פרוטוקולים נוספים מארכיון צה"ל ומשרד הביטחון שהותרו אמש לפרסום חושפים את ההתלבטות הקשה של הנהגת ישראל וצמרת צה"ל בשבוע הראשון של מלחמת יום הכיפורים.
הפרוטוקולים הוגשו אחרי המלחמה לוועדת אגרנט לחקר המלחמה, ומתועדים בהם דיונים בהשתתפות ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין וצמרת צה"ל.
כתבות נוספות סאתר מקור ראשון:
העיתונאי החרדי ששבר את השתיקה סביב הפרעות החרדה בישיבות
"בונה הארץ, איש החזון והמעש": פרידה ממשה מושקוביץ
בלתי נמנע: המשבר הכלכלי מחייב עימות עם ההסתדרות
משתתפי הדיונים התלבטו היכן כדאי יותר להשקיע את מאמץ הדיפת המתקפה המצרית והסורית. תוך כדי הדברים עולה מצוקת המשתתפים נוכח מצבו העגום של צה"ל בשבוע ההוא, והשלכותיו על הזירה הבינלאומית.
פרוטוקול הישיבה הראשון שאושר לפרסום הוא מהיום השני ללחימה, 7 באוקטובר בשעה 8:10 בבוקר, בבור הפיקוד של צה"ל. הרמטכ"ל דוד אלעזר מציג סקירה מקיפה על המציאות בשטח: "עבר עלינו לילה לא טוב. בהשוואה לתיאור של אמש בתעלה, קצת יותר טוב, הצלחנו לבלום יותר. אך לעומת זאת בגולן נפרץ לנו בבת אחת עם כמויות גדולות של טנקים… עד כה 81 הרוגים. אך לא כולל מוצב החרמון".
השר יגאל אלון הגיב על הדיווח המדאיב הזה בהצעה לוחמנית: "אולי נפציץ את דמשק?". רב־אלוף אלעזר השיב: "טכנית אין קושי להפציץ. אך מהבחינה המעשית גם הם (הסורים והמצרים) אינם תוקפים הערים ולכן אינני רוצה להתחיל בזה".
ראש הממשלה גולדה מאיר הייתה מוטרדת ממידת המוטיבציה של הלוחמים בשטח. "מה הרגשת הבחורים למעלה?", שאלה. הרמטכ"ל: "קשה להם. אומנם אומרים 'אנחנו משמידים המון טנקים', אך אין לזה סוף". הדיון מסתיים ללא הכרעה והנוכחים מתבקשים להביא תוכניות מעשיות.
בדיון שהתקיים יומיים לאחר מכן, ארבעה ימים לפרוץ הקרבות, פתח שר הביטחון משה דיין באזכור קצר של פגישתו עם ועדת עורכי העיתונים, שבה הודה כי המצב בחזיתות קשה מאוד. לימים נמסר כי אנשי שיחו הוכו דכדוך, אך דיין דווקא התרשם אחרת: "הייתה לי שיחה עם עורכי העיתונים, אמרו שזאת רעידת אדמה לגביהם. אולי אני אופטימי, אך נראה לי שיצאו ממני פוזיטיבית".
הימים היו ימי ראשיתו של הסכסוך המר בין מפקדי חזית הדרום – שרון, אדן, גורודיש וברלב. שר הביטחון דיין לא חסך מחמאות משרון דווקא, שהיה כבר אז בכיר ליכוד. "אריק מפוכח מאוד, הוא פייטר", אמר דיין בנוכחות בכירי מערכת הביטחון והדרג המדיני. "הוא אומר שצריך לעבור (את התעלה), פה לא עשו צדק לאריק… הייתי שולח לו מכתב ברכה".
בדרך אגב סיפר דיין בלעג כי יו"ר האופוזיציה מנחם בגין תבע ממנו בישיבת ועדת החוץ וביטחון שצה"ל יחצה את התעלה, וגם יצהיר על כך מראש: "בגין רוצה לעבור את הקו, שירד אל אריק והוא יסיע אותו". גולדה התערבה: "שאלתי את בגין בחוץ וביטחון: מה תיתן לנו ההצהרה… (כ)שיש לנו כל כך מעט מול כל כך הרבה? למה זה נחוץ? למה צריך להכריז".
למחרת, 10 באוקטובר בשעה 9:35, התכנסו חברי הקבינט לדיון נוסף אצל ראש הממשלה, ואז כבר התקבלו החלטות ברורות יותר על אסטרטגיית הלחימה של ישראל. שר הביטחון משה דיין הציג תוכניות תקיפה ברורות: "נפציץ בצהרים את השדה הבינלאומי בדמשק… צריך ש(הסורים) יצעקו שאנחנו עולים על דמשק".
ראש הממשלה: "זה נחוץ לנו למיקוח. זה נחוץ לשבירה".
מהדיון באותו יום עולה שההצעה שישראל תסכים להפסקת אש כבר בימי המלחמה הראשונים, הצעה מפתה צבאית לנוכח מצבו הקשה של צה"ל, נחשבה כרעיון רע גם בעיני האמריקנים. דיין דיווח: "(שר החוץ האמריקני) הנרי קיסינג'ר חושב שזה מסוכן, הפסקת אש As It Is, והם בצד שלנו. אנחנו צריכים להיות במצב שאם תהיה הפסקת אש צריך שאנחנו נהיה במצב טוב".
מצב הרוח של דיין עצמו, עולה מהפרוטוקול, היה בכי רע. הוא התקשה להאמין שצה"ל יצליח להדוף את האויב ללא סיוע מבחוץ, ולא רק באמצעי לחימה: "צריך לבדוק את עניין המתנדבים מחו"ל, יהודים אמריקנים שירצו להילחם פה. יש ישראלים בחו"ל, צריך להטיסם במאות. על כל זה צריך לדון".
כמו קיסינג'ר, גם האלוף ישראל טל, מבכירי המטכ"ל, חשש מהשלכות הכרזתה של הפסקת אש בשלב מוקדם מדי, לפני שהפולש המצרי הוכה כדבעי: "אני מסכים עם הרמטכ"ל שהאמינות שלנו הולכת להיגמר. אם לא יהיה מפנה, ואז יגיעו למסקנה ידידים ואויבים שמדינת ישראל חלשה. ברגע שתהיה מסקנה כזאת, אין ספק שהערבים ירצו הכול ולא יסתפקו במעט".
אלוף רחבעם זאבי: "יש לנו יכולת הכרעה רק בגזרה הסורית ולא במצרית, כי האנשים עייפים, ואין לנו טנקים. אבל חסרה לנו עוד דחיפה אחת או שתיים ויש לנו ניסיון של מלחמת ששת הימים בחזית הסורית".
השר יגאל אלון: "אקרא את המברק שהגיע מדיניץ: הרוסים הציעו לנשיא ניקסון לשקול החלטה לקרוא להפסקת אש… הגבתי מיד ובחריפות נגד מהלך כזה".
ראש הממשלה: "אני חיה מראשית המערכה בהרגשה שאסור לנו לצאת במצב שבעולם יאמרו – זהו זה, מה שחשבנו על ישראל ועל צה"ל (כלומר, שהם לא באמת חזקים – נ"א). וכאשר קיסינג'ר אמר בשיחה הראשונה עם שמחה: 'אתם מוכרחים לנצח', יש בזה משמעות איומה. אם חלילה לא ננצח – זה אבוד…
"אל תחשבו שאני טיפשה כזאת, אך מהבחינה של מה שטוב… אם אנחנו יכולים לתת מכה הגונה, כך שהרוסים יבקשו הפסקת אש, בהסכמת הסורים, או שיכריחו אותם לעשות זאת- זה בשבילי דבר עצום".
