מאז ההוצאה להורג של משפחת הצאר, לא הייתה לרוסיה משפחה מלכותית רשמית. עם זאת, נראה כי משפחת מלוכה חדשה נמצאת בהתהוות. משפחה קטנה, ללא שום גינונים, אבל עם כל הסממנים של אצולה מודרנית. זוהי משפחת נבלני. האב אלכסיי, מנהיג האופוזיציה ברוסיה, אשתו יוליה ושני הילדים, דאריה הסטודנטית והבן הצעיר זאכאר. בלונדינים, תמירים ובעלי ידע ותחכום תקשורתי. והם נלחמים למען עתיד רוסי ללא שחיתות ממשלתית וללא אוליגרכים, עתיד שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין אינו חלק ממנו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קבלת פנים לביידן: איראן ערכה תרגיל צבאי נרחב נוסף
– הצלחה באיכון חולי קורונה וירידה בטרור: שב"כ מסכם שנה
– "מה שלא תהרוג הקורונה תהרוג הבדידות"
בשבוע שעבר, אחרי חמישה חודשי החלמה בברלין, לאחר ששרד הרעלה ברעל עצבים מסוג נוביצ'וק, שב מנהיג האופוזיציה הרוסית הביתה. זו הייתה החלטה אמיצה. אלכסיי נבלני יכול היה להישאר בגרמניה, מוגן על ידי השלטונות הפדרליים, ולנהל משם את המאבק, מוקף בתומכים ואוהדים מכל עבר. אבל הוא העדיף לחזור לרוסיה, אף שהיה לו ברור כי ייעצר מיד עם רדתו מן המטוס. הדמעה שמחתה אשתו יוליה מלחיו בטרם נעצר, כבר הפכה לאייקון.
וזה אומר שוולדימיר פוטין ביצע אולי חישוב מוטעה. כי ברגע שבחר להכניס את נבלני לכלא, הוא קיבל שניים במחיר אחד. נראה כי אשתו של נבלני תיכנס מעתה לנעליו ותתייצב בחזית המאבק. בדיוק כמו סווטלנה טיחאנובסקיה, המורה לאנגלית שהפכה למנהיגת האופוזיציה בבלרוס לאחר שבעלה הוכנס לכלא. טיחאנובסקיה כבר פרסמה הודעת תמיכה בנבלניה. והיא אכן תזדקק לכל התמיכה שבעולם. המלחמה שלה רק החלה, והיא תהיה ארוכה ומרה.
קר מאוד במוסקבה. באחד הלילות ירדה הטמפרטורה לעשרים מעלות מתחת לאפס. בקרמלין היה אמנם חמים ונעים, אבל בכלא מטרוסקאיה טישינה, שבו עצור נבלני, הרבה פחות. מנוחת המלח, זה שמו של הכלא בתרגום לעברית. אבל מנוחה אין שם. והמסר הנושב מקירותיו הטחובים מצמרר. כאן מצא את מותו סרגיי מגניצקי, האיש שרק לפני עשור חשף הונאת ענק של רשות המיסים הרוסית. בתגובה הואשם אז בעצמו בהונאה, נכלא, עונה והוכה למוות בתאו. לאחר מותו יזם הממשל האמריקני את "חוק מגניצקי", המסמיך את ממשלת ארה"ב להטיל סנקציות על מפירי זכויות אדם, לאסור על כניסתם לארה"ב ולהקפיא את רכושם. החוק הזה הוא מעתה חלק חשוב בארסנל הכלים שבאמצעותו יתנהל המאבק הבינלאומי לשחרורו של נבלני. אבל גורלו של מגניצקי רחוק מלבשר טובות, ובקרמלין כבר הכינו את הצעדים המשפטיים הבאים כנגד נבלני.
"הפציינט מברלין"
בעוד פחות משבוע יובא נבלני לבית משפט כדי להחליט אם בעקבות הפרת תנאי שחרורו בערבות – על עבירות מפוברקות מלכתחילה – יומר עונשו לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל. העובדה שאת חמשת החודשים האחרונים בילה בהחלמה, אינה מהווה סיבה מקלה. בעולם הבדיות שבו מתנהלת מערכת המשפט הרוסית, לא נמצאו שום עדויות להרעלה. ב־15 בפברואר יובא שוב נבלני בפני השופטים. הפעם כדי לדון בעבירות שחיתות אחרות שביצע כביכול. מה שעלול להביא אותו למעצר ממושך, שבסופו יישפט לשנים ארוכות במושבת עונשין. ראו תקדים מיכאיל חודורקובסקי.
ולדימיר פוטין יכול כמובן לשנות את הטקטיקה כלפי נבלני, אם יראה שהכלא רק בונה אותו כמנהיג. אולי ישתמש בעתיד בשחרורו מהכלא, כמחווה כלפי ממשל ביידן החדש. בדיוק כפי ששחרר את חודורקובסקי לפני אירוח אולימפיאדת החורף בסוצ'י. אבל נכון לעכשיו הסיכויים קלושים.
היריבות בין נבלני לפוטין ארוכה ומרה, ויש בה גם מרכיב אישי מובהק. נבלני צעיר מפוטין, גבוה ממנו בראש לפחות ובעל גישה טובה לתקשורת. הטקטיקה שבה נהג פוטין לכל אורך הדרך הייתה להקטין את נבלני. לכן נמנעו כלי התקשורת הממלכתיים שבשליטת הקרמלין מלדווח על נבלני. המעצרים שלו בדרך כלל היו קצרים. פוטין עשה הכול כדי לעצור אותו מבלי לבנות אותו, ומעולם לא נקב בשמו. גם כאשר נשאל באחרונה על נבלני במסיבת העיתונאים השנתית שלו, התייחס אליו באירוניה כאל "הפציינט מברלין". כל זאת בשעה שיחידה מיוחדת של ה־FSB עקבה אחריו, נכונה בכל רגע להרעילו בהינתן הפקודה.
הטקטיקה הזו נמשכת גם כעת. כלי התקשורת שבשליטת הקרמלין נמנעו גם בשבוע החולף מאזכור שמו או דבר מעצרו בערוצי הטלוויזיה הממלכתיים. היחיד שהתייחס לנבלני היה ערוץ NTV, שם הוגדר נבלני כ"מרגל גרמני". בקודים הרוסיים, מאז מלחמת העולם השנייה החיבור בין מרגל לגרמני שווה נאצי.
מנהיגה בהתהוות
בינתיים, לגינויים שנשמעו מקיר לקיר בעקבות מעצרו של נבלני אין שום השפעה. האיחוד האירופי, גרמניה, צרפת, שוודיה ועוד מדינות וארגונים בינלאומיים קראו לשחרורו המיידי. גם ג'ק סאליבן, המיועד לתפקיד היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן, היה זריז מאוד בגינוי המעצר. אבל במוסקבה לא הנידו עפעף. שר החוץ סרגיי לברוב אמר כי המערב משתמש בנבלני כדי להסיט את תשומת הלב מכישלונותיו הרבים. המסר הנושב ממוסקבה הוא "הרפו מנבלני. ככל שתתעסקו בו יותר, סיכוייו לצאת לחופשי רק ילכו ויתרחקו". אבל איש לא מרפה, גם לא נבלני עצמו. טרם כניסתו לכלא, בסרטון מאולתר מהסמארטפון שלו, עוד הספיק לקרוא לתומכיו לא לפחד, לצאת להפגין ברחובות. "לא למעני, למענכם. למען עתידכם". קריאתו נענתה ורבים במוסקבה יצאו למחות על עצירתו.
האם הימים הקרובים יהיו מופע הבכורה של יוליה נבלניה כמנהיגה בהתהוות? ואם כן, כיצד יגיבו השלטונות? יוליה ואלכסיי נפגשו ב־1998 בעת לימודיהם באוניברסיטה. יוליה למדה כלכלה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. עד מהרה השניים נישאו ונולדה בתם הבכורה, דאריה, הלומדת כיום לתואר ראשון באוניברסיטת סטנפורד. בהמשך נולד בנם הצעיר, זאכאר. נבלניה ניצבה לצד בעלה לכל אורך הדרך – בהפגנות, בבתי המשפט, כאשר אושפז לאחר שנזרק עליו חומר ניקוי שצבע את פניו בירוק וגרם לאיבוד ראייה באחת מעיניו, בטיסות ברחבי רוסיה, ובפעם הראשונה שבה הורעל. את יום השנה ה־20 לנישואיהם חגגו כשהוא שוכב נטול הכרה בבית חולים. ככל הנראה, גם היא נחשפה בשלב מסוים לכמויות זעירות ביותר של נוביצ'וק, שגרמו לה לכאבים קשים.
הרגע המכונן שבו הפכה מאשתו המלווה אותו במאבקו, למי שנאבקת בזכות עצמה – התרחש כבר באוגוסט האחרון. בשעה שנבלני שכב בבית החולים בסיביר נטול הכרה, מפרפר בין חיים למוות. בין עדכונים לעיתונאים ובין מרדף אחר הרופאים, היא שארגנה תחת לחצים אדירים את פינויו לברלין. הכול במתינות ותוך שיקול דעת, אך גם תעוזה. באותם רגעים קשים היא לא היססה לפנות לפוטין, החשוד בהרעלתו של נבלני, ולבקש את אישורו לפנות את בעלה לברלין. פוטין נענה לבקשתה. באופן אירוני למדי, ייתכן כי דווקא ברוסיה השוביניסטית עצם היותה של נבלניה אישה הקשה על פוטין לסרב לה. ולא מן הנמנע שמאותה סיבה בדיוק יקשה עליו יותר להתמודד עימה גם עתה, כל שכן להכניסה לכלא.
ביום ראשון שעבר, כשנבלני נעצר, יוליה נפרדה ממנו בחיבוק ובנשיקה. קהל תומכיו קיבל אותה בקריאות נלהבות "יול־יה, יול־יה". המסר שלה היה קצר וחד משמעי. "אלכסיי אינו פוחד, אני אינני פוחדת ואני קוראת לכם, אל תפחדו"
המודל הבלארוסי מטריד מאוד את הקרמלין. יוליה נבלניה עתידה להיות אגוז קשה לפיצוח. היא אינה עוד דמות פוחזת לכאורה, כמו בנות הפוסי ריוט שרקדו בכנסייה ריקוד פרוע והחציפו פנים כנגד קודשי האומה. יוליה נבלניה היא רעיה ואם למופת. והיא כבר הוכיחה שהיא לא רק יפת תואר, אלא גם בנויה מחומרים קשוחים במיוחד. באוגוסט האחרון היא הצליחה בתנאים בלתי אפשריים להביא לאומסק בסיביר אמבולנס מעופף שהטיס את נבלני לטיפול מציל חיים בברלין. כפי שלא חששה אז מפוטין, היא לא חששה לשוב כעת יחד עם בעלה ולעמוד לצידו בידיעה ברורה שהוא עתיד להיאסר. מעתה המאבק מוטל על כתפיה.
ביום ראשון שעבר, כאשר נבלני נעצר – היא נפרדה ממנו בחיבוק ובנשיקה. מיד אחר כך יצאה אל קהל תומכיו שקיבל אותה בקריאות נלהבות "יול־יה, יול־יה". המסר שלה היה קצר וחד משמעי. "אלכסיי אינו פוחד", אמרה, "אני אינני פוחדת ואני קוראת לכם כולכם, אל תפחדו". זוהי קריאת תיגר, שצפויה להישמע שוב. האבסורד הוא שדוברו של פוטין דמטרי פסקוב השתמש בשבוע החולף באותה טרמינולוגיה בדיוק כדי להסביר שבקרמלין לא מפחדים מנבלני. הוא גם הטעים כי אין בדעתם להתייחס לשלל הגינויים מרחבי העולם. "מדובר בעניין פנימי רוסי של אזרח שאינו מציית לחוק, ולא נרשה לאיש להתערב בענייננו הפנימיים", אמר.
את האמירות שלפיהן פוטין חושש מנבלני הגדיר כ"שטויות", והדגיש כי "לבירורים שיש לרשויות החוק ברוסיה עם נבלני – אין שום קשר לנשיא פוטין". האמירה הזו פותחת פתח לפרשנות שלפיה גם אם יקרה משהו לנבלני בכלא, לא יהיה לזה שום קשר לנשיא פוטין. את האשמה תמיד אפשר יהיה להטיל על רשויות הכלא, או על אסירים שהתאנו לו. אולי אפילו על וירוס הקורונה.
סימנים ראשונים לכך שבקרמלין מתכוננים למאבק מלוכלך, אפשר היה לראות באיום של אוליגרך מקורב לקרמלין, קונסטנטין מלופייב, שטען כי ברשותו קלטות של נבלני עם נשים אחרות במצבים אינטימיים. יוליה לא התרגשה. היא העלתה לרשת תמונה שלה ושל נבלני וכתבה: "אין דבר שלא נוכל לעמוד בו. הכול יהיה בסדר". את המסר הפשוט הזה, "הכול יהיה בסדר", מיליונים ברוסיה רוצים לשמוע. ויש סיכוי לא רע שגם יאמינו לה.
נבלני שומר כנראה כמה הפתעות למאבק המשפטי. הראשונה בתור הייתה חשיפה בבלוג שלו, של ארמונו של פוטין השוכן לחוף הים השחור. הארמון, ששוויו מוערך ביותר ממיליארד דולרים, כולל תיאטרון, קזינו, מתחם הוקי קרח ומסלול תת־קרקעי להחלקה על הקרח. מי שמימנו את האחוזה על פי נבלני הם איגור סצ'ין, יו"ר "רוסנפט", חברת הדגל של הכלכלה הרוסית, והאוליגרך גנדי טימצ'נקו. 20 מיליון איש כבר צפו בסרט ברשת, ואלפים חתמו בדף הפייסבוק של נבלני כי בכוונתם לצאת להפגין בימים הקרובים.
