במלאת 75 שנה לשחרור אושוויץ בשנה שעברה, התקיים בישראל כינוס היסטורי – פורום השואה הבינלאומי. עשרות ראשי מדינות ומנהיגים הגיעו לירושלים והתכנסו תחת הכותרת ״זוכרים את השואה, נלחמים באנטישמיות״. זהו דגל אותו מניפה הליגה נגד השמצה בעבודתה מזה עשורים רבים. התפיסה לפיה השואה היא אחד הביטויים האולטימטיביים של שנאה היא אחד העקרונות עליהם מתבססת העבודה החינוכית שלנו, כמו גם פעילותנו הציבורית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הבחירות הקרבות מזמנות לנתניהו אתגר חדש
– "ז'בוטינסקי מתהפך בקברו": דני דיין יורה לכל הכיוונים
– מנהיג "השולמנים": "קבוצות אינטרס שולטות בליכוד"
הכינוס ביד ושם ודברי המנהיגים על המחויבות שלהם ושל המדינות אותן הם מייצגים להוקיע כל ביטוי של אנטישמיות, הגיעו לאחר שנתיים בהן היינו עדים לעלייה חסרת תקדים במספר האירועים האנטישמיים בארה״ב ובמקומות שונים בעולם.
על פי נתוני הדו"ח השנתי של הליגה נגד השמצה, בשנת 2019 היתה עלייה של 12 אחוזים בשיעור האירועים האנטישמיים בארה"ב, עם מספר גבוה במיוחד של תקריות – 2,107, כלומר, בממוצע קרוב לשש תקריות ליום. כמה מגמות מרכזיות באו לידי ביטוי, בהן עלייה בחומרת האירועים האנטישמיים – עם אירועים כמו הטבח בפיטסבורג, הרצח בפאווי, הירי בג׳רזי סיטי, הדקירה במונסי, הירי לעבר בית הכנסת בהאלה וההפיכה של בתי תפילה, לא רק של יהודים, ליעדים מועדפים למתקפות. האירועים הללו הובילו קהילות יהודיות רבות ברחבי העולם להידרש לסוגיות של אבטחה מוגברת של מוסדות קהילתיים ועלייה בתחושת החרדה האישית והקהילתית.
לעומת זאת, שנת 2020 התאפיינה במגמה אחרת אך לא פחות מטרידה. בצל משבר הקורונה ששינה סדרי עולם, עלתה שוב תיאוריית הקונספירציה האנטישמית הקלאסית בוואריציות שונות. התיאוריה נשענת על התפיסה שהיהודים, או ישראל, מפיצים מחלות ואחראים לקורונה. ולא זו בלבד, הם גם מרוויחים מעצם קיומו של הווירוס. זו תפיסה ששורשיה נטועים עמוק בימי הביניים, בימי המגפה השחורה, עת הואשמו היהודים בהפצת המגפה. תפיסה זו ליוותה מגפות נוספות, כולל כאלה בעת החדשה כמו הסארס, שפעת העופות וכו׳. לבד מהעובדה שתפיסה זו היא חמורה כשלעצמה ומבססת את הסטריאוטיפ השקרי לפיו יהודים מפיצים מגפות ומחלות, היינו עדים גם לקריאות לפגיעה ממשית ביהודים באמצעות הרשתות החברתיות. ואולי זה בעצם הסיפור של השנה האחרונה – הפנמת הכוח של הרשתות החברתיות ופוטנציאל הפגיעה שלהן.
בשנה בה הנוכחות שלנו במרחבים רבים הייתה מוגבלת מאוד ובמקרים רבים הצטמצמה לנוכחות וירטואלית בלבד, לרשתות החברתיות היה תפקיד מפתח – לטוב ולרע. בזווית האנטישמיות, אלה היו הערוצים להפצת כל אותן תיאוריות קונספירציה. ראוי להקדיש מחשבה על הדרך בה הרעיונות הללו מחלחלים פנימה ועל ההשפעה שלהם על יצירת שנאה ואלימות כלפי יהודים.
תחום נוסף שבו נושא האנטישמיות ברשתות החברתיות עלה בשנה האחרונה והגיע לנקודה מכרעת הוא נושא הכחשת השואה. במשך שנים התייחסו, בחברת פייסבוק לדוגמה, לנושא הכחשת השואה כנושא שחופש הביטוי מגן עליו. אולם בשנה האחרונה, ולאחר קמפיין מסיבי בהובלת הליגה נגד השמצה וארגונים נוספים שכותרתו StopHateForProfit#, הצהירה פייסבוק שמעתה תראה בביטויי הכחשת שואה שיח שנאה. בדור בו מספר שורדי ושורדות השואה מצטמצם ואנו מסתמכים יותר ויותר על מקורות היסטוריים ולא על עדויות חיות, למהלך הזה יש חשיבות קריטית בשימור האמת ההיסטורית של אחת הטרגדיות הגדולות בתולדות האנושות.
גם אם מספר המתקפות הפיזיות השנה פחתו בשל נסיבות הקורונה, מה שקורה ברשת מוכיח כי האנטישמיות חיה ובועטת. במובן זה, על המנהיגים, בוודאי אלו שהשתתפו בפורום השואה בשנה שעברה ומנהיגים נוספים, להבין כי סוגיית האנטישמיות עדיין מונחת לפתחן של המדינות. כמו תופעות אחרות של שנאה, עליה להיות מטופלת כראוי. אם לא תטופל, בחסות היציאה מהמשבר ועם כל התסכול הנלווה לכך ברמה הכלכלית והחברתית, יהודים וקבוצות אחרות עלולים להיפגע בצורה קשה אף יותר מהשנאה המופנית נגדם – אם באמצעות האשמתם במשבר או בהפניית זעם ציבורי כללי כלפיהם.
