כפי שקרה לאורך כל חמש השנים הקודמות, גם יומיים לאחר הפריצה האלימה של תומכיו לקפיטול, המשיך הנשיא היוצא דונלד טראמפ לייצר במו מקלדתו את החדשות באמצעות ציוציו בטוויטר: "ל־75 מיליון הפטריוטים האמריקנים האדירים שהצביעו בעדי, בעד אמריקה תחילה ובעד לעשות את אמריקה גדולה שוב, יהיה קול ענק גם בעתיד הרחוק. הם לא יסבלו אף חוסר כבוד או התנהגות לא הוגנת כלפיהם באף צורה!!!", צייץ טראמפ ביום שישי לפני כשגבוע, ואז הוסיף: "לכל מי ששאלו, לא אשתתף בהשבעה (של הנשיא הנכנס ג'ו ביידן; א"ש) ב־20 בינואר".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התפצלנו בשביל חיבורים: בוגי לא מבין איפה הוא טעה
– "זו לא משכורת אבל בתקופה הזאת כל שקל זה טוב"
– מומחים באונ' העברית מתריעים: "סיכויי התמותה עלו, השיא עוד לפנינו"
הפרשנים מיהרו לעוט על המילים הללו ולהתווכח אם יש בהן רמיזה לכך שהנשיא קיבל באופן סופי את תוצאות הבחירות, או אולי להפך – ההכרזה על היעדרותו מההשבעה מבטאת את קריאתו הסמויה למעריציו המושבעים לעשות בה מה שכבר ניסו לעשות בקפיטול. כך או כך, כולם המתינו למילים הבאות שישגר הנשיא מהחשבון שמזמן הפך למשרד הדוברות האמיתי שלו, בתקווה להבהרת עמדתו, אולם לטוויטר היו תוכניות אחרות.
זמן קצר לאחר הציוץ הזה, ויום לאחר החלטות דומות של פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות, חשבונו של נשיא ארה"ב נחסם. הנימוק שהוצג לכך בבלוג הרשמי של טוויטר, נשמע כמו פלפול משפטי. השימוש במילים דוגמת "פטריוטים אמריקנים", נטען, רומז לתמיכת הנשיא היוצא במעשיהם של אוהדיו, וגם אמירתו שלא ינכח בהשבעה סותרת את ההצהרה שפרסם עוזרו דון מגאן יום קודם לכן, ולפיה תתקיים "העברה מסודרת" של הממשל. "לכן", סיכמו שם, "החלטתנו היא ששני הציוצים שלעיל עלולים לעורר אחרים לחזור על המעשים האלימים שהתרחשו ב־6 בינואר 2021, וישנן אינדיקציות רבות שהם מובנים ומתקבלים כעידוד לעשות זאת".
פסק הדין היה חלוט וסופי. דונלד טראמפ, נשיא הטוויטר הראשון, האדם שבנה את הצלחתו על הרשתות החברתיות ובמקביל ניהל מולן מלחמה תמידית, נאלם דום וחשבונו הושתק לצמיתות.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה דונלד טראמפ נחסם ברשת החברתית האהובה עליו. 2 בנובמבר 2017 היה עוד יום סטנדרטי בטוויטר עבור הנשיא טראמפ. הוא התייחס במהלכו לנושאים מגוונים – מהמעבר של חברת הטכנולוגיה "ברודקום" לאמריקה ("20 מיליארד דולר בהכנסות שנתיות!") ועד ברכות לקבוצת יוסטון אסטרוס על ניצחונה באליפות הבייסבול האמריקנית ("#יוסטוןסטרונג!").
ואז, ב־18:45 שעון וושינגטון, מעט אחרי שטראמפ הודיע על מינויו של ג'רום פאואל ליו"ר הפדרל ריזרב ("כבוד גדול הוא לי"), חשבונו של הנשיא נעלם. מי שניסה לגשת אליו, פגש במילים המוכרות: "סליחה, העמוד הזה לא קיים". השמועה התפשטה במהירות בָּזָק אינטרנטית, ואיתה ההשערות. האם מדובר בטעות, או שמא טוויטר נכנעה לדרישות הרבות ומחקה את החשבון? תומכי טראמפ זעמו על מה שראו כצנזורה בעייתית, ואילו מתנגדיו חגגו את החופש לשוטט באתר בלי להיתקל בציוצי הנשיא שהם מתעבים. אולם עד 18:56 החשבון חזר, ללא התייחסות מטוויטר וגם לא מטראמפ, שנראה כי בזמן אמת כלל לא היה מודע לכך שבמשך 11 דקות תמימות הרשת התנהלה בלעדיו.
למחרת בערב פרסמה טוויטר הצהרה שלפיה הייתה זו "טעות אנוש". שעתיים לאחר מכן היא כבר הודתה שזו לא ממש הייתה טעות אלא מעשה מכוון של עובד, שביומו האחרון בחברה החליט, בצעד הפגנתי והצהרתי, לנתק את חשבונו של הנשיא מהמכשירים. האם הגיוני שלעובד אחד בטוויטר יהיה הכוח להשבית את חשבונו של אחד האנשים החשובים בעולם? היו מי שתהו. בעומס האירועים של השנים האחרונות, התקרית קצרת המועד הזו נעלמה מהזיכרון הציבורי. אולם זו הייתה עוד סנונית בדרך הארוכה שהובילה לחסימתו הסופית של הנשיא לפני כשבוע. טראמפ עצמו סיכם זאת היטב למחרת אותה חסימה, בציוץ יחיד שהתייחס אליה: "החשבון שלי נחסם ל־11 דקות על ידי עובד סורר. כנראה שהדברים שלי סוף סוף חודרים לציבור הרחב ומשפיעים".
המינגוויי ב־140 תווים
הרבה לפני שנבחר לנשיא ארה"ב, ואף לפני שנכנס לזירה הפוליטית, היה דונלד טראמפ לאושיית טוויטר. במאי 2009 פתח טראמפ, אז איל נדל"ן ניו־יורקי ומנחה ריאליטי, את חשבונו ברשת החברתית חובבת המסרים הקצרים, וצבר במהירות עוקבים רבים. כשהכריז על כוונתו להתמודד על מועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, הוא כבר היה צייצן פורה, וסגנונו והתבטאויותיו היו רחוקים מאוד מהמצופה מפוליטיקאי שמבקש להגיע לנשיאות. זירת הטוויטר סיפקה את אחד האיתותים הראשונים לכך שטראמפ איננו בגדר קוריוז שייעלם ברגע שתתחיל ההתמודדות האמיתית. אנשי ימין שאמרו מילה רעה נגדו, מצאו עצמם מותקפים על ידי תומכים זועמים, ומסרים פשטניים שהיו נעלמים במהרה אם מישהו אחר היה מפרסם אותם – זכו לתהודה נרחבת כאשר מעליהם התנוסס שמו של טראמפ.
באליטות התקשורתיות והפוליטיות הביטו בביטול על סגנונו של טראמפ, אולם בקרב העם הוא הרחיב את מעגל אוהדיו, אזרחים מן השורה ששיוועו לאדם שידבר אליהם ישר ולעניין, בלי טריקים ובלי התחכמויות. קהל מסוג אחר, שהגביר גם הוא את התהודה של טראמפ, הורכב מצעירים מעודכנים שאפשר להגדירם חיות רשת, ברובם חסרי אידיאולוגיה פוליטית עקבית, אך כאלה שנמשכו למיליארדר הססגוני ששימש מבחינתם מכרה זהב של בדיחות, ממים, אמירות בוטות והתבטאויות לא תקינות פוליטית בעליל. שני הקהלים השונים בתכלית – ימנים שמרנים ומבוגרים שבקושי ידעו להתנהל בעולם הטכנולוגי החדש, לעומת צעירים שנולדו אליו ובנו סביבו את חייהם – התאחדו לבייס מקוון שפעל נמרצות למען הכוכב שלו בטוויטר, בפייסבוק, ביוטיוב ועוד. נוכחותו של טראמפ ברשת הלכה והתרחבה, ושיעורי התמיכה בו בסקרים נסקו. בד בבד, כל האולפנים ותוכניות החדשות נאבקו על ההזדמנות לראיין מועמד סנסציוני כמו טראמפ.
יריביו של טראמפ, שמיהרו להשיב למתקפותיו נגדם, רק העצימו עוד את החשיפה שלו. פוקס ניוז הפכה לממלכתו הבלתי מעורערת, אולם גם רשתות שמזוהות עם השמאל כמו CNN ו־MSNBC, התאמצו שהוא יופיע אצלן כמה שיותר ואף שידרו כנסי בחירות ונאומים שלו – בו בזמן שהן הוקיעו אותו והתריעו מפני הסכנה לדמוקרטיה שהוא מהווה לדעתן. הסיבה לכך הייתה מסחרית בלבד, כפי שהבהיר בקולו נשיא CNN ג'ף צוקר, יריב מושבע של טראמפ, בהקלטה שפרסם איש החדשות טאקר קרלסון בשנה שעברה. צוקר, שכינה את טראמפ "הבוס" במהלך השיחה, דיבר עליו במונחים של מכרה רייטינג. ואם בטלוויזיה כך, ברשתות החברתיות התהודה שלו הרקיעה שחקים. מבחינת מנהליהן הוא היה תרנגולת שמטילה ביצי זהב וטראפיק. צוות הקמפיין שלו השקיע סכומי עתק בפרסומים בפייסבוק, רובם תמונות פשוטות של טראמפ על רקע דגלים וסמלים של ארה"ב, וכיתובים כמו "יו־אס־איי" וכמובן "מייק אמריקה גרייט אגיין".
השימוש הווירטואוזי שלו בטוויטר כשוט לחבוט ביריביו בתוך המפלגה הרפובליקנית – ב־2015 התרברב טראמפ וטען שכינו אותו "המינגוויי ב־140 תווים" – והפיצול בין המתחרים הנותרים, הפילו את המועמדות הרפובליקנית לידיו של טראמפ כפרי בשל. הוא המשיך באותה אסטרטגיה מול הילרי קלינטון – שבכירים בקמפיין שלה הודו לימים שהוא התנהל באופן אנכרוניסטי ולא התאים עצמו למכונת הרשת המשויפת של הרפובליקנים – והפך את מה שעד לא מזמן נראה תלוש מהמציאות, לעובדה קיימת. "לא הייתי יושב כאן עכשיו אם לא היה טוויטר", אמר טראמפ לטאקר קרלסון חודשיים לאחר שהניח את ידו השמאלית על ספר תנ"ך, הרים את ידו הימנית ונשבע להגן על החוקה כנשיא ארה"ב.
כשהבחינו שטראמפ מחריש בשעות הערב של ימי שישי, נפוצה השמועה שהסיבה היא בתו איוונקה שמחרימה לו את הטלפון כשהוא סועד עם משפחתה את ארוחת ליל שבת
אם מישהו ציפה כי קדחת הציוצים של טראמפ תירגע עם כניסתו לתפקיד, כבר בימים הראשונים התברר שאין לו כוונה להשתנות. אמירות ומסרים נשיאותיים שעד כה היו מועברים לתקשורת דרך דוברות הבית הלבן, הופיעו בטוויטר בתכיפות כזו עד שהדובר הראשון, שון ספייסר, הודיע לכתבים שציוצי טראמפ הם בגדר "הצהרות רשמיות של נשיא ארה"ב". הארכיון הלאומי האמריקני פרסם מכתב שבו התבקש הבית הלבן "לשמור ולשמר את כל הציוצים שמפרסם הנשיא כחלק מתפקידו הרשמי, כולל אלו שהנשיא מוחק, כחלק מרשומות נשיאותו". כעת, במקום מתחריו בדרכו לנשיאות, החל טראמפ לשגר ציוצים זועמים נגד חברי קונגרס וסנטורים רפובליקנים שלא התיישרו עם עמדותיו.
גורמים במפלגה שעוד בימי הקמפיין ניסו למתן את השימוש של טראמפ בטוויטר, הכפילו את מאמציהם גם בעקבות סקרים שמהם עלה כי רוב האמריקנים מעוניינים שהנשיא יצייץ פחות. אך ציוציו של הנשיא המשיכו להפנות אליהם את תשומת הלב הלאומית. כאשר בשלב מסוים הבחינו בכך שטראמפ מחריש בשעות הערב של ימי שישי, נפוצה השמועה שהסיבה היא בתו איוונקה שמחרימה לו את הטלפון כשהוא סועד עם משפחתה את ארוחת ליל שבת.
הקשר בין טראמפ לרשתות החברתיות היה גם חלק מפרשת "רוסיה־גייט", כאשר נטען שרוסיה התערבה בבחירות בארה"ב כדי לסייע לו. ההתערבות נעשתה, כך נטען, בעיקר באמצעות הקמת פרופילים פיקטיביים שפרסמו חדשות כזב ברשתות החברתיות, ופייסבוק וטוויטר הואשמו בגריפת הון עתק מערעור יסודות הדמוקרטיה. אך הרשתות מצידן הבהירו שאין בכוונתן לצנזר את נשיא ארה"ב – בוודאי שלא למחוק את חשבונותיו – והתגוננו מפני הטענה כי הבמות שלהן אפשרו לרוסים להטות את הבחירות. כאשר התובע המיוחד רוברט מולר פרסם דו"ח שלא כלל המלצות נגד הנשיא, טראמפ ראה בכך אור ירוק להמשיך ביתר שאת.
"רשת אפלה אינטלקטואלית"
חשבון הטוויטר של טראמפ יצר סביבו מערכת אקולוגית שלמה. אנשי שמאל שעד אז היו אנונימיים, הקפידו לנסח תגובה חריפה לכל ציוץ חדש, וזו זכתה באופן קבוע לעשרות ומאות אלפי פיברוטים וריטווטים. לאחר שהנשיא נחסם, מישהו מהם התלונן שכעת כל המודל העסקי שלו קרס. כל התבטאות של הנשיא הפכה לתחרות פוליטית, כאשר תומכיו מחבבים ומשתפים אותה בכל יכולתם, בעוד יריביו מנסים לצבור כמה שיותר תגובות זועמות נגדו. אמירות וסיסמאות שנולדו בטוויטר מצאו את דרכן לחולצות, מחזיקי מפתחות ושפע של מרצ'נדייז נוספים. רבים פתחו חשבונות חדשים רק כדי להשתתף בחגיגה.
דונלד טראמפ לא היה היחיד שרכב על הסוס הדוהר של הרשתות החברתיות. בזמן שהוא השתמש בטוויטר כדי לנצח, אחרים ניצלו אותה להפצת האידיאולוגיה שלהם להמונים. הרשת החברתית, שהחלה כבעלת פרופיל שמאלני מובהק מבחינת אופי משתמשיה, חוותה זינוק במספר משתמשיה השמרנים במקביל לעלייתו של טראמפ. דמויות כמו הפובליציסט בן שפירו, הפסיכולוג הקנדי הפופולרי ג'ורדן פיטרסון, מגיש הפודקאסטים ג'ו רוגן, הסופר הבריטי דאגלס מאריי ועוד – שכבר היו מוכרים בזכות פודקאסטים או סרטוני יוטיוב – פרצו כעת למיינסטרים עם חשבונות שצברו במהירות עוקבים והשפעה על השיח. בארי וייס, עורכת לשעבר בניו־יורק טיימס, הגדירה אותה כ"רשת אפלה אינטלקטואלית" – כלומר מעין רשת מחתרתית מקבילה, שהמכנה המשותף שלה הוא התנגדות לשיח השולט ולפוליטיקת הזהויות הפרוגרסיבית.
בעודם מעצימים עוד את התעבורה בטוויטר, יוטיוב ודומותיהן, נתקלה הקבוצה הזו בהתנגדות גוברת מהצד הפרוגרסיבי, שהחל לתבוע את חסימתה. הדרישות הללו הופנו ביתר שאת נגד מנהלי הרשתות החברתיות, ואלה החלו להיענות לה. יוטיוב חסמה את האפשרות להפיק רווחים מסרטונים שונים שהציגו עמדות שמרניות, ורשתות אחרות הבטיחו "לשמור על בטיחותם" של גולשים, בין היתר באמצעות הסרת חשבונות סוררים. בתגובה הן ספגו האשמות משני הצדדים: רפובליקנים האשימו אותן בצנזורה, ודמוקרטים טענו כמובן שהן לא מצנזרות מספיק.
הלחצים הגוברים מצד עיתונאים, פוליטיקאים, פעילים חברתיים וגם עובדים בעמק הסיליקון, להחרים מי שדעותיו אינן עולות בקנה אחד עם השיח ההגמוני, הדאיגו רבים. עבור מי שתלוי ביכולתו להשתמש ברשתות, ההשלכות היו עלולות להיות הרסניות. ככל שצנזורה כזו הייתה ננקטת ביד רחבה, היה ביכולתה להעלים צד פוליטי שלם ולהשתיק את קולו במרחבים התוססים ביותר בעולם. וכך, ב־2018 החליטה קבוצה של אנשי תקשורת ועסקים אמריקנים להקים אפליקציה שתהיה חופשית לחלוטין, ללא צנזור וללא סינון אידיאולוגי: פארלר.
בתחילה היה קשה למצוא משתמשים חדשים ברשת החדשה, והיא אוכלסה בעיקר על ידי מי שכבר נחסמו במקומות אחרים: ניאו־נאצים, חובבי קונספירציות, אנשי תנועת ה"אלט־רייט" הידועה לשמצה והזויים אחרים. אולם הקריאות לצנזורה רק גברו, ומקימי הרשת החדשה הימרו שלא ירחק היום וכל מי שכבר לא יוכל לראות בטוויטר את ביתו ינהר אליהם – אולי אפילו טראמפ עצמו.
הערת אזהרה
התחזית הזו הפכה למציאותית יותר ב־2020. אחרי שנים של דרישות לריסון חשבונו של נשיא ארה"ב, הכריזה טוויטר כי תתחיל לסמן ציוצים שמפיצים מידע כוזב בשלל תחומים, כמו פוליטיקה ובריאות. ב־26 במאי חווה זאת טראמפ לראשונה, כאשר מתחת לשני ציוצים שלו, שערערו על אמינות ההצבעה בדואר, הופיע סימן קריאה ולצידו קישור שנשא את המילים: "קבלו כאן נתונים על הצבעה בדואר".
הטפטוף הפך לצונאמי. ציוץ אחרי ציוץ של הנשיא – ממסרים על הבחירות ועד טענות על מגפת הקורונה – לוו באזהרות מפני מידע כוזב. לא עבר זמן רב והנוהג הזה זלג גם לפייסבוק, אינסטגרם ועוד. הנשיא זעם, והבטיח להעביר צווים מנהליים ושינויים חוקיים שיבטלו את ההגנות על רשתות חברתיות או יטילו עליהן רגולציות שימנעו התנהלות כזו. מבקרי הרשתות החברתיות מיהרו להצביע על שורה ארוכה ומטרידה של דיקטטורים, רודנים וארגוני טרור – מהאייתוללה חמינאי ועד שירותי תעמולה רוסיים וסיניים – שמצייצים ללא הרף דברי הסתה, שקרים ותכנים מזעזעים אחרים, ללא שמץ של אזהרה, צנזור או חסימה.
אך האג'נדה כבר נקבעה: שילוב של פעילות חברתית, איומים פוליטיים ומחאה פנימית שכנעו את מנכ"לי הרשתות החברתיות שעליהם לנטרל דווקא את השפעתם של טראמפ ותומכיו. כאשר הנשיא התנגד לתוצאות בליל הבחירות לנשיאות, טוויטר ביטלה את האפשרות לכל אינטראקציה עם הציוץ. הפרקטיקה הזו חזרה על עצמה בימים ובשבועות הבאים, כאשר טראמפ המשיך להתעקש על ניצחונו.
עם התנפצות החלון הראשון בבניין הקפיטול ב־6 בינואר, היה ברור שחסימה כעת היא רק שאלה של זמן. חלקו של הנשיא היוצא בהתרחשות הקשה ועמדתן הקודמת של הרשתות נגדו, לא הותירו מקום לספק. ההפתעה היחידה אולי הייתה בעקבות ההשערה שמנכ"ל טוויטר ג'ק דורסי ימתין עד להשבעת ג'ו ביידן, לפני שילחץ על הכפתור האדום. קולות המחאה שהשמיעו ארגוני חופש ביטוי ואנשי ציבור בארה"ב ובעולם, אינם צפויים לשנות את ההחלטה.
אם סוף דרכו של טראמפ ברשתות הפופולריות היה ברור מראש, קיצה המסתמן של פארלר הפתיע גם יודעי דבר. הרשת רשמה עלייה ניכרת במספר משתתפיה עם החמרת הנהלים ברשתות האחרות במחצית השנייה של 2020. סגירת חשבונותיו של טראמפ גרמה לנהירה גדולה אליה, הן מצד תומכים רבים שלו שנחסמו, והן מצד מי שחששו שהם הבאים בתור. אלא שאז באה שרשרת דרמטית של אירועים: בתחילה הודיעה גוגל כי תמחק את האפליקציה מהחנות שלה, בטענה שפורסמו בה מאות הודעות שנאה והסתה סביב אירועי הקפיטול. אחריה הצהירה אפל כי גם היא תמחק את פארלר. ובעוד בעלי האתר חיפשו נתיב אלטרנטיבי, באה ההכרזה ששברה את גבם: אמזון, ששולטת בכמחצית משוק השרתים האמריקני, הודיעה כי לא תספק עוד שירותים לפארלר.
וכך, האתר שהיה אמור להוות אלטרנטיבה חופשית לטוויטר, קרס דווקא ברגע שהייתה לו הזדמנות לצמוח. פארלר עשויה לשרוד אם תצליח למצוא שרתים שיסכימו לארח אותה – כפי שהיה נראה שקורה השבוע, או במקרה שהתביעה שהגישה נגד אמזון תתקבל. אולם כרגע נראה שזהו סוף הסיפור: לא רק את הנשיאות איבד טראמפ ב־3 בנובמבר, אלא גם את הבמה שהביאה אותו לשם.
