ביום שלישי שעבר החליט אילן גילאון כי שבץ לא שבץ, הוא עולה לכנסת. הוא לא יחמיץ את הרגעים ההיסטוריים של נפילת ממשלת נתניהו. אולם עד שהגיע, המשבר הקואליציוני נפתר כידוע והממשלה נותרה על כנה. אבל העלייה השתלמה לו בכל זאת. מימין ומשמאל התנפלו עליו בחיבוקים ונשיקות ושאלו לשלומו.
אנחנו יושבים במזנון הכנסת לריאיון, שמופסק מדי כמה דקות כדי שאילן יוכל לענות לכל חיבוק או שאלת "מה שלומך". כשאני שואל אותו בזכות מה זכה לאהבה כה סוחפת, הוא עונה: "יש פסוק בתהלים שאני מתמודד איתו כל חיי: 'סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו'. לפעמים אני מצליח, לפעמים לא.
"אני נמצא כעת במין הנגאובר ארוך כזה", הוא מתאר את תחושתו. "קיבלתי שבץ בגזע המוח וזה פגע לי במערכת החושית. אני מסוחרר מאוד. הנה קודם רציתי לקום במליאה והסתחרר לי הראש. טוב, לא מרגישים כי אני הולך עקום ממילא… עכשיו אני צריך להתרגל לסחרחורת הזאת. אתה יודע מה היתרון באירוע מוחי? שאתה יכול לדבר שטויות ואיש לא יבוא אליך בטענות", הוא מתבדח.
זוהי הקדנציה הרביעית של גילאון, המשמש יו"ר סיעת מרצ בכנסת. הוא נולד ברומניה ועלה עם הוריו כילד בן תשע. הוא ושר הביטחון אביגדור ליברמן נולדו באותו אזור, מולדובה. "אני באתי מהצד הרומני הנכון. הוא בא מהצד הלא טוב, הסובייטי. מקום קשה, והוא פיתח אופי קשה".
בכיתה ו' הצטרף גילאון לשומר הצעיר. בבגרותו למד באוניברסיטה העברית ועמד בראש תא השמאל 'קמפוס'. הוא התנדב לחיל החינוך למרות נכותו. בהמשך שימש סגן ראש עיריית אשדוד, העיר שבה הוא מתגורר כיום עם רעייתו יהודית. הם הורים לארבעה ילדים, ומניין נכדיהם יגיע בקרוב לעשרה.
"עזבתי אנשים רבים שהאמינו בי ותמכו בי. אמרו לי לדחות את הפרישה, ושאולי עד מועד הבחירות ארגיש טוב, אבל אני חשבתי ומה אם לא"
ב־1999 נבחר לראשונה לכנסת. מאחוריו למעלה מ־15 חוקים, רובם בנושאים חברתיים וסביבתיים. גולת הכותרת מבחינתו היא חוק שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות. הוא בין חברי הכנסת הבודדים שזוכים לאהדה מקיר לקיר. "הוא מענטש, אדם עם לב רחב ונשמה אדירה", אומרים בכנסת. לאחר שהצעת החוק שלו להעלאת קצבאות הנכים אושרה בכנסת, מירר בבכי לעיני המצלמות. מעטים האנשים במשכן שלא זכו ממנו לצנצנת ריבה מתוצרת בית, מומחיותו המפורסמת. "ריבה מאמנת אותך לקיים תהליך ארוך וסבלני ולא לרוץ לספר לחבר'ה…"
נרגשת במיוחד הייתה הפגישה עם הח"כ הטרי ינון אזולאי, בנו של שר הדתות מש"ס שפרש השבוע מהכנסת בשל מחלתו. "אילן הוא צדיק אמיתי", אומר ינון, ומתייחס לאותו אירוע שבו הסכים גילאון להתקזז עם השר החולה בהצבעה על חוק המרכולים, אף שבמפלגתו ובאופוזיציה "כיסחו לו את הצורה", כלשון גילאון. "זו סיטואציה מבודדת מכל מציאות פוליטית", הוא מסביר היום. "הבנתי שלגרור את אזולאי לכנסת לא יהיה אנושי. כשהוא ביקש שאתקזז לא שאלתי אותו מדוע החברים שלו מפקירים אותו ומתעקשים להצביע, אלא הבנתי שכאן יש אותי ואותו. עשיתי הרבה שטויות בחיי, זו לא אחת מהן".
כשאני שואל אותו מה עושים כדי לזכות באהדה מקיר לקיר, הוא עונה שהיתרון הוא דווקא בחולשתו. "היא אפשרה לי לבחור תמיד באנשים טובים ממני. הדוגמה שלי היא ויקטור שם־טוב (שר הבריאות לשעבר, ממנהיגי מפ"ם; מ"ט), שנהג לתלות במשרדו את הקריקטורות הכי נלעגות עליו. כששאלתי אותו לפשר הדבר ענה, 'כדי שאף פעם לא אקח את עצמי יותר מדי ברצינות".
הפשטות והישירות של גילאון הפכו מזמן לסימן ההיכר שלו. "אני לא אוהב את כל ה'איזמים'", הוא אומר כשאנחנו מדברים על פמיניזם. "אני פמיניסט במובן שמי שעיצב את דמותי אלו נשים: אמא שלי, המורה ישראלה, אשתי והבנות שלי".
ואז, אחרי ארבע קדנציות, הגיע השבץ. זה קרה בזמן הכי פחות מתאים, בעיצומו של הקמפיין לראשות מרצ, שלדבריו היה לא פחות מסוחף ומבטיח. אולי בשל כך לא שעה לאיתותים שהגוף שלח לו. לפני ארבעה שבועות, באמצע אסיפת בחירות בבאר־שבע, חש מין הבזק בעיניו והעולם החל להסתחרר סביבו. גידי, עוזרו המסור עוד מימיו כמזכיר מפ"ם, ביקש לקחת אותו ל'סורוקה', אך גילאון סירב. הוא המשיך בקמפיין במלוא המרץ, נסע לצפון והשתתף ב'שבתרבות' בבאר־שבע. שם נפל על הבמה, אך גם לכך לא ייחס חשיבות מיוחדת.
"זהבה, אישה אמיצה ומחוקקת טובה. אנחנו באותו גיל, אבל היא מתנהגת כאילו היא 'מלכת הכיתה'. זה טוב בכיתה ו', אבל בגיל 62, כאשר את צריכה להנהיג, זה פתטי"
"ביום שני הגעתי לכנסת ונהיה לי שחור בעיניים", הוא מתאר. "רופא הכנסת לא היסס ושלח אותי ל'שערי צדק'. בתחילה עוד היה בסדר, אפילו ביקרתי את דוד אזולאי שהיה מאושפז שם והתבדחנו שעכשיו אנחנו מקוזזים אוטומטית, אבל המצב הלך והחמיר".
בבית החולים אבחנו כי מדובר באירוע מוחי לא פשוט שנבע מתסחיף דם מהלב. שאלתי אותו אם הדבר קשור בקמפיין הסוער, עד כמה שקמפיין במרצ, מפלגה נטולת דרמות, יכול להיות סוער. מתברר שגילאון בן ה־62, המתנייד על מקל ובקלנועית וגורר את רגלו בשל מחלת פוליו שבה לקה בגיל שש, כבר סבל מלחץ דם גבוה ומפרפור פרוזדורים. אחרי התייעצות עם הרופאים הבין גילאון כי להמשיך במרוץ לראשות מרצ כבר לא יוכל, והעלה סרטון לפייסבוק שבו הודיע על פרישתו.
אתה חש החמצה?
"אני מאלה שמזהים בסופר קופאית שאצלה התור קצר יותר, אבל ברגע שמגיעים המחשב שלה מתקלקל… זה לא שלא הגשמתי את עצמי", הוא מבהיר, "עזבתי אנשים רבים שהאמינו בי ותמכו בי. אמרו לי לדחות את הפרישה, ושאולי עד מועד הבחירות ארגיש טוב, אבל אני חשבתי ומה אם לא".
לדבריו, "הקמפיין היה מאוד מרגש. הגעתי למקומות ופגשתי אנשים שלא ראיתי שנים. בשדה־בוקר פגשתי את מי שהייתה חברתי הראשונה מ'השומר הצעיר', שנפרדתי ממנה בכיתה ט'. קראנו לה אז 'נורית רוגטקה', כי הייתה צדה ציפורים עם קלע ואבן. 45 שנה לא ראיתי אותה. בחוג בית אחר ניגשה אליי אישה ואמרה לי 'תודה שבאת, אני הבת של חייקה גרוסמן (ח"כית לשעבר ממפ"ם – מ"ט)'. נזכרתי שבתקופה הסטודנטיאלית שלי ביקשתי להיות עוזרה הפרלמנטרי, אולם בריאיון אמרה לי גרוסמן 'אתה מאוד אינטליגנטי אבל אתה קצת בהיר'… הבנתי שהיא מחפשת מזרחי כאילו היא עפרה חזה… בסוף קיבל את התפקיד אמנון לוי (היום מגיש טלוויזיה; מ"ט)".
"לא נכון יהיה להדביק לתמר תווית של 'טבעונות לגליסטית'. מרצ היא תנועה ציונית סוציאליסטית…"
גילאון משוכנע כי לו היה מתמודד מול היו"ר הנוכחית זהבה גלאון, היה גובר עליה ועל ח"כ תמר זנדברג. גלאון וגילאון התעמתו בסוגיית פתיחת הפריימריז במרצ, אך גילאון ויתר, לדבריו משום שראה בעימות סביב הנושא "בזבוז זמן מיותר". אף שאינו מודה בכך, הוא נפגע כאשר גלאון שמעה כי הוא עומד לפרוש והזדרזה להודיע על פרישתה עשר דקות קודם לכן. "אני לא רוצה להכביר מלים על זהבה, אישה אמיצה ומחוקקת טובה. אנחנו באותו גיל, אבל היא מתנהגת כאילו היא 'מלכת הכיתה'. זה טוב בכיתה ו', אבל בגיל 62, כאשר את צריכה להנהיג, זה פתטי".
שבוע ימים שהה גילאון בבית החולים, ואיש ממפלגתו לא התעניין בשלומו. אני שואל האם הפרגון והחברות שמרצ מתהדרת בהם קרסו, אבל גילאון מסרב למתוח ביקורת על חבריו. "זו אשמתי", הוא אומר, "לא סיפרתי להם והם לא ידעו".
ח"כ תמר זנדברג ניגשת לשולחנו ומדביקה נשיקה על לחיו. השבוע הודיע גילאון כי הוא תומך בה לראשות מרצ, וכי בדעתו לגבש הסכמה סביב מועמדותה. "איפה היית כשהוא היה בבית החולים?", אני סונט בה. "התקשרתי בכל יום לעוזרים שלו אחרי ש'נעלם', והם הסתירו את האמת. חשבנו שהוא עסוק בקמפיין", היא מצטדקת.
אולי לא רצית לייצר מצג של אדם חולה כי חשבת לחזור לקמפיין?
"ממש לא. אני בעד שקיפות מלאה. מצב בריאותו של איש ציבור צריך להיות כמו הצהרת ההון שלו, גלוי לעין כול".
אדום, ירוק, אפור
גילאון מתכוון להמשיך בחברותו בכנסת ולהתמודד גם בכנסת הבאה, בתקווה שמצב בריאותו יאפשר לו זאת. "הבעיה היא לא לצאת ממרצ, אלא להוציא את מרצ מתוך הבועה הצפונבונית, התל־אביבית, הדקדנטית שבה היא נמצאת. מהמקום שבו אנשים חושבים שהם מלאכים ושוכחים להיות בני אדם".
"למדינה יש עתיד רק באמצעות השמאל. הבעיה היא לא מה השמאל אומר, אלא מה אנשים חושבים שהוא אומר"
אתה חושב שזנדברג תצליח להוציא את מרצ מתל־אביב ולהביא אותה, נאמר לבית־שאן?
"היא תתאמץ. אפשר גם להביא את בית־שאן אל תוך תל־אביב. לא נכון יהיה להדביק לתמר תווית של 'טבעונות לגליסטית'. מרצ היא תנועה ציונית סוציאליסטית…"
ציונית? מוסי רז טען שלא…
"מה אכפת לי מה מוסי רז אמר. אני בא מתנועת נוער שבנתה את המדינה בדיוק באותו מבנה והיגיון כמו המפד"ל. אני מאמין בשיבת ציון, אני מאמין שזה הבית של העם היהודי כאקסיומה אחרי אלפיים שנה, בית שבו חוק השבות צריך להישמר לעולם ועד, ולפעמים אפשר גם להגמיש אותו".
אז למה אתה רוצה לתת חלקים מהבית לאויביו?
"כי אני גם מאמין שעד שהפלסטינים לא יחוו את חוויית השחרור הלאומי שלהם, לא יקרה כאן כלום. לו הייתי בנימין נתניהו, הייתי הולך לאו"ם ומודיע שאני מכיר במדינה פלסטינית. חוץ מזה, כאשר יהיה באשדוד הנמל הבינלאומי הגדול במזרח התיכון, ערך הדירה שלי יעלה, לא?…"
אתה לא שוכח אולי שיש צד שני, שלא מעוניין בשלום ומעודד טרור ורצח?
"מה שאני אומר זה סוּפר־ריאלי. התרבויות הפוליטיות משתנות. אין טעות שהפלסטינים החמיצו, אבל זה לא פותר את הבעיה שלי. דוקטרינת ה'אין פרטנר', שהשלטון הנוכחי חי עליה, מפרנסת את כל הקיצונים מכל כיוון. הרבה יותר קל להפחיד עם הערבים, לדבר על השואה ולהלך אימים עם הגרעין האיראני מאשר להתמודד עם הבעיות".
אתה רואה מנהיג פלסטיני שמוכן לוותר על מה שהם קוראים זכות השיבה?
"אין זכות שיבה, שטויות. יש כאן בורות רבה והיעדר חשיבה איך נותנים סיכויים ומצמצמים סיכונים".
אתה רואה שהציבור לא קונה את זה, ומדי בחירות מביע חוסר אמון בשמאל. יש לשמאל עתיד?
"למדינה יש עתיד רק באמצעות השמאל. הבעיה היא לא מה השמאל אומר, אלא מה אנשים חושבים שהוא אומר. התפיסות שלנו מקובלות על למעלה מ־60 אחוז מהציבור בישראל, אבל אנחנו שמאל של 'קטעים'. יש לנו קטע על לגליזציה וקטע על שטחים ועוד. אין תפיסת עולם כוללת, סוציאליסטית, ציונית, מרגשת. רק בישראל המטורפת יש מציאות שבה עמרי פדן, בעלי 'מקדונלדס', הוא שמאל. אין בזה היגיון".
כלומר, השמאל מזויף ולכן איבד את אמון הציבור?
"ממש כמו כל הקשקוש הזה על ה'חברתיות', ביטוי שמכסה על כלום. נכון יותר לדבר על חלוקת המשאבים, להעניק לנכה קצבה שיוכל להתקיים ממנה. מי אשם? אין כאן אשם אחד. מדובר בפיתוח של תרבות פוליטית במדינה שקמה מכלום. נכון, נעשו חטאים נוראים, אבל צריך להעריך את המאמץ שנעשה להקים אותה מאפס. הטיפול הכושל ביותר היה ברב־תרבותיות, שאין נכס גדול יותר לציונות ממנה. לו היית לוקח מכל מרכיב תרבותי שהגיע לכאן את הטעמים והריחות והצבעים, היית מרכיב תרבות ישראלית מדהימה, טובה מכל תרבות אחרת. אבל הראשונים באו ורצו להפוך את כולם לפולנים, והשניים רצו להנציח את המצב ולשמרו במקום לטפל בו.
"אורוול כתב ב־'1984' ש'שקר הוא אמת' ו'חירות היא עבדות'. אצל הפוליטיקאים החרדים אומרים 'המצוקה היא רווחה'. למי היא רווחה? להם, כי אם לא היו 'השקופים' הללו, מה הם יעשו? לכן הם רוצים להנציח אותם".
"אם אנשי עפרה ישאלו אותי אם אני רוצה לזרוק אותם מבתיהם, אומר להם שאם זה יקרה אחוש שאני זורק אותם מסלון ביתי"
את נתניהו הוא מגדיר "גאון מבוזבז. פער ענק בין יכולת לביצוע רופס וחף מהחלטה. בעבורי, מנהיג הוא אדם שיודע שהעבודה חשובה יותר ממנו. דבר שנתניהו לא יודע ולא יידע בחייו. עניינים של 'It's not done' אינם נוגעים לו. אדם שתמיד שוכח את הארנק שלו באוטו ואין לו כרטיס אשראי, לא ראוי להנהיג את מדינת ישראל".
מרצ, לדעתו, היא "הכי אדומה מבחינה חברתית, הכי ירוקה מבחינה סביבתית, הכי אפורה מבחינת חריצות והכי שקופה מבחינת ניקיון הכפיים שלה, אלא שיש לה בעיה אחת קטנה – אין לה מצביעים".
מבחינתו, זנדברג היא ברירת המחדל. "אני לא מאלה הסבורים שהניסיון הוא תנאי הכרחי, אבל המתמודדים האחרים צריכים עדיין לבנות את עצמם, להיכנס לעניינים. מה לעשות, אני מאלה שחושבים שהדרך הארוכה עדיפה. אני חי עשרות שנים עם אותה אישה, אותו בית, אותו מספר טלפון ואותן דעות".
אתה עדיין מרקסיסט? אתה מכיר את האמרה שמי שאינו קומוניסט בגיל עשרים הוא רשע, ומי שנשאר קומוניסט בגיל שישים הוא טיפש…
"בוודאי. ההוויה מייצרת את התודעה, ואם אתה לא נותן להוויה שלך לעשות זאת אז אתה לא בן אדם. אני רואה בכנסת יותר מדי אנשים שמגיעים בתחושת שליחות, ואז היא נעלמת כי הם הופכים למנופחים מחשיבות עצמית, ולפתע הם שמים וילונות על החלונות האחוריים של הסקודה שלהם. אני לא מקבל את זה ומסרב לקבל את עידן הפוזות הזה. המצב היום הוא ש־90 אחוז מהציבור אינו מבין מה מתרחש, ועשרת האחוזים הנותרים הם עורכי דין למיניהם שמסבירים את המציאות ועושים קופה על תמימותם".
ברית הטועים
גילאון לא מאמין בשמאל המתפקד כ'מבקר המדינה', אלא בשמאל הבא לשנות חלוקות. "הגיבורים שלי הם שלושת הנביאים, עמוס, ישעיהו וירמיהו. אין סוציאליסט גדול מעמוס הנביא. הוא מדבר על 'פרות הבשן', ואין כמו התקופה שלנו להמחיש את הדברים. ישעיהו אחראי על חלוקת ארץ ישראל השלמה, שאני אוהב אותה מאוד, לפעמים אפילו יותר מהמתיישבים בה, והאות לכך הוא שאני רוצה להבטיח את קיומה.
"אם אנשי עפרה ישאלו אותי אם אני רוצה לזרוק אותם מבתיהם, אומר להם שאם זה יקרה אחוש שאני זורק אותם מסלון ביתי. לבי עם מפוני גוש קטיף. הדובר שלי, שוקי, הוא חרדי. אני עיוור בכל מה שקשור לדעות הפוליטיות של האנשים. הנביא השלישי שלי, ירמיהו, הוא הכי 'מגניב'. מה יותר מתאים היום מהאמרה 'מאסתי בזבחיכם'".
מרצ נלחמת לרוב בדתיים ובדת. אתה שותף למלחמה הזו?
"אני שואב את המקורות שלי מהתנ"ך, אך הא־לוהים שלי שונה מזה של האדם הדתי. אצלי א־לוהים הוא הסולידריות בין בני האדם. אנשים צריכים להיות אלטרואיסטים ולבחון את עצמם בכל יום כיצד הם משרתים את החברה. אני אנטי־דתי במובן שהפוליטיקאים הדתיים נותנים היום למושג להיות דתי. אני לא מקבל את הבוז שלהם כלפי אנשים שאוכלים חזיר ביום כיפור, כי זה אומר שהם מזלזלים באמונות שלהם. הציבור החרדי, ה'שחור', הוא בעל דעות קדומות, פרי עסקה אפלה שנעשתה על גבו על ידי פרנסיו ועל ידי בן־גוריון".
לאחרונה עסק גילאון בהשוואת שכר הנשים החרדיות בהייטק, שלדבריו מקבלות חצי מהשכר הניתן לעמיתיהם החילונים. "לדעתי מנסים לשמר אותן בתור 'צאן מרעית'. זו המניפולציה הגרועה ביותר. מצד שני אני גם אומר שאם השמאל לא יעקר מתוכו את הדעות הקדומות שלו, גם הם (הדתיים והחרדים – מ"ט) לא יעשו את זה".
הדוגמה הטובה ביותר, לדעתו, לדתי נטול מניפולציות היא אורי אורבך ז"ל. השניים שיתפו פעולה שנים רבות בכנסת. "אורי היה חבר נפש שלי. הייתי בין השלושה שנפרדו ממנו כאשר נפח את נשמתו. נהגנו לרכל כל אחד על הקבוצה שלו, ולאחל זה לזה הצלחה גדולה במפלגה קטנה. זו הייתה 'ברית בין הטועים' – כל אחד סבר שהשני טועה…"
"כשהרכבתי לנכדים שלי מיטת קומתיים של איקאה, הבנתי שלמותג השוודי יש הרבה יותר עקרונות מאשר ליש עתיד"
הזכרתי לגילאון את הכרזתה של זנדברג כי תהיה מוכנה לשבת בממשלה עם אביגדור ליברמן. הוא אינו רואה בכך כל פגם. "אף פעם לא ראיתי אידאולוגיה בישיבה באופוזיציה. אתה יודע מתי הייתי הכי מאושר? כשהייתי בתפקיד ביצועי כסגן ראש עיריית אשדוד אצל צבי צילקר, הליכודניק הזה". גילאון חוזר לתנ"ך כדי לבטא את השקפתו בנושא. לפי פרשנותו, הנביאים דיברו על שלוש חלוקות: עמוס – על המשאבים הלאומיים, ישעיהו – על הארץ, וירמיהו – על הפרדת הדת מהמדינה. "אם נקבל שתיים מתוך שלוש החלוקות הללו, נצטרף. אם נקבל אחת, נתמוך מבחוץ באותה חלוקה", הוא אומר.
הוא עצמו לא פוסל גם ישיבה בממשלה בראשות הליכוד ובהשתתפות נפתלי בנט, אם כי על בנט הוא אומר: "לא הייתי רוצה לראות אותו כראש ממשלה, לא בגלל דעותיו אלא בשל תכונותיו האקסצנטריות. הוא 'משתמש כבד' באנשים סביבו. אני אוהב אש תמיד, אבל לא זיקוקי דינור".
למה שאנשים המעוניינים להחליף את נתניהו יצביעו למרצ במקום לעזור ללפיד, שעל פי הסקרים סיכוייו טובים בהרבה לעשות זאת?
"לפיד הוא בקו"ם של אסקפיזם. כלומר, אתה יודע שהמצב לא בסדר אבל אתה לא רוצה לקבל הכרעות. בא גילאון ואומר שצריך לקבל הכרעות. זה הבקו"ם שלי. פעם קראתי ליש עתיד בשם 'איקאה פוליטית'. כשהרכבתי לנכדים שלי מיטת קומתיים של איקאה, הבנתי שלמותג השוודי יש הרבה יותר עקרונות מאשר ליש עתיד".
גילאון מתקשה להתכחש למשבר המנהיגות בשמאל. "טרם עמדתי על טיבו", הוא אומר על יו"ר העבודה אבי גבאי, "אבל אני מבטיח לו שבקטע של מה זה להיות יהודי, הוא עוד לא למד מה שאני כבר שכחתי". למרות הסתייגותו מיו"ר הבית היהודי, הוא מקווה שלשמאל יפציע בנט משלו. "צריך שיהיה לשמאל אדם רגשי ולא אינסטרומנטלי, איש מכירות שמשתמש באנשים. אני מחפש שותפות".
שר האוצר, משה כחלון, ניגש לגילאון והשניים מתחבקים. "תפסיק להיות ברוגז איתי", מבקש גילאון. "עשיתי לו פשלה והוא לא סולח לי עד היום". כחלון צוחק. מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, ניגש גם הוא לאחל רפואה שלמה, ואומר לי: "אין הרבה אנשים כמוהו". גילאון משיב: "הוא אויב העם, אבל אני אוהב אותו".
איפה תהיה בעוד עשר שנים?
"אדם עם הרבה נכדים. מעבר לזה אין לי נבואות. ראה, אין פוליטיקות שמחות. פוליטיקה היא מחלה חשוכת מרפא. אני כל בוקר קם, נועל נעליים והולך לעבוד בשירות הסוציאליזם, שבעבורי הוא תנועת תיקון לכל מה שבמאה השנים האחרונות קלקלו בציונות. אני אולי איחרתי את דורי, אבל האנשים שבאים אחריי טובים יותר ממני".
