למעלה מ־4,600 בני אדם בישראל נפטרו מנגיף הקורונה מאז פרוץ המגפה. מספר הנספים היומי נע סביב כמה עשרות, ומסרב לדעוך. מתחילת השבוע ועד אתמול נפטרו בישראל 229 בני אדם. שיא הנפטרים היומי, 76, נרשם ביום ראשון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ליבי במזרחי: כך הפכה הרבנית ימימה מזרחי לדרשנית נערצת
– צפו בשידור: חרדה חרדית – שוברים את קשר השתיקה
– גורמים מדיניים: מניעת העברת חיסונים לעזה – בעייתית
בבתי החולים בארץ מאושפזים, נכון לאמש, 1,178 חולים במצב קשה, 417 מהם במצב קריטי. בסך הכול מונשמים 320 מחולי הקורונה בישראל. ככל שהתפרצות המגפה נרחבת יותר, כך עולה מספר החולים קשה, ובהתאם גם נתוני התמותה.
מגבית ליתומה
נעמי הודיה, בת פחות מארבע, עדיין מאמינה שאביה שלומי קולמן ז"ל עוד ישוב מהעבודה. ביום ראשון בשבוע שעבר הוא נמצא ללא רוח חיים במלונית ששהה בה מאז חלה בנגיף. "כל צלצול טלפון מקפיץ אותה, והיא רצה לטלפון ומבקשת לדבר עם אבא", סיפרה לנו אמש אלמנתו בת שבע קולמן.
הם מתגוררים בהתיישבות היהודית בשכונת שייח'־ג'ראח בירושלים, סמוך לקבר שמעון הצדיק. שלומי, בן 43 במותו, זכה להיות ראשון המתיישבים בשכונה המתחדשת, ונודע בחיוכו, בליבו הרחב ובנכונותו לתת ללא גבולות ולסייע לכל אדם. חבריו מספרים שאהב יותר מכול לארח מבקרים בשכונת מגוריו, שכונת שמעון הצדיק, והיה דמות נערצת בקרב המבקרים.
"אנחנו במצב לא פשוט. שלומי נדבק ככל הנראה בטיסה ארצה לפני שבועיים, לאחר שהתפלל על קברו של בעל התניא", מספרת בת שבע ופורצת בבכי. "למחרת כבר לא הרגיש טוב, וקיבל תוצאה חיובית לבדיקת הקורונה. אחרי ארבעה ימים כבר לא יכולנו לשמור בבית על בידוד, והוא עזב למלונית קורונה.
"כשדיברתי איתו במוצאי שבת הוא אמר לי שכל השבת היה במיטה ולא הצליח לקום. אני לא יודעת אם היו לו אוכל או שתייה. כשדיברתי איתו ביום ראשון בבוקר הוא היה כל כך חלש, וסיפר שהוא לא מצליח לפקוח עין. בצהריים התקשרתי שוב ושוב והוא לא ענה. שוטרים הגיעו אלינו הביתה וסיפרו לי שהוא נפטר".
חבריו של שלומי פתחו קרן מגבית לסיוע לאלמנתו ולבתו היתומה, שמצבם הכלכלי אינו טוב. בת שבע מקווה להתחזק למען בתה: "זה לא פשוט. נעמי הודיה מספרת לי שהיא חולמת עליו בלילה, רוצה לראות שוב את אבא שלה ולשחק איתו".
פרידה בעזרת מלאכים
שלשום בלילה, אור לט"ו בשבט, הובאה למנוחות בבית העלמין במושב ברכיה הסמוך לאשקלון צביה חורי (89), שחלתה בקורונה לפני שבועות ספורים. היא הותירה אחריה חמישה ילדים, 15 נכדים ו־23 נינים, אשר ליוו את מיטתה.
בשנה האחרונה, מספרים בני משפחתה, הם הגנו עליה מפני הנגיף והיו משוכנעים שהוא לא יפגע בה. כשהנכדים והילדים הגיעו לבקר בביתה הם נזהרו לא לחבק, לא להתקרב. לפני כחודש נפלה בביתה ושברה את עצם הירך; אחרי שנותחה בבית החולים הועברה למחלקת שיקום, ושם ככל הנראה נדבקה בקורונה. ילדיה שסעדו אותה נדבקו גם הם, אבל החלימו בתוך זמן קצר. היא לא.
"ביום רביעי סבתא כבר חוברה למכונת ההנשמה, ובתוך זמן קצר נפטרה", סיפרה נכדתה מיכל ארזי. "אמא שלי והדודים עוד הספיקו לבקר ולהיפרד ממנה כשהבינו שזמנה קצר, ולאחר שצוות המלאכים במחלקה המבודדת והסגורה הסכימו לכך".
צביה וחיים חורי עלו מג'רבה בשנת 1949, כשהיו בני 17, והתגוררו במושב ברכיה. הוריהם הצטרפו אליהם לאחר כמה שנים. לפני 21 שנים נפטר חיים, וארזי מספרת כי סבתה מעולם לא הפסיקה לשמוח ולהודות על מה שזכתה בו. "תמיד הייתה לה שמחת חיים, והיא אהבה מאוד את המשפחה. היה חשוב לה לשמוע שהכול בסדר איתנו".
נחמה מחצר הבית
שבועיים חלפו מאז פטירתו של עוזי כהן, בן 44 ואב לחמישה מהיישוב נטע בחבל לכיש. בני משפחתו הקרובים טרם הספיקו להיפגש זה עם זה לאחר ימי השבעה הקשים שהעבירו בבידוד. מחוץ לבית המשפחה קופלה כבר סוכת האבלים המיותמת, שהוקמה לאירוח המנחמים המעטים שביקשו להגיע ולחזק, במבט מרוחק מחצר הבית, את רעייתו חירות ואת הילדים הלל, שהם, אליה־יצחק, שיר־תהלה ואור־חן.
הילדים ישבו לבדם בסלון, וניסו להבין כיצד אביהם האהוב נפטר במפתיע בתוך יממה מאז אשפוזו. "זו מכה לכולנו, אנחנו לא יודעים איך להתאושש", סיפר לנו יצחק אחיו. כהן גדל בנווה־דקלים והתגורר עם משפחתו בתל־קטיפא שבגוש קטיף. לאחר הגירוש היה ממקימי היישוב נטע, ובנה את ביתו בשתי ידיו. ביום שלישי לפני שבועיים חש ברע והלך להיבדק לקורונה. עוד לפני שקיבל את התוצאות מצבו הידרדר, והוא פונה לבית חולים. ברביעי בלילה אושפז, ובחמישי כבר נזקק לחמצן ונפטר בתוך שעות.
"עוזי הקפיד מאוד על כל ההנחיות, ואנחנו לא יודעים כיצד נדבק. לפני כחמש שנים הייתה לו דלקת בשריר הלב, אך הרופאים אמרו שהחלים לחלוטין ולא היה כל חשש שהוא בקבוצת סיכון מהקורונה", מתאר יצחק אחיו. "הוא היה אהוב על כולם, מאוד חברותי וחייכן. תמיד אהב להצחיק וליצור אווירה טובה. מצד אחר הוא היה עמוק ורציני. התייחס לכל דבר שעשה ברצינות מאוד, והיה איש עבודה מסור. ניסיתי כמה פעמים השבוע לדבר עם חירות אשתו, אבל נחנקנו מבכי בכל ניסיון כזה".
בני המשפחה והשכנים ביישוב התגייסו לתמוך באלמנה וביתומים שעוזי הותיר, ויזמו קמפיין לגיוס כספים למשפחה, שהייתה חברה ב"קרן יחד" לערבות הדדית. כמעט חצי מיליון שקלים גויסו עד כה, והמתרימים מקווים שהכספים שייאספו יבטיחו את עתיד ילדיו ואת קיום משפחתו.
