סדרה דרמטית בשם "הגדר" שמשודרת בימים אלו בנטפליקס, מתארת את העולם אחרי התפרצות של נגיף קטלני. בעקבות ההתפרצות הכריזו כמה מדינות על מצב חירום, אלא שממשלותיהן לקחו את המצב עד הקצה. ספרד למשל, הפכה בסדרה לדיקטטורה בסגנון המשטר הנאצי. התסריט כמובן דמיוני, אבל מי חלם רק לפני שנה שהעולם כולו יהיה נתון במערבולת בשל נגיף עלום שישבש כל מציאות מוכרת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: שלום 2020? האם מותר להשתמש בתאריך לועזי
– "עכשיו אתם בבית": יונתן פולארד נחת בישראל
– לראשונה דוברי האנגלית בישראל דורשים ייצוג בכנסת
מגפת הקורונה פגעה בכל תהליכי החיים הפרטיים והציבוריים. אולם, בניגוד לתסריט הנ"ל, נראה כי הדמוקרטיה נפגעה פחות. ההגבלות על חופש התנועה וההתכנסות והפגיעה בפרטיות התקבלו ברוב מדינות העולם כצעדים הכרחיים. מדינות רבות אף הצליחו לנהל מערכות בחירות מסודרות, גם אם לעיתים לאחר דחייה מסוימת.
על פי נתוני מועצת אירופה, בשנת הקורונה היו אמורות להתקיים לא פחות מ־60 מערכות בחירות ברחבי היבשת, בהן בחירות לפרלמנט, לנשיאות ולרשויות המקומיות, או משאלי עם במדינות שבהן הדבר נפוץ. רק מערכת בחירות אחת לנשיאות נדחתה בכמה חודשים – בפולין, וכן נדחו שתי מערכות בחירות פרלמנטריות (מקדוניה וסרביה). עשר מערכות בחירות מקומיות ומשאלים נוספים נדחו אף הן. כל שאר מערכות הבחירות התקיימו במועדן.
עשרות מדינות נוספות ברחבי העולם לא נכנעו לנגיף, בהן צרפת, קוריאה הדרומית ובורונדי. הן נקטו צעדים להפחתת סכנת ההדבקה של הבוחרים ובעלי התפקידים בבחירות. באופן טבעי, תקציבי הבחירות עלו בהתאם עם הצורך להקצות משאבים לאמצעי מיגון, הצבעה באמצעות הדואר ופעולות הסברה ותקשורת עם האזרחים. קוריאה הדרומית הקצתה לבחירות באפריל 16 מיליון דולר נוספים בעבור צעדים מונעי הדבקה. גם במדינות אחרות, אינדונזיה ואוקראינה, גדל תקציב הבחירות בעשרות מיליונים. מרכז ברנן למשפט בוושינגטון – גוף על־מפלגתי – העריך את עלויות־היתר של הממשל לנקיטת צעדים להבטחת הבטיחות הבריאותית, החופש ואמינות התוצאות ב־4 מיליארד דולר.
במדינות רבות בעולם הבינו שיש לזנוח את ההליכים הישנים ולהשתמש בטכנולוגיות אלקטרוניות חדשות. ועדות הבחירות התנהלו בשלט רחוק ובאופן מקוון. במולדובה ובאוקראינה, למשל, התארגנו במהירות להעביר גם את תהליך הבחירות לפרויקט המחשוב הלאומי, אף שמלכתחילה לא נועד לצורכי בחירות. במקום העברת מידע ידנית שבה נדרש כוח אדם רב העלול להגביר את ההדבקה, אפשר היה לפקח מרחוק על איסוף המידע, ריכוזו ועיבודו במשך כל הליך הבחירות ברחבי המדינה. זיהוי הבוחרים ותהליך ההצבעה הפכו אלקטרוניים וכך גם ספירת הקולות.
שיעורי ההצבעה צנחו
ישראל הייתה מהמדינות הראשונות שקיימו בחירות לכנסת בתקופת המגפה. ב־2 במרץ 2020 הלכנו לקלפי. לא פחות מ־71 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה מימשו אותה, אולם יש לזכור כי באותו יום עמד מספר החולים על 16 בלבד. ועדת הבחירות המרכזית הקצתה 16 קלפיות מיוחדות בעבור 5,630 האזרחים ששהו בבידוד על פי תקנות משרד הבריאות. המבודדים נדרשו להגיע בגפם, הקלפיות הוצבו בתוך אוהלים וחברי ועדות הקלפי התכסו מכף רגל ועד ראש בחליפות מגן סטריליות. למרות זאת נרשמו תורים ארוכים בקלפיות למבודדים, ומועד סגירתן הוארך בשעתיים.
ארגון הבריאות העולמי טרם הכריז אז על מגפה עולמית והחשש המרכזי באותם הימים לא היה הדבקה המונית אלא מידע כוזב שישפיע על שיעורי ההצבעה, כמו ידיעה שמפיצה מפלגה על התגלות נדבקים, במקום שבו יש למתחרה אחוזי הצבעה גבוהים. ישראל, כמו מדינות רבות אחרות, התמודדה עם הבעיה באמצעות מיסוד תקשורת ישירה בין רשויות הבריאות וועדות הבחירות. יחד יצרו תקינה של קווים מנחים, ופתחו בקמפיין הסברה נרחב לאזרחים. כך אפשר היה להפריך באופן מיידי כל מידע כוזב ולהזהיר מפניו מבעוד מועד.
קרואטיה וצרפת אפשרו לקרובי משפחה של מבודדים או חולים המרותקים למיטתם להצביע בשמם. במקומות אחרים, זכו החולים לביקורי בית של חברי ועדות קלפי
גם בסיאול שבקוריאה השקיעו בהסברה בכרזות ברחובות, והאזרחים הנמצאים בבידוד קבלו הודעות לטלפונים שלהם ובהם הנחיות ברורות. סרביה פרסמה את ההנחיות בתשעה עיתונים, באינסטגרם ובשידור הציבורי בטלוויזיה ובשלושים תחנות רדיו.
שאלת אחוז ההצבעה הטרידה מדינות רבות. החשש היה כי בוחרים רבים יוותרו על ההצבעה מחשש להידבק למרות אמצעי הזהירות. בארה"ב, שם נדרש כל מצביע לרישום מוקדם, הייתה אפשרות להירשם רק באינטרנט, וקהילות שלמות שלא יכלו להירשם און־ליין לא זכו להשתתף בהצבעה. במיוחד אמורים הדברים כלפי הקהילה החרדית בניו־יורק.
במדינות רבות בעולם שיעור ההצבעה היה נמוך מאי פעם וגרם לאזרחים רבים לתהות על הלגיטימציה של תוצאות הבחירות, אם כי לא ברור אם אפשר להאשים בכך דווקא את הקורונה. הירידה החדה ביותר נרשמה ברפובליקה הדומיניקנית ובצפון מקדוניה (14־15 אחוז פחות מהבחירות הקודמות) שבשתיהן היה שיעור הדבקה גבוה לפני הבחירות. באחרות, אחוז המצביעים דווקא עלה. בקוריאה הדרומית, מדינה בת 30 מיליון תושבים, הגיע שיעור ההצבעה ל־66 אחוז – עלייה של 8 אחוז מהבחירות הקודמות והשיעור הגבוה ביותר מאז 1992. בבורונדי ובפולין רשמו את שיעור העלייה הגבוה ביותר – 14־13 אחוז.
הפתקים האמריקנים נתקעו בדואר
הדוגמה הבולטת ביותר למערכת בחירות בצל קורונה, היא ארה"ב. בפעם הראשונה בתולדותיה התקיימו הבחירות לנשיאות בנובמבר, בצל משבר בריאותי חריף. בארה"ב אין ועדת בחירות מרכזית. שיטת הממשל היא דצנטרליסטית ביסודה, החוקים נקבעים במדינות או אפילו במחוזות ובערים השונות. התוצאה היא שאין תהליך אחיד והוא משתנה ממקום למקום. הוועדה הפדרלית המרכזית אחראית רק לאכיפת החוקים הפיננסיים על הקמפיין, אישור מכונות ההצבעה ומתן הדרכה וולונטרית לפקידי הבחירות המקומיים.
עוד לפני יום הבוחר, מערכת הבחירות האמריקנית כולה נוהלה בצל הקורונה. עצרות וכנסי בחירות בוטלו או נוהלו באופן וירטואלי, במיוחד במפלגה הדמוקרטית. ג'ו ביידן קיבל את המינוי לראשות המפלגה באולם ריק כמעט לחלוטין, ואילו אירועים שונים בבית הלבן שבהם השתתף הנשיא טראמפ הביאו להדבקות המוניות. הנשיא עצמו הוטס לבית החולים אחרי שהתברר כי נדבק אף הוא.
ביום הבחירות היה מספר הנדבקים בארה"ב קרוב ל־10 מיליון. בכל יום נרשמו יותר מ־400 אלף מקרים חדשים. מספר המתים עלה על 230 אלף.
אין פלא שהקורונה נמנית במקום מכובד ברשימת הגורמים שהביאו להפסדו של הנשיא, במיוחד הדרך שבה התנהל מולה. אלן אברמוביץ, פרופסור למדעי המדינה בקולג' אמורי, אמר ל־BBC כי "ברור שהשפעת המגפה פגעה בטראמפ. הוא כשל בהצגת אמצעים נאותים לטיפול בה, ובמובן מסוים אף דיכא את ההנחיות הנוגעות לבריאות הציבור כמו שמירת מרחק ועטיית מסכות, ובכך הטה את הכף אצל אזרחים רבים במדינות המתנדנדות להכריע לכיוונו של ביידן. המקובל הוא שבימי משבר אנשים נוטים להתאחד סביב המנהיג, ואילו היה מטפל במגפה באופן רציני ויעיל – הוא היה מנצח בבחירות בקלות רבה".
המגפה יצרה גם האטה כלכלית המביאה בדרך כלל לפגיעה בנשיא המכהן. כך נוצר יתרון למפלגה הדמוקרטית שביססה את מערכת הבחירות שלה על קמפיין בברשתות החברתיות. משמעות הדבר היא שביידן אימץ פרופיל נמוך יותר והבחירות סבבו סביב שאלה אחת, בדומה לישראל – טראמפ או רק לא טראמפ. לדעת מומחים, משמעות העובדה שהרפובליקנים המשיכו בקמפיין של עצרות המונים שבהן התאסף קהל רב, היא שטראמפ קיבל יותר קולות של מצביעים לא לבנים באזורים הלא עירוניים שבהם אין אינטרנט משובח. "מקומות שבהם אתה צריך ללכת מדלת לדלת כדי לקבל מצביעים" כלשונו של מיילס קולמן, עורך הניוזלטר "כדור הבדולח" של אוניברסיטת וירג'יניה.
מדינות רבות בארה"ב הרחיבו את אפשרויות ההצבעה בדואר והפחיתו את מספר מקומות ההצבעה בפועל. הדבר היה נהוג בכמה מדינות בעבר, כמו קליפורניה או קולורדו, שבהן נדרשו הבוחרים לשלם עשרה דולרים תמורת הזכות להצביע כך, בצירוף מתן הסבר מדוע לא יבואו לקלפי. הפעם, הפך הדבר לאסטרטגיה שעליה המליצו רשויות הבריאות. שני שליש מהמדינות בארה"ב אימצו את השיטה. מדינות וערים אף הכינו תיבות דואר מיוחדות שאליהן יוכלו הבוחרים לשלשל את הצבעתם.
מכלול השינויים הביא לעלייה דרמטית בשיעור ההשתתפות בבחירות. פרשנים מעריכים כי היא יצרה תחושת חירום לאומית ושכנעה את המצביעים כי הבחירות האלה הן האירוע המשמעותי החשוב ביותר בחייהם.
הדבר הביא בעקבותיו סערה רבתי, כאשר טראמפ האשים את השיטה בכך שהביאה לעיוות ולמעשי רמייה בהיקף נרחב שהשפיעו במישרין על תוצאות הבחירות. עוד לפני הבחירות הזהיר הנשיא מפני אפשרויות הזיוף הנרחבות שטמונות בשיטה ואף איים להגביל את תקציב הדואר. גם בעצם הימים האלה, 20 יום לפני השבעתו של הנשיא החדש, עדיין מתבררים בכמה בתי משפט טענותיהם וערעוריהם של אנשי טראמפ כלפי זיופים ומעשי רמייה.
חיטוי בנוסח קוריאה
האם הבחירות העלו את רמת התחלואה? לינדזי מייזלנד מהמועצה ליחסים בינלאומיים (גוף מייעץ שהוקם בארה"ב אחרי מלחמת העולם הראשונה) אומרת כי כמה מדינות בעולם אכן חוו עלייה משמעותית בתחלואה בשבועות שאחרי הבחירות. עם זאת, ייתכן שהדבר נגרם בעקבות צעדים אחרים, כמו פתיחת הגבולות מחדש והקלות שהוכרזו. "בבלארוס התקיימו הפגנות סוערות בעת הבחירות שבהן לא נשמרו כללי המרחק והן עלולות להיות הגורם לעליית התחלואה. בסרביה התקיימו מחאות רחוב המוניות אחרי הבחירות שבהן האשימו את המדינה בהפצת מידע כוזב על ממדי התחלואה לפני הבחירות", קובעת מייזלנד.
מהצד השני, קוריאה הדרומית, שזכתה לתשבחות בינלאומיות מצד מומחי בריאות על צעדי הזהירות שנקטה בנקודות הקלפי, דיווחה כי לא התגלו כל מקרים חדשים אחרי הבחירות באפריל. הבחירות התקיימו כאשר התקנות המגבילות היו בשיאן והמדינה החלה לחוות ירידה בהיקף ההדבקה. מספר הנדבקים היומי נשאר יציב ועמד על 200־240 איש בכל חודש אפריל, ומספר המתים מהמחלה נע בין 3 ל־5 ביום.
בקרואטיה ובצפון מקדוניה, העקומה ששוטחה לפני הבחירות נותרה בעינה, וברפובליקה הדומיניקנית עלתה במקצת. בטרינידד ובטובגו הייתה העלייה גבוהה יותר. המדינות שבהן הביאה מערכת הבחירות לעלייה תלולה בהדבקה הן פולין, בלארוס, סרביה ואפילו סינגפור שהצליחה בדרך כלל לשמור על רמת תחלואה נמוכה במיוחד.
המסקנה שאליה הגיעו המומחים הייתה שבמקומות שבהם הצליחו לאכוף את שמירת המרחק, עטיית מסכות, אוורור וחיטוי אינטנסיבי במקומות ההצבעה, פחתה רמת הסיכון. בנוסף, "מתן אפשרות להצבעה מרחוק מסייעת להפחתת העומס והסיכון של הדבקה מאדם לאדם", אומרת ברנרדה בריל, חוקרת בכירה בקרן הבינלאומית למערכות בחירות.
במדינות רבות אכפו את חובת המסכה ומדידת החום בכניסה לקלפיות. כך בקוריאה הדרומית שבה היה, כאמור, שיעור הצבעה גבוה במיוחד, נדרשו המצביעים לחטא את ידיהם לפני שניגשו להצביע. בעבור האנשים שהמדידה הראתה כי חום גופם גבוה, הוכנו קלפיות מיוחדות באזורים מבודדים. בסרביה דרשו מהמצביעים לעמוד במרחק של מטר זה מזה. במדינות רבות נקבעו פרט לחברי ועדת הקלפי ובעלי התפקידים גם אחראי חיטוי שתפקידם היה להיכנס ולחטא את משטחי ההצבעה ואת עטי הסימון בחומר חיטוי. כך גם ברפובליקה הדומיניקנית. בפולין נדרשו חברי ועדות הקלפי להפסיק את ההצבעה למשך עשר דקות בכל שעה כדי לאוורר את החדר.
בצרפת, שבה תהליך ההצבעה נעשה באמצעות סימון המועמדים, התבקשו הבוחרים להביא עטים מהבית. בסורינם, שבה מאפשרים לאנאלפבתים להצביע באמצעות טביעות אצבע, השתמשו בספוגיות כותנה לכיסוי אצבעות הבוחרים בדיו במקום הטבעת האצבע בכרית הדיו המשותפת.
פרוצדורה אחרת שהונהגה במקומות רבים הייתה צמצום שעות ההצבעה או הפחתת מספר האנשים הרשאים להצביע בפרק זמן נתון. בסינגפור, למשל, ניתן לכל בוחר "חלון" של שעתיים שבו יכול היה להתייצב ולמלא את חובתו הדמוקרטית. הזקנים והנמצאים בקבוצות סיכון התבקשו להגיע בשעות הבוקר המוקדמות. במדינות אחרות אפשרו דווקא הצבעה בשעות רבות יותר. מדינות שונות הגדילו את מספר הקלפיות ועודדו הגעה מוקדמת. אוסטרליה עודדה הצבעה באמצעות הדואר, דבר שאמינותו הוכחה. לעומת זאת המומחים לא ממליצים לאפשר הצבעה באמצעות האינטרנט, שכן הדבר חשוף מדי לאפשרויות רמייה והונאות.
קרואטיה וצרפת אפשרו לקרובי משפחה להצביע בשמם של חולים המרותקים למיטתם או אנשים הנמצאים בבידוד. במקומות אחרים זכו החולים לביקורים של חברי ועדות קלפי, בליווי אנשי מערכת הבריאות שהביאו את הקלפיות אליהם הביתה.
המעבר להצבעה בדואר גרם גם לעיכוב ולשיבושים רבים בתהליך הבחירות. פולין, שבה גדל באופן ניכר שיעור המצביעים בדואר, דיווחו רבים כי לא קבלו את טופסי ההצבעה בזמן. כמה ממדינות ארה"ב דיווחו על כשלים טכנולוגיים ובלבול בעת ההליך. אלפי אנשים, כולל בוושינגטון הבירה, ג'ורג'יה וויסקונסין, התלוננו בעת הבחירות המקדימות שלא קיבלו את הטפסים או שנאלצו להמתין שעות ארוכות בפתח אתרי ההצבעה. מכונות הצבעה רבות קרסו ועובדי הקלפי לא היו מיומנים כדי להתגבר על התקלות.
ובישראל, שבה משמשות בערבוביה בימים אלה תקוות החיסון לצד ההתפרצות בהיקף התחלואה, מתקדמים במרץ להכנת הבחירות לכנסת ה־24. ועדת הבחירות המרכזית ניסחה בחודש האחרון מסמך עבודה פנימי של עשרות עמודים, הבוחן את האפשרויות והעלויות של עריכת בחירות בתקופת הקורונה. בין היתר מומלץ בו להוסיף קלפיות כדי לצמצם את העומס, לרכוש מחיצות ולנהל את עבודת ועדת הבחירות בקפסולות, כדי שלא תושבת עבודת הוועדה סמוך לבחירות.
עדיין לא נקבע כיצד יתבצעו תהליכי הגשת הרשימות וספירת הקולות, אירועים שבהם יושבים יחדיו אלפי עובדים במקום אחד. מספר האנשים הנמצאים בבידוד מגיע לעשרות אלפים, ולא חמשת אלפים כבבחירות הקודמות, וגם להם טרם נמצא פתרון. האתגר הוא גדול ומחייב חשיבה מחוץ לקופסה, ובזה – לטוב ולרע – אנחנו מצטיינים.
