זו הייתה פגישה חשובה בנושא בוער, בלשכת ראש הממשלה. באחד השלבים הפסיק נתניהו את הדיון ואמר "בואו נבדוק מה רון אומר", והורה לקשר אותו עם השגריר בוושינגטון. "חשבתי שראש הממשלה לא שם לב לשעון", מספר לנו שגריר ארה"ב היוצא דוד פרידמן. "אמרתי לו 'עכשיו בוושינגטון שלוש לפנות בוקר'. הוא השיב 'כן, אני יודע, מה הבעיה?'. אז הבנתי את מהות הקרבה הגדולה בין נתניהו לרון דרמר, ולמדתי דבר נוסף: רון נותן את ליבו ונשמתו לשרת את ישראל ולעמוד לרשות ראש הממשלה נתניהו, שהוא כשלעצמו בוס לגמרי לא קל".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "מוביל סדר יום משפטי": הרכש החדש של מפלגת הציונות הדתית
– הרגלים רעים: ביידן יצר ציפיות מוגזמות שיפילו אותו
– מנותק מהמציאות: אין קשר בין אחוזי הגיוס לקורונה
בימים אלו מסיים רון דרמר (49) שבע שנות כהונה סוערות, רצופות עליות ומורדות, בבירה האמריקנית. מאחוריו ימים קשים בתקופת כהונתו השנייה של הנשיא ברק אובמה, וימים בהירים יותר תחת ממשל דונלד טראמפ, תקופה שבה שררו יחסי שותפות ושיתוף מדיני, שאין מי שחולק על גודל תרומתו של השגריר בביסוסם.
"הוא אחד הדיפלומטים המבריקים שראיתי מעודי", אומר לנו ג'ייסון גרינבלט, לשעבר השליח המיוחד של הנשיא טראמפ למזרח התיכון, בשיחה מסעודיה, שם הוא משתתף בוועידה העוסקת ביוזמות השקעה עתידיות. "הוא ידע היטב כיצד לפרק בעיות בחשיבה מחוץ לקופסה, להעריך את האתגרים באופן מקצועי ולעולם לא לערב בהם רגשות. לדעתי, יש לו הבנה עמוקה של הסכסוך במזרח התיכון, ויש לכך חשיבות רבה כאשר באים להסביר לממשל איך להתייחס אליו באופן מציאותי. זה לא שדיוויד (פרידמן; מ"ט) ואני זקוקים להסברים האלה, כי הרי הכרנו את הנושא היטב. אבל הייתה לו דרך לבטא את הדברים בבהירות ובאופן הגיוני, כך שאנשים יבינו שעשרות שנים של תעמולה צריכות להימחק כדי לפנות דרך לפתרון אמיתי. גם כאשר לא הסכמנו היה ברור שדבריו נובעים מתוך היגיון, כך שהעבודה איתו הייתה מהנה מאוד".
דרמר הגיע לתפקיד בוושינגטון ב־2013, בעת שארה"ב של אובמה הייתה נתונה באמצע תהליך גיבוש ההסכם עם איראן, שישראל התנגדה לו נחרצות. יחסיהם של שני המנהיגים, נתניהו ואובמה, לא היו ירח דבש, בעיקר בכל הנוגע להתיישבות ביו"ש ולקיפאון במשא ומתן עם הפלסטינים.
הדמוקרטים זכרו לדרמר כיצד סייע, עוד בהיותו יועץ ראש הממשלה, לארגן ביקור ממלכתי בישראל ליריבו של אובמה, מיט רומני הרפובליקני, לפני הבחירות לנשיאות. רומני התקבל בירושלים בכבוד מלכים, ובחוגי הדמוקרטים התפוצצו. רבים מהם ראו במינויו לשגריר מעין תחיבת אצבע לעינו של אובמה. חלק לא קטן מהארגונים המייצגים את יהדות ארה"ב, המצביעה ברובה למפלגה הדמוקרטית, הביעו אכזבה. כך, למשל, זעמו עליו כאשר נעדר מביקורו של אובמה בבית הכנסת "עדת ישראל" בוושינגטון.
ג'ייסון גרינבלט: "הוא אחד הדיפלומטים המבריקים שראיתי מעודי. יש לו הבנה עמוקה של הסכסוך במזרח התיכון, ויש לכך חשיבות רבה כאשר באים להסביר לממשל איך להתייחס אליו באופן מציאותי. גם כאשר לא הסכמנו, העבודה איתו הייתה מהנה מאוד"
עם כניסתו לתפקיד ניסה דרמר לכבות את הלהבות, ונפגש עם חברי קונגרס וסנאטורים דמוקרטים בכירים. הוא שיבח אותם, אמר שהם "נכס אסטרטגי" וציין כי לישראל חשובה התמיכה הדו־מפלגתית, כי "אי־אפשר להטיס מטוס עם כנף אחת בלבד". מזכיר המדינה ג'ון קרי אף התארח בביתו לארוחת ליל הסדר. דרמר גם שיבח את עמידתו של הממשל לצידה של ישראל במאבקה מול הטרור מעזה, ובעיקר במהלך מבצע עמוד ענן.
אבל כל זה לא עזר באופן משמעותי. חוץ מלהכריז עליו כעל "אישיות בלתי רצויה", הדמוקרטים עשו כל דבר כדי להסתייג ממנו. "הוא פעיל רפובליקני ולא שגריר", אמר עליו השגריר לשעבר דן קרצר.
פרידמן מוחה: "קרצר הוא מסוג האנשים שאומרים הרבה ועושים מעט. לדרמר היו יחסים טובים עם דמוקרטים מהאסכולה הישנה כמו צ'אק שומר, הסנטור הוייר, טד דויטש או אליוט אנגל. לרוע המזל, אלה אינם פני המפלגה הדמוקרטית היום. הוא בהחלט לא רצה ליצור חיכוך, אבל בעיניו הוא ייצג עקרונות חשובים מכדי לטאטא אותם מתחת לשטיח. הוא עשה מה שאני עשיתי – ייצג את הבוס שלו. הוא דיבר בשם המנהיגות בישראל".
נאום נתניהו בקונגרס במרץ 2015 היווה נקודת שבר ביחסים. דרמר נתפס כמפיק הראשי של האירוע יחד עם יו"ר בית הנבחרים ג'ון ביינר, והדמוקרטים ראו בכך סטירת לחי לנשיא ועוד במגרשו הביתי.
"נכון", מסכים פרידמן, "התרעומת החלה להסלים אחרי נאום נתניהו בקונגרס. חלק לא אהבו אותו, אבל ניתן לומר שאותם אנשים גם לא אוהבים את ישראל".
דרמר עצמו רואה בנאום נתניהו את גולת הכותרת של כהונתו. "הנאום היה רגע גורלי שהביא לפריצת דרך ולהבאת הסכמי השלום עם מדינות המפרץ", אמר השגריר בריאיון לאתר ג'ואיש אינסיידר בספטמבר האחרון. הוא מאמין שאף שלא צפה זאת מראש, מנהיגי מדינות המפרץ הצטרפו לתהליך אחרי שראו שישראל מוכנה לעמוד על שלה, ואף להתעמת עם הנשיא של ידידתה הקרובה ביותר מול הסכנה האיראנית המשותפת לה ולהם. בפגישתו עם יועץ הנשיא לביטחון לאומי הרברט מקמאסטר, שלוש שעות אחרי ההצהרה על ההכרה בירושלים כבירת ישראל, אמר לו דרמר: "אתה יודע, זה היום השני הטוב ביותר בכהונתי כשגריר". "מהו הראשון?" התעניין מקמאסטר. "היום שבו ראש הממשלה שלי התייצב בקונגרס לדבר נגד ההסכם עם איראן, גם היום שבו הנשיא טראמפ החליט שלא לאשר את הסכם הגרעין בפעם הראשונה יכול להחשב כאחד הימים הטובים בקריירה שלי", הייתה תשובתו. לא אחת אמר דרמר כי אם ראש הממשלה לא היה משמיע קול רם וברור מול האיום הקיומי האיראני ומוכן ולשלם את המחיר – הוא לא היה ראוי להיות ראש ממשלה.
אחרי הנאום מצאו השניים, דרמר ונתניהו, את עצמם לבד בחדר. נתניהו הביט בשגריר ושאל לדעתו. דרמר השיב במונח הלקוח מתחום הפוטבול: you left it all on the field. כלומר, עשית כל מה שיכולת.
באותם הימים הקדיש דרמר 90 אחוזים מזמנו למלחמה נגד ההסכם האיראני, והפעיל לחצים כבדים. מולו התייצבה כמעט אירופה כולה, שדחקה בנשיא אובמה לחתום על ההסכם. היום הוא משוכנע שאף שההסכם נחתם לבסוף, הנאום שינה את ההיסטוריה והיה בעל השפעה לטווח ארוך, בין השאר גם על מדיניות הנשיא טראמפ בארבע השנים האחרונות. אלמלא הנאום, ספק אם טראמפ היה מתייצב באופן כה נחרץ נגד ההסכם או מבטל אותו, שכן גם במפלגה הרפובליקנית לא מיהרו לעלות על בריקדות, במיוחד כאשר גם בישראל נשמעו קולות, בהם של ביטחוניסטים בכירים, שתמכו בהסכם. כך למשל, אחרי הנאום החליטו כמה חברי קונגרס לתמוך בחקיקה שתחייב בחינה מחדש של ההסכם.
ואולם כעת דרמר סבור שהשורה האחרונה בסיפור הזה לא נכתבה, וכל ההישגים עלולים לרדת לטמיון אם בסופו של דבר האיראנים יגיעו לנשק גרעיני. בריאיון לג'ואיש אינסיידר אמר כי אם המשטר האיראני היה נופל, היה חש שמלאכתו תמה ונשלמה. "העולם חייב מוסרית להתייצב לצידנו. עשינו כל מה שביכולתנו לעשות. אני לא מתחרט על דבר שעשיתי. הציון שאני נותן לעצמי הוא 'לא מושלם'. אני מקווה שבעוד עשר או עשרים שנה השיח יהיה על איך הפרנו את הפרוטוקול בנאום הזה, אז אדע כי איראן לא הצליחה להגיע לנשק גרעיני".
אובמה צחק בפנים
"אני התנגדתי לנאום מסיבות ענייניות, לא בגלל התוכן. הסכמתי עם כל מילה בנאום, שלדעתי היה נאום היסטורי. אבל חשבתי שהמיקום הוא לא רעיון טוב, ונתניהו לא סלח לי עד היום", אומר לנו מייקל אורן, קודמו של דרמר בתפקיד. "אני הייתי השגריר של ישראל ואילו רון היה השגריר של ראש הממשלה, וזה לגיטימי. החיסרון הוא שזה הביא להתנגשות מול אובמה, שהיה נשיא מאוד פופולרי. ידעתי שאחריו יהיה קשה לשמר מה שנותר מהתמיכה הדו־מפלגתית בישראל".
מי התחיל, דרמר או אובמה?
"אובמה, בלי שום ספק. הוא חיפש משברים ויצר התנגשות חזיתית עם נתניהו, מלחמת עולם ממש. ייאמר לזכותו שהיה לו חזון לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון ואת יחסי ארה"ב עם האזור בעקבות המלחמה הכושלת בעיראק. הוא ביקש להוריד את יחסי ישראל־ארה"ב מרמת 'יחסים מיוחדים' לרמה של יחסים רגילים. הושיט יד למורסי, לרוחאני, לארדואן – מנהיגים שנבחרו באופן דמוקרטי. אבל המחיר היה צמצום מרחב התמרון של נתניהו. בפגישה ראשונה של נתניהו עם אובמה אחרי חתימת ההסכם עם איראן, בנובמבר 2015, הכנתי נייר עבודה ורשימה של פיצויים שהאמריקנים יכולים לתת לנו בתמורה. הפיצוי הגדול ביותר היה הכרה אמריקנית בריבונות ישראלית ברמת הגולן. אתה יודע כיצד הגיב הנשיא? אובמה צחק בפרצופו של נתניהו. זה האדם, ועם זה דרמר היה צריך לעבוד".
כעת נשלם את המחיר?
"איני יודע. לא נהיה ביחסי קרבה כמו עם טראמפ ואפילו לא כמו עם בוש, אבל מאידך גיסא ביידן אינו אובמה שחיפש בכל יום כיצד ליצור משבר חדש. אנשים לא מבינים מה היה שם. כבר מהשבוע הראשון הוא קירב את האיראנים. הוא אירח את אבו־מאזן לפני נתניהו, דילג על ישראל בביקורו הראשון במזרח התיכון חודשיים אחרי ההשבעה, נשא את נאום קהיר בלי לתאם איתנו, התנגד נמרצות לכל בנייה בירושלים המזרחית וביהודה ושומרון ומה לא".
"דרמר הוביל מדיניות שיש בה התמסרות מוחלטת למפלגה הרפובליקנית, והתהלך בוושינגטון כאילו יש בכיסו כרטיס חבר מפלגה", אומר לנו גורם דיפלומטי בכיר. "לדעתי, גם הדרך שבה דיבר על אובמה הייתה שגויה. אפשר היה לנהוג ביותר מתינות ודיפלומטיות. ייקח שנים לתקן את הקרע שיצר עם חברי הקונגרס השחורים, ואפשר היה להימנע מזה. מצד שני, לחנופה ולשבחים לטראמפ ואנשיו, כולל כלפי סטיב בנון שהתבטא לא אחת באופן אנטישמי מובהק – יש תוצאות בסופו של יום. את המחיר נתחיל לשלם עכשיו".
גם הבית הלבן של אובמה עשה מאמצים להדביק לו תווית של רפובליקני, וגייס לשם כך עיתונים כמו "הניו־יורק טיימס" בארה"ב ו"הארץ" בישראל כדי להמעיט בחשיבות המאבק שהוא ונתניהו מנהלים. דרמר נוהג לסווג כ"שטויות" את האמירות בדבר הרפובליקניות שלו, וחוזר על כך שהיה מנהל מאבק דומה גם לו היה מדובר בנשיא רפובליקני.
אגב, הסקרים האחרונים מראים ששיעור התמיכה של הדמוקרטים בישראל לא השתנה זה ארבעים שנה. בשנים האחרונות עלתה התמיכה של הרפובליקנים, בעיקר בזכות האוונגליסטים, בשיעור ניכר. אבל לא ניתן להתעלם מתהליכי ההקצנה האידאולוגית במפלגה הדמוקרטית, המכונים "קורביניזציה" על שם ראש מפלגת הלייבור לשעבר באנגליה ג'רמי קורבין האנטישמי. התהליכים הללו מוסברים בשינויים תרבותיים המקשרים בין עוצמה לאי־צדק, שאינם עוסקים בהכרח לישראל. זו גישה אנטי־מערבית, אנטי־קפיטליסטית ואף אנטי־אמריקנית. ישראל, מבחינה זו, היא הטרף הקל והזמין ביותר.
דרמר איתר את הבעיה ועשה מאמץ גדול להגיע לאותן קבוצות. כך למשל נאלץ דרמר להרגיע חברי קונגרס שחורים כי נאום נתניהו אינו נועד להתריס בפני הנשיא מכיוון שמדובר בנשיא שחור. בהמשך קיים יותר מארבעים פגישות עם מנהיגים שחורים, חלקם זכו לראשונה לביקורו של שגריר ישראל. הוא הדגיש שזו תהיה טרגדיה אם חילוקי הדעות בין נשיא שחור לראש ממשלה יהודי יביאו לקרע בין יהודים לשחורים.
אחד האירועים שריגשו אותו היה דווקא הופעתו של הנשיא אובמה בשגרירות ישראל, שם חרג ממנהג הנשיאים ונשא נאום לכבוד יום השואה הבינלאומי. בנאומו הראשון בשגרירות אמר כי ישראל תהיה בעלת הברית החשובה ביותר של ארה"ב במאה ה־21. זה יישאר גם בעוד 50 ו־100 שנה, צפה, שכן אמריקה תרצה לשמור על עליונות טכנולוגית.
"מהניסיון שלי לא הייתי קורא לו 'רפובליקני' או 'דו־מפלגתי'", אומר ג'ייסון גרינבלט. "הוא היה סנגור נלהב של ישראל, והתרשמתי עמוקות מהדרך שבה הגן על ישראל. גם אם תתעלם לרגע מממשל אובמה שלא נהג בהגינות, מהיכרותי איתו אני לא חושב שההאשמה הזו היא נכונה. הוא ייצג את עמדת ממשלת ישראל, ולצערי יש בארה"ב כאלה שאינם מכבדים את העמדה הזו".
ואילו מארק צל, יו"ר המפלגה הרפובליקנית בישראל, מסביר שדרמר היה קרוב יותר לרפובליקנים משום שהם היו קרובים יותר לישראל. "אסור לשכוח שבאותה תקופה הדמוקרטים פנו בחדות שמאלה, והיום הם מתנהגים באופן שלפני כמה שנים לא היה ניתן להאמין שיקרה. גם אובמה היה אחת הסיבות לכך. ואולם למרות הסטייה החדה בעמדותיהם, דרמר תמיד ניסה לדבר איתם. הוא לא היה מוכן להקריב את עמדותיו ואת עמדות הימין כדי לפייסם. לדעתי הוא ייצג את המדינה בכבוד, והיה השגריר הטוב ביותר מאז שנות השמונים".
כך נוצרה הכימיה עם נתניהו
רון דרמר נולד בפלורידה, בנם השלישי והצעיר של ג'יי, עורך דין ניו־יורקי, ויפה, ישראלית לשעבר שחיה בארה"ב. הבית היה אורתודוקסי, ורון חובש הכיפה שומר מצוות עד היום. זה היה בית פוליטי מאוד. אביו של רון ואחיו דייוויד כיהנו כל אחד בתורו בתפקיד ראש עיריית מיאמי־ביץ'. האב התמודד על מקום בקונגרס, אך לא הצליח להיבחר ונפטר שבועיים לפני חגיגת בר־המצווה של רון.
"אישית לא הכרתי אותו קודם, אך חמי היה הגבאי בבית הכנסת שלו במיאמי־ביץ'", מספר השגריר פרידמן. "במהלך עבודתנו המקבילה נעשינו חברים ופיתחנו יחסים בלתי־פורמליים, שסייעו לנו לפתור בעיות עוד לפני שנוצרו".
דרמר למד בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת פנסילבניה (שבו למד גם דונלד טראמפ בשעתו), ובו פגש את פרנק לונץ, מומחה בסקרים פוליטיים. בין היתר סייע לונץ למפלגת העולים החדשה שאך קמה בישראל, "ישראל בעלייה". לונץ זיהה בדרמר אדם בעל אומץ וחדור מטרה.
"לונץ הכיר לי את רון דרמר ואד מילר (היום מבכירי איפא"ק), שני צעירים נלהבים שהיו מומחים בעריכת סקרים", מספר נתן שרנסקי, שר ויו"ר הסוכנות היהודית לשעבר שהקים בזמנו את המפלגה. "רון היה אז סטודנט לכלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. הם הגיעו ארצה והשתכנו בביתי בחדר קטן, רק כדי לחסוך בכספי המפלגה. אף אחד לא האמין שאין לו ניסיון קודם, כי הוא עשה את מלאכתו בצורה מקצועית ומדויקת. היה מגדיר מה קורה ומה יהיו ההשפעות בהמשך. הוא ידע להבחין בין מה שבאמת מעניין את העולים, ובין מה שנהוג לחשוב שמעניין אותם".
ישראל בעלייה הפתיעה בבחירות 96' וזכתה לשבעה מנדטים. דרמר החליט לעלות ארצה. הוא היה ממקימי ליגת הפוטבול בישראל, ושיחק בתפקיד קווטרבק. ב־1998 נישא לעדי בלומברג, בתו של דוד בלומברג, יו"ר הנהלת בנק ירושלים, אך היא נפטרה שנתיים לאחר מכן. הוא נישא בשנית לרודה פגאנו, עורכת דין בוגרת ייל. לזוג חמישה ילדים. במשך תקופה כתב בג'רוזלם פוסט, והקשר עם שרנסקי נשמר.
"יש מעט אנשים שקלטו את התיאוריות שלי והאמינו בהן, והוא אחד מהם", מספר שרנסקי. "הוא היה ציוני אידיאליסט, וראיתי שיש בינינו המון אמונות משותפות. התחלתי להשתמש בו ככתב צללים במאמרים שלי. שנים אחרי זה כתבנו יחד את הספר 'יתרון הדמוקרטיה', שהפך לרב מכר וזכה לשבחים מהנשיא בוש. נתניהו פרש מהחיים הפוליטיים אבל ביקש לחזור, והצעתי לו לפגוש את דרמר שיסייע לו בחשיבתו הייחודית והמקורית".
הפגישה לא צלחה. "ביבי התלונן שהצעיר הזה רק מתח ביקורת ואמר לו 'זה לא בסדר וזה לא בסדר'. רון אמר לי 'ביבי לא אוהב אותי'. הצעתי לו שייפגשו בשנית. אחרי הפגישה השנייה כבר נוצרה כימיה, ונתניהו הציע לו לעבוד אצלו. די נדיר שנתניהו כה סומך על דעתו של אדם אחר".
מתברר שהכימיה הזו נמשכת כבר שנים. כמעט כל מי ששוחח איתנו, חזר על הקביעה כי לדבר עם דרמר זה לדבר עם נתניהו. "קשה לדעת איפה נגמר דרמר ומתחיל נתניהו", הגדיר זאת באוזנינו דיפלומט בכיר. התפקיד הראשון שהוצע לדרמר היה נספח כלכלי, ובהמשך מונה לשגריר.
"יש בזה הקרבה עצומה", אומר לנו דוד פרידמן. "הוא חזר למדינה שבחר לא לחיות בה. הוא רצה לעלות לארץ, לבנות את ביתו בירושלים ולחנך את ילדיו בארץ, והנה בשבע השנים האחרונות הוא חי בארה"ב במצוות ראש הממשלה, כשחמשת ילדיו מנותקים מישראל. הוא עבד שעות מטורפות, טס לישראל פעמים רבות יותר מאשר אני נסעתי לארה"ב. הערכתי אליו גדולה".
איך היית מסכם את כהונתו?
"הוא אסטרטג מבריק שהכיר את ארה"ב היטב. לא רק כי נולד בפלורידה, אלא מפני שידע ליצור קשרים עם כל מי שצריך. סנאטורים, חברי קונגרס, אנשי הבית הלבן, ארגונים חוץ־ממשלתיים חשובים. תכונה חשובה נוספת היא תמיכתו הנלהבת בדברים שהוא מאמין בהם. הוא הצטיין בהגנה על ישראל, הראיונות הטלוויזיוניים שלו היו מרשימים".
פרידמן מגלה כי אחרי שכינה את שדולת השמאל ג'יי־סטריט "גרועים מהקאפו", ספג ביקורת רבה. הוא נועץ עם דרמר איך ניתן להזים את טענותיהם כי הם למעשה תומכים בישראל. "הוא הסביר לי שהם אינם יכולים להיחשב תומכי ישראל, מכיוון שהם מתנגדים לכך שישראל תקבל את החלטותיה בעצמה. לו היו עולים לארץ, מצטרפים למרצ ומצביעים לניצן הורוביץ, זה בסדר גמור כי כך הם עובדים עם הדמוקרטיה הישראלית. אבל הם מנסים להשפיע על ארה"ב, הידידה הקרובה ביותר של ישראל, לפעול בניגוד לבחירתם הדמוקרטית של תושבי ישראל, ולמנוע ממנה כמדינה חופשית להחליט את החלטותיה בעצמה. זה טיעון שבא מתפיסה מציאותית נכונה, ולמעשה, אני חייב להודות, עזר לי מאוד בטיעונים שלי בריאיונות ובהופעות פומביות".
דרמר עצמו נמנע מכל מגע עם ג'יי־סטריט, וראה בהם זרוע של ממשל אובמה. "זו לא הייתה טקטיקה נכונה", אומר לנו שוב גורם דיפלומטי בכיר. "הוא קירב אנשים שנויים במחלוקת מהקהילה היהודית, והמילייה שלו היה מוגבל אידאולוגית לימין המובהק. עם הרפורמים הוא בקושי ניהל שיח. הוא גם ארגן משלחת רבנים רפורמים וקונסרבטיבים לארץ, שעקפה את הממסד שלהם ובכך עורר את רוגזם". אותו גורם מציין כי גם החלטת ממשלת נתניהו לחזור בה ממתווה הכותל פגעה ביחסים עם רבים ממגזרי הקהילה היהודית. דרמר מילא תפקיד מרכזי בגיבוש המתווה, ואחרי הביטול הגן על ההחלטה. עם זאת, אומר לנו אחד ממנהיגי הארגונים היהודיים, היחסים עם דרמר נותרו טובים על אף חילוקי הדעות, והוא תמיד היה מוכן ומזומן להקשיב להם ולטענותיהם.
דרמר הספיק לבקר ב־47 מדינות ארה"ב מתוך 50, ובכל מקום נאם, התראיין והביא את דברה של ישראל. לא אחת נתקל בביקורת על ישראל, אך הוא סבור כי התמיכה בה לא יורדת. את השינויים ביחס אליה בקרב הדור היהודי הצעיר הוא רואה כעניין של זהות יהודית שאינו נובע ממדיניות ממשלתית זו או אחרת, סוגיית ההתנחלויות או מתווה הכותל.
הפגישה הראשונה עם טראמפ
ב־2016 החל המרוץ לנשיאות של דונלד טראמפ, שעל טיבו היה ניתן ללמוד מנאומו בוועידת איפא"ק. שם נשמעו לראשונה זמירות חדשות שנעמו לאוזן הישראלית. ישראל לא נדרשת לוויתורים לפלסטינים, וההסכם עם איראן הוא בבחינת מתן פרס לטרור ועל כן דינו להתבטל. מעטים יודעים כי נקודות רבות בנאומו של המועמד לנשיאות הוצעו בידי השגריר דרמר בשיחה עם חתנו של טראמפ, ג'ארד קושנר, כמה ימים קודם לכן.
דוד פרידמן: "לדרמר היו יחסים טובים עם דמוקרטים מ'האסכולה הישנה', לרוע המזל אלה אינם פני המפלגה הדמוקרטית היום. הוא בהחלט לא רצה ליצור חיכוך, אבל בעיניו הוא ייצג עקרונות חשובים מכדי לטאטא אותם מתחת לשטיח"
כניסתו של טראמפ לבית הלבן סימנה את תחילתו של עידן חדש. תוצאותיו היו העברת השגרירות לירושלים, הכרה בבירה ובריבונות ברמת הגולן, הכרה בלגיטימיות של ההתנחלויות וכמובן – ניתוק התלות בהשכנת שלום באזור בהגעה להסכם עם הפלסטינים. דרמר היה חבר קבוע בצוות "תוכנית המאה" שכלל את ג'ארד קושנר, דוד פרידמן, אבי ברקוביץ וג'ייסון גרינבלט, שאומר לנו כי הוא צפה מראש שיש לעקר את המוסכמה שלפיה לא תתרחש שום התקדמות ביחסי ישראל עם העולם הערבי לפני שהבעיה הפלסטינית תיפתר.
גרינבלט: "האמונה הזו הייתה מחסום רציני בדרך לפתרון, והיה חשוב להורידה מהשולחן. זו הייתה גם עמדתו של ראש הממשלה נתניהו. בתחילה זה היה בבחינת רעיון שלא אומץ על ידי הממשל, אך בהמשך הצלחנו להגיע עם החשיבה הזו לכמה מהמדינות האחרות שגם הן האמינו בזה. חשוב לומר את האמת מול העיוות הקיים במונחים כמו 'הכיבוש' ודומיהם".
נתן שרנסקי מספר כי דרמר העלה את רעיון הסכמי השלום עם מדינות ערב וניתוק התליית מימושם בהסכם עם הפלסטינים, כבר בפגישתו הראשונה עם טראמפ עוד לפני שזה נבחר לנשיא. "אתה חושב שנוכל לעשות שלום במזרח התיכון?" שאל אותו הנשיא הנבחר. "אני לא יודע, אבל בהחלט נוכל לעשות שלום עם כמה ממדינות ערב", השיב לו השגריר. ארבע שנים מאוחר יותר קם הדבר ונהיה.
דרמר הביע את דעתו כי היה רצוי להגיע לתוכנית המאה במועד מוקדם בהרבה. "אם זה היה קורה, היינו היום בהסכם שלום עם סעודיה", אמר פעם. הוא דחק להגשים את תוכנית הריבונות. ההתרחקות מהנושא נוצרה רק בגלל התפיסה שיש עדיפות להסכמי אברהם. ברגע שהתקבלה ההחלטה, הוא הבין וסייע להגשמתה.
"הנושא עמד על הפרק לפני שהסכמי אברהם הונחו על השולחן", מזכיר לנו גרינבלט, "אבל עוד קודם לכן הוא היה שנוי במחלוקת בישראל, ולא היינו מעוניינים להתערב. לא הייתי שם כאשר התקבלה ההחלטה לדחות את הריבונות לפי שעה לטובת הסכמי אברהם, אבל אני חושב שזו הייתה החלטה נכונה. מדינות המפרץ הטילו וטו, ולא היה נכון 'לתקוע' את המצב הנוכחי לתמיד".
מה הייתה מידת השפעתו של דרמר על ביטול ההסכם עם איראן?
"הנשיא נכנס לתפקידו כשעל הפרק עמדה כבר הביקורת על ההסכם הנורא עם איראן. הוא לא נדרש לשכנוע מסיבי, אם כי במגעיו עם הנשיא העלה טיעונים מאוד משמעותיים. מה שברור עכשיו הוא שישראל, סעודיה והאמירויות, מדברים בקול אחד, צלול וברור ואומרים דברים שעד כה רק ישראל הייתה אומרת אותם, או שנשמעו בחדרים סגורים. כולם צריכים להאזין למה שהמדינות באזור אומרות. כעת נצטרך לתת לביידן הזדמנות, ואני מקווה שיעשה את הדבר הנכון. אחרת זה יהיה אסון לכל האזור, ואז נצטרך להשמיע את קולנו".
דרמר עצמו הרבה בראיונות לתקשורת האמריקנית, אך בכל שנות כהונתו לא זכור ולו ריאיון אחד שהעניק לתקשורת הישראלית. "קהל היעד שלו הוא האמריקנים ולא הישראלים", הסביר דובר השגרירות.
בימים אלו אורז דרמר את מזוודותיו ומתכונן לחזרתו ארצה. הוא טרם החליט מה יעשה כאן, אך יש כבר מי שצופים את הצטרפותו לפוליטיקה המקומית ומשוכנעים כי נתניהו ישריין לו מקום ברשימת הליכוד. "לא אופתע אם יחליט ללכת לפוליטיקה", אומר מארק צל. "גורלו קשור בגורל נתניהו, אבל אני מכיר את השטח וחושש שבלי שריון החברים יאכלו אותו בלי מלח".
היית ממליץ לו ללכת לפוליטיקה בישראל? שאלתי את שרנסקי שפרש, כזכור, מכל פעילות פוליטית לפני 15 שנה. "אגיד לך למה הוא הצליח. מצד אחד, הוא ידע להסביר טוב מאוד על מה אנחנו לא מוכנים לוותר, ויחד עם זה, הוא יכול היה לומר לראש הממשלה מה אפשר לדרוש ומה לא. הוא מצליח בתפקידו מבלי שתהיה לו איזו אמביציה פוליטית. אני מעריך את הידידות שלנו יותר מדי, מכדי לתת לו עצה כזו…".
