מאות מפגינים מחו אמש (ג') במשך מספר שעות מול מטה המשטרה הארצי בירושלים בעקבות מותו של הנער אהוביה סנדק ז"ל מבית עין, במהלך מרדף משטרתי סמוך לכוכב השחר. במהלך האירוע ניסו מפגינים לפרוץ למטה הארצי של משטרת ישראל וקראו לעבר השוטרים "משטרה של רוצחים", "יהודי לא הורג יהודי" ו -"רצחתם נער תתביישו". המפגינים דיווחו על אלימות משטרתית חריגה כלפיהם. למקום הגיעה מכת"זית, אך המשטרה לא עשתה בה שימוש. בתום ההפגנה נעצרו ועוכבו למעלה מ-80 מפגינים, חלקם קטינים כבני 13. רבים שוחררו אך הורחקו מההפגנה וקיבלו דוחות בתואנה של "הפרעה לתנועה" או "עמידה על הכביש".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מנותקים נמאסתם: די לסדר היום העקום של המהדורות
– צפו: דוריה למפל בריאיון אישי עם רביטל ויטלזון-יעקבס על היום-יום הכלכלי שלנו
– דעה: חוק הלאום: שופטי העליון מזרזים את ביטול הדמוקרטיה
במקביל, התקיימו הפגנות מחאה גם בצומת הגוש ובצפת. במהלך ההפגנה בצפת נעצרו ארבעה מפגינים, חלקם קטינים ואחד מהעצורים נפגע מאלימות שוטרים ופונה לבית החולים צפת לקבלת טיפול רפואי. על פי דיווחים השוטרים פעלו במקום באלימות קשה וריססו את המפגינים בגז פלפל.
אריאל דנינו מגבעת קומי אורי שהגיע להפגנה בירושלים בכיסא גלגלים בעקבות פציעה, סיפר אף הוא שלמרות מצבו, נהדף ונדחף על ידי שוטרים כמה וכמה פעמים. "בתור בן אדם שהגיע להפגנה עם כיסא גלגלים שלא הולך לחסום כביש, דחפו אותי בלי להסתכל כמה פעמים". לדבריו ברגע השיא של ההפגנה היו במקום כ-500 מפגינים. "הייתה פה כמות מאוד גדולה של שוטרים שנהגה באלימות בלתי רגילה. היו שוטרים שיכלו לראות אותי בוכה בצד במהלך הערב וחמש דקות אחר כך לתקוף מפגינים".

לדבריו בחלק ניכר מהזמן המפגינים ישבו או עמדו על הכביש שלובי זרועות והרימו ידיים למעלה "כמו שעשו המפגינים בבלפור כדי להראות שלא באנו לתקוף אף אחד. המשטרה אלימה מאוד. גם כשהיא מרסנת את עצמה, היא לא עושה את זה מאינטרסים של שמירה על אזרחים, אלא מאינטרס של שמירה על עצמה".
"שמתי בטלפון תמונה של אהוביה", מספר דנינו, "וביקשתי מהשוטרים שיסתכלו בעיניים של הילד הזה. כולם הסיטו את המבט, לא הסכימו להסתכל. הם לא היו מסוגלים להתמודד עם המחשבות – מה הם עושים פה ובמי הם נלחמים".
"הרבה פעמים כל מיני אלופים לשעבר ומזהי תהליכים למיניהם, הזהירו שלא ירחק היום שבו נער גבעות יהרוג או יגרום למותו של שוטר, והנה, לפני שהיום הזה הגיע, דווקא חייל או שוטר הרג נער גבעות. אני מעדיף להיות בצד של נערים שזורקים אבנים ולא בצד של אנשים בני 35 שרוצחים ומנסים לטייח ראיות. שתי האופציות לא טובות כמובן, אבל נער לפחות עוד אפשר לתקן. אדם שנמצא במערכת כזו רקובה, אני כבר לא בטוח מה אפשר עוד לתקן בו".
עדות דומה נתן גם שריה כלף בן 23 מיצהר שהגיע להפגנה עם משפחתו: "נתקלנו באלימות קשה כלפי נערים, נערות מבוגרים וילדים ללא הבחנה. התפרצויות של שוטרים על אנשים שעמדו על המדרכות בצדדים, מעצרי שוא. לכל אורך האירוע עמדתי מהצד וצילמתי תיעודים מהאלימות המשטרתית, בשלב מסויים שוטר מגב שככל הנראה לא אהב את זה שאני מתעד אותו פשוט ניגש אלי עם חברו תפסו אותי ביידים וברגלים בלי שבכלל התנגדתי, וכששאלתי אותו מדוע הוא עוצר אותי הוא התחיל לעקם לי את היד והעמיס אותי על אוטובוס מלא בעצורים".
כלף מספר כיצד לאחר שהועלו על האוטובוס פעלה המשטרה כדי לזהות את המתפרעים:
"לאחר התייעצות של גורמי המשטרה החלו לעלות שוטרי מג"ב וכביכול "לזהות" מי היה על הכביש, כצופה מן הצד היה נראה כיצד השוטר כביכול מחפש מישהו שיעצבן אותו ואח"כ בוחר אותו כנקמה. הבחור שהיה לידי ביקש לרדת לשירותים ומיד "זוהה" בידי שוטר המג"ב, נוסע אחר ביקש לדעת למה נעצרנו ומיד "זוהה" גם הוא. מיד הוצאתי מצלמה לתעד את ההתנהלות הזו ומיד שוטר המג"ב אמר לי בא גם אתה. למטה החלו לרשום לכל מי ש"זוהה" קנסות על הפרעה לתנועה בסך 500 ש"ח. מיד אמרתי שמדובר בשקר וביקשתי להראות את התיעוד כיצד אני נעצר כשאני על המדררכה בצד אך השוטר סירה לראות ואמר לי "המילה של השוטר יותר שווה מבחינתי מהתיעוד שלך". לאחר חלוקת הקנסות היה נראה שמתלבטים במשטרה אם להמשיך איתנו למעצר ובסוף החלו להוריד לאט לאט אנשים ולשחרר אותם, שוב הוכחה למעצר שוא ומיותר".
התאונה הקשה שבה נהרג סנדק ז"ל אירעה בעקבות דיווח שהתקבל במוקד המשטרה על יידוי אבנים מרכב ישראלי לעבר רכב פלסטיני בצומת מכמש, צוות בלשים שהיה בדרכו ובסמוך למקום זיהה את הרכב שיידה אבנים והורה לו לעצור אך הרכב המשיך לנסוע. בהודעת המשטרה נכתב כי בסמוך לצומת רימונים, התהפך הרכב, בעוד פצועי התאונה טוענים כי ניידת המשטרה ניגחה את רכבם מאחורה. כתוצאה מההתהפכות, ארבעה מנוסעי הרכב נפצעו באורח קל ופונו לבית החולים ומותו של סנדק נקבע במקום.

זירת התאונהנחסמה שעות ארוכות בפני אנשי חוננו ובוחן תנועה פרטי שהביאו מטעמם כדי לחקור את נסיבות התאונה, כמו גם מאנשי זק"א שהגיעו למקום. ח"כ סמוטריץ' שהגיע אף הוא למקום נתקל בכוחות משטרה שמנעו ממנו כניסה לזירה, בניגוד לחוק החסינות של חברי כנסת. דוקרנים נפרשו מתחת לרכבו וכשהוא ביקש להגיע לזירה רגלית, אחז בו שוטר בכוח וניסה למנוע את כניסתו לזירת התאונה. רק כעבור שעות הורשו אנשי חוננו להגיע לזירה ובה נראית הניידת של ימ"ר ש"י פגועה בחלקה הקדמי, פגיעה שתואמת את גרסת הנערים שנסעו ברכב, לפיה ניידת הבילוש ניגחה את רכבם מאחור ומעוצמת הפגיעה הועף מהכביש.
"אין ספק שבפשיעה צריך לטפל", אומר דנינו, "אבל בסוף, זה עניין של פרופורציות. הטרור הערבי משתולל, יש בשבוע עשרות מקרים של זריקות אבנים של ערבים, אבל ימ"ר ש"י שאחראי על הפשיעה הלאומנית ביו"ש לא מטפל במקרים האלו בכלל. איך זה שיש מחלקה שמטפלת בפשיעה לאומנית כביכול, אבל תכלס היא מטפלת רק בפשיעה של יהודים נגד ערבים? בשום אירוע אחר של זריקות אבנים לא הגיעו שוטרים לזירות ובטח שלא ניהלו מרדף. שבוע שעבר זה היה חרדי בן 70, היום זה נער גבעות בן 16. מי זה יהיה מחר?".
סנדק בן ה-16 וחצי, שעמד להתארס עם חברתו שלהבת גולדשטיין, הובא למנוחות אמש בבית העלמין בכפר עציון. הוריו אברהם ואיילת ספדו לו: "בנינו הבכור אהוביה עלה בסערה השמימה. השוק הוא עצום. היום איבדנו את בננו אחינו נכדנו וילד מהמם. אדם נדיר נשמה טהורה שכולה קודש לה' ילד שנולד בגוש קטיף וגורש מביתו מחבל ארץ קודש כשהיה בידי אימו ילד נבון שגדל על ברכי התורה, אהבת הארץ והאדם. נשמה טהורה ונדירה שהשאירה לנו צוואה אדירה – לכו ורשו את כל הארץ. ומתוך הצוואה זו תאהבו את ילדכם תחבקו אותם תהיו איתם תאמינו בדרכם תאמינו בדרך שלהם".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:
בעקבות דיווח שהתקבל במוקד המשטרה על יידוי אבנים לעבר רכב בצומת מכמש, צוות בלשים שהיה בסמוך למקום ביצע חסימה של ציר הנסיעה עם הרכב המשטרתי. משזיהו את הרכב עם החשודים הורו לו לעצור, אולם נהג הרכב לא נענה להוראת השוטרים והמשיך בנסיעה מהירה תוך שהוא עוקף את החסימה בנסיעה על שולי הכביש וממשיך במנוסתו. הבלשים החלו בנסיעה בעקבותיו ובסמוך לצומת רימונים התרחשה תאונה במהלכה הרכב האזרחי התהפך. במקום נקבע מותו של אחד הנוסעים ו-4 מנוסעי הרכב נפצעו באורח קל ופונו לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.
חוקרי מז"פ, בוחני התנועה וגורמי חקירה נוספים הגיעו לזירת התאונה לאיסוף ממצאים ונפתחה חקירה לבירור נסיבות האירוע.