עיר אדומה: מסע מתוח ברחובות בני ברק

שקט מתוח השתרר ביום שלישי ברחובות בני־ברק, אחרי המהומה הגדולה בתחילתו. העוברים והשבים מיהרו לסיים את עיסוקיהם ולהתכנס בביתם, וכל רעש חריג גרם להפניית מבטים. העיר הצפופה, עמוסת האירועים וההמולה, נראתה כזירת קרב נטושה. לדברי המשטרה מסתובבים בעיר בימים אלה כמאתיים שוטרים, אך אנחנו לא ראינו ברחובותיה הראשיים ניידת או שוטר לרפואה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גורמים מדיניים: מניעת העברת חיסונים לעזה – בעייתית
– "מוביל סדר יום משפטי": הרכש החדש של מפלגת הציונות הדתית
– החיקוי של הרב יישכח ו"ארץ נהדרת" תמשיך להיות פופולרית

המתיחות סביב אכיפת הנחיות הקורונה הצטרפה לשוטטות של מאות נערים חסרי מעש ונטולי מסגרת בעקבות אותה מגפה עצמה, עד שחבית חומר הנפץ התלקחה, תרתי משמע. לפני שבוע וחצי, מאות נערים שהתגודדו ברחובות הראשיים הציתו פחים וצמיגים. ביום חמישי בערב תקפו צעירים מקהילה חסידית בלשי משטרה, פתחו את דלת מכוניתם וניסו לבצע בהם לינץ'. המשטרה הגיבה במפגן הרתעה שכלל שעטה של מאות שוטרים ברחובות והשלכת רימוני הלם. ביום ראשון נחצה קו אדום כאשר אוטובוס של חברת אפיקים הוצת ברחוב אהרונוביץ', בער שעות ארוכות וסיכן את חייהם של תושבי הבניינים הסמוכים. התושבים בעיקר מבוהלים ולא יודעים ממי לחשוש יותר – מנוער השוליים שאיבד רסן או דווקא ממי שאמונים על ביטחונם.

"הילדים מפחדים לצאת לרחובות", מתארת י', שמבקשת ששמה המלא לא יפורסם. היא ובעלה מתפרנסים כעצמאים, הורים לשלושה, גרים ברחוב שקט בלב העיר. "אני אומרת לילדים שלי 'אתם רואים שוטר? תברחו, תחשבו שזה שודד. אומרים שכל החרדים נראים אותו דבר. ראית את הסרטון ששוטר זורק ילד לרצפה? לחשוב שזה יהיה הבן שלי. פעם הייתי אומרת לילדים 'מה אתם מפחדים משוטרים? לא עשיתם כלום'. היום אני לא יכולה לומר שהם מתנכלים רק למי שפשע. כשהרבנים אמרו שזה לא פשוט לסגור את מוסדות החינוך, זה בדיוק מה שהם ידעו. זו סכנת נפשות".

י' יוצאת איתנו למרפסת הקומה התשיעית של "מרכז אחים ליזמות ועסקים" ברחוב רבי עקיבא, כדי שנתרשם ממראה הבניינים הדחוקים בעיר הצפופה ביותר בישראל: כ־26 אלף תושבים לקילומטר מרובע, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביוני 2019.

"כשאני רואה שוטר אני חוצה את הכביש, עושה אחורה פנה והולך", מספר גם ר', אברך כולל. "כשיש התפרעות הם יכולים לתת מכות רצח לעוברי אורח תמימים, ואני לא מוכן לקחת את הסיכון. אולי רק אם אתחפש לחילוני". בבניין הסמוך אליו נעצר נער בחשד שהשתתף בהצתת האוטובוס. "כשראיתי את הניידות ושוטרי היס"מ, ירדתי ואמרתי לבן שלי שיָצא לראות את הבלגן, 'תתרחק מהם, אל תתקרב, כן קשור לא קשור".

כמו בעזה

האדום של בני־ברק עדיין בוהק וציון הרמזור שלה הוא מעל 9 (המקסימום הוא 10), אך במהלך השבוע החולף נרשם שיפור מתון. עם זאת, כ־500 חולים הצטרפו ל־4,947 החולים בעיר. מהם 55 מאושפזים בבתי החולים. עד כה מתו מהנגיף 172 תושבי בני־ברק, והחלימו ממנו 35,253. מספר מקבלי החיסון עומד על כ־25 אלף תושבים.

בהיעדר שטחים ירוקים ומגרשי ספורט, מקבלים את פנינו ברחבת הכניסה לבניין העירייה כמה עשרות ילדים שמשחקים כדורגל. "אפשר לעזור לכם"? שואל בחשדנות אחד העובדים בכניסה. בניין העירייה אפרורי ומוזנח, עד שמגיעים אל לשכת ראש העיר המשופצת ורחבת הידיים. מאחד החדרים יוצאים ונכנסים חיילי פיקוד העורף, שחולשים על העיר בתקופה הזו.

"בני־ברק היא עיר נעימה ושקטה בדרך כלל", אומר לנו ראש העיר אברהם רובינשטיין. "רובה שומרת על חוק הקורונה. יש מיעוט שלא שומר, והתקשורת מחפשת, באים לצלם אותנו כל הזמן. בסדר, אנחנו כנראה פוטוגנים. ואם באים לצלם, אז המשטרה צריכה להראות שהיא פועלת. זה חלק מתנאי המשחק".

את תקיפת בלשי המשטרה הוא מגדיר "ברוך גדול, אירוע מביש ומביך, לא ייעשה כן במקומנו", אך בנשימה אחת ממהר לתקוף את המשטרה על אופי תגובתה. "היא יודעת מי המוסד שהבחורים יצאו ממנו, אבל הם באו עם יחידות של מסתערים, הרימו רימוני הלם. כל הקצינים שאני מדבר איתם, אין להם הסבר לוגי". הוא משווה את התנהלות המשטרה בבני־ברק לתקיפת צה"ל בעזה. "זה כמו רקטה שמשוגרת מעזה לכיוון אשקלון, ובתגובה שולחים שני מטוסי קרב לכמה הפצצות. רצו לעשות רעש בעיר. זה מביש. האנשים פה נורמטיביים, לא רגילים למשטרה ולסוג כזה של אלימות. במקום זה היו צריכים לקחת את הבחורים האלו מהמיטות שלהם. זו בעיה לדעת?"

יהודה דרורי, בן 25, נשוי לאסתי שעובדת בעזר מציון. הם הורים לחמישה, ומתגוררים ברחוב רבי עקיבא. "זה במרחק דקה מהבית שלנו", הוא אומר על אירוע הצתת האוטובוס. "היה מסוק שהסתובב, שמענו רעש, הילדים שלי לא הבינו מה קורה. זו עיר שחיים בה, ההצתות לא קשורות אלינו. לא חושב שהילדים שלי יכולים למצוא את עצמם נקלעים לסיטואציה הזאת. הם לא יהיו בכלל בסביבה של דבר כזה. גם בלי מכתב של רבנים, זה מובן מאליו לא להגיע להפגנות. אני לא יכול לדמיין סיטואציה שבה בחורים חסידיים שביום־יום הם אנשים נורא טובים, מגיעים למצב כזה של אלימות".

זירת ההצתה של האוטובוס הפכה לאתר עלייה לרגל. אנשים נעצרים לצלם את תריסי הבניין הסמוך, שנמסו מעוצמת הלהבות. האש בערה זמן רב, אך בעקבות התנכלויות קודמות סירבו צוותי הכיבוי להגיע ללא ליווי משטרתי.

שני שכנים, חסידי גור, פונים להיכנס לבניין. הם משוחחים על המתרחש ונענים לבקשתי לשתף בתחושותיהם, אך מבלי להרים את מבטם. "האוטובוס עולה בלהבות באמצע הלילה, שעות בלי חשמל. אשתי רצתה להתפנות, אני לא", משחזר אחד מהם, אב לארבעה, שהסריט את המתרחש דרך החלון. חברו מפנה אצבע מאשימה: "הפשע מצד המשטרה. אני אישית התקשרתי לומר שיש פה נשים, תינוקות וילדים וזקנים, ושעה שלמה הם לא באו בגלל מפגן פוליטי, על חשבון חיי אדם".

השניים כועסים גם על ראש העיר, ששעות ספורות לפני האירוע קרא למשטרה לעזוב את העיר בעקבות מפגן התגובה שלה לניסיון התקיפה של אנשיה. בישיבת חירום שערך רובינשטיין ביום ראשון על גג העירייה, בהשתתפות ח"כים מש"ס ויהדות התורה, קרא רובינשטיין "להסיג את הכוחות מהעיר ולהותיר להנהלת העיר את ניהול העיר". הוא טען כי "משטרת ישראל נושאת באשמה בקטסטרופה המתחוללת בעירנו מזה מספר ימים. מדובר בהתנהגות מתגרה, מתסיסה, בבריונות חסרת תקדים ובענישה קולקטיבית שאין בינה לבין אכיפה דבר וחצי דבר".

"במצב כזה הוא אמור לגבות אותם ולתת להם יעד, לא להגיד להם להסתלק מהעיר. הם באים להגן עליך, להגן על התושבים, זו בושה", קובע אחד החסידים, וחברו מצטרף: "זו בושה וחרפה. זכותם למתוח ביקורת ולהגיד שהמשטרה לא בסדר, אבל להגיד תצאו מהעיר כשכל העיר בוערת, למה? אתה יכול לבוא ולעשות פה סדר? אתה עמדת פה שעות באמצע הלילה עם הילדים שלך, פחדת שיתפוצץ לך הבניין, שהכול יעלה בלהבות ובחושך?"

אך י' מצדיקה את רובינשטיין. "מבחינתי המשטרה היא המבוגר האחראי, וברגע שהיא התחילה להשתולל, ראש העיר לא צדק? כשהיא הייתה, המצב נהיה יותר גרוע. המבוגר האחראי הפך להיות ילד. השוטרים נכנסו בחמת זעם. ראיתי שוטרי יס"מ ופרשים עומדים ברחוב. גם בהרצליה עמדתם ככה? בחולון? בדרום תל־אביב? בשום מקום זה לא ככה. המשטרה נכנסה מוקדם מדי ויצאה מאוחר מדי".

ראש העיר אברהם רובינשטיין: "אנחנו עושים חשבון נפש על זה שצעקתי למשטרה ללכת. חשבנו שאנחנו יכולים לבד לשלוט על האירוע, וכשראינו שלא הרמנו טלפון למשטרה ואמרנו להם מה גבולות הגזרה עם הציבור שלנו"

רובינשטיין עצמו דווקא מתחרט על האמירה הזו. "אנחנו עושים כל פעם חשבון נפש. אחד מהם זה שצעקתי למשטרה ללכת. חשבנו שאנחנו יכולים לבד לשלוט על האירוע, ובמשך הלילה ראינו שאנחנו לא יכולים אז הרמנו טלפון למשטרה, אמרנו להם מה גבולות הגזרה שכדאי לעבוד עם הציבור שלנו". ובכל זאת, גם עם הצהרת חשבון הנפש הוא לא ממש שלם. "התחרטתי ולא התחרטתי. לא התחרטתי בגלל שזה היה צריך להיאמר אז, עכשיו אני חוזר בי בצורה כזו או אחרת אחרי שהמשטרה גם כן הסיקה את המסקנות שצריך. כל אמירה הייתה בזמנה".

שוליים רחבים

במגזר ממהרים להתנער מהנערים הפורעים. "אלו נערי השוליים שהובילו את המהומות, ספק אם הם בכלל תושבי בני־ברק", טען בכנסת ח"כ משה גפני, אם כי בהמשך השבוע חזר בו מהדברים. החסיד מהבניין גורס כי הם "חילונים מתל־אביב, מאיפה הם הגיעו?", ואילו שני תלמידי ישיבה שעוברים במקום מעירים: "השרפה של האוטובוס זה לא חרדים. סתם משוגעים, משועממים".

ראש העיר מדבר על "אנרכיזם", ומנסה להסביר: "הקורונה זו חבית חומר נפץ. אני לא רוצה להצדיק את זה, לא יודע מה הבחורים האלו חושבים, לא יודע למה זה התפוצץ. בימים כתיקונם לא קורה כזה דבר. המתח שיש מקומות סגורים, והרבנים הורו לפתוח והמשטרה אוכפת – זה מעצבן. הם מרגישים שהממשלה והמשטרה נגד הרבנים והאדמו"רים שלהם. יכול להיות שזה הגורם להתנגשות ופיצוץ. אף אחד מהילדים האלו לא טוב לו, הוא לא נהיה כזה כי טוב לו. לרובם יש בעיות משפחתיות וחברתיות, קשיי למידה, או סתם כאלו שהיצר הרע שלהם במינון מטורף. לא תמיד אפשר להאשים את הילדים האלה, אבל צריך לטפל בהם".

גודי סילמן, המשנה לראש העיר ובכיר בדגל התורה, מנסה למפות את המפגינים: "מדובר ב־900 נערים, מתוכם 150 נוער שוליים, חלקם שלנו וחלקם מחוץ לעיר". בהצתת האוטובוס, הוא אומר, "המשטרה חושבת שהם בכלל לא קשורים לבני־ברק". הוא ממשיך לספור: "עוד 50־100 מהפלג, עוד 50 חסידים קיצוניים שחולקים את אותו נרטיב כמו הפלג, ועוד 400־500 בחורי ישיבה שאין להם לימודים בימים האלה".

דרורי כועס על הסרת האחריות. "אני לא אומר 'זה לא משלנו, הם לא חרדים'. נרצה או לא נרצה, מי שחי בחברה החרדית הוא חרדי. אני כן מקבל את זה שהמעשה לא חרדי ולא יהודי. אנשים לא מושלמים, יש גם חרדים שמדברים לשון הרע. בכל אופן זו לא האידאולוגיה של אותה חסידות שהצעירים שלה תקפו את השוטרים".

דברים דומים אומר לנו ר': "כשחרדי עשה משהו טוב, זהו כמו ישראלי שזכה בפרס נובל, איזה כיף, וכשחרדים עושים דברים לא טובים אני בפירוש מתבייש. זה כתם גם עליי כחלק מהקולקטיב, אבל לא ברמה שלא ארצה להזדהות כחרדי. לחברה החרדית יש המון דברים איכותיים להציע, לכן אני חלק ממנה. אבל באירועי הקורונה נגרמו המון דברים שהיה לי קשה איתם וגרמו לי להתבייש".

עדות מבפנים שמציבה בהקשר הנכון את ניסיונות ההתנערות של דוברי המגזר, אנחנו מקבלים בשיחה עם יוסף. הוא בן עשרים, מבוגר מהנערים שהציתו את האוטובוס, אך משתייך למעגל החברתי שלהם ולדבריו מכיר את כולם. הוא מנהל חברת משלוחים, ובזמנו הפנוי מצלם את ההפגנות בערים החרדיות ומפיץ את התמונות בקבוצות ווטסאפ.

"אין לי מושג למה לא עצרו אותי, הם עצרו כל נער שלובש קפוצ'ון", הוא אומר בפתח השיחה, נראה משולהב ממעשי האנרכיה האחרונים שיצרו כותרות ועניין. "מישהו זרק פח, הם חשבו שאח שלי קשור לזה, היה באבו־כביר לילה שלם ובסוף שחררו אותו, הוא לא עשה כלום". הוא עוטה קפוצ'ון כשהכובע לראשו ומתחת מבצבצת כיפה שחורה, לרגליו מכנסי ג'ינס צמודים ונעלי ספורט.

"גפני מבלבל את המוח", קובע יוסף. "הם חושבים שזה ארגון שבאו ועשו את כל ההסתה הזאת, אבל כל ההורים של הנערים האלה חרדים, כולם גרים בבני־ברק. לפני חצי שנה הם היו עם כובעים וחליפות. זה הכול נעשה בשיתוף בחורי ישיבה, גם הם עשו את הדברים האלו. שלא ינסו למכור תותים. קוראים לנו 'אנרכיסטים', אומרים 'זה לא משלנו', זה חרטא־ברטא".

איורי האיקס על גב הקפוצ'ונים שלבשו הנערים הפכו לסימן ההיכר של החבורה, והעלו השערות על היותם התארגנות מסודרת. יוסף צוחק. "הם הלכו לשוק בראש־העין, יש שם חולצות יעני מקוריות, מצא חן בעיניהם וקנו את כל הקפוצ'ונים". לדבריו, לאירועים האחרונים אין גם קשר מיוחד לקורונה. "בשבתות שוברים פחים, תחנות אוטובוס. יש הרבה ונדליזם. נערים שלא הולכים ללימודים ואין תקציב לטפל בהם, אז שוברים את הפחים. אין להם מה להפסיד. נער יודע שגם אם הוא נעצר, יום למחרת הוא משתחרר".

כשהוא נשאל היכן ההורים בתמונה ואיך ייתכן שנערים בגיל כזה משוטטים ללא שום מסגרת וסמכות, יוסף מודה: "אף הורה לא יגיד לבן שלו ללכת להפגנה, כמו שאף הורה לא יגיד לבן שלו לעשן". הוא מכנה את הפורעים "חולי נפש", אבל מסנגר עליהם: "תחשבי עליהם, אין מסגרת, הוא קם בבוקר אין לו משהו לעשות, הוא מחכה ללילה".

נצ"מ שלומי שגיא, קצין אגף מבצעים במחוז תל־אביב של המשטרה, מאשר את הדברים. "הם תושבי בני־ברק, נעצרו בבני־ברק, שייכים לבני־ברק", הוא קובע. "החברה מנסה להקיא אותם במקום לטפל בהם, וככה מטפחת עבריינות. התושבים מפחדים מהם". על פי הנתונים שלו, נכון ליום שלישי נעצרו 13 חשודים, חלקם שוחררו בינתיים למעצר בית. לדבריו, "97 אחוז מהתושבים הם אנשים נהדרים שקמים כל יום ללימוד תורה ולעבודה. יש קומץ מחלק מהחסידויות – בעלז, סאטמר, ויז'ניץ־מרכז – ויש חבורה שעושים בלגן בבני־ברק גם בשגרה. לגבי השאר – קנייבסקי, אדלשטיין והספרדים מאוד ממושמעים", אומר הקצין, בהתכוונו לזרם הליטאי והספרדי.

בתגובה להאשמות כלפי התנהלות המשטרה, נצ"מ שגיא משוכנע שאין משהו שהמשטרה הייתה יכולה לעשות אחרת. "אני לא רואה משהו כזה. אנחנו מבצעים תחקירים בסוף כל אירוע, אני בטוח שיש דברים חדשים שאנחנו לומדים. הדו־שיח עם התושבים וההנהגה מדהים. הסתובבתי בקרב התושבים, הם רואים את השם שלי, מזהים אותי ורק ביקשו למסור את החיבוק החם והאוהב שלהם. אם המשטרה לא תהיה, אנחנו נקום לתוהו ובוהו. בסוף משטרת ישראל אוכפת חוק ללא פחד וללא מורא, ואנחנו נמשיך לעשות את זה. אנחנו יודעים בדיוק מה הסיבה. ההתבטאויות צריכות להיות נגד פורעי חוק, לא נגד אוכפי החוק".

סילמן כועס על מה שהוא רואה כהכללה של החברה החרדית בעקבות אירועי האלימות. "אני רוצה להציב בוחן מאוד פשוט", הוא אומר. "אחת ולתמיד שהחברה הישראלית תביט על עצמה במראה ותחליט איך היא מסתכלת עלינו. קולקטיב אחד גדול של מיליון ו־200 אלף איש, כולם עם פאות, זקן וכיפות, ומבחינתם כולנו עבריינים? או שגם החברה הישראלית מבינה שהאמת קצת יותר מורכבת ו־98 אחוז מהאנשים שומרי חוק. אז חאלס, למה אתם כל הזמן מאשימים אותנו בשני אחוז האלו? למה אני כל הזמן צריך להתגונן באופן מתמיד כשזה לא קשור אלינו? בחברה הישראלית יש אירועים, גם לנו יש קבוצות קצה".

את השיחה חותם סילמן במעשייה ששמע על האדמו"ר הקודם מוויז'ניץ. "פעם הגיע אליו בן אדם לשאול על חסיד אחד, איך הוא הולך עם זקן ופאות וגונב כסף. עונה לו האדמו"ר, מה אני יכול לעשות, אפילו לגנבים צומח זקן ופאות. אז כן, גם לחברה החרדית יש משוגעים משלה".