אירועי הימים האחרונים בלוד שכללו רציחות, נקמות דם ושיא אחד מיוחד, חיסול באמצע היום, בלב כביש חוצה ישראל תוך פעולות הסחה למשטרה שמלווה את היעד לחיסול, מעלים את השאלה האם ישראל באמת רוצה להילחם בתופעת הפשיעה הגואה במגזר הערבי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המפרץ מתלהט: ארה"ב וישראל מתכוננות לנקמה איראנית
– תמונת המצב של מפת רסיסי המפלגות בשמאל
– עין טובה: "זו יהודה ושומרון שחשוב לי שאנשים יכירו"
התשובה לכך היא חד משמעית כן. אולם אנו חוזים בכשלון לאומי כאשר האלימות גואה, ערימות הנשק הלא חוקי במגזר הערבי גדלות והמדינה בוחרת לא להיכנס ולטפל בבעיה משרשה. זאת בזמן שלישראל כמדינה בשנת 2020 עוד מעט 2021, בהחלט יש את היכולות למגר את התופעה, למערכת הביטחון יש את הכלים למגר את הפשיעה במגזר הערבי באמצעות שימוש באמצעים טכנולוגיים, אנשי מודיעין מעולים, מערכות לאיכון שבתי המשפט יאשרו לשימוש כבר מחר בבוקר.
לא פחות חשוב מהיכולות של מדינת ישראל, להנהגה הערבית יש רצון למגר את החולה הרעה ולאחרונה חלק מהמנהיגים גם מראים את האומץ ומתבטאים בנושא והם מייצגים ציבור, את הציבור הערבי שמאס במציאות הנוכחית.
אם נוסיף לזה את המשאבים הכלכליים, לישראל יש את הכסף הנדרש וכל מה שצריך זה שילוביות. בצה"ל אוהבים את המילה הזו שילוביות והמשטרה לא צריכה להתבייש ללמוד גם היא להשתמש בה ולחבר את הטכנולוגיה, היכולות, המשאבים וההנהגה ולהקים יחידה במשטרה או בשב״כ שתגמור את הסיפור הזה. כל מה שחסר זו היכולת לקבל החלטה.
אבל מדינת ישראל פוחדת לגעת בגחל הבוער הזה שנקרא האוכלוסייה הערבית. אפילו הסיקור התקשורתי שבחודשים האחרונים מעלה לכותרות כל רצח במגזר הערבי לא משפיע על אף אחד. הציבור הכללי אדיש, זה לא מעניין אותו, דרמה כמו שראינו אתמול על כביש שש לא מעוררת את הציבור הרחב מהאדישות, אף אחד לא יוצא לרחובות לזעוק וההנהגה של המדינה לא מעלה את הנושא לסדר יומה מטעמי פופלאריות. הציבור הרחב מביע את עמדתו ברשתות החברתיות, "שיהרגו אחד את השני" כותבים לא מעט טוקבקיסטים בתגובה על פרסומי הימים האחרונים, וזו חלק מהבעיה. בדיוק בנקודה הזו צריכה ההנהגה לקבל החלטה מנהיגותית, גם אם אין בה שכר אלקטוראלי, ולעצור את הרציחות הללו בחברה הערבית.
