העולם הערבי מתעלם מהפלסטינים: "עברנו מאביב ערבי לאביב ישראלי"

רכבת השלום בין ישראל למדינות המפרץ יצאה מהתחנה. קשה להחמיץ את זרם התיירים מהארץ שהצטלמו בשבועות האחרונים על רקע בורג' חליפה והקניון הגדול בדובאי. כדי לחזק את הקשר ההדדי ביקרה השבוע בישראל משלחת של צעירים מאיחוד האמירויות ובחריין. החבורה, שהגיעה ביוזמת ארגון "שראכה", נפגשה עם הנשיא ראובן ריבלין, ביקרה בתל־אביב ובירושלים ואפילו עלתה למסגד אל־אקצה ללא הפרעה פלסטינית.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התורים, המרכזים והלו"ז: כיצד ומתי תתחסנו נגד קורונה
– "סוחר בערביי ישראל": זעם על בחירת ברכה ליו"ר ועדת המעקב
– הערב זה מתחיל: שידור כנס המודעות הכלכלית

מקורות במשרד החוץ ששוחחו עם כלי תקשורת במפרץ ציינו כי כבר בסוף החודש הנוכחי או בשבוע הראשון של ינואר צפויות להיפתח שגרירות ישראלית וקונסוליה כלכלית באבו־דאבי. הם הבהירו כי הנציגויות יהיו גדולות יחסית כדי להלום את דרישות הפעילות המשותפת.

בשבוע החולף הצטרפה מרוקו לחגיגת השלום, שכללה עד כה את איחוד האמירויות, בחריין וסודן. זאת בעקבות ההכרזה של ארה"ב על הכרה בסהרה המערבית כחלק בלתי נפרד ממרוקו, חבל ארץ שהיה עד כה סלע מחלוקת שעיכב את יציאת היחסים ההדדיים לאור.

"אנחנו שמחים על הקשרים עם ישראל, שמחים מאוד. ומי שזה לא מוצא חן בעיניו, שילך לשתות את המים של הים", כך הגיב אזרח מרוקני בסרטון שהפיץ ברשתות החברתיות על הביקורת הפלסטינית שנמתחה בעקבות נרמול היחסים בין ארצו לישראל. "הפלסטינים חנקו אותנו בגלל הקשר שלנו איתם. סייענו להם, והם אף פעם לא אמרו תודה".

נדמה שהאזרח המרוקני ביטא באופן הברור ביותר את התחושה של העולם הערבי כלפי הסוגיה הפלסטינית: מיאוס מהסכסוך הבלתי נגמר, למרות המיליארדים שנשפכו על רמאללה ועזה, המאמצים שהושקעו בפתרון הסכסוך והניתוק מישראל, שהיום מבינים בעולם הערבי עד כמה היא יכולה דווקא לסייע להם.

לדעה הזו הצטרפו אזרחים ממדינות ערביות נוספות, שאחרי שנים של שתיקה הציבו על השולחן בזירת הרשתות את הסוגיה הפלסטינית, פרה קדושה עד לא מזמן. "שואלים אותי הרבה אנשים, למה הפכת לציוני", אומר סופיאן אל־שייח' הסורי בסרטון משלו. "אני משיב להם בפשטות: כשאני רואה חמש מדינות ערביות הרוסות לחלוטין – לבנון, תימן, עיראק, לוב וסוריה – אז אני אומר שאני ציוני גאה. כשאני רואה את האזרח הסורי רעב ללחם, אני אומר שאני ציוני גאה. כשאני רואה 15 מיליון מהגרים סורים באירופה, אני אומר שאני ציוני גאה. כשאני רואה את הטכנולוגיה, הפתיחות והחיים ההדדיים בין הדתות השונות בישראל, בזמן שבמדינות ערב שוחטים זה את זה על רקע דתי, אני אומר שאני ציוני גאה ואשאר ציוני גאה".

אך תושבי מזרח ירושלים בשלהם. בכינוס בירושלים תקף ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, כמאל חטיב, את הסכם השלום המתגבש עם מרוקו. הוא הזכיר למרוקנים שהם השתתפו בכיבוש ירושלים מידי הצלבנים כחלק מצבאו של צלאח א־דין. "אתם צריכים להרים את הראש כמו שעשו סביכם, ולמנוע עכשיו את ייהוד ירושלים", קרא.

גם השייח' חאלד אל־מגרבי, תושב מזרח ירושלים, האשים את מרוקו ב"התכחשות להיסטוריה המרוקנית בירושלים והפניית עורף למסגד אל־אקצה ולפלסטינים". מחאת ערביי ירושלים נותרה ללא תגובה בעולם הערבי. גם קלף המחץ, מסגד אל־אקצה, לא עורר את ההשפעה הרגילה.

"עברנו מאביב ערבי לאביב ישראלי", אמר השבוע הפרשן המדיני עלא ביומי לערוץ אל־חוואר. "יש רצף של מדינות ערביות המנרמלות יחסים עם ישראל.  אנחנו מדברים היום על מזרח תיכון שונה לגמרי".

דניאל בן־סימון, לשעבר חבר הכנסת מטעם העבודה, מגדיר את עצמו "מרוקאי גאה". הוא נמצא בקשרים עם גורמים בכירים בבית המלוכה, ומספר שגם הם הופתעו מהשינוי בעמדות שם. "בשנים האחרונות, כשעסקתי ביחסים בין ישראל למרוקו, נאמר לי יותר מפעם אחת שהמלך לא יסכים לנרמל את היחסים כל עוד העניין הפלסטיני לא מגיע לתחילת פתרון. אני לא יודע להסביר מה שינה את העמדה, אבל אני חושב שהעסקה האמריקנית הייתה טובה מדי והוא לא היה יכול לסרב לה. כיום העניין הכלכלי חשוב יותר מכל דבר אחר".

עם חתימת ההסכמים בין ישראל למדינות המפרץ החזיר יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן את שגריריו מאבו־דאבי ומנאמה, ושר החוץ שלו ריאד אל־מלקי דרש מהליגה הערבית לגנות את נרמול היחסים בין בחריין ואיחוד האמירויות לישראל. אלא שהליגה סירבה לכך, והפלסטינים הגיבו במחאה גלויה נגד העומד בראשה, אחמד אבו־אלריט המצרי. בכיר הרשות לשעבר סאיב עריקאת אף קרא לאבו־אלריט להתפטר מתפקידו.

אך לאחר שברמאללה הבינו כי תהליך כינון היחסים בהובלת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא עובדה מוגמרת, הורה אבו־מאזן לנציגים הפלסטינים לחדול מלגנות אותו. הוא שיגר את הדיפלומטים מחדש לאיחוד האמירויות ולבחריין, עם זנב מקופל בין הרגליים.

המדיניות שהוביל יו"ר הרשות בשנים האחרונות – התנתקות מארה"ב, החרמת ממשל טראמפ והסתמכות על האחדות הערבית נגד ישראל עד יעבור זעם, כלומר עד שיתחלף הממשל בארה"ב ואולי גם בישראל – הוכחה ככושלת. הפלסטינים הם שנכנסו לבידוד מדיני, וכעת אבו־מאזן עושה כל שביכולתו לשבור אותו ולחדש את הקשרים עם הבית הלבן.

יו"ר הרשות פנה לערב הסעודית כגורם שיוכל אולי לתווך בין רמאללה לוושינגטון, אבל הסעודים, כך נראה, לא ממש מוטרדים מהסוגיה הפלסטינית אלא מהאיראנים. השבוע ביקר אבו־מאזן בקטאר. באתר "אילאף" הסעודי דווח שהוא נפגש עם אמיר הנסיכות במטרה לעצור את כינון היחסים המתגלגל, שקטאר וסולטנות עומאן עשויות להצטרף אליה בקרוב.

באתר נכתב כי אבו־מאזן שלח את ג'יבריל רג'וב לבירת עומאן כדי להיפגש במקביל עם בכירים שם במטרה למנוע נרמול יחסים, או לפחות לקשור אותה לחידוש תהליך משא ומתן עם הפלסטינים. אבו־מאזן ביקר גם במצרים בתחילת החודש, בניסיון לשכנע את מנהיגיה לתמוך בו.

ספק אם מהלכיו של אבו־מאזן בן ה־84 להחזרת הפלסטינים אל השיח העולמי והמזרח־תיכוני יניבו פרי. גם הציבור הפלסטיני מאס ב"תהליך השלום" הבלתי יעיל, ולחוסר האונים של אבו־מאזן נוכח השינוי האזורי במעמדה של ישראל מצטרפת גם מתיחות פנימית. בשבוע החולף התעוררו מהומות בין כוחות הביטחון הפלסטיניים לכוחות מקומיים בג'נין, במחנה הפליטים בלאטה שבשכם ובחברון.

הסיבה הרשמית למהומות הייתה תקנות הקורונה שהטילה הרשות על הסוחרים, אבל בשטח מסבירים שהמגפה היא רק תירוץ: "העימותים הם רק הקדמה למאבקים הפנים־פלסטיניים שיפרצו ביום שאחרי אבו־מאזן. יש הרבה בכירים שרואים את עצמם משתלבים בצמרת הרשות, ויש להם כוחות חמושים שפועלים בשמם. הם לא ישתמשו בנשק שלהם לאינתיפאדה שלישית, אלא נגד מנגנוני הביטחון".