הזזה של אבי ניסנקורן מתפקידו כשר המשפטים בתמורה להמשך כהונת הממשלה והעברת התקציב נענתה בשלילה מצד יו"ר כחול לבן, השר בני גנץ. ההחלטה למעשה סיכלה את האפשרות לפשרה, שהציעו בכירי הליכוד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
לקראת פיזור: המדריך לסערת חקיקת הרגע האחרון בכנסת
קרבות הירושה על כיסאו של אבו מאזן החלו
מפקד מג"ב שהומלץ למפכ"לות: "שירות במג"ב – אתגר מבצעי מתמשך"
"אני לא מתכוון להחליף את אבי ניסנקורן, הוא עושה עבודה טובה מאוד במשרד המשפטים", הבהיר גנץ בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה. "הוא לא פועל מטעם עצמו אלא מטעמי ומטעם כל כחול לבן". והוסיף: "אנחנו מחויבים לשמירה על הדמוקרטיה ומוסדות המשפט ולכן התשובה היא מאוד ברורה".
למרות היחסים המורכבים בין השניים, גנץ לא מוכן לנהל משא ומתן על ראשו של ניסנקורן תמורת אי מניעת בחירות. חוץ מהעובדה ששניהם מאותה מפלגה, יש עוד שתי סיבות להימנעות של גנץ מהצעד הדרמטי: חיבוק דב לניסנקורן ומניעה של תמונת ניצחון לליכוד.
ניסנקורן נחשב לראש האגף הלוחמני בכחול לבן, והוא היחיד שיכול לפרוש עם קבוצה נכבדת ולהוביל לפירוק נוסף של המפלגה. כדי לבלום זאת וכדי להרגיע את המרד הפנימי והמחנאות בתוך הסיעה, גנץ שומר אותו קרוב מחשש לפוטש שידיח אותו מראשות המפלגה.
בנוסף, על רקע המשבר בין המפלגות, אסור לגנץ, שעומד תחת לחצים אדירים, להיראות כמי שהתקפל פעם נוספת מול הליכוד והעניק להם את הניצחון, בצורת הזזה של ניסנקורן ממשרד המשפטים לטובת תפקיד אחר. מבחינת נתניהו זו הייתה התגשמות חלום אם ההצעה הייתה יוצאת אל הפועל. הרי מתחילת המו"מ הקואליציוני נלחם נגד המינוי אך נכנע לו לבסוף לטובת הקמת ממשלת האחדות.
בימים האחרונים נעשו ניסיונות נוספים בין גורמים בליכוד ובכחול לבן להגיע להסכמות סביב העברת התקציב שימנעו את פיזור הכנסת, אך אלו נתקלו במבוי סתום. שבוע לפני מועד פיזור הכנסת ב-23.12, נתק מוחלט שורר בין נתניהו וגנץ ולא נמצאה דרך לעצור את הרכבת.
