שלושה שבועות לתוך שנת 2021, לפחות מבחינת השווקים הפיננסיים לא ניכר כמעט סימן למגפה הגדולה שמלווה אותנו כבר שנה, למשבר הכלכלי האדיר שאנחנו חווים ולטלטלות החדות שרשמו שוקי ההון בשנה האחרונה. מחירי המניות ממשיכים לעלות, ורבים מהמשקיעים גרפו רווחים נאים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פירות השלום: שיתוף פעולה בנקאי ישראלים-בחרייני
– דעה: לתת למדינה את הנשמה: הגיעה שעתה של הציונות הדתית
– היעד של משרד הבריאות: מאה אלף מחוסנים חדשים ביום
מאחורי הקלעים, הבנקים המרכזיים בעולם פעלו במרץ כדי לשמור על יציבות, לאפשר אשראי זול בריבית נמוכה ואף לרכוש בעצמם ניירות ערך ולסמן כיוון למשקיעים. למהלכים הללו יש גם השלכות שליליות, אבל במלחמה קודם כול יורים בכל הכלים.
"הבנקים המרכזיים עשו הכול כדי לייצר תחושת ביטחון למשקיעים, שלעיתים גם זלגה לתחושה של אופוריה", אומרת ענת גואטה, יו"ר רשות ניירות ערך. "משקיעים מוכנים לקחת יותר סיכון כדי לקבל תשואה חיובית וגבוהה יותר, וזה יוצר מצב של תמחור אופטימי מדי".
גואטה נכנסה לפני שלוש שנים לתפקיד, שבמסגרתו היא מפקחת בין היתר על הבורסה הישראלית, על יועצי ההשקעות ועל שוק של 334 מיליארד שקל בקרנות הנאמנות. היא מסכימה כי מציאות כזו הביאה בעבר לניפוח בועה בשווקים, ולכן חייבים להיזהר. "אנחנו לא יודעים כמה זמן יימשכו העליות. השווקים מטבעם מתנהלים בצורה מחזורית. כרגע אנחנו בגל גאות אדיר בעולם ובישראל. טבעם של גלים כאלו שהם מסתיימים, ואז מגיעות הירידות. חשוב לשמור על זהירות ועל עקרון הפיזור – לפזר סיכונים כמה שאפשר".
אפשרות של ירידה חדה דווקא כשכולם באופוריה, זו לא הבעיה היחידה שמציאות כזו מציבה. במצב של אי־ודאות וחשש לביטחון תעסוקתי, הציבור מעדיף להתבצר במזומן. וכשיש כסף נזיל, גובר הפיתוי לנסות את המזל ולחפש אפיקי השקעה "אטרקטיביים" שיניבו תשואה נאה.
נכון לחודש אוגוסט האחרון, שכבו בחשבונות העו"ש של הציבור 440 מיליארד שקל. זהו סכום שיא של כל הזמנים, והוא מבטא זינוק של 30% תוך שנה. אם נוסיף גם את המזומנים שבידי הציבור, שגם הם בשיא של כל הזמנים, נגיע לסכום של 535 מיליארד שקל.
"בתקופה כזו אנשים מחפשים מה לעשות בכסף, וחשוב מאוד לבדוק את המקומות שמשקיעים בהם", סבורה גואטה. לדבריה, לא מעטים מנצלים את תהפוכות המשבר הכלכלי־בריאותי להבטחת מקסמי שווא והונאה בתחום ההשקעות, ולעיתים משקיעים מתפתים לכך. "צריך להיות אינסטינקט בסיסי לבדוק אם יש פיקוח על המקום שבו שמים את הכסף. גם במקומות המפוקחים חשוב לגלות משמעת וזהירות, להתייעץ עם מומחים ולבחון כל השקעה שנכנסים אליה".
את מדברת על הסיכונים בהשקעות, ויש לא מעט כאלו. ובכל זאת, את כרגולטור מעודדת את הציבור להשקיע?
"אני בהחלט רואה את זה כמשהו מבורך. שיעור ההשתתפות של הציבור בשוק ההון בישראל הוא נמוך יחסית לעומת שווקים מפותחים אחרים. להשאיר את הכסף בפיקדונות בבנקים זו אלטרנטיבה ששוחקת את העושר האישי של הציבור, במיוחד אם הכסף לא משמש לפעילות שוטפת או לצרכים בטווח הקצר. להשאיר את הכסף בבנק לאורך זמן זה נזק למשקיעים לעומת האלטרנטיבות, ולכן המטרה שלנו היא ליידע על האלטרנטיבות".
מבחינת גואטה, עידוד המודעות של הציבור היא לא רק מה לעשות עם הכסף, אלא גם להצביע על האלטרנטיבות שקיימות מחוץ לבנק. "לפני שלוש שנים התחלנו מהלך משותף עם רשות התחרות לבחינת שוק הברוקראז' (מסחר בניירות ערך). גילינו ש־97% ממנו מרוכזים בבנקים, ורק 3% פועלים במסגרת חברי בורסה שאינם בנקים, כגון בתי השקעות. זאת כאשר שיעור העמלה בבנקים גבוה בממוצע פי 35 ממה שאותם משקיעים היו יכולים לשלם מחוץ לבנק.
"יש בעניין הזה חסמים פסיכולוגיים", מסבירה גואטה. "קיימת נטייה מובנית להרגיש בטוח יותר בחשבון הבנק וקושי לעבור, למרות שזה יכול להיות הרבה יותר זול ואולי גם הרבה יותר יעיל. והנה באה הקורונה וגדל הביקוש לשירותים מרחוק, ואכן נוצרה דחיפה מאוד משמעותית של לקוחות מתוך הבנקים החוצה לבתי ההשקעות. על פי נתוני הבורסה נפתחו 140 אלף חשבונות חדשים השנה, שזה שיעור גבוה משמעותית מבעבר. זו מציאות מבורכת".
תהליכים שלא נוכל לעצור
כמפקחת הן על הבורסה והן על פלטפורמות המסחר השונות, גואטה מעורה בנעשה בשוקי המטבעות הדיגיטליים, וערה לזינוק החד בערכו של הביטקוין בשבועות האחרונים.
יותר ויותר חברות וגופים נכנסים גם הם להשקעה בתחום, ולא רק "פריקים" של מטבעות דיגיטליים. אתם כבר לא יכולים להתעלם מזה.
"הביטקוין הופך להיות חלק מהמיינסטרים", מסכימה גואטה. "אנחנו אכן רואים גופי השקעה מסורתיים שמפתחים קווי פעילות שמבוססים על ביטקוין. אלו תהליכים שלא נוכל לעצור; אולי להאט, אבל לא לעצור. ההתפתחות הטכנולוגית מייצרת הזדמנויות חדשות, ואני חושבת שצריך לייצר רגולציה חכמה ומתקדמת כדי לאפשר לשווקים ליהנות מההתפתחויות האלה ולא לדכא אותם. הדברים האלו יקרו, והשאלה אם הם יהיו גם חלק מהפעילות במדינת ישראל או שאנחנו נמנע אותם, ואז הם ילכו לשווקים אחרים שכבר היום מאפשרים את הפעילות הזו.
"היינו הרגולטור הראשון שכבר ב־2018 הקים ועדה שבחנה את הנושא הזה. הגשנו תזכיר חוק להקמת בורסות ייעודיות בישראל לפלטפורמות מסחר שמבוססות על נכסים דיגיטליים. זה דורש תהליך חקיקה, ואנחנו מקווים שהוא יתקדם. אנחנו מאמינים שאם תינתן לנו האפשרות לפתח את השווקים האלו בישראל, נדע לפתח אותם בצורה בטוחה יחסית עבור משקיעים.
"יזמים מחפשים שווקים שיש בהם ודאות רגולטורית שתאפשר להם לפעול. הרגולציה מפוצלת היום בין רגולטורים שונים. אם זה מוגדר כנייר ערך זה תחתינו, אם כמטבע זה בנק ישראל, ויש גם תחומים שקשורים ברשות שוק ההון".
ממחקר שפרסמה לאחרונה הרשות, עולה כי המשקיעים המוסדיים (חברות הביטוח, הפנסיה והגמל) הפכו לכוח דומיננטי הולך וגדל בשוק ההון בישראל. חברות הביטוח מרכזות בידיהן כוח והשפעה רבה על הקצאת המקורות במשק ועל הפעילות בשוק ההון. כיום 11 גופים שולטים בכ־90% מסך כספי הציבור, לעומת כ־15 גופים לפני כעשור. מתוכם, ארבעה גופים בלבד שולטים ב־50% מכספי החסכונות של הציבור – סכום של טריליון שקל. ככל שהריכוזיות הזו תלך ותתעצם, היא תחליש את התחרות ותפגע בציבור. דוגמה לכך ניתן לראות במשא ומתן המתנהל בימים האחרונים לרכישת בית ההשקעות פסגות על ידי אלטשולר־שחם, מהלך שעלול להגביר עוד את הריכוזיות בענף. "העסקה הזו מבטאת את העמקת התופעה של ריכוז משאבי חיסכון הציבור בידי שחקנים מעטים שכוחם גובר", מתייחסת לכך גואטה.
מה אתם מציעים כדי לטפל בריכוזיות של הגופים המוסדיים?
"חלפו שש שנים מאישור חוק הריכוזיות ב־2014, וכיום יש במשרד האוצר צוות שעוסק בהשפעות הריכוזיוּת החדשות. המחקר שלנו משמש בין היתר בסיס לדיוני הצוות. ההצעה שלנו היא לפתוח את השוק למשקיעים זרים שיוכלו להתחרות לא רק בכל הנושא של ניהול קרנות נאמנות, אלא גם בניהול העתיד הפנסיוני. כלומר שאנשים יוכלו לבחור אם הם רוצים שאחד השחקנים הגדולים בעולם, שמנהל כספים בכל המדינות המפותחות, ינהל גם את הפנסיה שלהם, או שהם מעדיפים את השחקנים המקומיים.
"פנסיונר בארה"ב למשל יכול לנהל חשבון השקעה לפנסיה ולרכוש מוצרי השקעה של גופים שונים, לאו דווקא אמריקניים. במדינת ישראל השיטה שונה. פה המדינה נתנה רישיון לגופים מוסדיים לנהל את הפנסיה של הציבור. אם נפתח את השוק לתחרות, בעיית הריכוזיות הזו תיפתר".
את מדברת כאן על מהלך מבני הרבה יותר רחב, זה לא סתם תיקון.
"נכון, השינוי הזה מצריך רפורמה מבנית הרבה יותר עמוקה ממה שתיארתי באופן פשטני. ברמה העקרונית המדינה מבטיחה את השכר לפנסיה גם עבור אנשים ברמות שכר מאוד גבוהות. הרעיון הוא לחלק את השכר לשתי רמות – שכבה בסיסית שתמשיך להתנהל בגופים המוסדיים כמו כעת, ושכבה עליונה שבה תוכל להחליט מי ינהל את חשבון ההשקעה שלך ולקנות גם מוצרים של בתי השקעות מחו"ל. כך הפנסיה הבסיסית תובטח על ידי המדינה, וכל השכבות הנוספות ייפתחו ויוכלו להיות גם בניהול אישי".
חיסכון בניהול אישי, מה שמכונה IRA, קיים היום בחיסכון לטווח ארוך.
"אתה צודק, אבל זה מוצר שהוא פחות נפוץ. בסוף יש כאן גם עניינים של חיכוכים בין הרגולטורים. אנחנו מפקחים על מנהלי התיקים, רשות שוק ההון מפקחת על עולם הפנסיה והגמל. הרעיון הוא לקחת את ה־IRA ולהפוך אותו למוצר מפתח, למיינסטרים, שהציבור ייקח בעלות ושליטה על העתיד הפנסיוני שלו עבור שכבת הפנסיה שאינה השכבה הבסיסית. זו דרך אחת לפתרון. יכולה להיות גם דרך אחרת, למשל הגבלה על קרנות פנסיה שמגיעות לגודל מסוים, מה שיחייב הקמה של קרנות פנסיה חדשות. אנחנו הצבענו על תופעה שלדעתנו מחייבת טיפול.
"כבר הרבה שנים לא הייתה רפורמה מבנית רצינית בשוק ההון בישראל. הרפורמה האחרונה הייתה לפני 15 שנה (רפורמת בכר; א"ר). יש כאן הזדמנות, במיוחד אחרי משבר כלכלי עמוק".
מלחמות הרגולטורים
אופן הטיפול בריכוזיות הגופים המוסדיים אינו הוויכוח היחיד בין רשות ניירות ערך לרשות שוק ההון. "קרב הרגולטורים" מתפרש על תחומים נוספים. כך למשל, לאחרונה דווח על כוונת יו"ר רשות שוק ההון, משה ברקת, לחזק את מעמדן של קופות הגמל להשקעה – מוצר חיסכון שצובר פופולריות בשנים האחרונות, בעיקר בזכות הטבות המס (למי ששומר את החיסכון עד גיל 60) ודמי הניהול הזולים יחסית. ברקת מעוניין להגדיל את תקרת ההפקדה מכ־70 אלף שקל כיום לכ־200 אלף שקל, וכן לאפשר את הפצתן באמצעות הבנקים וחברות כרטיסי האשראי.
"אני בעד מוצרים פיננסיים מועילים שמקדמים את טובת הציבור, וקופת גמל להשקעה היא מוצר מצוין", אומרת גואטה. "אבל השאלה איפה אנחנו רוצים, כמדינה, לשים את הטבות המס. הטענה שלנו היא שהרבה יותר נכון קודם כול להשוות את תנאי הטבות המס בין קרנות נאמנות להשקעה ובין קופות הגמל להשקעה, עוד לפני שמגדילים את התקרה.
"חוץ מזה, אין הרבה משקי בית שיש להם 70 אלף שקל פנויים בשנה לכל אדם במשפחה. מי שייהנה הוא העשירון העליון, ועכשיו רוצים להעלות את זה ל־200 אלף לשקל לאדם. לכמה אנשים יש 200 אלף שקל פנויים לכל בן משפחה? בעיניי זו הטבת מס שהיא למעשה סובסידיה לעשירים, וזה סדר עדיפויות לא נכון.
"מערך ההפצה של יועצי ההשקעות בבנקים הוא מערך ההפצה הטוב ביותר שקיים במדינת ישראל, ואני בעד שהוא יפיץ גם את המוצרים האלה, אבל צריך לשים אותם על מכנה משותף דומה. אגב, קופת גמל להשקעה היא השקעה לטווח קצר לדעתי, ולכן צריכה להיות מנוהלת על ידינו".
אי־אפשר להתעלם מהמתיחות ביניכם ובין רשות שוק ההון, שעולה על פני השטח לעיתים קרובות.
"חשוב לי לומר, מבחינתי אין מתיחות. המתח שאתה מזהה היה כל הזמן, והוא נובע בגלל חיכוכיות מבנית. אצל שני הרגולטורים – רשות שוק ההון ורשות ניירות ערך – הפיקוח התפתח באופן אבולוציוני, בלי שום תכנון ומחשבה מראש. במהלך השנים נוצרו אזורי חפיפה בין הרשויות, והאזורים הללו מייצרים חיכוך. לפעמים יש גם השפעות לפעולה שרגולטור אחד עושה על הרגולטור השני. אם הייתה גישה הוליסטית לגבי פיקוח על מוצרי השקעה אלטרנטיביים, לא היינו נקלעים למצב שבו יש בכלל שאלה האם רוצים להגדיל תקרה או להשוות תנאים. זה מתח שנובע ממבנה רגולטורי".
אז לדעתך צריך לשנות את כל מבנה הרגולציה על התחום הפיננסי בישראל?
"אני בהחלט חושבת שנדרשת חשיבה יסודית מחדש על כל מבנה הפיקוח הפיננסי בישראל. חשיבה כזו יכולה להתבצע בעיקר אחרי משברים קשים. האופן שבו כרגע מוגדר הפיקוח, יוצר חיכוכים שלעיתים מקשים על הפעולה האופטימלית של כל רגולטור בפני עצמו.
"באנגליה למשל הגדירו מהו פיקוח יציבותי ומהו פיקוח צרכני, והפרידו בין הדברים. זה יכול לשרת גם תהליכים להגברת התחרות במשק באופן שלא מערבב שיקולי יציבות, כך שלמעשה לא מקדמים רפורמה בגלל שיש לה השפעות יציבותיות. במצב כזה אם יש רגולטור שאמון רק על הצד הצרכני התחרותי – חזקה עליו שיפעל בכל הכוח כדי לקדם אותה. המקום שאנחנו נמצאים בו היום, הוא תוצר לא רצוי של אבולוציה של עשרות שנים. מדי פעם צריך לבחון את היעילות וההיגיון שלה, ואת הערך שהיא מביאה לשוק ולמבוטחים. בסוף כולנו משרתי ציבור וצריכים לייצר לציבור ערך".
סטארטאפ ניישן לכולם
מדינת ישראל היא כידוע מעצמת הייטק. סטארטאפים ישראליים הפכו לחברות עם פוטנציאל אדיר ורווחיות גבוהה, וחלקם עשו אקזיט ונמכרו במיליארדים לענקיות טכנולוגיה בינלאומיות. אך מלבד היזמים וחלק מהעובדים שזכו לאופציות נדיבות, רוב הציבור הישראלי כלל לא משתתף ב"חגיגת" הערך הזו ואין לו יותר מדי אפשרויות להשקיע במיזמים הללו. לרוב, חברות כאלו שפונות לשוק ההון ומעוניינות לבצע הנפקה, שהיא גיוס כסף מהציבור באמצעות הבורסה, מדלגות על הבורסה שלנו ומעדיפות להנפיק בחו"ל.
כגוף המפקח על הבורסה, מה אתם עושים כדי לעודד את היזמים הישראלים ואת חברות ההייטק להנפיק בבורסה הישראלית ולהנגיש את ההשקעה בהן לכלל הציבור הישראלי?
"המטרה שלנו היא לאפשר לציבור הישראלי להיות חלק מההצלחה של ההייטק, לחבר את החברות הללו לכלכלה הישראלית ולהבטיח שהן יישארו כאן הרבה זמן. עד לפני שלוש שנים, אף חברת הייטק לא הסתכלה בכלל על הבורסה בתל־אביב. נעשתה עבודה בשיתוף רשות החדשנות והגופים המוסדיים, והתוכנית שגובשה נתנה הרבה ביטחון למשקיעים מהגופים המוסדיים. למעשה היום אנחנו נמצאים במצב שיש נהירה של חברות הייטק. ב־2020 הנפיקו אצלנו 26 חברות.
"דווקא הקורונה הבהירה דבר מאוד מוחשי: הסיפור של ריחוק חברתי יוצר סיכונים שצריך לנהל אותם. חברות שבונות על קהל משקיעים מעבר לים, וחשופות לסיכונים כגון היעדר טיסות או חוסר יכולת לתקשר, מבינות שבשוק המקומי אתה יכול לפגוש את המשקיעים שלך במרחק הליכה לפעמים. אתה צודק שהחברות הגדולות עדיין לא מגיעות, אבל השנה האחרונה הייתה שנת מפנה. הנתיב שנסלל כעת יגרום לזה שגם הגדולות יבואו בסוף. יש כאן אבולוציה. התחלנו מנקודה שלא היה כלום, ועכשיו אנחנו נמצאים בנקודה שיש ביקוש ער".
