הדי הסכם הפיוס ההיסטורי שנחתם בשבוע שעבר בין קטאר למדינות המפרץ, הגיעו גם לירושלים. אחרי כמעט ארבע שנות חרם שהטילו מדינות המפרץ ומצרים על קטאר, שבה ממלכת הגז הקטנה לחיקה של מועצת מדינות המפרץ. הרבה שאלות יצוצו בימים ובשבועות הקרובים בעקבות ההסכם הזה. מעניינת במיוחד השאלה אם בעקבות ההסכם ייווצרו כעת תנאים להתנעת עסקה סיבובית לחילופי שבויים בין ישראל לחמאס: שחרור אסירי חמאס שבכלא הישראלי, תמורת השבתו של אברה מנגיסטו וגופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול. בין קטאר המעבירה כספים לעזה מדי חודש בחודשו, ובין ישראל נוצרו יחסים מורכבים, שרק טפח מהם חשוף לציבור הרחב. ואם זה המצב, האם ראש ממשלת ישראל מסוגל להתמודד עם אופציה כזו, שאולי תיכפה עליו, כשנותרו 11 שבועות בלבד לבחירות?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם טראמפ יספיק להביא להסכמי נורמליזציה נוספים?
– תקלה בחיסון: מאות חוסנו במחט לא מתאימה
– סדקים באישומים: לקראת שלב ההוכחות במשפט רה"מ
ביום שלישי נחת אמיר קטאר, השייח' תמים אל־ת'אני באל־אולה, פנינת מדבר ארכיאולוגית בצפון מערב הממלכה הסעודית. את פניו קיבל יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן. החיבוק החם היה האות לפתיחת טקס הפיוס, שבו הסירו מדינות המפרץ את החרם מעל קטאר. אבל המסכות נותרו על הפנים, ולא רק במובן המילולי. לטקס הוזמנו שתי אורחות חשובות: מצרים, שזעמה על תמיכתה של קטאר בתנועת האחים המוסלמים והייתה שותפה מלאה לחרם על קטאר מלכתחילה, וכוויית, ששימשה מתווכת בין קטאר למדינות המפרץ וניהלה את המו"מ הקצר והאינטנסיבי בהצלחה.
הכול החל לפני קצת פחות מארבע שנים. ביוני 2017 החליטה מועצת מדינות המפרץ וסעודיה בראשן להטיל חרם על קטאר בגלל תמיכתה בארגוני טרור אסלאמיסטיים ויחסיה הקרובים מדי עם איראן, טורקיה ותנועת האחים המוסלמים. הקטארים הכחישו מכול וכול את ההאשמות בתמיכה בטרור, אבל לא נסוגו לרגע מתמיכתם הגלויה, הברורה והעקבית באסלאם פוליטי בכלל ובתנועת האחים המוסלמים בפרט. גם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ תמך בתחילה בהתלהבות במהלך החרם על קטאר. אבל ככל שהתקרב סיום כהונתו, שינה כיוון. בשנה וחצי האחרונות תמך טראמפ בחידוש הדיאלוג בין מדינות המפרץ לקטאר. בשטחה של קטאר נמצא בסיס אל־עודייד, שהוא הנכס הצבאי האמריקני הגדול ביותר באזור, וממנו יוצאות בשנים האחרונות רוב הפעולות נגד דאעש.
אבל הסיבה העיקרית לשינוי העמדה האמריקנית הייתה רצונו של טראמפ לפייס בין שתי בנות הברית החשובות שלו במפרץ, סעודיה וקטאר, בניסיון לייצר חזית אחידה במאבק מול איראן בטרם ייכנס לבית הלבן נשיא דמוקרטי, השואף להשיב את הסכם הגרעין עם איראן על כנו. ביום שלישי, שבועיים וחצי בלבד לפני טקס ההשבעה של ביידן, נראה היה שהמטרה הושגה. יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, פתח את הפסגה השנתית של מדינות המפרץ בקריאה לעמדה אחידה נגד איראן. "היום אנו זקוקים יותר מתמיד לאחד את מאמצינו ולהתמודד עם האתגרים הניצבים לפנינו", אמר. "במיוחד נגד האיומים שמציבה תוכנית הגרעין של המשטר האיראני ותוכנית הטילים הבליסטיים שלה, כמו גם פרויקטים חתרניים והרסניים, שהיא ושלוחותיה באזור מאמצות". החלק הזה בדבריו כוון בעיקר נגד כוח הפרוקסי החות'י, שמפעילים האיראנים בתימן. בהדרכתם ותמיכתם הפכו החות'ים את שדות התעופה ומתקני הנפט של סעודיה ליעד יומיומי כמעט למתקפות רחפנים וטילים. "על הקהילה הבינלאומית לנקוט פעולה רצינית נגד האיומים מצד טהרן", אמר יורש העצר הסעודי.
קשה לחשוב שמשחקי המונדיאל בקטאר ייפתחו לעולם כולו ואילו הסעודים יצפו בהם בטלוויזיה. ומכיוון שהעיתוי מחייב את קטאר לנהוג בריסון, הצעד הסעודי הוא מהלך נבון
השאלה המתבקשת בעקבות החתימה על ההסכם, היא כמובן שאלת מאזן המנצחים והמפסידים. על פניו נראה שהמנצחת הגדולה היא קטאר. כשהוטל עליה החרם הציבו לפניה מדינות המפרץ שורה של דרישות לסיומו, בהן סגירת רשת אל־ג'זירה, ניתוק קשריה מתנועת האחים המוסלמים והתרחקות מאיראן ומטורקיה. דבר מכל אלה לא קרה. להפך. קטאר דחתה את הדרישות והאשימה את מדינות המפרץ בניסיון לערער על ריבונותה. עוצמתה הכלכלית והפיננסית לא רק עזרה לה להחזיק מעמד, אלא אף להתעצם יותר. בניגוד למטרת החרם, הקשר בין קטאר לטורקיה רק התחזק בזכות משלוח של כוח צבאי לבסיס הצבא הטורקי בקטאר, נוסף על רכבת ימית ואווירית של סיוע טורקי, כולל אלפי פרות להקמת ענף חלב מקומי משגשג. גם היחסים עם ארה"ב, שקרטעו בתחילה, השתפרו באופן ניכר לקראת סוף הקדנציה של טראמפ. החרם הוא כעת נחלת העבר, והסעיף היחיד לכאורה שבו ויתרה קטאר, היה הסרת התביעות שהוגשו נגד סעודיה לבתי הדין הבינלאומיים על נזקים שנגרמו מהחרם.
איך שכדור מסתובב לו
גם הסעודים, כידוע, רחוקים מלהיות פראיירים. ברור להם שקטאר לא באמת שינתה את פניה. הם מבינים שבדוחא לא יצננו את היחסים עם אנקרה או עם טהרן. להפך. גם הסוגיה של מימון ארגוני הטרור האסלאמיסטי תישאר לא פתורה. זו האסטרטגיה שבה שומרים הקטארים על עצמם מחוץ למעגל הטרור האזורי, בעודם מפעילים אותו על אחרים לצורכיהם. המקום היחיד שבו אפשר יהיה לראות בעין את השפעת ההסכם על ההתנהלות הקטארית, יהיה בעיקר האופן שבו יתנהלו בשבועות ובחודשים הקרובים שידורי אל־ג'זירה. "המבחן יהיה בשאלה אם תיפסק ההסתה נגד מצרים ואיחוד האמירויות", אומרת ד"ר רונית מרזן, חוקרת חברה ופוליטיקה פלסטינית מקתדרת חייקין באוניברסיטת חיפה. "אבל מעבר לכך יש פה מהלך שנועד להסיר את עננת רצח חשוקג'י מעל ראשו של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, בתמורה להסרת המצור מעל קטאר. להציג אותו כמנהיג פרגמטי ומקובל. זו ככל הנראה גם הסיבה שהמלך סלמאן נותר בבית, כדי לא להאפיל על הבן".
במזרח התיכון ממתינים כעת לראות כיצד ינהג ביידן בסוגיית הגרעין האיראנית. איך יתרגם למעשים את עמדתו התומכת בשיבה להסכם הגרעין עם איראן. הפיוס עם קטאר נועד להעביר לו מסר שאינו משתמע לשתי פנים, כי במזרח התיכון קמה חזית חזקה ומאוחדת מול איראן. וזה המסר העיקרי מאחורי הפיוס.
לצידו של המסר הזה יש מסר נוסף, קריטי לא פחות, בעבור יורש העצר הסעודי. זהו המסר שלו לדור הצעיר בסעודיה, הכמהַ לשינוי בסגנון החיים ובאיכותם. תמיכתו של הדור הזה קריטית לעיגון מעמדו של הנסיך מבית. במיוחד עכשיו. הנסיך הלך עימם עד כה כברת דרך ארוכה, ב"תוכנית 2030 לפיתוח" ובאישור נהיגה לנשים, והוא לא ימנע מהם את חגיגת הכדורגל הגדולה בעולם – המונדיאל בקטאר. שנה ועשרה חודשים בלבד נותרו לפתיחת משחקי הגביע העולמי. קשה לחשוב שהמשחקים ייפתחו לעולם כולו ואילו צעירים מסעודיה וממדינות המפרץ יצפו בהם על מסכי הטלוויזיה בבית, כשהדבר האמיתי מתרחש מעבר לפינה. ומכיוון שהעיתוי מחייב כעת את קטאר לנהוג בריסון, כדי לא לפגוע במשחקים, המהלך הסעודי הוא מהלך נבון בזמן הנכון.
ואם כבר מדברים על מונדיאל, כבר תקופה ארוכה שחברות ישראליות מתעניינות בחוזי אבטחה שמנים במסגרת משחקי המונדיאל בקטאר – אבטחה פיזית ואבטחת סייבר גם יחד. "התחרות עזה, שלא לומר אגרסיבית", אומרים מקורות יודעי דבר, "אך עד כה נמנעו החברות הישראליות מפנייה לבית המשפט בשל הרגישות הרבה האופפת את קשריהן בקטאר, וחוסר הרצון לחשוף אותם בבית המשפט".
