום ציון – קריית נוער" בירושלים בראשות הרב אברהם רביץ, שהיה הר"מ שלו אך נטש את אורח החיים הדתי עם גיוסו לצבא.

בריאיון למגזין החרדי "בקהילה" ולאתר בחדרי חרדים בעת כהונתו בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (2004־2010) התבטא על יחסו למסורת ישראל: "השקפתו של אדם, בסופו של דבר, מתגבשת מהמקום שבו הוא התחנך ולמד. אני נצר למשפחת רבנים. באתי ממשפחה דתית מובהקת. אף שאני כיום לא שומר מצוות, תמיד הערכתי והוקרתי ערכים של הדת".

בריאיון התייחס מזוז גם לאיזון בין מדינה יהודית ודמוקרטית, ואמר כי באופן אישי הוא לא מאמין בהפרדת הדת מהמדינה. "בעיניי, וגם במגילת העצמאות כך נאמר, המדינה היא יהודית דמוקרטית. ההגדרה 'מדינה יהודית' – היא הגדרה דתית. הקשר בין דת לפוליטיקה הוא המעורר הרבה מאוד קשיים בענייני דת ומדינה".

בצבא שירת מזוז כמפקד טנק בשריון, ובסיום שירותו התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים אותם בהצטיינות. מאז שהוסמך כעורך דין בתחילת שנות השמונים החל לעבוד בפרקליטות המדינה, עד שבשנת 1994 מונה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה ועבד לצד היועצים מיכאל בן־יאיר ואליקים רובינשטיין. בפברואר 2004 מונה ליועץ המשפטי ה־11 של ישראל, הראשון מיוצאי עדות המזרח שמונה לתפקיד. הוא כיהן עד 2010, ובספטמבר 2014 נבחר לכהן כשופט בבית המשפט העליון.

עו"ד אורי קורב, ראש צוות התביעה במשפט אהוד אולמרט מטעם פרקליטות המדינה וכיום עו"ד פרטי העוסק בעבירות צווארון לבן, עבד באופן צמוד עם מזוז כיועמ"ש. "הוא אדם חכם מאוד, מסור לעבודתו, מקצועי וענייני. תענוג לעבוד איתו בהיבטים של הכרת חומרים ושליטה בהם. למרות כל מה שאולי טועים לחשוב, כשעובדים על תיקים פליליים האג'נדות נשארות בבית, בסוף זה סיפור של ניתוח ראיות". לדבריו, "מזוז מחליט הרבה פעמים החלטות מנוגדות לעמדת הממסד. יש לו חשיבה עצמאית, נתקלנו בזה כולנו".

מנדט לגירוש יהודים

עו"ד פוקס עמד בזמנו בחזית המאבק המשפטי בתוכנית ההתנתקות, בין השאר אל מול מזוז שהיה היועץ המשפטי אז. המשטרה הפעילה אלימות מהסוג הגרוע ביותר כלפי מפגינים, שללה מהם בגסות את חופש הביטוי באמצעות חסימת אוטובוסים מלהגיע למוקדי ההפגנה הגדולה שנערכה בנתיבות, ובהמשך כיתרה את כפר־מימון כדי למנוע מהצועדים להמשיך לעבר גוש קטיף.

הפרקליטות מצידה הגישה כתבי אישום נגד 700 מ־6,000 העצורים, לאחר שבמשרד המשפטים ביקשו להחמיר עם המפגינים. למשל, עלתה הצעה להעמיד לדין את חוסמי הכבישים בעברה של "המרדה", איסור פלילי מתקופת המנדט הבריטי, שגם משרד המשפטים הודה בעבר שהוא מסוכן לדמוקרטיה. עשרות נערות בנות 14 נשלחו למעצר עד תום ההליכים על השתתפות בהפגנות. גופי אכיפת החוק קיבלו גיבוי מלא ממזוז. בהתייעצויות עם נציגי המשטרה בזמנו אף הורה מזוז להחמיר את הענישה נגד חוסמי כבישים, ולהאשימם בעברה חסרת תקדים של "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה", שהעונש המרבי עליה הוא 20 שנות מאסר.

"מזוז נתן אור ירוק לשרון לקדם את תוכנית ההתנתקות באופן בלתי דמוקרטי בעליל, תוך הפרת התחייבותו לבוחרים, להכרעת רוב מתפקדי הליכוד במשאל. הוא אפשר לשרון לפטר את השרים בני אלון ואביגדור ליברמן מהממשלה כדי להשיג רוב מלאכותי בממשלה, ומעל הכול, סגר לשרון את תיק השוחד ('האי היווני', א"כ) בניגוד להמלצת פרקליטת המדינה עדנה ארבל".

כהונת מזוז כיועמ"ש הייתה תקשורתית ביותר, שכן אל שולחנו הגיעו פרשיות שחיתות דרמטיות. בניגוד ליחסו כלפי שרון, מזוז לא חס על נשיא המדינה משה קצב וראש הממשלה אהוד אולמרט, ומאבקו הבלתי מתפשר בשחיתות הציבורית והשלטונית הביא את בית המשפט להרשיע את השרים לשעבר אברהם הירשזון, שלמה בניזרי וחיים רמון, כמו גם את בנו של ראש הממשלה, עמרי שרון.

אף שמשייכים אותו למחנה האקטיביסטי בעליון, לפני שהתמנה לשופט נחשב מזוז לאחד  ממתנגדי האקטיביזם השיפוטי. בריאיון לארי שביט שהתפרסם בהארץ אמר בזמנו: "ברגע שמערכת המשפט פולשת לטריטוריות אחרות, היא מאבדת את הלגיטימיות שלה ומתחילה להתפורר". ואכן, כאשר הגיעה לבג"ץ ההכרעה האחרונה בעניין כהונת בנימין נתניהו כראש הממשלה שהוגש נגדו כתב אישום, מזוז היה בקבוצת השופטים שקבעה שאל למערכת המשפט לחדור לתחומים שאינם שלה, מזכיר קורב.

פרישת מזוז בסוף אפריל תלווה בפרישתו של המשנה לנשיאה השופט חנן מלצר באותו חודש, בהגיעו לגיל 70. השופט ניל הנדל יפרוש שנה אחריהם, באפריל 2022, וחודש אחריו השופט ג'ורג' קרא. שנה וחמישה חודשים לאחר מכן תפרוש נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, ואז תפרוש גם השופטת ענת ברון. שליטה של כוחות שמרנים במינוי יורשיהם של כל אלו עשויה לערער את שליטת האקטיביסטים בבית המשפט, ואולי אף להסב לאחור את גלגל המהפכה השיפוטית של נשיא העליון לשעבר אהרן ברק.

לדברי קורב, פרישת מזוז אכן עשויה לזעזע את אמות הסיפים: "ככל שיש יותר שופטים שמרנים, זה משפיע על פסקי הדין".

עד כמה באמת מפתיעה הודעת הפרישה שלו?
"כששופט מחליט לעזוב שנים לפני תום כהונתו, יש בזה יסוד מפתיע. מזוז אינו אדם שבורח מעבודה קשה. כנראה מדובר בשחיקה ובמיצוי. ייתכן שהתעורר אצלו רצון לעשות משהו אחר, כשכוחו במותניו".