פולמוס עמוס יצרים ואידיאולוגיה התעורר בימים האחרונים בקרב בני הקהילה היהודית בצרפת. במרכזו עומדת בעיית האנטישמיות, אופן הטיפול של הרשויות וקשיי הקליטה בישראל. הפולמוס התעורר בעקבות כתבת שער שפורסמה לפני כשבועיים בעיתון היהודי-צרפתי Actualite Juif, תחת הכותרת: "הבדידות הגדולה של יהודי צרפת".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מתחזקים מול איראן: שיתוף פעולה ישראלי-אמריקני חדש
– המשטרה דוחה את הטענות על היעדר אכיפה: 25 אלף דו"חות רק בשבוע החולף
– סדרת מינויים ערבים-אמריקנים בממשל ביידן, בהם גם תומכי BDS
הכתבה עסקה בחוסר האמון שמביעה הקהילה היהודית בצרפת, במערכת המשפט במדינה. הרקע לדברים הוא האופן שבו טיפלו הרשויות ברצח הברוטלי של היהודייה שרה חלימי בשנת 2017, שבוצע על רקע אנטישמי. בית המשפט בפריז קיבל את הטענה לפיה הרוצח היה נתון להשפעת קנאביס, ולכן לא היה אחראי למעשיו בעת שהשליך אותה אל מותה מהחלון, תוך שהוא צועק "אללה אכבר".
התגובות הרבות שעוררה הכתבה מעידות על המצב השברירי של יהודי צרפת של היום. אחרי מספר פיגועים אנטישמיים שבהם נרצחו יהודים, ובצל העובדה שאירועים אנטישמיים "קלים יותר" מתקיימים על בסיס כמעט יומיומי – רבים מהם מרגישים שהמדינה איננה מספקת להם ביטחון ויציבות.
בעקבות הכתבה פורסם בעיתון מאמרו של אריאל קנדל, מנכ"ל ארגון העלייה מצרפת – קעליטה, שעלה בצעירותו מצרפת. "הגיע הזמן לומר בקול את מה אנשים לוחשים כבר שנים", כתב קנדל במאמר שעורר הדים רבים. "צרפת מיושנת. היא מיושנת במאבק בקורונה, בהפצת חיסונים אך גם במאבק באסלאם הקיצוני ובאנטישמיות. המשטרה המומה ואינה יכולה לאבטח את הרוב המכריע של אתרי הקהילה היהודית. בתי המשפט מיושנים באופן שבו הם שופטים ומרשיעים מחבלים".
בהמשך דבריו הטיל קנדל "פצצה", כשאמר דברים שנמצאים בלב ליבה של כל קהילה יהודית בעולם. "לגבי הנאמנות הכפולה – היא לא קיימת, היא כבר לא קיימת, ייתכן שמעולם לא הייתה קיימת", ולמעשה טען שיהודי צרפת, כמו גם יהודים אחרים בעולם, נאמנים לא רק למדינה בה הם חיים, אלא גם למדינת ישראל. "היום הדברים השתנו מאוד", הסביר קנדל. "יהודים חיים בצרפת מסיבות מעשיות, הם אוהבים את התרבות הצרפתית. אבל מבחינת הפטריוטיות, הם תומכים בצרפת במקרה הטוב… כשהיא משחקת כדורגל".
במאמרו סיפר על ההחלטה שקיבל לפני שלושים שנה לעלות לישראל, כיוון שרצה "לחיות במדינה שבה אמנם חיים אנשים 'מופרעים' אבל בה אנחנו לא מרגישים בדידות". קנדל הוסיף ש "עלינו היהודים לקחת את אתגר הזה. עלינו לשנות אחת ולתמיד את הקשר בין יהודי צרפת וישראל".
קנדל הציע במאמר שיהודי צרפת יעזבו את הרפובליקה, שלדבריו כבר איננה שומרת ומגינה על זכויותיהם כבעבר, ויעלו לישראל. הוא מתחבר בדבריו ל"בדידות" שנכתב עליה בעיתון ומסיים: "בלי העלייה לישראל, יהודי צרפת יישארו בבדידותם כי גם אם הם נהנים מחופש ושוויון, צרפת לא תביא להם את מה שתמיד חיפשו: אחווה".
מי שהגיב למאמר הוא רבה של צרפת, הרב חיים קורסיה, שסיפר שמאמרו של קנדל הכה אותו ב"תדהמה". בפתח דבריו ניתח את מאמרו של קנדל: "הוא אומר לנו בעצם שהיהודים כבר לא יהיו, או אפילו לא היו, בבית בצרפת, וכי המוסדות שלנו (של המדינה, צ"ק) כבר לא יוכלו להבטיח את ביטחונם של האזרחים; מול הקורונה ומול הטרור, האנטישמיות והאסלאם הקיצוני".
קורסיה טען שקנדל מוטה, כיוון שהוא מייצג ארגון שתכליתו קידום עלייה מצרפת, וכי הארגון בראשו הוא עומד "פעיל מאוד, מסייע לאזרחינו להשתלב בצורה הטובה ביותר בישראל – מכיוון שכולנו יודעים שיש קשיי שפה, התאקלמות והשתלבות בחברה הישראלית, שהיא כל-כך חיה ותזזיתית". בדבריו קורסיה רומז שרבים מיהודי צרפת שעלו לישראל אינם מרוצים בה. לדבריו, "יותר מדי צרפתים מתיישבים שם (בישראל) ומנהלים את חייהם בקרב עולים מצרפת בלבד, מבלי לאמץ את התרבות הישראלית".
זה הזמן לציין שגם קורסיה מוטה בסיפור, וזאת מאחר שהוא מקבל את משכורתו מהמדינה, שאותה הוא מרבה לשבח ושעליה הוא מרבה לגונן מפני ביקורת. "האהבה והמחויבות שלנו לישראל הם מוחלטים, ואינך צריך לזלזל בצרפת כדי לאהוב את ישראל עוד יותר", עקץ קורסיה. "זו המשמעות של התפילה לרפובליקה שאנו קוראים בבתי הכנסת שלנו ("תפילה לשלום המלכות" שאומרים ברחבי העולם – למען השלטון באותה המדינה, צ"ק), זו משמעות של הצו המקראי לעולם לא לבוז למצרים ("לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו", דברים כג'), כי למרות הכול חיינו במצרים", טען. רבים בקהילה היהודית תמו על המשפט והגיבו ברשתות החברתיות "האם עלינו להודות למצרים על התקופה שבה היינו שם עבדים?".
"אני אוהב את הרעיון היהודי העמוק הזה שאנחנו תמיד מודים על שקיבלנו", כתב קורסיה, "ההתיישבות בישראל (עבור יהודי מהתפוצות) היא בחירה משנה חיים, בחירה רוחנית, אידאולוגית, בחירה חופשית וחיובית. לעולם היא לא צריכה להיות ברירת מחדל".
"המשטרה והחיילים מול בתי הכנסת שלנו ובתי הספר היהודיים הם המחשה מושלמת לכך", טוען קורסיה. אלא שחשוב לציין שאולי אחרי הפיגועים הגדולים ב-2015 האבטחה הייתה מאסיבית ורצינית, אך כיום כמעט אין לה זכר ברוב האזורים. "אם מראשית שנות האלפיים ועד שנת 2015, אולי סבלנו מאדישות, הזמנים השתנו כיוון שהיום לאותו 'רוע' בחברה שלנו יש שם", טען קורסיה. "כולנו נלחמים, כן, כולם, נגד האסלאם הקיצוני. שהורג אנשים בצרפת ובישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם. ועלינו להיות מאוחדים, להתמודד עם האויב המשותף הזה". בשנת 2015 אירעו פיגועים רבים בצרפת, ביניהם גם בחנות הכשרה "היפר כשר" בפריז ובה נרצחו ארבעה יהודים.
מי שהגיב למאמרו של קורסיה הוא הרב מיכאל ג'ורנו, האחראי היהודי-דתי על בתי החולים של צרפת. "במאמרך אתה פותח דיון בסיסי על מקומם של היהודים בצרפת ועל יחסיהם לישראל", כותב ג'ורנו. "כרב לקהילה פריזאית, אני רוצה להזכיר לך את המצוקה הגדולה שחוו רבים מבני קהילותינו ואשר מצדיק לא לפסוק את הדין עם הנוגעים בדבר מצבם כיהודים בצרפת".
"האם אנו יכולים לשפוט את אלה שמבקשים לממש את יהדותם בישראל?", תמה ג'ורנו "האם נוכל לשפוט את מי שעוזב את צרפת כדי להיות מסוגל לחבוש את הכיפה שלו ברחוב? כדי לשמור את השבת ללא קושי? להציע לילדיהם חינוך יהודי מבלי לחוש בסכנה?"
בהמשך ג'ורנו התייחס לדברי קורסיה על ההיסטוריה המפוארת של הרפובליקה הצרפתית, שיהודים גם היו חלק מהלחימה בצבא הצרפתי. "אבל יש צד נוסף של ההיסטוריה שלנו" עוקץ ג'ורנו, "גם אנרי פיליפ פטן (ראש ממשלת צרפת של וישי אשר שיתף פעולה עם הנאצים) הוא חלק מההיסטוריה שלנו. כאשר העביר לידי הנאצים גם את החיילים והקצינים היהודים ששירתו את צרפת בהוראתו. השואה, עבור יהודים צרפתים רבים, ביניהם אני עצמי, שיתוף הפעולה (של צרפת עם הנאצים) היא משימה שאיננה ניתנת למחיקה. זו הוכחה לפשיטת רגל ולנטישת המדינה".
"ישראל רשומה בספרי ההיסטוריה בכך שהיא מאפשרת לכל יהודי העולם למצוא בה מקלט בכל עת", הוא כותב ומצטט את דבריהם של נשיאי וראשי ממשלות צרפת האחרונים שאמרו ללא הרף כי "ללא היהודים, צרפת איננה צרפת". ג'ורנו מבקש להשליך את המשפט על הקהילה היהודית: "ללא התמיכה של ישראל בקהילה היהודית ומנהיגיה, היהודים לא היו מי שהם כיום".
דברים אלה מתפרסמים על רקע הבחירות הקרובות לרבנות הראשית בצרפת – שיתקיימו בעוד מספר חודשים. קורסיה מעוניין להמשיך בתפקידו, והוא אף שלח את המאמר שכתב בעיתון היהודי לכל 330 ה"אלקטורים" המצביעים בבחירות לרב הראשי. ההערכות הן שגם ג'ורנו מעוניין להתמודד על המשרה.
