"הר הבית – המתחם הקדוש בירושלים" הוא שם ספרו החדש של הארכיאולוג פרופ' דן בהט (82). בהט שקד על הספר שנים ארוכות, והוא מפרט בו על כל מבנה בהר, כל סטייה בנתיב החומה, כל בור וכל שער חסום. הוא מהחוקרים המאמצים את גישת מסורת ישראל וסבורים שכיפת הסלע היא מקום קודש הקודשים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
כתב האישום נגד אריה שיף: נטל "סיכון בלתי סביר" כשירה
עד להודעה חדשה: הזכות לציוץ לא מוגנת בחוקה
"הכבשים של ההורים הם חלק מהחיים שלי"
בכנס בענייני ההר שהתקיים במרכז מורשת בגין ב־2013 תקף בהט בשצף הפרחת רעיונות שונים ומשונים באשר למיקום המקדש החורגים מהגישה המסורתית: "הרב גורן יצא עם התיאוריה שקודש הקודשים היה בכלל מערבית לכיפת הסלע, והופיע גם הדוקטורט של אשר קאופמן שטען שקודש הקודשים ניצב בצפון ההר. הווקף רואה את ההתדיינות הזאת ואומר לנו: 'אתם בכלל לא יודעים היכן עמד המקדש, אז מה יש לכם לחפש כאן?'. לי ברור שקודש הקודשים ניצב במקום כיפת הסלע, הנקודה הגבוהה ביותר בהר. שם זו אבן השתייה. היא מרכזה ומקור קדושתה של ירושלים".
בכנס ההוא, אגב, בהט ירה בזעם לכל הכיוונים: "המשטרה היא האויב הגדול ביותר של ירושלים ושל הר הבית", הטיח חופר מנהרות הכותל, שבמשך 12 שנים היה ארכיאולוג מחוז ירושלים ברשות העתיקות, בקצינים כחולי המדים שהאזינו לדבריו. הוא לעג למשטרה על החרמת ספרי הקודש בכניסה להר והזמין אותם להחרים את מכשיר הטלפון שלו, האוגר בתוכו את רוב מקורות היהדות.
על הרבנות היו לבהט מילים קשות עוד יותר: "הכול בגלל הרבנים. מאז השלט שהרבנות תלתה בכניסה להר האוסר את העלייה אליו – אין לנו הר הבית. הרי יהודים התאמצו לאורך כל הדורות לעלות להר וסיפרו כמה גאווה הייתה להם בכך ואלו השפלות הם ספגו בשביל זה. אחד הדברים שהכי מפריעים לי הוא שאנשי הווקף טוענים בפניי שלא ייתכן שההר קדוש ליהודים, מפני שאם אכן היה כזה, החרדים היו עולים אליו".
בריאיון שקיימתי איתו ב־2016 הוא הסביר ש"השיטה של פרופ' אשר קאופמן ז"ל היא שטויות במיץ עגבניות. אמרתי לו את זה עוד בחייו. הוא לא ארכיאולוג ולא היסטוריון ולא סמכות בעניין. הוא פיזיקאי. מה הוא מבין בזה? אם הוא היה מכיר את הטופוגרפיה של ירושלים הוא היה יודע שאם בית המקדש עמד בנקודה שהוא הצביע עליה, אין לו כמעט מקום פנוי, כי בצמוד לה היה בעבר ואדי עמוק. לפי מסכת מידות, ככל שעולים בגובה בהר עולים גם ברמת הקדושה ולכן אך טבעי להניח שהנקודה הגבוהה בו – כיפת הסלע – היא מקום המקדש.
"קדושת ירושלים באה מקדושת הר המוריה. אמנם בתנ"ך, בסוף פרשת העקידה מנמקים את השם 'מוריה' בכך שבמקום הזה ה' ייראה גם בהמשך הדורות – 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה', אבל כל מי שיודע עברית מבין שמוריה וראייה לא באות מאותו השורש. להבנתי 'מוריה' משורש יר"ה, במובן של לייסד, לירות את אבן הפינה. מכאן נוסד העולם ולכן קידשו את המקום. 'מוריה' פירושה בעצם זהה לזה של אבן השתייה, כלומר התשתית. אין לי שום ספק שבאותו מקום, מעל לסלע ולמערה שמתחת לכיפת הסלע, עמדו בית המקדש הראשון וגם השני. באתרים מקודשים יש נטייה להמשכיות. צריך לזכור גם שעל שבי ציון, שחזרו לירושלים בימי זרובבל, מסופר בספר עזרא שהיו מהם שעוד זכרו את בית המקדש הראשון ובכו. כלומר, הם הכירו את מקום המקדש ומסתמא בנו עליו גם את בית המקדש השני".
בין שאר החידושים, בספר מציע בהט ששני בורות מים בצורת קמץ הנמצאים זה לצד זה בדרום ההר, וניצבים בקו ישר מול כיפת הסלע, אינם אלא פתחיהם של שערי חולדה – שערי הכניסה המרכזיים להר מדרום כמתואר במשנה, בעת שההר היה קטן יותר ובטרם הורחב בידי הורדוס עד לממדיו הנוכחיים. כך או אחרת, בהט חוקר את החללים התת־קרקעיים של ההר בשלט רחוק. הווקף אינו מניח לאיש להיכנס לבורות הללו, ואף לא נכנס אליהם בעצמו. לדעתו, לרוב הבורות איש לא נכנס מאז מיפה אותם צ'רלס וורן במאה ה־19.
אם היו נותנים לך להיכנס לאחד הבורות בהר, לאיזה מהם היית נכנס?
"יש בור אחד שהייתי רוצה מאוד להיכנס אליו, בור מספר 1, מצפון לכיפת הסלע. הבור הזה הוא מה שהמשנה כינתה 'המסיבה ההולכת תחת הבירה', מחילה תת־קרקעית שדרכה כהן שנטמא יוצא מהמקדש והולך לטבול ולהיטהר.
"לא ברור מהי הבירה שמדובר עליה. יש בירה שכתוב עליה במשנה שלפניה היו שורפים קורבן פסח שנפסל, וישנה הבירה שתחתיה מצויה המחילה הזו, וקיימת גם הבירה המוזכרת בספר נחמיה, שהיא למעשה מצודת הבאריס שמצפון להר. שלוש הבירות הללו לא מתיישבות ביניהן מכל מיני סיבות שמפורטות בספר. וורן לא חשב על כך, אבל אני הייתי הולך לחפש בצד הדרומי של הבור הזה, אולי אמצא את המדרגות שיורדות אליו או משהו דומה".
