קופסה רבועה בצבע פנינה ועליה מוטבע סמל מוזהב של איחוד האמירויות, מונחת על שולחנו של מנכ"ל משרד החוץ אלון אושפיז. פתיחה סקרנית שלה מגלה בפנים תמרים מאיחוד האמירוית, שי מהעמיתים במפרץ.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: סלע המחלוקת: באיראן חוששים מפני הפיוס בין מדינות המפרץ
– מחיר הדיבה: בית המשפט פסל לשידור את "ג'נין ג'נין"
– מסודרים 2021: הרשות הפלסטינית וחמאס בהתאוששות כלכלית
בעבור רוב משרדי החוץ בעולם, הקורונה הייתה האירוע המרכזי של החודשים האחרונים. כאן המצב שונה בתכלית. כדי להמחיש עד כמה הסכמי אברהם הם מפץ במציאות, אושפיז מציג את הצד המנהלי: "עד היום אגף מזרח תיכון במשרד החוץ היה אחראי לשתי נציגויות – קהיר ורבת־עמון. בשבועות הקרובים האגף יהיה ממונה על שש נציגויות. זו רעידת אדמה. המחויבות והנכונות של הממשל האמריקני הנוכחי להשתמש בכלים של מעצמת־על כדי לעשות את הסכמי אברהם, הן דבר שטרם ראינו דומה לו".
והכול מגיע מרגש פרו־ישראלי, או גם מאינטרסים?
"אני חושב שגם וגם. לא הייתי מקל ראש ברגש הפרו־ישראלי של הממשל. אני לא חושב שלממשל הבא יש פחות אהדה, אבל בהחלט הייתה כאן תפיסה אוהדת מאוד".
אנחנו צפויים לראות הצטרפות של מדינות נוספות להסכמי הנורמליזציה עם ישראל?
"זה צריך להיות היעד וזה יעד ריאלי, ואני חושב שממשל ביידן יהיה מחויב לזה".
מה באשר למהלך הדרמטי מכולם של נורמליזציה עם סעודיה? זה כבר היה קרוב, ונראה שהתרחק.
"הסעודים מנהלים מדיניות חוץ מאוד זהירה ושמרנית. זו מדינה גדולה עם עוצמה ותפיסת עולם, לא קנה סוף שנד ברוח. הם יודעים לאן הם רוצים ללכת ויש להם מגוון כלים להגיע לשם. אני מתקשה להעלות על דעתי מצב שבו כל הדברים האלו קורים באזור והסעודים לא מסתכלים על כך בחיוב. אני לא אומר 'נותנים את אישורם', כי אני לא חושב שהמדינות שנרמלו יחסים באמת ניגשו אליהם ושאלו, אבל מדובר באנשים שמנהלים ביניהם אינטראקציות במשך שנים רבות, שיודעים להבין זה את זה. אדם נבון לא יזלזל במשקל של סעודיה בתוך המכלול הזה של הסכמי אברהם. צריך גם להבין שאין מציאות של טיסות סדירות מישראל לדובאי ובחריין שעוברות מעל סעודיה, בלי שמישהו בסעודיה חותם על זה, ולא מישהו בדרג פקידותי נמוך. לגבי חלק מהנושאים הסעודים חושבים באופן דומה מאוד לישראל, למשל בכל מה שקשור למפת האיומים".
התקשורת הישראלית סערה כשהתברר שראש הממשלה לא עדכן את שרי החוץ והביטחון על ההסכמים הנרקמים בזמן אמת. אבל אושפיז מעדיף לשמור מרחק בטוח מהמגרש הפוליטי. "אני חושב שפקידים לא צריכים לעסוק בדבר הזה. העולם הפוליטי הוא לא מענייני. צריך להסתכל על העיקר, והוא שיש פה משהו מדהים, עניין חשוב ברמות יוצאות דופן, משנה משחק אסטרטגי. צריך לקחת אותו לכיוונים הנכונים וליישם אותו. אין הרבה ארגונים חוץ ממשרד החוץ שיודעים לעשות את זה לאורך זמן. לא מספיק לחולל את האירוע. צריך להקים נציגויות, שגרירויות, לחתום על הסכמים וליישם אותם, לעודד עסקאות, זה יקום שלם. בעיניי, השאלה אם ידענו מראש או לא ידענו רלוונטית אולי לתקשורת, אבל מבחינת הפקיד או המשרד זה לא צריך להיות המוקד. אני מודה שבפעם הראשונה שזה קרה נעצרתי לכמה דקות וחשבתי על זה, אבל למחרת כבר הייתי במקום אחר לגמרי".
"המערכה שמשרד החוץ הוביל בעניין סימון המוצרים התמודדה עם האתגר היטב, כולל כניסה למשבר מתמשך, מנוהל, עם האירופים. רה"מ הנחה שנכנסים איתם לריב על זה, והתוצאה לא רעה"
מבחינתו, ההסכמים האחרונים הם גם אבן דרך בשיתוף פעולה פנים־ישראלי: "הצד הבין־סוכנותי הביטחוני של מדיניות החוץ של ישראל, הוא מאוד יעיל ונמשך הרבה שנים". לא קשה לדמיין נציגים של אילו ארגונים יושבים בתוך החדר כשדנים בסוגיות חוץ עם נגיעה בביטחון. "בהסכמי אברהם יצרו שיתוף פעולה שלא ראיתי לפני כן, וזה כלי מדהים. יושבים יחד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ראש המל"ל, מנכ"לי משרדי החוץ, החקלאות, התחבורה, האנרגיה, הכלכלה, הפנים, התקשורת, הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, ראש רשות התעופה – ועובדים יחד במשך חודשים. טסים יחד למקומות האלה, מנהלים קבוצות עבודה יחד, מתכנסים לסגור דברים. הכול לצד ייעוץ משפטי ומדיני של משרד החוץ, ועבודה אינטנסיבית עם המל"ל וראש המל"ל. בפעם הראשונה ראיתי את האזרחי מתנהל בצורה שדומה לביטחוני. זו גם אחת הסיבות שאנחנו מצליחים לפתור דברים מהר, כמו הסיפור של הוויזות לדובאי. בזכות שיתוף הפעולה וטיפול של נציג משרד החוץ בדובאי, שרוב התפקיד שלו הוא קונסולרי – טיפול בישראלים שמגיעים לשם".
אגב, מה הוא מספר עליהם? הם עושים בושות?
"בדיוק בדקתי את הנושא, וכנראה פחות מהרושם שנוצר. צריך להסתכל על זה בעיניים ריאליסטיות. על פי הנתונים של האמירותים, בדצמבר הגיעו 70 אלף ישראלים לדובאי. זה מספר מטורף".
אושפיז מזכיר כי מרוקו, המדינה האחרונה עד כה שנחתם עימה הסכם נורמליזציה, מצפה להגעה מסיבית של תיירות מישראל, גדולה בהרבה ממה שהיה עד עתה. "שרת התיירות של מרוקו אמרה לי בטקס החתימה ברבאט שהיא מצפה בשלב ראשון ל־200 אלף תיירים ישראלים. בהמשך היא מדברת על מיליונים. אלו אופרציות אחרות לגמרי ממה שהיינו רגילים אליהן".
"אירופה היא לא מקשה אחת"
אושפיז, נשוי ואב לשניים, צמח לתפקידו הנוכחי בתוך משרד החוץ. הוא שימש המזכיר המדיני של שגרירות ישראל בטוקיו (שם למד לדבר יפנית שוטפת), ציר לענייני הקונגרס בשגרירות בוושינגטון, שגריר ישראל בהודו, וראש המערך המדיני־אסטרטגי במשרד החוץ. בסוף חודש יוני מינה אותו השר גבי אשכנזי למנכ"ל המשרד.
מפגישותיך עם מנהיגים בעולם, אתה רואה ששינוי הפרדיגמה מחלחל? כמו ניפוץ התפיסה שלא יהיה שלום עם מדינות ערב עד שיהיה שלום עם הפלסטינים?
"כן".
גם אצל האירופים?
"גם. אירופה היא לא מקשה אחת. יש האיחוד האירופי, יש המדינות החברות בו, יש קבוצות שונות כמו המשולש ההלני, שכולל את קפריסין, יוון וישראל – קונספט שהתחלנו לעבוד עליו פה והתקדם בצורה מדהימה. ישנה קבוצת וישגראד – הונגריה, צ'כיה פולין וסלובקיה, המדינות התומכות הכי חשובות של ישראל באיחוד האירופי. להסתכל על יחסי ישראל עם המכלול שנקרא אירופה רק דרך הפריזמה של הדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם – זו טעות קשה. ראשית, אי אפשר לקחת מיחסי ישראל־אירופה את ההיסטוריה. יש לכך ביטוי עכשווי של מלחמה באנטישמיות, שזה יעד מרכזי של ישראל מתוקף מה שהיא. אירופה היא שותף הסחר הכי גדול של ישראל, יש שיתוף במחקר ופיתוח, תיירות אירופית היא כמעט חצי מהתיירות הנכנסת לישראל. כשהם מסתכלים הנה הם יכולים למצוא שותף לנושאי ביטחון אזורי, וגם כשהם רוצים לקיים דיון על זכויות אדם בזמן מלחמה בטרור, אין באמת הרבה שותפים בסביבה הקרובה של אירופה, מלבד ישראל, שאפשר לנהל איתם שיח ערכי כזה.
"לצד זאת אסור להתעלם מחילוקי הדעות, והמשרד הזה, יותר מכל המערכת הישראלית, הוא קו המגע הכי אינטנסיבי, אפילו ברוטאלי לפעמים, עם המערכת האירופית. אני מזכיר את המערכה על סימון מוצרים בשנת 2015־2016. בתפקידי הקודם הקדשנו לזה שנה שלמה, ובסופה הצלחנו לרדד את ההשפעה הדיפלומטית שהייתה יכולה להיות לכך".
אתה עדיין עומד מאחורי הביקורת שמתח המשרד על התביעה של יקב פסגות, שהגיעה לבית הדין לצדק של האיחוד?
"בנושא סימון המוצרים צריך להתנהג בצורה ממולחת וזהירה, כדי שהמטרה לא תיפגע. המטרה היא שלא תהיה מדיניות של דיפרנציאציה, שהקהילייה הבינלאומית לא תתייחס בצורה שונה למוצרים משני צידי הקו".
אבל זה קורה, מבחינת מס למשל. הפלפלים שגדלים בבקעת הירדן מופלים לרעה.
"הייתי נזהר יותר בניסוח. אני חושב שהמערכה שמשרד החוץ הוביל התמודדה עם האתגר הזה טוב מאוד במשך שנה שלמה, כולל כניסה למשבר מתמשך, מנוהל, של חודשים ארוכים, בינינו ובין האירופים. ראש הממשלה הנחה קו שנכנסים איתם לריב על זה, ואכן היה ריב אמיתי עם האיחוד האירופי. אני חושב שהתוצאה הסופית לא רעה".
שר החוץ אשכנזי נסע לברלין באוגוסט כדי להשתתף במפגש גימניש, המפגש הלא־רשמי של שרי החוץ של האיחוד האירופי. "זה היה חדר מרשים מאוד, גדול מאוד, הייתה שם עוצמה של יבשת", מספר אושפיז. "היו אלמנטים של ביקורת, אבל אחד הדברים שהיו משותפים לכולם היה ההבנה שקרה משהו גדול וצריך לעבוד איתו ולהשקות את הערוגה הזאת של הסכמי אברהם בצורה עקבית ויעילה, אחרת אנחנו עלולים לפספס. אז אם נחזור לשאלה הראשונית, אני סבור שיש תהליך של הפנמה שמשהו אחר קורה באזור, גם בראייה אירופית. האם הם ימשיכו להתווכח איתנו גם על בנייה בשטח C? כן, עד שיהיה הסדר קבע".
וגם הם ימשיכו לעשות מעשה ולבנות שם.
"ואנחנו נמשיך לעשות מעשה ולהרוס את הבנייה הבלתי חוקית, ולא רק נפעל בשטח אלא גם נאמר להם את עמדתנו בנושא".
אומרים להם?
"בהחלט. יש שיחות סדירות איתם שבהן הם אומרים 'אל תהרסו', ואנחנו אומרים 'אתם לא יכולים לבנות בשטח C בלי תיאום'. בעיניי הבעיה של בנייה בלתי־מתואמת בשטחי C חורגת ממה שקורה בשטח. חלק מהפרויקטים האלו נועדו בעיני המבַצע לתת מענה הומניטרי, אבל אני לא חושב שזה מכסה את כל התמונה".
יש כאן הנחת תשתית למדינה.
"בעיני המבצע האירופי, יש בזה גם תרומה לשרטוט הקו. ובעולם שלי ושל ההנחיות המדיניות שאני מקבל, יש רק דרך אחת לשרטט קו, והיא משא ומתן ישיר בילטרלי בלי תנאים מוקדמים. זה לא הולך עם בנייה בלתי מאושרת בשטח. האם מדינת ישראל צריכה לעשות מעשים כדי שהמציאות בשטח תהיה סבירה? כן. אבל זה לא יכול להיות תירוץ לשימוש בהסבר ההומניטרי כדי לתת סובלימציה ברמה המדינית. לזה המשרד הזה לא ייתן את ידו. יש שיחות קשות. ב־2015 היה לנו דיון עם האיחוד האירופי על שטח C, ונאמרו להם דברים ברורים: אם תפעלו ללא תיאום, זה יטופל לפי הכללים של מדינת ישראל. הם יודעים את זה, אפשר לראות את זה בהודעות שלהם. ולפעמים כשהודעה חורגת בעינינו מהשיח שצריך להיות, אנחנו גם מעירים".
לשים את הצביעות על השולחן
בחודשים האחרונים, כאשר הדיפלומטיה העולמית מתנהלת בשלט־רחק, לישראל דווקא מגיע זרם יציב למדי של ביקורים מדיניים. שרי חוץ ואפילו מנהיגי מדינות זרות נחתו פה כמעט בכל שבועיים.
כמה נושא הפלסטינים ושתי המדינות מעניין את האישים שמגיעים לפה?
"רוב המדינות בעולם מעוניינות להביא הישגים לאזרחים שלהן. ביטחון, לוחמה בטרור, סייבר. המנהיגים מתעניינים בעולם החדשנות הישראלית, בחקלאות, מים, קורונה, בריאות במחיר סביר. ויש מדינות שהנושאים הביטחוניים והמדיניים מאוד חשובים להן. איתן צריך לנהל את היחסים והשיחה על שתי הרגליים הללו. בעיניי כל הסיפור של 'אתם תבואו אלינו ותסבירו לנו איך אנחנו צריכים לפתור את זה', קצת מיצה את עצמו. יש בו לפעמים מידה של יהירות, במקרים קיצוניים אפילו קצת צביעות, וכשזה קורה אני לא חושב שלא לגיטימי לשים את זה על השולחן. ברוב העולם כבר מבינים מהו טרור, אבל אין להם עשרות אלפי אזרחים שחיים בטווח ירי של רקטות כמו אצלנו. אני מרגיש בנוח עם הדברים שאני מאמין בהם, מרגיש שיכול לנצח בוויכוח ומרגיש שמתחילה להתפתח הפנמה שיש פה דברים גדולים שמשתנים. האם כולם מרוצים ושמחים? אני לא בטוח".
השינוי הזה יתבטא יום אחד גם בהצבעות באו"ם?
"כן. המחט זזה. לאט, אבל היא זזה. כולל בהצבעות האחרונות, כולל של מדינות אירופיות".
את ההצלחות הללו זוקף אושפיז גם לזכות השר אשכנזי, שלדבריו הכניס למשרד החוץ יותר עיסוק בנושאי ליבה, וגם תרבות ארגונית של יעדים מדידים. הוא מזכיר למשל את "הקמפיין להחרמת חיזבאללה" – הכרה של עוד ועוד מדינות בארגון כולו כגוף טרור, בלי חלוקה מלאכותית בין זרוע צבאית ומדינית. "הגענו בשנה וחצי ל־16 מדינות נוספות שהחרימו את חיזבאללה. זה לא דבר מבוטל. אני לא חושב שזה מה שיכריע את חיזבאללה, אבל זו בהחלט עוד משקולת על צווארו. דיפלומטיה היא עבודה שיטתית, סיזיפית, של עשרות או מאות אנשים שצריכה להיעשות ברמה בין־סוכנותית, מתואמת. יש דברים שצריך להוביל, ויש כאלה שצריכים להיות שותפים להם".
אתגר מדיני כבד שישראל עלולה להתמודד עימו בקרוב הוא החלטה על פתיחת חקירה נגדה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. "זה נושא רגיש מאוד", אומר אושפיז. "יש צוות בין־סוכנותי שאנחנו משתתפים בו עם משרדים אחרים. אנחנו עוקבים אחרי הנושא מקרוב. יש פה אלמנט של חוסר צדק בולט, ואני חושב שאם בית הדין יקבל את ההחלטה הלא נכונה – היא תפגע בו עצמו. ההודעות הפומביות של מספר לא קטן של מדינות שקוראות לבית הדין לא להתקדם בעניין מבטאות חוסר נחת קיצוני של מדינות חשובות. הממשל האמריקני הנוכחי הלך עוד יותר רחוק וגם הטיל עליהם סנקציות. אני חושב שלמדינת ישראל יש 'קייס' איתן וטוב בנושא הזה".
לאחר תור זהב של ממשל אוהד במיוחד בוושינגטון, מערך החוץ הישראלי עומד ככל הנראה בפני תקופה מפנקת פחות. "אין תחליף ליחסים עם ארה"ב, ולא רק ביחסי חוץ אלא גם בכלכלה וביטחון", מחדד אושפיז. "צריך להיות מודעים ולהכיר תודה למה שהממשל היוצא עשה. לא רק בהסכמי אברהם – גם מול ארגונים בינלאומיים, מול איראן, שיתופי פעולה בינלאומיים, העברת השגרירות – ספקטרום רחב של דברים שהם יוצאים מגדר הרגיל".
והממשל הנכנס?
"בהגדרה, הממשל הזה יהיה ידידותי לישראל. הנשיא הנבחר היה ידידותי לאורך שנים ואני חושב שיש לו תפיסה איתנה מאוד של נושא הביטחון הלאומי. הידידות שלו עם ראש הממשלה חזקה וארוכת שנים, וזה בא לידי ביטוי בשיחת הטלפון ביניהם לפני כמה שבועות. עכשיו צריך לחכות ולראות איזו מדיניות הממשל הנכנס יפַתח".
משרד החוץ נתפס במשך שנים, ואולי עדיין, כמערך שמאוכלס בעיקר בידי בעלי דעות שמאל, שרוחש התנשאות מסוימת כלפי דרג פוליטי ימני, וששומרי מצוות מתקשים להשתלב בו. כאשר ציפי חוטובלי, כיום השגרירה בלונדון, נכנסה לתפקיד סגנית שר החוץ ב־2015, היא ערכה רפורמה בתוכני קורס הצוערים, הוסיפה ביקורים ביו"ש ובהר הבית, ודיברה על שאיפתה שעוד אנשים מהציונות הדתית יצטרפו לשורות המשרד.
"יש לי הערכה רבה וידידות עם השגרירה חוטובלי", אומר אושפיז. "המשרד הזה צריך לייצג את מדינת ישראל ולעבוד למען אזרחי ישראל, ודיפלומטיה יעילה צריכה לייצג את החברה האזרחית על כל הספקטרום שלה. אני לא חושב שאני צריך לדעת מהן הדעות הפוליטיות של מי שעובד פה. אנחנו משרתים מדינה, ממשלה נבחרת ואזרחים. מה כל אחד שעובד פה מצביע, זה לא ענייני. התקבלת, הוכשרת, הוכחת את עצמך כמקצועי – זהו. אגב, בקורס הצוערים האחרון הייתה לראשונה אישה חרדית".
ואם תוכנית טראמפ הייתה יוצאת לפועל וישראל הייתה מחילה ריבונות ביו"ש?
"מהרגע שהתקבלה מדיניות, אני מממש אותה. זו המחויבות המקצועית שלי".
