בשבוע האחרון רעשו הכותרות סביב נוכחות צבאית חריגה במפרץ הפרסי. בין היתר נצפו במימי המפרץ צוללות מתקדמות, שבחלק מהדיווחים ייחסו את זהותן לצוללות של זרוע הים הישראלי, ובאוויר נראו מתדלקים, מטוסי קרב ואף מפציצים אמריקניים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המחלקה היהודית: מאחורי הצנזורה של ימ"ר ש"י
– מול יועצי התקשורת הוותיקים, המראיינת הנשכנית נאלמה דום
– אדם מיוחד, פוסק בגבורה: פרידה מהרב יהודה הנקין ז"ל
בניגוד לאמריקנים, ישראל כמובן שמרה על עמימות, ובתגובה הרשמית של צה"ל נאמר כי הם "לא מתייחסים לדיווחים זרים". ואז הגיע בסוף השבוע הריאיון המפתיע והחריג של דובר צה"ל בעיתון האינטרנטי "אליאף" הסעודי. תא"ל הדי זילברמן הבהיר בקולו כי גם בריאיון זה הוא לא מתייחס לדיווחים, אבל בין המילים העביר מסרים ברורים לטהרן ולבני בריתה במזרח התיכון.
בשנים האחרונות ישראל מצאה את עצמה מתמודדת עם אתגרים בזירות מרוחקות. אם לפני שנתיים-שלוש כאב הראש של צה"ל התחלק בין הסכנות מצפון, האיומים מדרום והבעיות ביהודה ושומרון, הפעם גם הזירות הרחוקות שזכו לכינוי "המעגל השלישי" קרי עיראק ותימן, נכנסו לסדר היום.
האיראנים אמנם נחלו הצלחה פנומנלית בלבנון, אך נכשלו במידה רבה בסוריה. בשתי המדינות ישראל הצליחה לא פעם לשבש את תוכניותיה של איראן בהקמת תשתיות ומפעלים לנשק מתקדם. הדבר הביא את האיראנים לכדי הבנה שככל שיתרחקו מהגבול, כך יגבירו את סיכוייהם להישג. ולכן, הם פועלים כיום בעיראק ובתימן. בהקשר זה צריך לקחת בחשבון את מדיניות העמימות הישראלית, על אחת כמה וכמה בזירות רחוקות, ולהניח שגם במדינות אלה איראן נוחלת הצלחה חלקית בלבד.
זו סיבה נוספת לכך שהריאיון של דובר צה"ל הוא אכן חריג ביותר. המסר שעבר לאיראנים מחולק לכמה חלקים. החלק הראשון, ואולי החשוב ביותר, הוא מסר הברית. ישראל וארצות הברית רוצות להראות לטהרן שהברית בין שתי המדינות היא חשובה וחזקה, אולי החזקה בעולם. להוביל לוחמים על כלים מלחמתיים מהטובים בעולם לכיוון המפרץ זה מסר שהאיראנים מבינים היטב. הם יודעים שאם מחברים את היכולות המודיעיניות של ישראל עם היכולות ההתקפיות של האמריקנים מקבלים מכה אנושה. את זה האיראנים לא ירצו לבחון.
המסר השני הוא שהברית הישראלית-אמריקנית כאן כדי להישאר. בכניסת הכלים המלחמתיים בהפגנתיות כזו, רוצים כולם להבהיר שאם יהיה צורך הם יידרשו לפעולה ויפעילו את כל המודיעין הנחוץ. ולכן, על הממשל איראני לחשוב פעמיים לפני שירצה לגעת בברית הזו.
המסר השלישי משוגר דווקא לנשיא הנכנס ג'ו ביידן, שהיה חלק משמעותי משלטונו של הנשיא לשעבר ברק אובמה. ביידן מכיר היטב את הסכם הגרעין הישן ויודע שעל ההסכם החדש להיראות אחרת. קשה לפרום ברית אסטרטגית-צבאית, וזה בדיוק מה שישראל וארצות הברית מביאות אל שולחנו של הנשיא הנכנס. הצבאות של שתי המדינות מכתיבים מערכת יחסים איתנה וחשובה, וכזו שביידן יודע שלא ניתן להחליש.
מסר נוסף מיועד בעיקר לאויבים שמעבר לגבול. ישראל מפגינה נחישות חסרת תקדים ומבהירה לכל אויביה, מצפון ומדרום שאין בכוונתה לאפשר לאף אחד להרים את הראש ולהפוך לאיום. גם נסראללה וגם חמאס מבינים את זה, ואפשר לראות את ההשפעה בשתי החזיתות: חיזבאללה לא מגיב למרות שהבטיח להוציא פעולה צבאית; חמאס חוטף בערב שבת מכה קשה בגלל רקטות שהוא לא שיגר ולא פוצה פה. במקום לחשוב על פעולת תגמול, באופן שמאפיין את ארגון הטרור, חמאס היה עסוק בריסון הפלגים הסוררים ששגרו את הרקטות. התוצאה: תקיפה משמעותית של מערך שדרוג טילים, שחמאס עמל עליו שנים רבות. הרתעה כזאת היא הישג מדיני וצבאי ראשון במעלה, שכן באופן ישיר – היא מרחיקה את המלחמה הבאה.
