גר בירושלים, בן 26, בעל הכשרה כסומלייה (אוצר יין)
בעל עסק של סאונד ותאורה באירועים
אירועים, הצגות, ובתי מלון. היית הראשון שאיבד את פרנסתו, לא?
"ממרץ עד היום אני מובטל במשרה מלאה. בסביבות יולי הייתה הפסקה קצרה שפתחו מעט את עולם התרבות, אבל בגדול שני מקומות העבודה שלי לא פעילים כבר חודשים ארוכים".
איך מסתדרים כלכלית?
"אני מקבל חל"ת ממרץ הקודם עד מרץ הקרוב. בעבודה שלי כסאונדמן אני עצמאי ויש הבלחות של עבודות פה ושם. בשביל להבין את הפער, לפני הקורונה היו לי אירועים 6-7 ימים בשבוע, עכשיו זה יכול להיות שישה אירועים בארבעה חודשים. החל"ת לא מספיק לי כדי להתקיים אז אני חי מהמענקים לעצמאים, זה מה שעוזר לי להחזיק את הראש מעל המים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חברי קונגרס לפני קשישים: בארה"ב נאבקים על תיעדוף חיסונים
– הרשת סוערת: האם ראש המועצה העמיד פנים שהתחסן?
– החלום של אסתר הורגן ז"ל התנפץ ברצח בלב היער
שישה אירועים בשבוע ועבודה כמלצר יין זה אומר חיים מאוד אינטנסיביים, מה קורה עכשיו?
"תכלס די כלום. בסגר הראשון עוד עשיתי פסיכומטרי וזה מילא לי את הזמן אבל עכשיו יש ריק, ציפייה לעתיד. חיפשתי עבודה אבל אני כנראה מפונק כי לא מצאתי משהו שרציתי – העבודות היום זה בשמירה או במפעלים לפי מה שראיתי. בטח שאין משהו בתחומים שאני מכיר ואוהב, זה תחומים מתים בימי הקורונה. אני מקווה שבפברואר, מקסימום מרץ, כשכבר יפתחו חזרה את המלונות, העבודה תחזור ויהיה אפשר סוג של לחזור לקצב חיים נורמלי ואפילו אולי להתקדם למקומות יותר מוצלחים".
לשבת בבית ולחכות שמשהו יקרה, מה זה עושה לנפש?
"זה מנוון לחלוטין וגם מוזר. אני גר עם חברים, כולם אנשים עובדים, ואני מרגיש שזה קצת לראות מהצד את כל החיים מתנהלים. יש בזה גם משהו נחמד כי לא נראה לי שתהיה לי עוד הזדמנות שאני אהיה מוכרח לשבת בבית בלי שום אפשרות אחרת, וללמוד ליהנות גם מהשקט, אבל אני יותר חווה את זה כמשהו שתוקע ומנוון אותי. זה סטטוס לא נעים ואפילו בעייתי מול הסביבה – משפחה, חברים, בת זוג – כולם שואלים אז מה אתה עושה? זה ממש לא מצב אידיאלי מבחינתי".
אם בהתחלה היית יודע שזה עניין אשכרה של שנה, היית עושה משהו אחר?
"אני מאמין שהייתי מתנהל אחרת, לא הייתי מחפש עבודה אבל כן הייתי נרשם לעוד קורסים ולימודים כדי לנצל את השקט של הבית להתפתח ברמה הזאת. אני חושב שעדיין הייתי מנצל את הזמן כחופשה כפויה כי בתחומים שלי לא היה מה לעשות אחרת".
מה החלום קדימה?
"לימודים של ביו-רפואה – אחרי התקופה הזאת ברור שהכי בטוח ללכת על תחומים של רפואה".
היית מצפה ליחס אחר של המדינה או גורם אחר שמעורב?
"אני חושב שבהחלט עושים לא מעט, אבל כעצמאי אני חושב שהביטוח הלאומי התגלה במערומיו. העצמאים משלמים ביטוח לאומי כמו כל אזרח אחר במדינה, לפעמים יותר משכירים. מצד שני, כשנשלחנו הביתה לא היה מי שישלם לנו דמי אבטלה. עד שלא הגיע הרעש והבלגן לא קיבלנו מענקים ראויים, אנשים נתקעו בלי כלום. המענקים שיפרו את המצב אבל ראוי לארגן את המערכת כך שתהיה רשת ביטחון מובנית גם לעצמאים".
