לא בכל יום מזדמן לקורבן לראיין את התליין. אבל זה בדיוק מה שקרה לאלכסיי נבלני, האופוזיציונר מספר אחת של רוסיה והאיום הראשון במעלה על המשך שלטונו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. נבלני, איש מתוחכם ואמיץ, היה בשנים האחרונות קורבן לסדרת התנכלויות שנועדו למנוע ממנו להציג את מועמדותו לנשיאות רוסיה. זה החל לפני שנים אחדות במהלכים משפטיים שבהם ניסו לטפול עליו האשמות בשחיתות. הוא נעצר ושוחרר פעם אחר פעם. בהמשך היה נתון לתקיפה בחומר ניקוי ארסי שצבע את עור פניו בירוק וגרם לאובדן ראייה באחת מעיניו. והשיא, עד כה, שני ניסיונות חיסול ברעל עצבים מסוג נוביצ'וק – מעין חותמת של התנקשות מבית היוצר של הקרמלין.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שלב חדש ביחסים: הסתיים הביקור הישראלי במרוקו
– "דקירה בוגדנית בעם הפלסטיני": הנייה זועם על מרוקו
– החלום של אסתר הורגן ז"ל התנפץ ברצח בלב היער
נבלני אושפז באוגוסט האחרון בבית חולים באומסק שבסיביר, לאחר שחש ברע במהלך טיסה למוסקבה. ההערכה הראשונית של מקורביו הייתה כי הורעל, והם דרשו לפנותו לטיפול מציל חיים בברלין. בבית החולים טענו כי אין כל ראיה להרעלה, וסירבו לאשר את פינויו בטענה כי הוא חלש מדי. לאחר מאבק עיקש שנמשך 12 שעות הועבר נבלני באמבולנס מעופף לברלין, שם אושפז בטיפול נמרץ במרכז הרפואי שאריטה. שבועיים לאחר אשפוזו קבעה ממשלת גרמניה באופן רשמי כי בדיקות מעבדה הראו בודאות כי נבלני הורעל באמצעות גז עצבים מסוג נוביצ'וק, ששימש גם להרעלת סרגיי סקריפל ובתו יוליה לפני שלוש שנים בבריטניה. הקנצלרית אנגלה מרקל אמרה ש"נבלני הוא קורבן של פשע שנועד להשתיק אותו".
נבלני הוא האחרון בסדרה של מתנגדי משטר ברוסיה שהורעלו. אנה פוליטקובסקיה, עיתונאית חוקרת שסיקרה את המלחמה בצ'צ'ניה, הורעלה במהלך טיסה ובהמשך נורתה בידי אלמונים בביתה. אלכסנדר ליטוויננקו, סוכן FSB לשעבר שערק למערב וכתב ספר ובו סדרת חשיפות על מעללי השירותים החשאיים של רוסיה, הורעל בפולוניום רדיואקטיבי שנמסך לתוך כוס התה שלו. מנהיג האופוזיציה בוריס נמצוב נורה בידי אלמונים על גדות נהר מוסקבה אך רוצחיו מעולם לא נמצאו. מקורבו, ולדימיר קארה־מורזה, הורעל פעמיים ברעל שהביא לקריסת מערכות גופו וכמעט לאובדן חייו. סרגיי סקריפל, המרגל הרוסי שהפך לסוכן כפול בריטי, ובתו יוליה, הורעלו בגז עצבים מסוג נוביצ'וק ואושפזו במצב אנוש אך שרדו. והאחרון ברשימה, פיוטר ורזילוב, חבר הרכב "פוסי ריוט" שהורעל לאחר שפרץ למגרש כדורגל במהלך גמר המונדיאל ברוסיה לפני שנתיים, במחאה על אלימות המשטרה הרוסית. ורזילוב ניצל לאחר שהועבר לטיפול נמרץ בברלין.
חמישה חודשים אחרי ניסיון ההתנקשות בחייו, נבלני עדיין מחלים בברלין בחסות ממשלת גרמניה. משפחתו נמצאת לצידו והוא מוקף טבעת של מעריצים ופעילים מסורים. הוא כבר הצהיר על רצונו לשוב לרוסיה בהקדם האפשרי. אם הוא יעשה כך, זה יהיה אירוע בינלאומי. בינתיים הוא מנסה להבין מה קרה.
פריצת הדרך התרחשה בחודש שעבר. כריסטו גרוזב, החוקר הראשי של אתר Bellingcat, שזכה בפרס אירופה לעיתונאות חוקרת על תחקירו בפרשת סקריפל, הרים טלפון לנבלני. מצאנו את האנשים שניסו להרוג אותך, היה המסר. מאותו רגע, אתר בלינגקט והקרן נגד שחיתות של נבלני איחדו כוחות במחקר משותף, שבו חזרו יחד על השלבים במחקר של בלינגקט כדי לשוב ולאמת את ממצאיו. והממצאים היו דרמטיים. בשלוש השנים האחרונות, התברר, עקבה אחרי נבלני חוליה חשאית מיוחדת של ה־FSB – שירות הביטחון הפנימי של הפדרציה הרוסית – במטרה לחסלו באמצעות נוביצ'וק, בלי להשאיר סימנים מזהים.
שוק שחור של מידע
ההחלטה לחסל את נבלני נפלה כנראה כבר ב־2017, עם ההכרזה על כוונתו לרוץ לנשיאות רוסיה בבחירות 2018. מאז הוצמד לנבלני ליווי סמוי של לפחות שמונה סוכנים שעקבו אחריו בכל פעם שיצא ממוסקבה. מדוע? אפשרות אחת היא שהיה עליהם להיות מוכנים לחסלו בכל רגע, בהינתן הפקודה. ייתכן גם שהם ניסו לחסלו לכל אורך הדרך, אך המתינו לזמן ולמקום המתאימים כדי שיוכלו לבצע את הפעולה המורכבת באופן מושלם ובלי השארת עקבות. ולא היה פשוט להגיע לרף הנדרש. המנה המדויקת האופטימלית לצורכי חיסול נקי היא עניין חמקמק ביותר, במיוחד בתנאי שדה. ויש אינדיקציות לכך שגם בשנה שעברה היה ניסיון להרעיל את נבלני, שלא עלה יפה. לדבריו הוא חש את אותן תחושות שליוו אותו בהרעלה הנוכחית, גם במהלך טיסה בשנה שעברה.
חמושים בניסיונם הקודם בחקירת סקריפל, לגרוזב ואנשיו לא נדרש זמן רב מדי להתביית על כיווני חקירה מבטיחים. ואם בחקירות שחיתות הכלל המנחה הוא follow the money, במקרה הזה הסיסמה הייתה follow the Data. בחקירת הרעלתו של סקריפל חשפו חוקרי בלינגקט מכון המצוי בלב תוכנית הנשק הכימי הרוסית, ששמו Signal. כעת הם החלו לעקוב אחרי רשימות של שיחות טלפון נכנסות למכון, והצליבו אותן עם שמות של סוכני FSB בעזרת אפליקציית זיהוי מספרי טלפון בשם GetContact. אפליקציות מסוג זה נשענות על כך שהמשתמשים בהן מצרפים את רשימות מספרי הטלפון שלהם למאגר הכללי. גרוזב וחוקריו בדקו את קיומם של שמות כמו ולדימיר FSB או סטניסלב FSB.
כדי לצמצם ולמקד את החיפוש הם השתמשו גם במאגרי מידע הקיימים בשוק השחור הרוסי כמו נתוני כרטיסי אשראי, רישום טיסות, מאגרי כוח אדם הכוללים היסטוריה של העסקת עובדים וכיוצא באלה. החיפוש בכל המאגרים האלו הוא עבודה מייגעת. אולם פריצת דרך הושגה לאחר שחוקריו של גרוזב זיהו תקשורת טלפונית בין ראש מכון סיגנל, ארתור ז'ירוב, ובין מספר שנמצא באפליקציה תחת השם "אלכסיי פודליפקי FSB". פודליפקי הוא כפר קטן לא רחוק ממוסקבה, שה־FSB מחזיק בו מתקנים חשאיים. כאשר בדקו את תעבורת השיחות לכפר מצאו גרוזב ואנשיו קפיצה בלתי אופיינית במספר השיחות בתאריך 6 ביולי 2020. בשיחה עם נבלני הוא זיהה את התאריך הזה כיום שבו פיתחה אשתו סימפטומים מוזרים, שבדיעבד חשודים גם הם כתוצאה של חשיפה לכמויות מזעריות של נוביצ'וק.
זה היה הרגע שבו גרוזב והחוקרים בבלינגקט הבינו שעלו על משהו. בהמשך הם התלבשו על רשימות נתונים של שיחות סלולריות, שאותן איכנו באמצעות יישומון נוסף, MySQL. לאחר שהשמיטו שיחות בסופי שבוע, חגים ושעות לילה מאוחרות, הם קיבלו את המיקום שממנו עשו סוכני ה־FSB, שזוהו באפליקציית GetContact, את שיחות הטלפון שלהם. שני האתרים שהסתמנו היו מכון מחקר של ה־FSB ברחוב וארגה במוסקבה, שבו ככל הנראה עובדים על פיתוח של אמצעי לחימה כימיים, ואתר נוסף סמוך לכפר פודליפקי. שוב, באמצעות קוד פתוח נוסף, ויקימאפיה, איתרו אנשי בלינגקט אתר חשאי של FSB, שפתר את תעלומת אלכסיי פודליפקי. בדיעבד התברר כי זהו אתר היסטורי שהקג"ב השתמש בו לפיתוח לוויינים אך ננטש, והיום יש בו שלוחה לא רשמית של המכון ללוחמה כימית.
פוטין מזוהה עם שירותי הביון שמהם צמח, אותם הוא מפאר ועליהם הוא נשען. נבלני טמן לו מלכודת תקשורתית לקראת מסיבת העיתונאים השנתית שלו, והציג אותו באור מגוחך
על בסיס ההתאמה בין שמות הסוכנים שזוהו ובין שיחות שנעשו למכון לפני פעולות הקשורות לנבלני ואחריהן, החלו החוקרים לחפש התאמות נוספות בין שמות הסוכנים לרשימות של טיסות בתאריכים סמוכים להגעת נבלני למקום מסוים. גם את רשימות הנוסעים הם רכשו בשוק השחור הרוסי. זה לא היה מסובך מדי, אף שהסוכנים טסו בשמות בדויים. מה ששוּנה בדרך כלל היה השמות הפרטיים בלבד, כל שאר הפרמטרים נותרו זהים. מה שעזר לאנשי בלינגקט היו טעויות חובבים שעשו אנשי החוליה. למשל, להמשיך לשאת את הטלפון האישי עימם גם בעת פעולה חשאית. מספיק שהספרות יוארו על המסך לשניות ספורות, כדי שסיגנל כלשהו יירשם באנטנה הסלולרית הקרובה ויטביע חותם סלולרי. לקראת סיום התחקיר היו בידי אנשי בלינגקט נתונים על 15 סוכנים. הם התמקדו בחוליה של שמונה, שעקבה באופן רציף אחר נבלני משדה תעופה אחד למשנהו. מה שמעניין הוא שה־FSB לא הכשיר סוכנים ספציפית לעבודה זו, אלא השתמש במדענים ורופאים שעבדו במכונים החשאיים וגויסו למשימה כאנשי שטח.
למרות הממצאים המרשימים, העלויות של תחקיר בלינגקט נשמעות כמו בדיחה יחסית לתקציבי העתק של ארגוני מודיעין: המחקר כולו, כולל השגת פריטי המידע השונים, עלה 13,630 דולר. כאשר נשאל גרוזב על ההשלכות האתיות של שימוש בדאטה גנוב ובלתי חוקי, הוא השיב כי הוא עושה עבודה שארגוני ביון בורחים ממנה למרות נחיצותה. הוא המשיל את עצמו לאמבולנס העובר על המהירות המותרת כדי להביא חולה מסוכן לבית החולים.
מלכודת במסיבת העיתונאים
התחקיר המופלא של בלינגקט הוא שאִפשר לאלכסיי נבלני להרים טלפון לכל שמונת הסוכנים בזה אחר זה. התוכנית המקורית הייתה לשאול אותם: מדוע רציתם לחסל אותי. ברגע האחרון היא שונתה. נבלני הזדהה כמקסים אוסטינוב, עוזר ראש המועצה לביטחון לאומי של רוסיה ניקולאי פטרושב, ואמר כי לקראת דיון במועצה הוא התבקש לקבל הסבר קצר מכל סוכן מה גרם לכשל במבצע חיסולו של נבלני. הניסיון כשל, למעט מקרה אחד. אחד הסוכנים, קונסטנטין קודריאבצב, הרים את הטלפון בשעה שש וחצי בבוקר, לאחר שזיהה כביכול צלצול מתוך משרד FSB המוכר לו היטב. זה היה מספר מזויף שהוכן מראש.
את השיחה, שנמשכה יותר מארבעים דקות, אפשר לשמוע באתר בלינגקט וגם לקרוא את תוכנה ברוסית ובאנגלית. הדיאלוג בין נבלני לסוכן ביש המזל נשמע כאילו בריה"מ מעולם לא התפרקה. הטון הסובייטי שבו גוער נבלני, המתחזה לעוזרו של ראש המל"ל, בבן שיחו לבל יבזבז את זמנו של הבוס פטרושב, הוא מעשה אומנות הגורם לך לתהות מה היה קורה אילו נבלני היה מתגייס ל־FSB במקום להפוך לפעיל אופוזיציה. בלי ספק הוא היה יכול להגיע רחוק.
מהשיחה, שהפכה לסוג של וידוי, עולות כמה מסקנות חשובות. ראשית, הסוכן קודריאבצב אומר בפירוש שהכוונה הייתה להרוג את נבלני. הנקודה החשובה השנייה היא כיצד הוא הורעל. והתשובה היא שלנבלני היה מנהג קבוע בסוף כל נסיעה ארוכה – לשחרר את הצוות שלו לערב במסעדה, בעוד הוא הולך לשחייה ארוכה. בפרק הזמן הזה דאגו סוכני ה־FSB לכבות את מצלמות האבטחה, נכנסו לחדרו של נבלני ומרחו את הרעל על התפרים הפנימיים של תחתוני הבוקסר שלו, כך שהרעל יהיה צמוד לגוף לאורך זמן. לאחר פינויו של נבלני לבית החולים נשלחו צוותים לנקות את השטח מכל שריד של הרעל. אולם לרוע מזלם, בבית החולים בברלין היו לצוות המטפל, להערכתו של קודריאבצב, היכולת לזהות נוביצ'וק בכמויות זעירות ביותר.
השיחה עם הסוכן נעשתה כבר לפני יותר משבועיים. אולם בבלינגקט חיכו לעיתוי הנכון: התחקיר פורסם והכה גלים יומיים לפני מסיבת העיתונאים השנתית של פוטין, שהשתתפו בה 5,000 עיתונאים מרחבי רוסיה בשלט רחוק. מתי המעט שנכחו עימו באולם נדרשו להיכנס לבידוד במלון שבועיים מראש, תחת השגחה קפדנית. למרות זאת, היו עיתונאים שהסכימו. העיתוי גרם לכך שפוטין נאלץ לענות לשאלות על התחקיר המביך מבחינתו. אין דבר שעלול לפגוע בדימוי של פוטין כנשיא ושל שירותי הביון שלו מאשר הגחכה, הרבה יותר מחשיפת רשעות ואכזריות.
פוטין ניסה להדוף את התחקיר בטענה שמדובר בניסיון של שירותי הביון האמריקניים להשתמש באתר בלינגקט. הוא לא רק דחה את התחקיר הקושר את הביון הרוסי ולמעשה גם אותו לחיסול, אלא הבהיר באופן לעגני שאם נבלני היה המטרה, העבודה הייתה נעשית עד הסוף. הוא לא טרח להכחיש כי נבלני היה במעקב, אך טען שהדבר היה נחוץ בגלל קשריו עם שירותי ביון מערביים. "היה צריך לשים עליו עין", אמר, "אבל זה לא אומר שהיה צריך להרעיל אותו. מי צריך אותו בכלל". ועם זאת, הוא נמנע מלהזכיר את שמו של נבלני אלא כינה אותו "המאושפז מברלין".
במאבק בין פוטין לנבלני, השיא כנראה עוד לפנינו. ורה מיכלין־שפיר, חוקרת רוסיה, מעריכה כי הנזק לפוטין ולקרמלין גדול. נבלני הוא אימפריית תקשורת עם ערוצי יוטיוב ונוכחות גבוהה ברשתות החברתיות ברוסיה ומחוצה לה. עם מיליוני צפיות ברשת, הוא מצליח להעמיד באור מגוחך את המשטר. הוא משתמש בכלים אחרים משלהם, כלים עכשוויים, ומוכיח שאינו חייב להופיע בכלי התקשורת הממשלתיים כדי שתהיה לו נוכחות. פוטין מזוהה עם שירותי הביון שמהם צמח, אותם הוא מפאר ועליהם הוא נשען. נבלני, בסיוע בלינגקט ואמצעי תקשורת מערביים, טמנו לו מלכודת תקשורתית לקראת מסיבת העיתונאים השנתית שלו.
השאלה הגדולה היא אם נבלני ישוב לרוסיה. כריסטו גרוזב אמר השבוע שהוא מתכוון לעשות זאת, ובקרוב. זו תהיה דרמה חסרת תקדים, אבל ספק אם פוטין יאפשר לו בכלל להיכנס לרוסיה. ואם כן, האם יסיים כמו חודורקובסקי, בגולאג בסיביר. או שאת השנים הקרובות הוא ייאלץ לבלות, כמו גולים אחרים, כשהוא במערב אך ליבו במזרח.
ואילו ולדימיר פוטין, הוא חתם השבוע, במין צירוף מקרים ותזמון מרתק, על חוק חסינות אישית לו ולבני משפחתו, הפוטר אותו מאחריות פלילית לא רק בעת כהונתו כנשיא אלא גם אחריה, לכל ימי חייו.
