החלטה חסרת תקדים של שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק־ארז, הסותרת פסק דין קודם שלה, מאיימת לטרפד את השבת נכסי הקדש כפר התימנים אשר בכפר השילוח לידיים יהודיות. ההחלטה ניתנה בסוף השבוע שעבר, והיא קובעת שהיועמ"ש יתבקש להביע חוות דעת בתיק האזרחי, שאינו קשור למדינה, אף ששופטים רבים כבר הכריעו בו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בחזרה למגפות שפקדו את ארץ ישראל
– "אחרי טראמפ, הרפובליקנים צריכים לבנות הכול מאפס"
– טוויטר 2021: טראמפ הושתק, הרודנים ממשיכים לצייץ
מאז 2007, "הקדש בנבנישתי" מנהל הליכים משפטיים נגד בני משפחת דוויק שפלשו למקרקעיו. בית המשפט המחוזי בבירה הכריע שההקדש הוא הבעלים הבלעדי של המקרקעין, ולמשפחת דוויק אין כל זכות עליה. משפחת דוויק לא השלימה עם התוצאה, ערערה לבית המשפט העליון, וערעורה נדחה.
באוקטובר 2014, לאחר שהקביעה הפכה לחלוטה, ההקדש פנה לבית משפט השלום בתביעה לפינוי וסילוק מיידי של הפולשים. בכתב ההגנה כפרו בני משפחת דוויק בבעלות ההקדש במקרקעין, וניסו לפתוח מחדש את הדיון בסוגיית הבעלות. בשל כך נאלץ ההקדש לפנות לבית המשפט המחוזי ולדרוש את התערבותו. השופט עודד שחם קבע שהסוגיה חלוטה, שההקדש הוא הבעלים הבלעדיים של המקרקעין, ושמשפחת דוויק לא יכולה עוד לטעון טענה נוספת בעניין הבעלות. המשפחה לא אמרה נואש, ופנתה שוב לעליון בבקשת רשות ערעור. השופט ניל הנדל דחה את הבקשה במרץ 2017.
הליך הפינוי נמשך, אך לפני ישיבת ההוכחות בבית משפט השלום הגישה משפחת דוויק בקשה דחופה לעיכוב הליכים, בשל עתירה לבג"ץ ובה דרישה חדשה: לבטל את "תעודות השחרור" שעל פיהן שוחררו המקרקעין לידי נאמני ההקדש מידי האפוטרופוס הכללי. בית המשפט נענה ועיכב את הדיון, אולם הרכב של העליון בראשות השופטת ברק־ארז דחה את העתירה, ואשרר בנובמבר 2018, בפעם השלישית, את בעלות ההקדש במקרקעין.
פסק הדין סלל את הדרך להמשך תביעת הפינוי, ובסופו של יום הורתה השופטת ארנה סנדלר־איתן למשפחת דוויק, בפסק דין מנומק, להתפנות מהמקרקעין עד אוגוסט 2020. משפחת דוויק התעקשה, ופנתה במרץ 2020 לבית המשפט המחוזי בירושלים בערעור על פסק הדין המורה על פינויה. בית המשפט דחה את הערעור בהרכב שלושה שופטים, משלא מצא כי בפסק הדין של בית משפט השלום נפלה טעות עובדתית או משפטית. ושוב ערערה משפחת דוויק לבית המשפט העליון.
במצב דברים נורמלי, בקשה כזו הייתה נדחית על הסף אפילו בלי בקשה לתשובה מהצד שכנגד. בבקשה דומה אחרת שנידונה בחודש שעבר קבעה ברק־ארז: "לאחר שעיינתי בבקשה, לא מצאתי כי היא עונה לאמות המידה המחמירות הקבועות ביחס להתערבות בפסק דין ב'גלגול שלישי'. חרף ניסיונה של המבקשת לעטות על הבקשה נופך עקרוני, למעשה היא נשענת כולה על טענות בעלות אופי ערעורי, שברובן נדחו כבר בבית המשפט המחוזי".
האם דין אחד לסכסוך מקרקעין במערב העיר ודין אחר לסכסוך במזרחה? השופטת ברק־ארז הורתה לנאמני ההקדש להגיב לבקשת רשות הערעור, והחליטה על עיכוב ביצוע הפינוי עד למתן הודעה אחרת. נאמני ההקדש הגיבו, והסבו את תשומת לב השופטת לכך שלא פחות מ־13 שופטים כבר ישבו על המדוכה (שבעה שופטי בית המשפט העליון, חמישה שופטי בית המשפט המחוזי ושופטת בית משפט השלום), ושאין בבקשת רשות הערעור שהוגשה כל נימוק המצדיק דיון ב"גלגול שלישי".
אלא שהשופטת ברק־ארז הפתיעה כאמור, וקיבלה החלטה תמוהה שעל היועץ המשפטי לממשלה לשקול אם הוא מעוניין להביע עמדה מטעמו בהתייחס לשאלות שמתעוררות בתיק. צירופו של היועמ"ש לסכסוך בתיק אזרחי רגיל שהמדינה איננה צד לו הוא מקרה חריג שבחריגים. צירופו להליך בגלגול שלישי הוא חריג שבחריגי חריגים. צירופו במקרה שבו ישבו על המדוכה כבר 13 שופטים מעלה חשש כי דין סכסוך מקרקעין על זכויות במקרקעין של יהודים במזרח ירושלים זוכה בבית המשפט העליון לטיפול מיוחד.
