זכותם של היהודים להתפלל בהר הבית נדון בבג"ץ במספר רב של עתירות, רובן מוגשות לקראת ט' באב. הפסיקה העקבית של בית המשפט היא שעומדת ליהודים זכות התפילה בהר אך מצד שני לא מדובר בזכות מוחלטת וניתן לפגוע בה בשל שיקולי ביטחון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
מחסלי החשבונות: מבצעים נועזים במסדרונות בית המשפט
סיפורים מהישיבה: מה עשיתי עם ציצית בהופעה של אביב גפן
נורמליזציה: הפולנים בהתנגשות חזיתית עם מרוקו
אתמול (א') דנו הנשיאה חיות, השופט מזוז והשופטת וילנר בעתירה נוספת מן הסוג הזה, שנתיים וחצי לאחר שהוגשה על ידי המרכז הישראלי לקידום הדמוקרטיה והגנה על זכויות אדם, בעקבות פנייה של הרב יובל שרלו בעניין.
במרכז העתירה שלט של המשטרה המוצב בהר ומורה על איסור כל "פעילות דתית/פולחנית בעלת סממנים חיצוניים גלויים" וכן, איסור "הכנסת תשמישי קדושה או חפצים אחרים המשמים לפעילות דתית/ פולחנית". הצבת השלט דרך קבע, נטען בעתירה, הופכת למעין "דבר חוק" שמפורסם ללא סמכות חוקית כאשר המשטרה מתייחסת לשלט של קבע כאל חוק שעליו יש להגן ועל המפרים אותו כמפירי חוק. המשטרה מצידה טענה בפני השופטים כי היא פועלת מתוקף החלטת הממשלה משנת 1967. נציגת היועמ"ש שטענה כי המשטרה מבצעת הערכות מעת לעת בתיאום עם הדרג המדיני ולפיהן היא עשויה לערוך איזונים, שינויים והתאמת ההוראות למבקרים במקום.
עו"ד איתן פינקלשטיין המייצג את העמותה העותרת, טען כי מדובר בשתי תגובות סותרות: המשטרה על פי טענותיה, לא מפעילה כל שיקול דעת עצמאי בנושא זה ובוודאי שאינה מפעילה שיקול דעת מעת לעת.
השלט המדובר הוצב בהר הבית רק בשנת 2015 על ידי משטרת ישראל. קדם לו שלט המורה על איסור התפילה במקום ליהודים של הקרן למורשת הכותל המערבי. פינקלשטיין טען כי מדובר בתרתי דסתרי מצד המשטרה והממשלה – אי אפשר לתלות שלט המורה על הוראות קבועות, ולומר כי הממשלה בוחנת את העניין כל כמה זמן.
השופטת וילנר מיקדה את הדיון בטענת פינקלשטיין כי לא נעשית בחינה מעת לעת כפי שעולה מן השלט הקבוע ושאלה את נציג הממשלה האם נעשית בחינה שכזו? גם הנשיאה חיות הקשתה, האם העמדה המדינית שמובאת בחוות דעת חסויות מותקפת על ידי הממשלה מעת לעת.
נציג הממשלה, עו"ד עמרי אפשטיין השיב כי השלט משקף את תנאי הסטטוס קוו בהר הבית. השופט מזוז חיזק את דבריו ואמר כי הנושא צף ועולה מעת לעת בגלל אירועים ביטחוניים שונים בהר. "זה לא מצב שקיבלו החלטה ב-67' ושכחו ממנה", ועל כן, כך נראה היה בדיון, לדעתו, אין צורך בחקיקה שתסדיר פעולות אלה של המשטרה, המבוססות על מדיניות ממשלתית שאיננה מצריכה חקיקה בנושא.
במהלך הדיון ביקשו נציגי הממשלה לערוך דיון במעמד צד אחד, בו הוצגו 4 חוות דעת חסויות של גורמי ביטחון ומשרדי ממשלה ביחס לנפיצות הביטחונית שמעוררת תפילת יהודים בהר הבית. בסופו קבעו השופטים חיות ומזוז כי בחינת הנושא נעשית שלא אגב עתירות בעניין, אלא הוא עולה ונבחן לעתים מזומנות על ידי כל הדרגים הרלוונטים. לבסוף, המליצו השופטים לעותרים למחוק את העתירה.
"העתירה העלתה את האבסורד שבטיעון לפיו קיים "איסור זמני" של תפילת יהודים בהר הבית שנמשך 53 שנים, שב-5 השנים גם מקובע בשלט, וזאת ללא הסמכה בחוק אשר מאפשר לכל היותר הטלת איסור זמני ולא איסור קבוע" אמר עו"ד פינקלשטיין לאחר הדיון. "בדיון במעמד צד אחד שערך למעלה משעה, התאמצה המדינה לשכנע את בית המשפט שנערכים דיונים בנושא אחת לתקופה גם כאשר לא מוגשות עתירות. הלוואי שזו המציאות. אנו מקווים שעתירה זו תתרום לכך שהאיסור באמת יהיה זמני, ושבסופו של דבר ישתנה המצב האבסורדי שבו דווקא במקום הקדוש ביותר לעם היהודי, יהודי לא יכול להתפלל".
