משה (מושקו) מושקוביץ, איש החזון והמעשה, שסימל בחייו באופן מופלא את השילוב בין תורה לעבודה, הלך הלילה לעולמו בגיל 96 לאחר מאבק במחלת הסרטן.
אנשי ציבור רבים ספדו למושקוביץ. יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ומבכירי רבני הציונות הדתית, הרב חיים דרוקמן אמר כי "משה מושקו מושקוביץ היה איש החזון והמעש, בונה הארץ ובונה התורה בארץ. הוא היה כתובת לרבים בעניינים אלה. איש הציונות הדתית בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האסטרטגיה של טרנר ומרידור הייתה עלולה להמיט עלינו אסון
– לפני עתירה לבג"ץ: ארגוני ימין במכתב התראה לחיות ולגנץ
– מול החרדים יעבוד רק מאזן אימה חוקי וכלכלי
בשנת 1935 עלה מושקוביץ בן העשר יחד עם הוריו מברטיסלבה שבצ'כוסלובקיה לישראל והתחנך בביה"ס החקלאי במקווה ישראל. מאוחר יותר הצטרף לאצ"ל ולאחר הפילוג היה חלק ממחתרת הלח"י שם היה כינויו המחתרתי "אריאל". ב-1945 הקים את מה שיהפוך לימים לקיבוץ משואות יצחק בגוש עציון, וכבר אז החל סיפור האהבה בינו לבין חבל הארץ מדרום לירושלים.
לאחר נפילת הגוש הקים, כאמור, את קיבוץ משואות יצחק, שימש כראש מועצת שפיר והקים את הישיבה התיכונית באור עציון ועוד. לאחר מלחמת ששת הימים חזר לגוש עציון הקים את ישיבת הר עציון, את אלון שבות ועוד יישובים רבים.
נכדו, נבו כץ, שמשמש כיום כיועץ ראש הממשלה לקשר בין הכנסת לממשלה, סיפר על חשיבות הקמת הקיבוץ לסביו: "גולת הכותרת מבחינתו הייתה התחייה המחודשת של גוש עציון אחרי שהקים את משואות יצחק בשפיר. הוא כל הזמן אמר 'ההרים של גוש עציון מגנטו אותי אליהם'. ישיבת הר עציון שסביבה הוקמה אלון שבות, והקמת העיר אפרת. אני זוכר בתור ילד קטן, בערך בן שש, עוד לפני הנחת אבן הפינה לאפרת, כשהיינו נוסעים לירושלים הוא היה אומר לי 'תראה, על ההר הזה עומדת לקום עיר'. במשך למעלה מארבע שנים היה מושקוביץ ז"ל ראש היישוב וראש המועצה הראשון.
ראש הממשלה נתניהו ספד גם הוא למושקוביץ: "בשם רבים בעם, רעייתי שרה ואני שולחים תנחומים מעומק הלב למשפחתו של משה (מושקו) מושקוביץ ז"ל, שהלך הלילה לעולמו בשיבה טובה, כשמאחוריו שובל של עשייה מפוארת למען העם והמדינה. מפעליו הכבירים של מושקו יעמדו לדורות. מורשתו היא השילוב בין אהבת האדם והאומה, תורה ועבודה, חזון ומעש. כל אלה יוסיפו להיות מצפן בעבור צאצאיו וממשיכי דרכו. יהי זכרו ברוך".
"כל חיי הרגשתי שאני גדל ליד אדם שאין שני לו", מספר הנכד כץ, בן בתו של מושקוביץ, שלומית. "ממש משה רבנו. במשך עשרות שנים הוא העביר שיעור דף יומי, וכתב פירוש לחמישה חומשי תורה. מצד שני, בגיל 21 הוא היה אחראי על עשרות אלפי יהודים שגירשו אותם לקפריסין במחנות העקורים. כל החיים שלו זו שליחות אחת גדולה והכל מאחורי הקלעים. אני לא מכיר היום בן אדם במדינת ישראל שתרם כמו שהוא תרם: באקדמיה הוא הקים את מכללת שערי משפט, את בר אילן, מוסדות לנוער נושר ועשרות יישובים. באמת שאי אפשר להקיף הכול. איש ספר, תודה ועבודה. הוא היה הציונות הדתית הקלאסית האמיתית ביותר. השילוב של קודש וחול, בנייה ולימוד תורה".
מושקו היה ממייסדי "עמותת תימורה", המפעילה מסגרות חינוך לנערים ונערות מהמגזר הדתי-ציוני, שנשרו מהמסגרת של הישיבה התיכונית והתיכונים הדתיים. השר והח"כ לשעבר זבולון אורלב, יו"ר הוועד המנהל של "עמותת תימורה" אמר: "פטירתו של מנהיגנו, משה (מושקו) מושקוביץ עליו השלום השרתה עלינו אבל כבד מאד. למושקו זכויות מרובות כרימון בבניין התורה, הארץ והעם ואין מי שידמה לו במפעלותיו המפוארים. מושקו היה ממנהיגיה הדגולים של הציונות הדתית וממניחי היסודות לדרך תורה ועבודה, תורה ומדע, תורה והתיישבות, תורה וחינוך. עליו נאמר ביושר ובאמת צרופה 'חבל על דאבדין ודלא משתכחין'".
למרות המפעלים האדירים שיזם ודחף, מנסה כץ להסביר מדוע לא היה מוכר יותר בציבור: "הוא באמת היה צנוע. יוסף בורג ז"ל מאוד רצה שסבא יהיה שר ואמר לו שהוא צריך אותו לידו. סבתא שלי לא הרשתה לו ואמרה לו "אתה תתרום הרבה יותר מבחוץ".
נבו נזכר בחוויה אחת מיוחדת עם סבא מושקו שנחרטה בו המשקפת עד כמה לא החשיב את יחסי הציבור למעשיו: "בשנת 2004 נסעתי איתו לליטא להביא ספרי תורה במסגרת עמותת 'מנורה', עמותה שהוא הקים להצלת יודאיקה מאירופה. ישנו שבוע שלם במיטה זוגית במלון בעיר. כל ערב חזרנו למלון ודיברנו והתווכחנו וזה היה שבוע מיוחד מאוד. כשחזרנו הבאנו איתנו 400 ספרי תורה. היו איתנו אנשים מכובדים מאוד ובדרך חזרה במטוס התחיל ויכוח מי יצא ראשון עם הספר תורה. סבא שלי לא הבין את הוויכוח הזה ואפילו די נעלב שבזה הם מתעסקים. בסוף אלו שרבו יצאו ביחד כשכל אחד מחזיק ספר תורה ביד. כשירדנו מהמטוס סבא שלי הלך הצידה ואמר לי 'תראה אותם. שיהיה להם לבריאות שנינו יודעים מה האמת. תן להם להצטלם ולהתראיין ואנחנו נמשיך לעשות את מה שצריך'.
לדבריו של נבו הפעילות הציבורית של סבו המשיכה גם בגילו המתקדם מאוד עד לימים האחרונים ממש. "בחודשים האחרונים הוא עמל על 'תוכנית המאה' לאכלוס מיליון יהודים בין ירושלים לחברון. בין עיר הנצח לעיר האבות, זה היה חלום שלו וגם החלום הזה יתגשם בעזרת השם כי אין חלום שהוא לא הגשים. מעטים האנשים שמגשימים חלומות כמו שהוא".
"לפני שלושה שבועות דיברתי איתו", הוא נזכר. "הוא סיפר לי שהוא עכשיו עסוק בחוזים לבנייה של 500 יחידות דיור במשואות יצחק הישנה ועכשיו הוא מקדם את זה. היה לו פנקס קטן שבו הוא היה רושם לו את המשימות שלו לאותו יום".
ומעבר לכל המפעלים האדירים שהקים במהלך חייו מספר כץ על מושקו כסבא: "למרות שהיה אדם עסוק מאוד כל חייו הוא היה מתקשר לנכדים וקונה להם מתנה ליום ההולדת, גם כשהיה בשיא העשייה. כשהייתי רווק הוא היה מתעניין מה עם הדייטים והוא היה מעורב. הייתי מתייעץ איתו על זה ואפילו יצאתי עם מישהי שהוא הכיר לי.
"לפני חצי שנה חזרתי לכפר עציון אחרי 13 שנים שגרתי בעפרה ואחרי ששיגעתי את אשתי שאנחנו חייבים לחזור לכור מחצבתנו. כשהתקשרתי אליו הוא אמר לי 'ושבו בנים לגבולם'. הוא אמר לי 'לא יעזור לך, גוש עציון זה הסיפור שלך. אתה לא יכול לברוח מזה'".
