מצפון נפתחה הרעה, וליתר דיוק מחדר המדרגות הלולייניות העולה אל גג ההיכל מצפון. משם אחזה האש בהיכל בעשירי באב של שנת 70, בעוצמה אדירה שלובתה בעזרת חוקי הטבע המתוארים בידי היסטוריון החורבן יוספוס פלביוס כ"כוח עליון". התיאור המפורט על האופן שבו נשרף הבית השני, האירוע המכונן בתולדות העם היהודי, ניתן במאמר חדש של ד"ר יהושע פלג, חוקר שכבר שחט כמה פרות קדושות בנושא חקר הר הבית והמקדש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "חיבורים שהם גדולים מהחיים"
– מותו של אהוביה סנדק ז"ל היה רשום על הקיר
– האם צה"ל יגיע לעימות הבא עם מסוקים בני 50?
מגדל מדרגות לולייני, המכונה במקורות חז"ל "מסיבה", שימש לכניסה לתאים שהקיפו את ההיכל בשלוש קומות. התאים שימשו לאכסון כלי ההיכל והפרוכות שלא היו בשימוש באותה העת. כך מתואר הדבר בספרו של יוספוס "מלחמות היהודים": "בצדי ההיכל סביב חלקו התחתון היו לשכות מרובות, בשלושה מפלסים, שהיו נגישות באמצעות מבנה לולייני משני צדי שער הכניסה". מגדלי המדרגות הלולייניים הובילו לקומה השנייה והשלישית של התאים ואף לגג ההיכל.
כשהורדוס בנה את המקדש מחדש, קרוב לתשעים שנה לפני החורבן, הוא חיקה בהיבטים רבים את ההיכל שבנה שלמה. כך נכתב בספר מלכים (א, ו, ח) בשפת קודים אדריכלית שלא מובנת לבן זמננו הממוצע: "פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית, ובלולים יעלו על התיכונה ומן התיכונה אל השלישים". בתרגום השבעים שקדם להורדוס הבינו שב"לולים" הכוונה למדרגות לולייניות, וכך אכן בנה הורדוס גם את בית המקדש שלו. משני צדי ההיכל ניצבו שני בתי מדרגות לולייניים, באופן שאיננו כה שונה מחדרי המדרגות ברבי הקומות של ימינו.
פלג מציין שהצורך היומיומי בעלייה לגג חזית ההיכל נדרש לא רק לשם תחזוקת הגג, אלא גם כדי לתקוע בחצוצרות. בכל יום היו תוקעים בחצוצרות על גג המקדש לפחות 21 תקיעות, ובימי שבת ומועד 48 תקיעות.
נקודת התורפה: מגדלי המדרגות הטכניים הללו היו אמנם בנויים אבן, אך המדרגות הלולייניות היו עשויות כמנהג הימים ההם – בעץ. ובמקרה הזה לא סתם עץ אלא עץ ישן ויבש שבימי הורדוס עוד היה טרי, אבל בעשרה באב של שנת 70 לספירה כבר היה בן קרוב לתשעים. פלג מציין שחדרי המדרגות היו מעין ארובה שהשפעתה על עוצמת האש קטלנית ומשמעותית.
"כאשר ניצתת אש בחלקו התחתון של חלל המגדל", מסביר פלג, "תנועת האוויר במגדל המדרגות מתנהגת בהתאם לאפקט הארובה. ככל שהפרש הטמפרטורות גדול יותר וככל שהמבנה גבוה יותר, עוצמת האש חזקה יותר. מדרגות העץ מזינות את השריפה. ככל שיותר מדרגות נדלקות במעלה המגדל, כך מהירות האוויר החם שעולה למעלה עוצמתית וגבוהה יותר. במגדל הבנוי ממדרגות עץ, האוויר החם עולה למעלה ודוחק את האוויר הקר שהיה במעלה מגדל המדרגות. הפרש הטמפרטורות בין נקודת הצתת האש בתחתית המגדל ובין הגזים שיצאו מראשו יכול היה להגיע ל־1,500 מעלות, ולכן עוצמת האש הייתה בלתי נשלטת".
פלג מוסיף שבין אם בתכנון מראש ובין אם בתזמון מקרי וללא כוונת אנוש, הדרך היחידה הנגישה לשרוף את ההיכל עברה במגדלי המדרגות הללו. הדרך החלופית לשרוף את הבית השני, אם הרומאים אמנם היו חפצים בכך, הייתה סבוכה מאוד, באמצעות הגעה פיזית לגג ההיכל והצתתו – החלק במבנה המקדש שהיה עשוי עץ. "ירי של חיצים בוערים לא היה מדליק את הגג, שהיה מצופה בלוחות זהב. לכן הפתרון המתבקש היה להתחיל את שריפת ההיכל בקומת הקרקע באמצעות הבערת אש במגדלי המדרגות".
בשל העובדה שבנייני המדרגות הללו התנשאו לגובה של יותר מחמישים מטרים, הורדוס טרח להתקין בהם חלונות לצורכי תאורה טבעית. החלונות הללו צופו בסורגי זהב, וזו בדיוק הייתה הנקודה שדרכה שלח לוחם רומאי סורר אש במקדש היהודי. כך מתאר זאת יוסף בן מתתיהו: "בשלב זה, אחד החיילים שלא המתין לפקודות ולא חש בכל הזוועה שבמעשהו אלא נדחף במין כוח עליון, תפס קורה בוערת ובעזרת אחד מחבריו הרים אותו למעלה, על מנת להטיל את האש לחלון מוּזהב של מבנה המדרגות הלולייני הצפוני, שהיו באים ממנו לתאים שסובבו את ההיכל".
לפי חישובו של פלג, החלון התחתון במגדל המדרגות היה בגובה של כ־3.60 מטרים, ואכן בחלק מהתרגומים של יוספוס מתואר שכדי להשחיל לתוכו את הקורה הבוערת נאלץ החייל לעמוד על כתפי חברו. מכאן והלאה עשתה האש את שלה בלהבה אדירה. עוצמות האש והרוחות במעלה מגדל המדרגות הביאו לכך שהתבערה עברה במהרה אל גג ההיכל ותוך זמן קצר המבנה המקודש כולו עלה באש. בשלב הראשוני עוד סבר טיטוס, כך מתאר זאת יוספוס, שאפשר עדיין להציל את הבניין בעל השם העולמי הזה מכיליון, אבל האש שקיבלה פקודות מכוח עליון ולא ממנו סברה אחרת ולא צייתה, ובתוך זמן קצר אחזה במקדש כולו. הבית היהודי חרב.
