האם ויכוח והתמקחות עוזרים להוריד מחיר? תלוי כמובן על איזו סביבה עסקית מדובר. מחיר של מוצר ברשת קמעונאית גדולה, לא ניתן לשינוי בלחץ כזה או אחר. בחנויות קטנות, וכשיש הרבה מתחרים, זה כבר אפשרי. בשוק, זו לעיתים כבר דרך חיים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הרגלים רעים: ביידן יצר ציפיות מוגזמות שיפילו אותו
– גורמים מדיניים: מניעת העברת חיסונים לעזה – בעייתית
– שיא שנתי בהיקפי המשכנתאות: האם המגמה תימשך?
למרות הדימוי שנוצר להם, מהבחינה הזו הגופים הפיננסיים דומים יותר לשוק. לכל מוסד פיננסי – חברת ביטוח, בנק או בית השקעות – יש מחירון למוצרים ולשירותים שהוא מציע. המחירון הזה לרוב יקר, ולעיתים נקוב בו הסכום המקסימלי שמותר לגבות. חלק גדול מהלקוחות אמנם לא משלמים מחיר מלא, אבל רבים משלמים ביוקר – על חשבון הבנק, על הלוואה, על קרן ההשתלמות, על פוליסת הביטוח, על תיק ההשקעות שלהם ועוד. אבל על המחיר הזה אפשר בהחלט להתווכח.
מה שיקבע את גובה ההנחה שתקבלו, הוא לרוב כוח המיקוח שלכם. מעבר לעצם הנכונות להתווכח על המחיר, הוא כולל את השאלה "כמה אתם שווים" לאותו גוף פיננסי. אינו דומה, למשל, חוסך שיש לו קרן השתלמות או חשבון בבנק עם סכום של עשרת אלפים שקלים, למי שמחזיק שם 500 אלף שקלים.
בעולם של מוצרי הביטוח, שבו מוכרים ומנהלים סיכונים, "הערכת השווי" של הלקוח קצת שונה. שם כוח המיקוח נקבע בהתאם לרמת הסיכון שמאפיינת את המבוטח. בביטוח רכב למשל, לקוח "מסוכן", כגון אחד שהספיק לבצע כמה תאונות בפרק זמן קצר – לא יצליח במיוחד אם ינסה להפחית את מחיר פוליסת ביטוח הרכב. לעומתו, על נהג זהיר יתחרו לא מעט חברות ולעיתים ניתן יהיה להוזיל את הפוליסה במאות שקלים.
אמנם אנחנו הישראלים אוהבים להתמקח, ובכל זאת, את המציאות הזו ש"מחייבת" התמקחות מעת לעת כדי לקבל מחיר טוב – לא כולם אוהבים. גם בקרב החברות לא אוהבים את זה, במיוחד אלו המעוניינות לשים דגש על דיגיטציה ומתן מלוא השירותים באופן מקוון, וכך גם לחסוך בעלויות.
חברת הביטוח איי־די־איי, המוכרת יותר בשם שני מותגיה, "ביטוח ישיר" ו"תשעה מיליון", החליפה לאחרונה את המותג "תשעה מיליון" במותג 9. בפורמט החדש, הלקוח רוכש את הביטוח בצורה דיגיטלית מלאה (בדומה למה שקיים היום בחברות ביטוח דיגיטליות אחרות). לטענת החברה, היא תעשה שימוש בכלים ייחודיים שישפרו את תהליכי החיתום וזיהוי רמת הסיכון של הלקוח, מה שיאפשר לה להציע מחיר מוזל. בשונה מהמקובל, החברה מדגישה כי המחיר שיוצע ללקוח הוא המחיר הסופי הזול ביותר, ולא ניתן יהיה להתמקח עליו.
עד כה, בחברות אחרות שניסו לעשות מהלך דומה, זה לא ממש עבד. בפועל, לקוחות שקיבלו את ההצעה "הזולה ביותר" אונליין, גילו שהמושג הזה גמיש כאשר יצרו קשר טלפוני וטענו להצעה זולה יותר בחברה אחרת.
הענקת מחיר מוזל משמעותית, גם אם לא הכי זול, למי שמעדיף לדלג על הוויכוחים ולקבל הנחה ברכישה מקוונת, זהו סטנדרט שצריך להתקיים בכל החברות הפיננסיות. אמנם ברוב החברות מעניקים היום הנחות למי שמבצע פעולות אונליין, אבל ברוב המקרים המחיר עדיין יקר מאוד ביחס להוזלה שניתן להשיג בהתמקחות פרונטלית, טלפונית או אפילו בהתכתבות במייל. כך לדוגמה, עמלות על פעולות בניירות ערך בבנקים.
גם בעיצומה של המהפכה הדיגיטלית, יש משמעות גדולה להתמקחות שלנו. רבים מסוגלים לכלות זמן יקר ו"לריב" על הנחה של 10 שקלים מול שירות הלקוחות של חברת מזון קמעונאית, אבל מול הבנק או חברת הביטוח הם יעדיפו לוותר, אף שהחיסכון הכספי הוא לעיתים פי 100 ויותר. לא משנה כמה אתם "שווים" למוסדות הפיננסיים. אם אתם שווים בעיני עצמכם – תמיד מומלץ לעשות השוואה ולהתווכח על המחיר. אין לכם מה להפסיד.
חלום אוטופי
נכון לכתיבת שורות אלו, טרם ברור מה יעלה בגורל "התוכנית להזנקת הכלכלה" שפרסם ראש הממשלה לפני כשבוע. תוכנית זה לא בדיוק, אולי יותר בליל של הצעות לחלוקת כסף והקלות. קיתונות של ביקורת נשפכו על התוכנית הזו, רובם בצדק.
מעבר למהות, בחלק מההצהרות יש גם אי־היתכנות טכנית. חלוקת כסף למשקי בית "עד עשירון שביעי", היא הבטחה שכמעט בלתי אפשרי ליישם. אין באמת אפשרות לדעת באיזה עשירון ממוקמת כל משפחה מבלי לבצע מבחני הכנסה – תהליך מורכב מאוד. לא פחות מורכבת ליישום היא ההבטחה להחיל דמי אבטלה לעצמאים – מהלך שעולה מעת לעת לכותרות, ולמעשה ממתין לביצוע יותר מ־12 שנה. גם נתניהו יודע שעם גירעון של יותר מ־150 מיליארד שקל, הוצאה נוספת של 10 מיליארד שקל, שרובה חסרת תכלית, תעמיק עוד יותר את השבר הכלכלי ותקשה על ההתאוששות בהמשך.
אי אפשר לדעת באיזה עשירון נמצאת כל משפחה ללא תהליך מורכב של מבחני הכנסה. גם החלת דמי אבטלה לעצמאים – מסובכת וממתינה לביצוע יותר מ־12 שנה
לכסות את הבור הזה ניתן רק בשתי דרכים – הראשונה היא נטילת הלוואות וגיוס הון חיצוני, שמשמעותם עוד חובות של מדינת ישראל לאורך שנים, שכולנו נצטרך לפרוע. השנייה היא העלאת מיסים והכבדת נטל המס על הציבור.
אין ספק שראש הממשלה רוצה להרעיף כסף על האזרחים. כלכלת בחירות. ועדיין רבים תוהים: כיצד נתניהו, שמבין בכלכלה ומתכוון להיות ראש הממשלה גם אחרי הבחירות, אינו מבין שבעתיד הוא עלול להתמודד עם מה שהוא מייצר כעת? איך אפשר לנקוט בגישה של "אחריי המבול", כשלשיטתו הוא זה שיצטרך לנווט את הספינה הכלכלית לחוף מבטחים בסערה שחולל במו ידיו?
די ברור שהעניין והאכפתיות שלו ממוקדים כעת ברצונו לנצח. אבל שמעתי גם כאלו שמספקים הסבר אחר: ראש הממשלה מאמין שיקרה פה נס. נתניהו ("הקוסם") תמיד האמין בניסים, והפעם אולי יותר מתמיד. על פי אמונתו, ההתאוששות הכלכלית עם הצלחת מבצע החיסונים תהיה כה דרמטית, כך שהקופה תתמלא גם בלי נטל משמעותי של מיסים או נטילת הלוואות.
שלושה או ארבעה אקזיטים כמו של וויז או מובילאיי, שהפעם גם ישאירו נתח שמן של מס, יזרימו מיליארדי דולרים לקופת האוצר. זינוק מטורף בייצוא, שיקפיץ גם את הצמיחה, יכווץ במהירות את הגירעון. שירי הלל שחברות הדירוג הבינלאומיות ידקלמו על הכלכלה הישראלית, יגרמו למדינות העולם להוריד את הריבית על ההלוואות שנטלה ישראל. אולי אפילו לשלם לנו ריבית.
זהו חלום אוטופי, שגם אם לחלק קטן ממנו הייתה אולי היתכנות אחרי הסגר הראשון, אחרי הסגר השלישי הוא הפך לבלתי אפשרי בעליל. מוטב לנו שנתניהו לא יסתמך על ניסים, אחרת כולנו נשלם את מחיר חלומותיו.
