הדיווחים בימים האחרונים באשר להתקדמות במשא ומתן ולשחרור החללים והשבויים מעלה שוב את שאלת המחיר לעסקה כזו. אין ספק כי משבר הקורונה הפוקד את רצועת עזה מייצר הזדמנות נדירה לסיים את הפרשה שהחלה בקיץ 2014 עם חטיפת החיילים אורון שאול והדר גולדין והתפתחה עם השנים כששני ישראלים נכנסו לרצועת עזה על דעת עצמם ומאז הם מוחזקים בידי החמאס.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
הרב זקס כבש את העולם אך התקשה לפנות לישראלים בשפתם
50 שנה למבצע הדרמטי שסדק את מסך הברזל
חיג'אב בשחקים: חברת ארקיע מכשירה דיילות ערביות לקו לדובאי
לאורך השנים ניסה חמאס לייצר בכל כוחו משוואה לפיה ישראל בתמורה לכך שישראל תשחרר מחבלים, חלקם עם דם על הידיים, חמאס יעניקו מידע בלבד אודות השבויים והנעדרים. העובדה כי משפחות גולדין ושאול שגופות יקיריהם נמצאים בידי חמאס, הצהירו לא אחת כי אין הם מצפים ממדינת ישראל לשחרר מחבלים, סייעה לשינוי כלשהו במחיר העסקאות.
ההתפתחות המעניינת, ויש יאמרו אולי חסרת האחריות, הגיע עם הצהרתו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לפיה ישראל לא תספק שום סיוע הומנטארי לרצועת עזה, בטח שלא שיקום רחב, בלי השבת הבנים. אייזנקוט התכוון לטוב אבל ההצהרה רק סיבכה את מערכת היחסים. בדבריו אייזנקוט כבל את ישראל למשוואה חסרת סיכוי. מי שחשב אז שחמאס ישחרר את הבנים תמורת מלט טעה בגדול. החמאס הוא אומנם הריבון בעזה והאחראי לחיי האזרחים ברצועה אבל הוא גם ארגון טרור שבראש רשימת האידיאלים שלו נמצאת השמדת ישראל. חמאס לא יוותר על נכס גדול כמו שבויים ונעדרים בתמורה לקמח, מלט או צינורות גז. כלקח מהשיגיו בעסקת שליט, תג המחיר שהציב הוא שחרור בכירי הארגון הכלואים בישראל ואין אצלו הנחות סוף שנה.
משבר הקורונה יכל כביכול לספק לישראל הזדמנות טובה לרדת מהסולם שהציב אייזנקוט ולהמיר את שיקום הרצועה בסיוע הומניטרי-רפואי שלאור ממדי התחלואה נצרך מאוד. כך ניתן היה לייצר משוואה טובה שישראל תחזיר את הבנים מבלי לשלם מחיר כבד של שחרור אסירים שיחזור אחר כך בריבית בצורת טרור.
בין הדברים שישראל יכולה לספק לרצועה, אפשר למנות סיוע נרחב בציוד רפואי והעברת חיסונים – אותם ניתן יהיה לרכוש ולהעביר לרצועה. אולם התמונה לא כל כך זוהרת כיוון שגם עכשיו חמאס לא ימהר להשיב את הבנים תמורת מטושים או חיסונים ויעדיף את השבת אנשיו על חשבון חיי האדם של האזרחים.
בהתמודדות עם נגיף הקורונה חמאס בונה בעיקר על העולם הערבי ובמיוחד על קטאר שתספק להם חיסונים ליותר משני מליון האזרחים בעזה. עבור החמאס זה חמצן של ממש ועבור הקטארים אלו סכומי כסף פעוטים. אולם הבעיה של חמאס לא נעוצה ביכולת לקבל את החיסונים אלא באפשרות לנייד ולאחסן אותם, בגלל המורכבות של הקירור וחיסון האזרחים בצורה יעילה מבלי לזרוק חיסונים רבים לפח.
צריך להבין שגם אם חמאס יקבלו את החיסונים והתרופות, לא בטוח שימהרו לקשור זאת בשחרור הבנים או במשא ומתן עם ישראל. אחת הדוגמאות לכך זו העובדה שעם פתיחת משבר הקורונה ישראל ביקשה להעביר סיוע כמו מטושים, תרופות, מכונות הנשמה ואקמו וחמאס סרבו באופן רשמי לקחת את הציוד. גם ציוד רפואי שהגיע בתרומות, סירבו בחמאס לקבל באופן גלוי, אבל מתחת לשולחן קלטו את המשאיות.
בהנהגה אמרו לתושבים כי ישראל מונעת סיוע לעזה, דבר שהוביל את מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף אבו רוקון לצאת בהצהרות רשמיות שמדובר בתעמולה שקרית. בשורה התחתונה חשוב לומר ולהבהיר ישראל היא זו שתחליט מתי ואיך להחזיר את הבנים והממשלה היא זו שתקבע את המחיר ולא חמאס.
