מעט אחרי חג הפסח אשתקד, פסק בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ כי לבתי החולים בישראל אין סמכות לאסור הכנסת חמץ לשטחם במהלך חג הפסח. לאחר הפסיקה, ביקשה הרבנות הראשית לקיים דיון נוסף בנושא, עמדה שנתמכה על ידי היועץ המשפטי לממשלה. אתמול (א') סתמה הנשיאה חיות את הגולל וקבעה בתגובה כי לא יתקיים דיון נוסף, וכי אין למשרד הבריאות או לרבנות הראשית סמכות חוקית למנוע הכנסת חמץ לבתי החולים במהלך הפסח.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
"זכית להגשים חלומות של כולנו": השגריר פרידמן עוזב
"הגענו לקיבוץ בחנוכה, ישר לסופגניות. כולם רצו שנתחיל להשמין"
הכירו את הח"כ הסרוג החדש: משה קינלי טור פז
קביעתה של הנשיאה גררה סערה ציבורית ותגובות פוליטיות, הן ממחנות דתיים שמרניים שטענו לפגיעה בצביונה היהודי של המדינה, הן על ידי השופטים והן מגופים ליברלים. ח"כ משה גפני התרתח והאשים: "שופטי בג"ץ החצופים מנצלים את התקופה שבין כנסת אחת לשנייה שאי אפשר להעלות בה את התיקון לחוק שהצעתי בעניין זה. נדרוש בכל תוקף את פסקת ההתגברות כדי לעשות סדר בכוח הבלתי מוגבל שלהם".
הרבנות הראשית הביעה את חששה כי "מעבר לפגיעה בצביונה היהודי של מדינת ישראל, הכנסת חמץ לבתי החולים במהלך חג הפסח תגרום לשומרי כשרות להדיר עצמם מבתי החולים תוך הימנעות מקבלת טיפול רפואי. הרבנות הראשית תתקשה להבטיח מזון כשר בבתי החולים. אנו תקווה כי יימצא פתרון לעניין באמצעות חקיקה או בכל דרך אחרת".
מנגד, ח"כ תהלה פרידמן (כחול לבן) יצאה נגד התנהלות הרבנות הראשית בעניין: "משרד הבריאות רצה פשרה. משרד המשפטים התחנן לפשרה. ארגונים ורבנים הציעו פשרות והרבנות סירבה. הטענות הן ממש לא לבג"ץ במקרה הזה. הן כלפי מי שמתעקש להפוך כל סוגיה יהודית למלחמה".
ברוב של שני שופטים קיבל בית המשפט בחודש אפריל את עתירת 'הפורום החילוני' ושאר העותרים, בהם ח"כ תמר זנדברג ופרופ' יורם לס, משום פגיעה בזכויות היסוד של קהל המטופלים ומבקריהם לאוטונומיה וחופש מדת. השופט ניל הנדל, שנותר בדעת מיעוט, סבר כי "העתירה, טוב לה שלא הוגשה יותר משהוגשה" וכי המקרה לא היה צריך להגיע להכרעה שיפוטית, אלא ראוי היה לסיים אותו בפשרה חברתית.
בדעת המיעוט, הבליט השופט הנדל בפסק הדין את העובדה שדרושה ידיעה הלכתית כשבאים לפסוק בעניין כה חמור. השופט הנדל הדגיש כי אנו חיים במדינה המוגדרת יהודית ודמוקרטית, ועל כן יש לפתור את העניין בשיח ולא בחקיקה או בהכרעה שיפוטית.
על מנת שלא להגיע להכרעה שיפוטית נוספת בעניין הלכתי, הוצגה פשרה בין הרבנות הראשית והמדינה. על פי הפשרה ייוחד מתחם בשטח בתי החולים אליו תותר הכנסת מוצרי חמץ, ולא יוכנסו אליו כלי אוכל של בית החולים. בהמשך, שינתה הרבנות הראשית את עמדתה ביחס לחלופה זו וסברה כי בהיעדר בידוק בכניסה לבית החולים, חלופה זו לא תהיה אפשרית נוכח הצורך לוודא את קיום דרישות הכשרות שבנוהל.
בפסק הדין נקבע לבסוף כי האיסור על הכנסת חמץ לבתי חולים בחג הפסח, כמו גם חלופת מתחמי החמץ, גורמים לפגיעה בחופש הבחירה, בחופש הפעולה ובחופש מדת של ציבור המטופלים ולבאי בתי החולים אשר אינם מקפידים על מצוות ההלכה היהודית. התייחסות לפגיעה בחופש מדת של באי בית החולים היהודיים, שאיסור חמץ בפסח הוא מהחמורים שבהלכה היהודית, לא ניתנה.
השופט הנדל שחלק על פסק דינו של השופט פוגלמן סבר שיש למחוק את העתירה ולאפשר לרבנות הראשית ולעותרים, בהם "הפורום החילוני", ח"כ זנדברג ופורפ' יורם לס, להגיע לפתרון. נדמה כי השופט הנדל ביקש לעשות הכל על מנת שסוגיית החמץ לא תגיע לכדי הכרעה שיפוטית.
הנשיאה חיות שהותירה את פסק הדין על כנו הבחינה כי פסק הדין לא עסק בשאלה מהו ה"סטטוס קוו" בענייני אכילת חמץ בפרהסיה או בשאלה האם התקיימה חריגה ממנו והאם היא מוצדקת. השאלות שנדונו לקביעתה, היו משפטיות וממוקדות העוסקות בשאלת הסמכות להורות על איסור הכנסת מזון לשטחי בתי החולים, והאם למאבטחים קיימת סמכות לערוך חיפוש בתיקי באי בתי החולים כדי לאכוף את איסור החמץ.
עוד הדגישה הנשיאה חיות כי בעוד הרבנות הראשית העלתה את החשש שבעקבות פסק הדין תיגרם פגיעה בכשרות המזון בבתי החולים, אין בחשש זה כדי להוות מקור הסמכה לפגיעה בחירויות היסוד.
"יש לקוות שהמבקשת ומשרד הבריאות לא שקטו על השמרים מאז מתן פסק הדין", כתבה חיות, "ופעלו על מנת למצוא פתרון הולם אשר יאפשר לשמור על זכויותיהם של כלל החולים ויתר באי בתי החולים כבר בחג הפסח הקרוב".
